טוניקה
במוזיקה, טוֹנִיקָה היא הצליל המרכזי, הראשון, של סולם. ביצירות מוזיקה טונליות (הכתובות בסולם מסוים) הטוניקה היא גם הצליל המרכזי של היצירה. כך למשל ביצירה שכתובה בסולם דו מז'ור, הטוניקה היא הצליל דו. אפשר להתייחס לטוניקה ביצירה כצליל שממנו כל שאר הצלילים יוצאים, וכמטרה אליה כל הצלילים שואפים להגיע. כלומר הוא יהיה הצליל היציב ביותר (שכאשר הוא נשמע, יש תחושה קונסוננטית של יציבות, ואין שאיפה לפתור אותו באמצעות צליל אחר), לעיתים קרובות הוא יהיה הצליל השימושי והנפוץ ביותר ביצירה, שכמעט תמיד יסיים יצירה, ולעיתים קרובות גם יפתח אותה.
טוניקה כאקורד
הטוניקה גם משמשת לתיאור הדרגה ההרמונית (האקורד) המבוססת על צליל הטוניקה. יהיה זה למעשה אקורד משולש, מינורי או מז'ורי, לפי שם הסולם, הכולל, מלבד הטוניקה, את הצליל השלישי ואת הצליל החמישי בסולם. כלומר: בסולם פה מז'ור, דרגת הטוניקה תהיה מבוססת על אקורד משולש מז'ורי על התו פה (פה, לה, דו); בסולם סי מינור, אקורד הטוניקה יהיה משולש מינורי הבנוי על התו סי (סי, רה, פה דיאז). כמו צליל הטוניקה, אקורד הטוניקה הוא האקורד היציב והרגוע ביותר ביצירות טונליות, הוא לעיתים קרובות האקורד השימושי והנפוץ ביותר ביצירה, והוא כמעט תמיד מסיים את היצירה, ולעיתים קרובות גם מתחיל אותה. הטוניקה היא נקודת היחוס במוזיקה טונלית, וכל שאר הצלילים מתייחסים אליה, וכן שאר הדרגות ההרמוניות שואפות אליה.
אקורדים טוניקאים, הקרויים גם תחליפי טוניקה, או טוניקה זמנית, או טוניקה שניונית, הם אקורדים שמחליפים את הטוניקה באופן זמני ביצירה. כלומר, הם לא בנויים על צליל הטוניקה כשורש, אלא הם אקורדים אחרים הבנויים על צליל אחר, שמבחינה הרמונית מתפקדים כנקודות זמניות של רוגע-יציבות ביצירה. למשל הדרגה השישית בסולם, הסובמדיאנטה, משמשת פעמים רבות כאקורד טוניקאי, ומגיעה לאחר אקורד דומיננטי. כך גם הדרגה הרביעית, סובדומיננטה בהיפוך ראשון. על פי רוב אקורד טוניקאי יהיה אקורד שמכיל את צליל הטוניקה, כמו זה הבנוי על הדרגה השישית או הרביעית. צליל הטוניקה המקורי יופיע לרוב במלודיה, או בקו הבס, או בשניהם, כשהאקורד ישמש כתחליף טוניקה. בהרמוניה מסורתית נהוג להכפיל את הטוניקה בדרגה השישית כשהיא משמשת כטוניקה. אולם הופעת צליל הטוניקה בתוך תחליף הטוניקה אינה הכרחית, ולמשל בג'אז לעיתים תחליפי טוניקה לא מכילים את צליל הטוניקה בתוכם. כשאקורד דומיננטי נפתר לאקורד טוניקאי, המהלך נקרא סיום מדומה.
טוניקה כאזור טונלי
כשם שהטוניקה יכולה להופיע כצליל, או כאקורד, היא יכולה גם להופיע כסולם. בצורת סונטה למשל, הנושא הראשון כתוב בסולם של הטוניקה, כלומר בסולם של היצירה כולה, והנושא השני מופיע בסולם של הדומיננטה. המשמעות הגדולה של המחזר, שהוא החלק השלישי בצורת הסונטה היא שבמחזר שני הנושאים מופיעים בסולם של הטוניקה. כלומר כפי שבסולם דו מז'ור, הצליל סול, מושך אל הצליל דו, והאקורד סול מז'ור שבע מושך לאקורד דו מז'ור, גם הסולם סול מז'ור מבקש להפתר לסולם הטוניקאי דו מז'ור.
ישנם חוקרים[1] המתייחסים גם לאזור הטוניקה. כלומר לאזור ביצירה שמשמש כולו כטוניקה, אפילו אם יש בו אקורדים שאינם הטוניקה, וצלילים שאינם הטוניקה. במקרים כאלו יהיו מהלכים שמרחיבים את הטוניקה, כלומר, מוסיפים עוד אקורדים, אבל מבלי לבצע תנועה משמעותית מבחינה הרמונית. לדוגמה, המהלך: ראשונה, חמישית טרצקווארט, ראשונה סקסט, הוא מהלך שמרחיב את הטוניקה. מבחינה מהותית נשארנו כל הזמן באזור הטוניקה: התחלנו מאקורד הטוניקה, ביססנו אותו באמצעות הדומיננטה וחזרנו אליו בהיפוך. אפשר לתאר את המהלך הזה בעיקר כניתוח של קו בס שעולה מהמדרגה הראשונה לשנייה, לשלישית, והרמוניה התומכת בקו בס זה. זהו מהלך קונטרפונקטי ביסודו, ולא הרמוני. הקביעה שמהלך הוא תוצאה של קונטרפונקט או של הרמוניה, והקביעה שאזור מסוים הוא אזור טוניקאי, איננה מוחלטת וכרוכה בפרשנות. לעיתים המצב יהיה ברור ויווצר קונצנזוס ולעיתים דיון. כך או כך, הקביעות הללו תלויות בכל הפרמטרים המוזיקליים, הרמוניה, מלודיה, ומקצב.
מרכז טונלי
ביצירות א-טונליות, או בהקשר א-טונלי שיש בו בכל זאת טון מרכזי, ניתן להשתמש במושג זה, כדי להבחינו מהטוניקה במובנה הטונלי, וכדי להבחינו מרמות שונות של טוניקה המופיעות ביצירה, למשל כציר או כקו-סימטריה במחזורי-מרווחים. לפיכך ניתן לומר שכל טוניקה היא מרכז טונלי, ולהשתמש במונח מרכז טונלי גם במוזיקה טונלית (כפי שעושים רבים), אך לא כל מרכז טונלי הוא טוניקה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ראו למשל Harmony and Voice Leading, 3rd Edition, Edward Aldwell and Carl Schather
| דרגות הרמוניות בסולם המוזיקלי | |
|---|---|
|
|
22192819טוניקה