עמנואל רינגלבלום
 | |
| עמנואל רינגלבלום בצעירותו |
עמנואל רינגֶלבּלוּם (Emanuel Ringelblum; 21 בנובמבר 1900 בוצ'אץ', אוסטרו הונגריה – 7 במרץ 1944 ורשה, פולין) היה היסטוריון, פוליטיקאי, ועובד סוציאלי יהודי-פולני, אשר נודע בשל ספריו "רשימות מגטו ורשה", "רשימות על פליטי זבאשין", ובעיקר בשל ארכיון רינגלבלום המחתרתי מגטו ורשה.
תולדות חייו
עמנואל רינגלבלום נולד ב-1900 בעיירה בוצ'אץ' שבחבל גליציה המזרחית, למשפחת סוחרים. בגיל 12 התייתם מאמו, ובשנות המצוקה של מלחמת העולם הראשונה עקר עם משפחתו לעיר נובי סוֹנְץ'. שם הצטרף למפלגת פועלי-ציון שמאל, ודיבר בזכות השימוש ביידיש כשפה המייצגת את היהדות החילונית בפולין. ב-1919 היגר לוורשה על מנת ללמוד רפואה באוניברסיטת ורשה, אך סורב בשל חוקי ה"נומרוס קלאוזוס". רינגלבלום הגיש בקשה מחודשת והתקבל ללימודי היסטוריה[1]. ב-1927 קיבל רינגלבלום, היסטוריון צעיר ומצטיין בתחום חקר תולדות יהדות פולין, את תואר הדוקטור. עסק בהוראה והשתתף בעבודות מחקר במסגרת "ייוו"א" ונודע גם כהיסטוריון המתמחה בהיסטוריה של יהודי פולין בימי הביניים והמאה ה-18. רינגלבלום לא הסתפק בפעילות אקדמית אלא היה פעיל במספר ארגונים פוליטיים וחברתיים כגון פועלי ציון שמאל והג'וינט. בין פעולותיו העיקריות היה סיוע ליהודים שגורשו מגרמניה ב-1938 ו-1939.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה רינגלבלום אחד העומדים בראש הפעולה הסוציאלית הענפה של הג'וינט בפולין, אך לאחר הקמת הגטאות גורשו רינגלבלום ובני משפחתו לגטו ורשה. גם בגטו עסק רינגלבלום בסיוע לנזקקים הרבים והיה בין הפעילים ביותר בתנועת "עזרה חברתית יהודית", ארגון שהוקם כדי לעזור לסובלים מרעב בגטו. לפני פרוץ מרד גטו ורשה הוברחו רינגלבלום ומשפחתו מהגטו והוסתרו בצד ה"ארי" של העיר. באפריל 1943, בעת שנכנס בחזרה בחשאי לשטח הגטו, נתפס רינגלבלום ושולח למחנה הריכוז טרווניקי. במבצע מתוחכם שתוכנן בידי חברו אדולף ברמן, חולץ רינגלבלום מטרווניקי באוגוסט 1943, וחזר אל משפחתו בקרבת הגטו.
ברם, ב-7 במרץ 1944 גילו הגרמנים את מקום המסתור, ורינגלבלום, אשתו ובנו הוצאו להורג יחד עם חסידי אומות העולם הפולנים שהסתירו אותם.
ארכיון "עונג שבת"
למרות תנאי הדחק והמחסור, ב-1940 יזם רינגלבלום את הקמתו של ארכיון סודי בגטו ורשה שמטרתו תיעוד הקהילה היהודית בפולין לפני ובמהלך הכיבוש הנאצי. הארכיון קיבל את שם הקוד עונג שבת. רינגלבלום ארגן סביבו צוות עובדים מסורים - היסטוריונים, מדענים, מורים ורבנים שכתבו שלל סקירות, דוחות, אתנוגרפיות, יומנים אישיים וכן אספו מסמכים רשמיים וחפצים. את כלל החומרים הטמינו בשלושה חלקים במקומות שונים בגטו, בין קיץ 1942 לאביב 1943. שהתגלה רק לאחר המלחמה. אוסף זה כולל גם את יומנו של רינגבלום עצמו מתקופת חייו בגטו, יומן שתורגם לשפות רבות ומהווה מסמך עתיר ידע על קורות יהדות פולין, ועל חיי היום-יום בגטו ורשה ובגטאות אחרים.
הארכיון כלל חומרים שנאספו, לדוגמה: כרזות, עטיפות ממתקים, מסמכים רשמיים של היודנראט וכו', אך כלל גם עבודות מחקר יזומות בנושאים שנראו לצוות הארכיון כחשובים לתיעוד ולמחקר. בין נושאים אלה ניתן למצוא את עבודותיהם על כלכלת הגטו, על יחסי יהודים-פולנים ועל האישה היהודייה בגטו. עבודה חשובה נוספת שהוכנה עבור הארכיון אך מעולם לא אותרה, עסקה בתיעוד המחתרת היהודית בגטו בין 1942-1943. בין הניירות שנשמרו ישנם גם תיאורים מפורטים על השמדת גטאות נוספים בפולין ועל הנעשה במחנות השמדה טרבלינקה וחלמנו.
בשלושה מועדים שונים בין קיץ 1942 לאביב 1943, לאחר האקציה הגדולה בגטו, הוטמן הארכיון כדי חלב ומכלי מתכת אחרים ונקבר בשלושה חלקים במרתפי בניינים מקומיים. עם תום המלחמה, בספטמבר 1946 נמצאו 10 קופסאות מתכת בחורבות העיר ורשה. בדצמבר 1950 נמצאו שני כדי חלב במרתף בניין ברחוב נובוליפקי 68. בין המסמכים שנמצאו היו העתקים של מספר עיתונים מחתרתיים, תיאור הטרנספורטים מהגטו, הודעות מאת היודנראט, וכן תיאורי חיי היומיום בגטו, הזמנות לקונצרטים, תלושים לחלב ועטיפות שוקולד. למרות חיפושים נרחבים, המטמון השלישי טרם נמצא. בשנת 2001 נערכו חפירות מתחת לשגרירות הסינית בורשה לאיתור המטמון השלישי. במהלך החפירות נמצאו מנהרות מימי הגטו אולם חלקו השלישי של הארכיון לא נמצא.[2]
לקראת יום השואה 2009 הודיע מוזיאון בית לוחמי הגטאות כי בסבירות גבוהה מאד נמצא במחסניו החלק השלישי, שנחשב לאבוד, של ארכיון 'עונג שבת'[3].[דרושה הבהרה]
המכון לתולדות היהודים בוורשה יחד עם הקרן הצרפתית לחקר השואה ומוסדות וקרנות נוספים הקימו ארכיון מקוון, המציג מספר מועט של מסמכים שנמצאו.[4]
הנצחה
בנתיב הזיכרון שבוורשה ישנה אנדרטת זיכרון לזכרו (ברחוב זמנהוף, לא הרחק מאנדרטת גיבורי הגטו). בירושלים, בתל אביב, בבאר שבע, בכפר סבא ובחולון נקראו רחובות על שמו.
ספר העדות של רינגלבלום
- כתבים מימי המלחמה; מבואות, עריכה, הערות: ישראל גוטמן, יוסף קרמיש, ישראל שחם, ירושלים: יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשנ"ג–תשנ"ד, 1993–1994. (נקרא גם: "כתבים אחרונים")
לקריאה נוספת
- ישראל גוטמן (עורך), עמנואל רינגלבלום: האדם וההיסטוריון, ירושלים: יד ושם – המכון הבין-לאומי לחקר השואה, יד ושם, תשס"ו 2006. מסת"ב 965-308-264-7
- אביהו רונן, להבריש את ההיסטוריה כנגד כיוון הפרווה: עמנואל רינגלבלום ומאבקו בהשמדת הזיכרון, זמנים 81 (2002-2003), עמ' 62–75
- שמואל ד' קאסוב, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו?, תרגמה מאנגלית: עדי מרקוזה-הס, הוצאת יד ושם וכנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- רשימת מאמרים על עמנואל רינגלבלום באתר רמב"י
- על ארכיון עונג שבת(הקישור אינו פעיל, 9.08.2018) באתר יד ושם
- צילום יומני רינגלבלום(הקישור אינו פעיל, 9.08.2018) בארכיון עונג שבת באתר יד ושם
- סרט תיעודי קצר על עמנואל רינגלבלום וארכיון עונג שבת (באנגלית)
- נתן עק ומלך ראוויטש עמנואל רינגלבלום בגיטו ורשה באתר יוצאי בוצ'אץ'
- מכתביו של עמנואל רינגלבלום על פועלו למען מגורשי זבונשין, באתר יד ושם
- מכתבו האחרון של רינגלבלום, באתר יד ושם. התרגום מפולנית נעשה על ידי ישראל גוטמן ודוד זילברקלנג (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ שמואל ד' קאסוב, תרגום: עדי מרקוזה-הס, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו: מבט חדש על עונג-שבת - הארכיון היהודי החשוב מגטו ורשה, יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ו-כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014, עמ' 29-36
- ^ יאיר שלג, מסמכים בכד חלב מתחת לאדמה, באתר הארץ, 3 באפריל 2003.
- ^ ג'קי חורי, בית לוחמי הגטאות חשף את החלקים האבודים של הארכיון מגטו ורשה, באתר הארץ, 22.04.2009
- ^ ארכיון רינגלבלום באתר הצרפתי להנצחת השואה.