קרקוב

עיר הבירה המלכותית קרקוב
Królewskie Stołeczne Miasto Kraków

מדינה
פרובינציה
ראש העיר	יאצק מאחרובסקי
תאריך ייסוד	5 ביוני 1257
שטח	327 קמ"ר
גובה	219 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במטרופולין	1,725,894 (2012)
קואורדינטות	50°03′41″N 19°56′14″E
אזור זמן	UTC +1
http://www.krakow.pl
אתר מורשת עולמית
המרכז ההיסטורי בקרקוב האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1978, לפי קריטריונים 4
(למפת פולין מוגדלת)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי קרקוב (למפת פולין רגילה)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי קרקוב (למפת פרובינציית פולין קטן רגילה)   טרנוב נובי סונץ' אושוויינצ'ים שוויינטוקז'יסקיה שלזיה פ ו ד ק ר פ צ ק י ה סלובקיה קרקוב (למפת פרובינציית פולין קטן מוגדלת)   טרנוב נובי סונץ' אושוויינצ'ים שוויינטוקז'יסקיה שלזיה פ ו ד ק ר פ צ ק י ה סלובקיה קרקוב

קְרָקוֹב (בפולנית: Kraków, להאזנה (מידע • עזרה), בפולנית נהגה השם: קְרָקוּף; בגרמנית: Krakau ביידיש: קראקע או קראקא) היא העיר השנייה בגודלה בפולין ואחת מעריה העתיקות של המדינה. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. היא הייתה בירת פולין בשנים 1038–1596, ובירת הדוכסות הגדולה של קרקוב בשנים 1846–1918, כחלק מחבל גליציה המערבית ההיסטורי. כיום היא משמשת כבירת מחוז פולין קטן.

קרקוב היא עד היום אחד ממרכזי המדע, התרבות והאמנות של פולין. לאור ההיסטוריה שלה, נשארה העיר כמרכז הרוחני של המדינה. היא משמשת אטרקציה חשובה לתיירים מקומיים וזרים, ובשל מגוון אתרי המורשת הנמצאים בה הכריז עליה אונסק"ו בשנת 1978 כאתר מורשת עולמית.

אטימולוגיה

נהוג לזהות את מקור שמה של העיר במייסד האגדי שלה, הנסיך קרקוס (Karkus, Krak, Grakch), שהיה שליט של שבט פולני. עם זאת, אזכורו הראשון של הנסיך קרקוס מופיע בשנת 1190, שנים רבות לאחר ייסודה של העיר. יש המייחסים את שם העיר למילה הפרה-סלאבית "krakula", שמתייחסת למשפט, או למילה הפרה-סלאבית "krak", שמשמעותה "אלון", הנחשב לעץ קדוש.

שמה הרשמי המלא של העיר הוא עיר הבירה המלכותית קרקוב (בפולנית: Królewskie Stołeczne Miasto Kraków), אך שם זה משמש רק באירועים טקסיים.

בעברית היה נפוץ בעבר כתיב שמה של העיר בצורה קראקא.

היסטוריה

ימי הביניים

הממצאים הארכאולוגיים בגבעת ואוול מעידים על התיישבות אנושית בקרקוב כבר בתקופת האבן, אך מקובל שהעיר נוסדה במאה ה-7. לפי האגדה נוסדה העיר על ידי הנסיך קרקוס הנ"ל שבנה אותה מעל למערה בה התגורר הדרקון של ואוול (Smok Wawelski). האזכור הראשון של העיר בכתובים מיוחס ליהודי אברהם בן יעקב אשר ציין ב-985 כי העיר היא מרכז מסחרי חשוב, ונבנו בה מבני לבנים, כולל טירת ואוול, וכנסיות רומנסקיות. משנת 1038 החלה העיר לשמש כבירת פולין.

ב-1044 נזכרו לראשונה עתודות המלח במכרות המלח בווייליצ'קה השוכנים דרומית-מזרחית לעיר. הם נזכרו בכתב זכויות של המלך קז'ימייז' הראשון המכנה אותן בשם הלטיני "Magnum Sal" ("המלח הגדול"). מסמך אחר מ-1105 מעיד כי מלח מסוגים שונים הופק במקום כבר בתקופתו של המלך בולסלאב הראשון (מלך מ-992 עד 1025). העיר חרבה כמעט לחלוטין בפלישות הטטרים ב-1241, 1259 ו-1287, אך היא נבנתה מחדש ושוקמה, וב-1364 עלתה שוב לגדולה כאשר המלך קז'ימייז' השלישי ("הגדול") הקים את אוניברסיטת קרקוב (האוניברסיטה היגלונית). העיר המשיכה וידעה פריחה תחת שליטת השושלת היגלונית (1386-1572) ונמנתה על ברית ערי הנזה. תקופה זו ידועה כתקופת הזהב של העיר, והיא הייתה למרכז חשוב בתחומי התרבות, האומנות, האדריכלות, חקר המדע והמסחר.

הרנסאנס והעת החדשה

ב-1572, לאחר מותו של אחרון מלכי השושלת היגלונית, זיגמונט השני אוגוסט, עברה השליטה בקרקוב לשליטים זרים, והעיר החלה לאבד מחשיבותה. פלישת השוודים ומגפת דבר שגבתה את חייהם של כ-20,000 מתושבי העיר, החמירו את המצב, וב-1596 עברה בירת האיחוד הפולני-ליטאי מקרקוב לוורשה.

עם חלוקתה השלישית של פולין ב-1795 שבאה לאחר מרד שהחל בעיר, עברה קרקוב לשליטת אוסטריה והייתה לחלק מגליציה. ב-1809 כבש נפוליאון את קרקוב וצירף אותה לדוכסות ורשה, אך לאחר תבוסת נפוליאון השיב קונגרס וינה ב-1815 את המצב לקדמותו, אם כי לעיר ניתן מעמד של "עיר חופשית" (Wolne, Niepodległe i Ściśle Neutralne Miasto Kraków z Okręgiem - "העיר החופשית, העצמאית והניטראלית לחלוטין של קרקוב וסביבותיה"). ב-1846 שוב פרץ מרד בקרקוב ובעקבותיו שוב סופחה העיר לאוסטריה ב-16 בנובמבר 1846. אזור העיר היה לדוכסות הגדולה של קרקוב (Wielkie Księstwo Krakowskie) וקרקוב נבחרה לבירתו.

בחלקה השני של המאה ה-19 שוב ידעה קרקוב מידה של עצמאות ופריחה, והייתה למרכז תרבות ואמנות שהקנה לה את השם "אתונה הפולנית" (Polskie Ateny). בסוף במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הותקנו בעיר צנרת מים ורשת קווי חשמלית, ופרבריה אוחדו החל ב-1910 לעיר אחת (Wielki Kraków - "קרקוב הגדולה").

המאה ה-20

רחובות הגטו לאחר חיסול אחרוני היהודים, מרץ 1943

בתחילת המאה, חומת העיר העתיקה נהרסה באופן יזום מפני שלא היה בה עוד צורך. במקום שבו הייתה החומה הוקם פארק פלנטי, שכיום מקיף את העיר העתיקה בצורת טבעת.

במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר למשך זמן קצר על ידי האימפריה הרוסית. השלטון האוסטרי בעיר הסתיים ב-31 באוקטובר 1918 והעיר צורפה לרפובליקה הפולנית.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה קרקוב בידי הנאצים וב־26 באוקטובר 1939 הכריזו עליה שלטונות הכיבוש כבירת הגנרלגוברנמן וקבעו את מרכזם בטירת ואוול. האוכלוסייה היהודית גורשה, הנותרים רוכזו בגטו ולבסוף נשלחו אל מותם במחנות השמדה. בניגוד לערי פולין האחרות וורשה בראשן, לא החריבו הנאצים את קרקוב, והיא שמרה על אופייה ועל מבני העבר שבמרכזה ההיסטורי. ב-1978 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית.

בתקופה הקומוניסטית נבנה בעיר מפעל ענק לתעשיות פלדה ברובע נובה הוטה (Nowa Huta) שבצפון-מזרחה, והיא הפכה גם למרכז תעשייתי תוך שהיא שומרת על מעמדה כמרכז תרבותי, מסחרי ותיירותי.

התפתחות האוכלוסייה

חינוך

קרקוב היא מרכז ראשי של חינוך. ישנם 11 מוסדות אקדמיים בעיר, בהם לומדים כ-170,000 איש. בנוסף, קרקוב משמשת כבית לאחת מהאוניברסיטאות העתיקות והחשובות ביותר בפולין ובאירופה כולה - האוניברסיטה היגלונית (בפולנית: Uniwersytet Jagielloński, בר"ת: UJ).

האוניברסיטה היגלונית נוסדה בשנת 1364 ונודעה במשך ההיסטוריה כ"אקדמיית קרקוב", עד ששמה שונה ב-1817 ל"אוניברסיטה היגלונית". אוניברסיטה זו היא העתיקה והנודעת ביותר בפולין, ואף התפרסמה כאוניברסיטה הטובה במדינה. הנכס האקדמי העיקרי שלה הוא הספרייה היגלונית, בה למעלה ממיליון עותקים, כולל אוסף גדול של מסמכים מימי הביניים. באוניברסיטה, שמהווה את אחד ממוסדות המחקר המובילים בפולין, למדו ב-2005 42,325 סטודנטים. בין הסטודנטים שבאו בשעריה ניתן למצוא את קופרניקוס והאפיפיור יוחנן פאולוס השני.

האוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה (Akademia Górniczo-Hutnicza או AGH) שנוסדה ב-1919 היא האוניברסיטה הטכנולוגית השנייה בגודלה בפולין, עם למעלה מ-15 מחלקות ו-30,000 סטודנטים.

תחבורה

תחנת הרכבת המרכזית בקרקוב

התחבורה הציבורית מבוססת על רשת צפופה יחסית של קווי חשמלית ואוטובוסים המופעלים על ידי חברה עירונית. בנוסף, ישנם מספר קווי מיניבוס המופעלים על ידי זכיינים פרטיים. רכבות מקומיות מחברות בין קרקוב לפרברים. האזור ההיסטורי של העיר הוכרז כאזור ללא תחבורה, אך קווי חשמלית עוברים במרחק קצר ממנו.

תחבורת הרכבות מקשרת את קרקוב עם רוב ערי פולין, כאשר רכבות לוורשה יוצאות בכל שעה. בנוסף, ישנן רכבות שיעדיהן מצויים מחוץ לפולין, כברלין, בודפשט, פראג, המבורג, לבוב, קייב ואודסה. תחנת הרכבת המרכזית בעיר צמודה לאזור ההיסטורי ומקושרת בצורה טובה על ידי תחבורה ציבורית.

נמל התעופה הבינלאומי ע"ש יוחנן פאולוס השני, ממוקם כ-11 ק"מ ממערב לעיר, ורכבות ישירות מתחנת הרכבת המרכזית של קרקוב גומאות מרחק זה ב-15 דקות. בשנת 2006 עברו בו מעל 2.3 מיליון איש, כ-15% מנפח התחבורה האווירית בפולין. כיום עובר הטרמינל הרחבה.

אתרי העיר

המרכז ההיסטורי של קרקוב

• קתדרלת ואוול - מקום מושבו של הארכיבישוף של קרקוב ומקום ההכתרה והקבורה המסורתי של מלכי פולין.
• ארמון מלכי פולין (הוואוול) - המצודה הסמוכה לקתדרלה נמצאת על גבעה מדרום לרובע העתיק. מצידה האחד ממוקם הרובע העתיק ומצידה השני נהר הוויסלה. ניכרים בה מספר סגנונות וזאת מאחר שהיא הוקמה לראשונה במאה התשיעית, נבנתה מחדש במאה ה-14 ושופצה במאה ה-16. היא שרדה את מלחמת העולם השנייה כיוון שהגרמנים לא הספיקו לפוצץ אותה בטרם נסוגו מפני הצבא האדום. במהלך המלחמה היא שימשה כמקום מושבו של האנס פרנק ושל מטה השלטון של הממשל המרכזי. שטיחים פלמיים מהמאות ה-16 וה-17, אוהלים טורקיים שנלקחו שלל מהקרב בשערי וינה, חרב הכתרה משוננת בשם שצ'רביץ מהמאה ה-13. בירידה לכיוון הנהר ניתן לעבור דרך מערת הדרקון.
• הכיכר המרכזית של קרקוב - אחת הכיכרות המרשימות ביותר באירופה. סביבה ניתן למצוא את אולם הבדים, מגדל בית העירייה העתיק (שריד לבית העירייה שנהרס בשנת 1820), הבזיליקה ומספר לא מבוטל של בתי קפה. מכאן יוצאים הסיורים בכרכרות. החיבור של רחוב FLORIANSKA עם רחוב GRODZKA יוצר את הנתיב שנקרא "הדרך המלכותית".
• ברביקן קרקוב - מבנה ברביקן מבוצר שהיווה את אחד השערים שהובילו לעיר העתיקה.
• תל קושצ'ושקו - נבנה על ידי התושבים בשנת 1820
• בית החרושת של שינדלר - בית החרושת ששימש את אוסקר שינדלר להצלת יהודי גטו קרקוב במהלך השואה.

יהודי קרקוב

ערך מורחב – יהדות קרקוב, גטו קרקוב

רובע קז'ימייז' המחודש עתיר מוטיבים יהודיים

ארמון מלכי פולין על הנהר ויסלה בקצה העיר העתיקה

כיכר השילוחים של הגטו החדש. הכיסאות הריקים בכיכר מהווים אנדרטה ליהודים שנספו

הנהר ויסלה זורם במרכז העיר

כרכרת תיירים בכיכר המרכזית

מתחילת המאה ה-14 הייתה בקרקוב אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר החדשה שנבנתה סמוך לקרקוב ושמה קז'ימייז' (בפי היהודים קוזמיר). במרוצת הזמן הפכה קאז'ימייז' לשכונתה של קרקוב. בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר.

בפולין העצמאית (1918-1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות.

בספטמבר 1939, כאשר כבשו הגרמנים את פולין, הם קבעו את קרקוב כעיר הבירה. ב־6 בספטמבר 1939, עם כיבוש העיר, פתחו הנאצים ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בת אלף השנים, שמנתה לפני המלחמה כ־60 אלף נפש, כלומר כחמישית מתושבי העיר. על מנת לממש את תוכניתם ולעשות את קרקוב "יודנריין" (נקייה מיהודים), צימצמו הגרמנים את מספר היהודים בעיר עד למינימום.

ב־26 באוקטובר 1939 הכריזו שלטונות הכיבוש על קרקוב בירת הגנרלגוברנמן, והדבר גרם להגברת ההתעללויות ביהודים. בקרקוב הונהגו כל הצווים האנטי-יהודיים על ידי שלטונות הגנרלגוברנמן. בימים 5-6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים מבצע טרור מקיף בשכונות היהודיות, בעיקר במטרה לגזול רכוש יהודים בהיקף גדול. באותם ימים הועלו באש גם מספר בתי כנסת. ב־1 במאי 1940 פרסמו צו האוסר על היהודים להופיע בשדרות ובכיכרות המרכזיות של העיר. ב־18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר "מרצונם החופשי", ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה־15 באוגוסט. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים "מרצונם החופשי". בנובמבר 1940 החל הגירוש בכוח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ־40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ־11,000 יהודים.

אנדרטה לזכר בית היתומים בקרקוב, פולין ומנהלו אלתר דוד קורצמן

ב־3 במרץ 1941 הוציא מושל המחוז אוטו וכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ־15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל־21 במרץ. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה הימנית של נהר הוויסלה. בשטח זה, לפני המלחמה, גרו כ־3,000 יהודים וגויים יחד. בעת ריכוז היהודים בתחום זה, שלו קראו הגרמנים "הרובע היהודי", נצטוו הפולנים לפנות את המקום ונאסר עליהם לתת מחסה או עזרה אחרת ליהודים. הגטו חוסל סופית במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה.

לאחר מלחמת העולם השנייה נותר קומץ יהודים בלבד בעיר. ניצולים בודדים שבו לעיר מהמחנות לאחר השחרור, או ממקומות מסתור. בשנים 1947–1951 היגרו רוב היהודים עקב גלי האנטישמיות, שהתבטאו בין היתר בפוגרום קרקוב. אחרי שנת 1968 נשארו בקרקוב כמה עשרות יהודים בלבד.

לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בסוף המאה ה-20 השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים בשחזור ושימור הרובע היהודי של העיר - קז'ימייז', תוך הנצחת מורשתו היהודית. בתי הכנסת במקום שופצו ומהווים אתרי תיירות פופולריים, ובשכונה נפתחו מסעדות, בתי קפה וחנויות בעלי גוון יהודי.

כיום משמש כרב העיר הרב בועז גדקא , המשמש אף כמנהל בית הכנסת הרמ"א בעיר,   ברישומי ה-JCC יש נכון ל-2018 כ-700 יהודים.

ערים תאומות

• פאס, מרוקו (מ־1985)

ראו גם

• קז'ימייז'
• מכרות המלח בווייליצ'קה

לקריאה נוספת

• מ. צאנין, קראקוב בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 269–281 (תיאור החורבן ותיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
• יחזקאל פראם, "לימוד שפת המקום בקראקוב במאות ה-16 וה-17, הייתכן?", גלעד, המכון לחקר יהדות פולין ויחסי ישראל-פולין, אוניברסיטת תל אביב, כר' כ"ה, עמ' 23–38
• חנה קוז'ינסקה-ויט, "האלימות האנטי-יהודית בקרקוב בין שתי מלחמות העולם ותגובות העירייה ומועצת העיר עליה", גלעד, כרך כ"ה, עמ' 131–158

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קרקוב
• אתר האינטרנט הרשמי של הקהילה היהודית
• גיליון על קרקוב בכתב העת המקוון "זיקה", בהוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם
• ריאיון עם ד"ר אדיטה גברון מהאוניברסיטה היאגלונית בקרקוב על החיים היהודיים בקרקוב לפני השואה, במהלכה ואחריה, באתר יד ושם
• קרקוב (Craców), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
• סרט משנת 1939 על החיים היהודיים בקרקוב
• פ. גולדוואסר, קרוקה, הצופה, 31 בדצמבר 1943
• עמר לחמנוביץ, ‏הדיבוק של קרקוב, באתר ישראל היום, 18 ביולי 2014
• איילת מאמו שי, מחוץ לגטו: היהודים שחיים בקרקוב 2014, באתר ynet, 13 באוקטובר 2014
• אורי זר אביב, קרקוב זורחת: שכחו מכל מה שידעתם על פולין, באתר Time Out תל אביב, 13 באוגוסט 2015
• ליהי רון, ‏מסקרנת ומפתיעה: חופשה אורבנית תוססת בקרקוב, באתר גלובס, 25 במאי 2017
• שירי הדר ומיכאלה חזני, MUST: המקומות שחובה לראות בקרקוב, באתר ynet, 11 בינואר 2018
• נמרוד מישאל‏, חומוס בלב פולניה, באתר וואלה!‏, 21 במרץ 2019
• קרקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קרקוב (פולין), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערים הגדולות של פולין אומדן רשמי מתאריך 31 במרץ 2021
	דירוג	שם	פרובינציה	אוכלוסייה	דירוג	שם	פרובינציה	אוכלוסייה
ורשה קרקוב
	1	ורשה	מזוביה	1,860,281	11	קטוביץ	שלזיה	285,711	לודז' ורוצלב
	2	קרקוב	פולין קטן	800,653	12	גדיניה	פומרניה	245,222
	3	לודז'	לודז'	672,929	13	צ'נסטוחובה	שלזיה	213,107
	4	ורוצלב	שלזיה תחתית	670,642	14	ראדום	מזוביה	201,601
	5	פוזנן	פולין גדול	546,859	15	טורון	קויאוויה-פומרניה	198,273
	6	גדנסק	פומרניה	486,022	16	ז'שוב	פודקרפצקיה	195,871
	7	שצ'צ'ין	פומרניה המערבית	396,168	17	סוסנוביץ	שלזיה	193,660
	8	בידגושץ'	קויאוויה-פומרניה	337,666	18	קיילצה	שוויינטוקז'יסקיה	186,894
	9	לובלין	לובלין	334,681	19	גליביצה	שלזיה	174,016
	10	ביאליסטוק	פודלסיה	294,242	20	זאבז'ה	שלזיה	170,225

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קרקוב37078361Q31487