אלכסנדר מלכיאל
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש להתאים את הערך לסגנון אנציקלופדי.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש להתאים את הערך לסגנון אנציקלופדי. |
 | |
| לידה |
1920 תרפ"א פרנקפורט, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
1995 (בגיל 75 בערך) ג' בשבט ה'תשנ"ד ירושלים, ישראל  |
| מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה |
| מדינה |
ישראל |
| מקום פעילות | תל אביב |
| השתייכות | הציונות הדתית |
| תחומי עיסוק | איש חינוך |
| תפקידים נוספים |
סופר מלחין |
| בת זוג | חיה (לבית גליצנשטיין) |
| פרסים והוקרה | יקיר החינוך הדתי (תשמ"ז) |
הרב אלכסנדר זושא מלכיאל (תרפ"א, 1920 – ג' בשבט ה'תשנ"ד, 1995) היה איש חינוך, ממובילי הציונות הדתית, ובעל עיטור "יקיר החינוך הדתי" תשמ"ז. ניהל את בית ספר ממ"ד "מוריה" בתל אביב במשך 18 שנים וכן ניהל את הסמינר למורים מכללת תלפיות בתל אביב במשך שלוש שנים.
ביוגרפיה
נולד בשנת 1920 בעיר פרנקפורט שבגרמניה לאלימלך ולאסתר ביגעל (שינו את השם למלכיאל כשעלו לארץ ישראל – אלימלך בחילוף אותיות זה מלכיאל), ילידי גליציה המערבית, שהיו קשורים זה כמה דורות לחסידות בובוב.
בשנת 1933 (תרצ"ג) עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בתחילה התגוררה המשפחה בחיפה, ושם למד בבית הספר של המזרחי "נצח ישראל". לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים, ושם למד בבית המדרש למורים "מזרחי" של הרב ליפשיץ. את תאריו האקדמיים השלים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן, שם הגיש את עבודת הדוקטורט על הרב מצאנז ומשנתו. נישא לחיה לבית גליצנשטיין ונולדו להם שלושה ילדים.
עבד כ-48 שנה בעבודה חינוכית מגוונת במוסדות חינוך של הציונות הדתית. התחנות העיקריות במסכת חייו החינוכית:
- ניהול בית ספר "מוריה" בתל אביב במשך 18 שנים.
- ניהול הסמינר למורים "תלפיות" בתל אביב במשך שלוש שנים.
- שימש חבר מערכת הד החינוך והיה חבר בוועד של מנהלי הסמינרים במשך מספר שנים
- השתתף בוועדות שונות של משרד החינוך לתוכניות הלימודים בספרות, תושב"ע לבנות והוראת השואה.
- לאחר פרישה לגמלאות, זכה לעיטור הכבוד מאת החינוך הדתי - יקיר החינוך הדתי, תשמ"ז.
נטל חלק בפעילות ספרותית עשירה במשך השנים ופרסם כתבים רבים. מאמרים עיונים פורסמו בשישה קובצי "מעינות" של המחלקה לתרבות וחינוך תורניים בגולה. עשרים וששה מאמרים בענייני חינוך פורסמו בבטאון "בשדה חמד" של ארגון המורים הדתיים. כמו כן תוכניות לימוד רבות פרי עטו פורסמו על ידי משרד החינוך והתרבות ושמשו בהצלחה רבה בבתי הספר של החינוך הממלכתי דתי. בבחרותו, היה חבר פעיל בבני-עקיבא בסניף חיפה ובסניף ירושלים. היה חבר פעיל בהגנה ובמלחמת הקוממיות שימש כקצין הווי דתי ברבנות הצבאית. ערך שלושה קבצים ספרותיים לצה"ל לפורים, פסח ושבועות.
ניחן בכישרון מוזיקלי ובקול ערב, ועשרות לחנים ומנגינות חוברו על ידו במשך השנים.
נוסח התפילה שלו, אשר שילב את החום והלהט החסידי מחד ואת הדיוק הלשוני ועיון התפילה מאידך היו לשם דבר בכל תחנות חייו, החל ממניין הנוער בבית הספר "נצח ישראל" בחיפה וכלה בבית הכנסת "גלעד" בשיכון ד', כשגולת הכותרת שלו היא – התפילות בימים הנוראים.
נפטר בג' בשבט תשנ"ד (1995), בגיל 75, ונטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
מספריו ומאמריו
- סדרת מקראות בת 5 כרכים לכיתות ב'-ו' בבית הספר, של בתי הספר הממלכתי דתי עם יהושע טברסקי ובהם כלולים שלושים שירים וסיפורים פרי עטו.
- עשרים וששה מאמרים בענייני חינוך שפורסמו בחוברת "בשדה חמד" של ארגון המורים הדתיים
- סדרת מאמרים על מועדי ישראל שפורסמו ב"הד החינוך" של הסתדרות המורים בשנים תשכ"ה-תשכ"ז
- ילקוט פורים לחייל[1]
לחנים
חיבר עשרות מנגינות למילים מתוך המקורות בהם:
- אם אתם משמרים נרות של שבת – אני מראה לכם נרות של ציון
- בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס
- כאיש אשר אמו תרחמנו כן אנוכי מנחמכם
- היום הרת עולם[2]
- אין קצבה[3]
הערות שוליים
- ^ פורים: ילקוט לחיל, לשכת הרבנות הצבאית, 1949
- ^ תוכנית החזנות מרשת מורשת ה' אלול, באתר בחדרי חרדים, 16 באוגוסט 2010
- ^ אין קצבה, באתר יוטיוב, 2 בספטמבר 2010
