יהדות קרקוב

צולם ברובע היהודי בקרקוב

הקהילה היהודית של קרקוב הייתה אחת הקהילות היהודית החשובות בפולין לפני השואה. קרקוב, הממוקמת בדרום פולין (גליציה המערבית), היא העיר השנייה בגודלה בפולין, ואחת הערים העתיקות בה. יהודים ישבו בעיר החל מתחילת המאה ה-11.

היסטוריה

ערך מורחב – קז'ימייז'

בתחילת המאה ה-11, היגרו יהודים מצ'כיה לפולין. רבים מיהודים אלו הגיעו לקרקוב, שהייתה קרובה לגבול הצ'כי.

בתחילת המאה ה-14 כבר הייתה קהילת קרקוב אחת הקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת ה'ק"ט (1349) נזכרת קרקוב כאחת הקהילות שנערכו בהן פרעות ביהודים בימי המוות השחור. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר סמוכה בשם קאז'ימייז' (נקראה בפי היהודים קוזימיר). במשך הזמן גדלה קרקוב, וקאז'ימייז' הפכה לשכונה של קרקוב. רק בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר קרקוב. תולדות שתי הקהילות קשורות היטב זו לזו.

בית הקברות היהודי (החדש) בקרקוב. 2016

בין השנים 1815–1846 היו קרקוב וסביבתה רפובליקה חופשית עצמאית, דבר שתרם להתפתחות הקהילה. ב-1846 - 1918 עברה קרקוב כחלק ממחוז גליציה לשלטון הקיסרות האוסטרו-הונגריה, בעיר הוקמו באותה תקופה כמה מוסדות תרבות וחברה יהודים, ביניהם הגימנסיה העברית שהוקמה ב-1908, בית החולים היהודי, אגודת ספורט יהודית (1910) ותיאטרון עממי (1898).

ארגון ההגנה העצמית

בשלהי 1918 יסדו היהודים ארגון שפעל במסגרת המשמר האזרחי בקרקוב ונקרא במשך הזמן בשם "הגנה עצמית". הארגון מנה כ-3000 חברים מכל חוגי הקהילה היהודית בעיר. ד"ר יצחק רוזנבליט-רוז'נסקי בספר "היהודים בקראקוב: חייה וחורבנה של קהילה עתיקה" בפרק על ארגון ההגנה העצמית מספר:

"במרוצת הימים הפך הארגון לגוף כמעט אוטונומי. הוא נקרא עתה "הגנה עצמית", הקיף את כל הזרמים, כולל המשכילים, האורתודוקסים לובשי ה"קאפוטות" ותלמידי בתי הספר התיכוניים ומנה כ־3,000 איש. השלטונות ידעו, שבתקופת המעבר יפנה ההמון נגד היהודים ולכן לא התנגדו להתארגנות זו – אך ספקו לארגון רק כ־80 רובים וכמות קטנה של כדורים. בנסיבות אלה היה צורך דחוף ברכישת נשק, והוא נקנה בחשאי. הארגון לא רק שמר על הרובע היהודי, הקים שרות מודיעין בעיר והציב משמרות ברובע כדי למנוע הפתעות, אלא גם פיקח על המתרחש ברובע, כולל פקוח על מחירי המזון".

בתקופת פולין העצמאית בין שתי מלחמות העולם, (1918–1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. מספר הסטודנטים היהודים היה כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. אך בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלו יהודי קרקוב מהתגברות האנטישמיות.

קרקוב לא נפגעה במהלך הפלישה הגרמנית לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה, כתוצאה מהסכם מוקדם עם הגרמנים, פרט למקרים מסוימים שבהם היו מספר גרמנים מסוימים אשר לא עמדו בהסכם.

דמוגרפיה

בשנת 1540 נמנו בעיר כ-2,100 יהודים. בשנת 1772 - כ-4,000, ובשנת 1880 נמנו בעיר כ-20,000 יהודים - כשליש מכלל האוכלוסייה הכללית בעיר. בשנת 1900 הגיע מספר היהודים ל-25,000 ובשנת 1921 לכ-45,000. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה גרו בקרקוב כ-60,000 יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית של כרבע מיליון תושבים, ובעיר היו כ-300 בתי כנסת.

מלחמת העולם השנייה

אנדרטה לזכר קהילת קרקוב, בבית הקברות בקריית שאול

אנדרטה לזכר בית היתומים בקרקוב, פולין ומנהלו אלתר דוד קורצמן

העיר קרקוב נכבשה על ידי הגרמנים בעת כיבוש חציה של פולין על ידי הגרמנים. באוקטובר 1939, קבעו הגרמנים את העיר כעיר הבירה של הגנרל גוברנמן. (אזור הכיבוש הגרמני של פולין) אל האוכלוסייה היהודית הצטרפו כ־20,000 יהודים נוספים עם הגעת פליטים יהודיים ממקומות אחרים.

מיד עם כיבוש העיר, הוחל בה ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בקרקוב, ובעיר הונהגו צווים והגבלות אנטי- יהודיות, (ראו שואת יהודי פולין) ובעיר הוקם יודנראט. יושב ראש היודנרט הראשון ד"ר מרק ביברשטיין וסגנו היה ד"ר וילהלם גולדבלאט. בקיץ 1940 נאסרו שניהם בידי הגסטפו, וליושב ראש היודנראט מונה ד"ר ארטור רוזנצוויג.

בימים 5 - 6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים פעולות טרור מקיפות בשכונות היהודיות בעיר, בעיקר במטרה לגזול רכוש. באותו זמן גם הוצתו מספר בתי כנסת. הריכוז הגדול של היהודים בעיר, שהפכה לעיר הבירה של הגנרל גוברנמן, היה לצנינים בעיני הנס פרנק, שניסה בכל דרך להמעיט את מספר היהודים בעיר. ב-1 במאי 1940 פורסם צו האוסר על היהודים להימצא בחלקים המרכזיים של העיר. ב-18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, כי יוכלו לעזוב את העיר 'ברצונם החופשי' ולקחת איתם את רכושם עד 15 באוגוסט 1940. עד לתאריך זה עזבו את העיר רבבות יהודים. חלקם עברו לאזור פולין המזרחית, שהיה באותה תקופה תחת השלטון הרוסי, וחלקם עברו לעיירות ולכפרים בסביבות קרקוב. בנובמבר 1940 הוחל בגירוש בכפייה של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. היהודים הורשו לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ-40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ-11,000 יהודים בלבד, מתוך אוכלוסייה של כ־60,000 יהודים קודם המלחמה.

הגטו

ערך מורחב – גטו קרקוב

רובע קאזימייז' המחודש, עתיר מוטיבים יהודיים

בית הקברות היהודי העתיק בקרקוב מאחורי בית כנסת הרמ"א (בצד ימין, בולט לתוך השטח). ה"גגות" השחורים הנמצאים על ראשי המצבות נועדו לשמר את המצבות (על ידי מניעת הצטברות שלג על ראשי המצבות), והם הותקנו על ידי תלמידי האוניברסיטה בעיר.

גטו קרקוב הוקם ברובע פודוגוז'ה- פרבר דרומי של העיר קרקוב. באזור זה, שהיה מיועד למגורי אוכלוסייה בת 3000 נפש, הוכנסו בכוח 15,000 יהודים. לאחר שנבנו חומות בטון מסביב לאזור, הוא פעל כאזור מתוחם וסגור במשך שנתיים - מהקמתו במרץ 1941 ועד לחיסולו הסופי. הגטו התפנה מיושביו במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ. הרוב המוחלט של יושביו נרצחו.

לאחר המלחמה

הקהילה יהודית המשיכה להתקיים בעיר גם לאחר השואה, אך לא בגודלה שקודם מלחמת העולם השנייה, בין היתר בגלל רדיפות על רקע אנטישמי כגון פוגרום קרקוב באוגוסט 1945, במהלכם נרצחו כ-30 יהודים בידי כנופיות אנטישמיות. מיד אחרי המלחמה נותרו בקרקוב כ-23,000 יהודים, אך במאי 1946 דווח שנותרו בה בעיר כ-5,000.

מנהיגי הקהילה היהודית תבעו מהממשלה שתסייע בשימור ושיקום המוסדות היהודיים. כולל בית הכנסת העתיק בקרקוב. ממשלת פולין נענתה לבקשה ובית הכנסת שוקם, כחלק מהמוזיאון היהודי היסטורי של קרקוב. הקמת המוזיאון ושיקום בית הכנסת הסתיימה בדצמבר 1959, ושר הדתות יעקב משה טולידאנו מסר לשגריר פולין בישראל, משלוח של תשמישי קדושה לשימוש בית הכנסת המשוקם.

במרץ 1951, נורתה אבן הפינה למפעל להנצחת יהדות קרקוב בקיבוץ נווה איתן, שהוקם על ידי יוצאי קרקוב. מפעל ההנצחה כלל: אנדרטה, בית תרבות, אגף להנצחת שמות הנספים, ספרייה, בית כנסת וחורשת זיכרון.

משנת 1990 מתקיים בקרקוב בקיץ פסטיבל יהודי שנתי בן כמה ימים שמושך אליו עשרות אלפי אנשים. הפסטיבל נוהג לאחד מדי שנה אמנים ומוזיקאים מישראל ומרחבי העולם..

בבני ברק הוקם בתחילת שנות האלפיים מבנה גדול הכולל בית כנסת ועוד, הנקרא "בית הכנסת קדושי קראקא" ע"ש יהודי קראקא שנספו בשואה.

ב-27 בינואר 2014, התקיים כינוס בין-פרלמנטרי מיוחד של הכנסת עם חברים מהפרלמנט הפולני וחברי פרלמנטים אחרים מהעולם בקרקוב, לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. המשלחת הישראלית כללה 55 חברי כנסת, 6 שרים, את מבקר המדינה יוסף שפירא, שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, הרב הראשי לישראל דוד לאו, יו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין.

נכון לשנת 2014 מנתה הקהילה היהודית כ-140 יהודים. תוך שנים ספורות גדלה הקהילה היהודית, ובשנת 2019 היו בעיר מעל 700 יהודים. לדבריהם הקהילה גדלה כל הזמן כי אנשים מגלים את יהדותם שהוריהם בחרו להסתיר. בעיר חיים גם ישראלים שהשתלבו בקהילה. מתוך שבעה בתי כנסת ששרדו בעיר, פעילים שלשה: הטמפל, אייזק, הרמ"א. בנוסף יש לקהילה היהודית גן ילדים, ומרכז תרבות. ביולי 2019, פרץ סכסוך בין ראשי הקהילה ובין רב ופעילי חב"ד לגבי שימוש ב"אייזק שול".

בתי כנסת בעיר

בית הכנסת הישן

ערך מורחב – בית הכנסת העתיק (קרקוב)

בית הכנסת העתיק של קרקוב הוא בית הכנסת העתיק ביותר בפולין שעדיין עומד על תלו. הוא נמצא בקז'ימייז', פרבר של קרקוב שהיה בעבר עיר עצמאית. בית הכנסת היווה, עד השואה, אחד מבתי הכנסת המרכזיים של יהדות קרקוב. זמן ייסודו של בית הכנסת אינו ברור. על פי מקורות שונים, בית הכנסת נבנה בשנת 1407 או בשנת 1492.

בית כנסת הרמ"א

ערך מורחב – בית כנסת הרמ"א

נוסד בשנות החמישים של המאה ה-16 על ידי רבי משה איסרליש (הרמ"א), או על ידי אביו. בית הכנסת נבנה בסגנון רנסאנס מאוחר. מאחורי המבנה הוקם בית הקברות היהודי של העיר שם נקברו בין השאר: הרמ"א, בעל תוספות יום טוב והרב שלמה שפירא. במאות ה-17 וה-18, נערכו בו מספר שינויים. בשנת 1829 נערך שיחזור מקיף, ובשנת 1933 נוספו כמה שיפורים טכניים (בפיקוחו של האדריכל הרמן גוטמן), ומאז ועד היום שמר על מראהו הכללי. בתקופת השואה הוחרם בית הכנסת על ידי הנאצים, באמצעות ה"טרויהנדשטלה" (גוף שטיפל ברכוש השדוד של היהודים) ושימש כמחסן לציוד כיבוי אש, לאחר שתשמישי קודש ופריטים יקרי ערך, וביניהם הבמה, נשדדו ממנו. הבניין עצמו לא נהרס. ב-1957, הודות למאמציהם של חברי הקהילה היהודית ושל נציג הג'וינט בפולין, עקיבא כהנא, עבר בית הכנסת שיפוץ גדול ושוחזר עיצובו הפנימי מלפני השואה. באוגוסט 2010 ביה"כ עבר שיפוץ נוסף. בית הכנסת הרמ"א פעיל בעיקר בשבתות על ידי אורחים.

אייזיק שול

ערך מורחב – אייזיק שול

בית הכנסת אייזיק שוּל (המכונה גם "בית הכנסת איזאק") נמצא בצומת שלושה רחובות: איזאקה, יַאקוּבָּה וקוּפָּה. בית הכנסת הוא הגדול והמפואר ביותר בקז'ימייז' היהודית העתיקה. הבניין נבנה בשנת 1638 כבית כנסת פרטי בידי בנקאי יהודי עשיר בשם יצחק יעקובוביץ (המכונה אייזיק יעקלס), ותוכנן בסגנון בארוק קדום בידי האדריכל האיטלקי אוליביירי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוסב בית הכנסת למחנה עבודה ולאחר מכן חולל. בשנים 1994–1995, במהלך שימור שמומן על ידי המועצה הממונה על שיחזור מבנים היסטוריים של קרקוב, שוחזרו קישוטי הטיח שבקירות ונחשפו כתובות שמתוארכות בעיקר לתקופת המאה ה-17 וה-18.

יהודי פולין יחסו את הנדבן לגיבור המעשה האוצר מתחת לגשר

בית הכנסת הטמפל

בית הכנסת "הטמפל". 2016

בית הכנסת ה"טמפל" היה בית הכנסת של קהילת היהודים "הנאורים". בתקופה שלפני השואה עמד בראש הקהילה הרב יהושע טהון (אוזיאש טהון) שהיה מראשוני תומכיו של הרצל בתנועה הציונית. כיום התפילה בשבתות לא על ידי מתפללים אורתודוקסים.

רבני העיר

• רבי אשר בן יוסף (רבי אשר רחל'ס) (בסביבות ה'ר"ס-ה'ש')
• רבי משה לנדא; (ה'שט"ז-ה'שכ"ד)
• רבי משה איסרליש (הרמ"א) (ה'שכ"ד- עד פטירתו בה'של"ב או ה'של"ג)
• רבי יצחק הכהן שפירא; (-ה'שנ"ה)
• רבי מאיר מלובלין (מהר"ם מלובלין); ראש ישיבה ואב"ד בין השנים (ה'שנ"ה-ה'שע"ג)
• רבי מנחם מנדל אביגדורש; (ה'שס"ד או ה'שס"ה-ה'שנ"ט)
• רבי משה מת
• רבי יום-טוב ליפמן הלר; התוספות יום-טוב (א' באדר ה'ת"ד-ה'תי"ד) את היום בו הוכתר לרב קבע ליום חג לצאצאיו עד ביאת הגואל.
• רבי השיל מקראקא; (ה'תי"ד-ה'תכ"ד)
• רבי אריה לייב "הארוך" מקראקא; (ה'תכ"ד-ה'תל"א)
• רבי שמואל קאיידנובר; בעל "ברכת הזבח" על סדר קדשים (-ה'תל"ו)
• רבי יצחק חריף; (ה'תל"ז-ה'תמ"ג)
• רבי אהרן תאומים; (ניסן ה'ת"ן-אב ה'ת"ן)
• רבי אריה יהודה לייב סירקיש; (ה'תנ"ה-ה'תס"א)
• רבי יהושע חריף; ה"מגיני שלמה"
• רבי יצחק הלוי (ר' יצחק רייצעס); (ה'תקל"ו-ה'תקנ"ט)
• רבי צבי דוד הלוי; (-ה'תקצ"ב)
• רבי דב בר מייזלש; (ה'תקצ"ב-)
• רבי שמעון סופר; מחבר ספר "מכתב סופר" (ה'תרכ"א-ה'תרמ"ג)
• רבי עקיבא קורניצר; (ה'תרמ"ג-ה'תרנ"ב) ממלא מקום חותנו רבי שמעון סופר.
• רבי יוסף ענגיל (-ה'תרע"ד)
• רבי יוסף נחמיה קורניצר; (ה'תרפ"ה-ה'תרצ"ג) ממלא מקום אביו, אחרי שהמשרה היתה פנויה 33 שנים.
• רבי שמואל שמלקה קורניצר; דיין משנת ה'תרצ"ג אחר פטירת אביו, ולאחר מכן כיהן כרב בין השנים (ה'תרצ"ה-ה'תש"א) נספה במחנה הריכוז אושוויץ

רבנים נוספים שהיו בעיר:

• רבי יעקב פולק; (לפני ה'רנ"ד-בסביבות ה'רס"ח)
• רבי גרשון אשכנזי; דיין (-ה'ת"י)
• רבי נתן נטע שפירא; ראש ישיבה ודרשן.
• רבי יוסף שמואל מקראקא; ממחברי מסורת הש"ס כיהן כדיין בעיר.
• רבי אברהם נפתלי הירץ ינר; דיין בשנים (ה'תקצ"א-ה'תרל"ו)
• רבי חיים נתן דמביצר; דיין (משנת ה'תר"ט) וראב"ד (ה'תרט"ז ה'תרנ"ג)
• רבי יוסף ענגיל; (-תרע"ד)
• רבי משה (משה'ניו) פרידמן מבויאן-קראקא; (ה'תרפ"ה-ה'ת"ש) נרצח באושוויץ בשנת ה'תש"ג.
• רבי פנחס אליהו הורביץ; בעל ספר הברית.
• רבי יוסף כץ; מחבר שו"ת "שארית יוסף" ראש ישיבה, ואב בית דין בעיר

ראו גם

• יהדות פולין
• ארגון יוצאי קרקוב
• קז'ימייז'
• אלתר דוד קורצמן

לקריאה נוספת

שלמה לזר (עורך), היהודים בקראקוב : חייה וחורבנה של קהילה עתיקה, 1981

• 
  בית הכנסת הישן
• 
  בית הכנסת הרמ"א
• 
  בית הכנסת איזאק
• 
  בית הכנסת "הטמפל"

קישורים חיצוניים

• היהודים בקראקוב: תקופת מלחמת העולם השנייה (1945-1939) - הספרייה הווירטואלית של מטח
• לא רק היסטוריה - יהדות קרקוב כיום, באתר יד ושם
• גיליון על קרקוב בכתב העת המקוון "זיקה", בהוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם
• ריאיון עם ד"ר אדיטה גברון מהאוניברסיטה היאגלונית בקרקוב על החיים היהודיים בקרקוב לפני השואה, במהלכה ואחריה, באתר יד ושם
• חיים יהודיים בקרקוב - סרט בן 10 דקות משנת 1939 על יהדות קרקוב. מתוך סדרת הסרטים "חמש ערים" (על חיי היהודים בערים: ביאליסטוק, לבוב, קרקוב, וילנה וורשה, בטרום מלחמת העולם השנייה). נערך על ידי יצחק גוסקינד.
• חינוך והוראה מתוקשבת - על הסרט "קרקוב" מאת יצחק גוסקינד, באתר יד ושם
• מאיר בוסאק, ‏קהילת קרקוב, באתר "דעת", מחניים תשכ"ט.
• סרטון על בית הכנסת איזאק, סרטון באתר יוטיוב
• יואב פרידמן, מסע בזמן: יהדות קרקוב שלפני השואה, באתר ynet
• יצחק אלפסי, אגדה על בניית בית הכנסת איזאק
• פ. ה. וועטשטיין, תולדות אנשי שם בקראקא, המצפה, 15 באפריל 1904
• רשימת ספרים בעברית ובאנגלית על קרקוב - היסטוריה ומחקר, ותיעוד אישי.
• מאת סופר "הארץ" בבירות א. וואלנשטין, מירוזלימסקה לירושלים : ספורו של עד ראיה על גורלם של יהודי קרקוב, הארץ, 21 במרץ 1944
• גדעון קוץ, היהודי האחרון של קרקוב, דבר, 11 ביולי 1979
• קרקוב, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
• מדריך קרקוב, מתוך מדריך פולין
• "סתיו בקרקוב", שיר זיכרון לקהילה היהודית שנספתה בשואה
• טקס זיכרון ללוחמי גיטו קרקוב, יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 1:49)

ספרים על יהדות קרקוב ורבניה

• יחיאל מתתיהו צונץ, עיר הצדק, תולדות רבני קראקא, לבוב 1874, באתר היברובוקס
• רפאל נתן נטע רבינוביץ, הערות ותיקונים לספר עיר הצדק, ליק 1875, באתר היברובוקס
• יואל דעמביצער, מפלת עיר הצדק, וינה תרל"ח (1878), באתר היברובוקס
• יחיאל מתתיהו צונץ, מענה למבקר עיר הצדק, בראדי תרל"ח (1878), באתר היברובוקס
• חיים דובעריש פריעדבערג, לוחות זיכרון - תולדות רבני קראקא, פרנקפורט דמיין תרס"ד, באתר היברובוקס
• הרב אליעזר כצמאן, תיאור מפורט של הפולמוס על תולדות העיר קראקא, ישורון כרך י"ג, אלול תשס"ג, עמ' תרפ"ה - הערה 28

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יהדות קרקוב36668464Q55613803