רבי אילעא (אמורא)
רבי אילעאי (או אלעא, או אילא או לייא) היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל, מצעירי תלמידיו של רבי יוחנן.
ביוגרפיה
רבי אילעא נולד בבבל. בתלמוד אינו מוזכר יחד עם רב ושמואל, ככל הנראה מפני גילו הצעיר. לאחר תקופה, עלה לארץ ישראל, שם זכה לקבל תורה מפי זקני הדור, כמו רבי חנינא, רבי ינאי, רבי אושעיא, ובחכמתו הרבה, אף זכה להיות בר פלוגתא[1].
רבותיו העיקריים היו רבי יוחנן, ושני גדולי תלמידיו - ריש לקיש ורבי אלעזר, והוא מזכיר הרבה אמרות בשמם.
על תלמידיו נמנים מגדולי הדור שאחריו, ביניהם רבי אבין שמזכיר רבות מאמרותיו[2].
אחיו היה רב ברונא והוא חיבבו מאוד. הוא ביקש מעולא שכאשר אחיו רב ברונא מגיע לבבל ידרוש בשלומו במעמד כל החבורה, "דאדם גדול ושמח במצוות" הוא, שכן יום אחד סמך גאולה לתפילה (סמך את ברכת "גאל ישראל" שאחרי קריאת שמע לתפילת העמידה) ולא פסק שחוק מפיו כל היום[3].
ספר הדורות כותב בשם רש"י[4] שהיו שני אמוראים בשם זה. הרב אהרון היימן מתקן את דבריו, ומעיר שברש"י כתוב שאחד היה תנא ואחד אמורא, אך לא היו שני אמוראים בשם זה.
יחסיו עם רבי חנינא
רבי אילעא למד יחד עם רב חנינא, והוא היה אומר לו לפעמים על סברות שאמר רב חנינא ”רחמנא ליצלן מהאי דעתא” - ישמור אותי ה' מדעתך, כשהוא מסתייג מדבריו אך לא מוכן להסביר את הטעות הלוגית בה טועה רבי חנינא לשיטתו, מכיוון שהוא סבר שמדובר בסברא שלא ניתן להסבירה למי שלא מבין אותה[5]. שלושה מהדיונים ביניהם שהיו בסגנון זה מתועדים בתלמוד.
האחד הוא אודות דין שינוי. רבי אילעא קבע כי הגונב טלה ונעשה איל נחשב הדבר כשינוי וקנאו, לעניין שאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אם טבח או מכר את בעל החיים. על כך הקשה רבי חנינא מברייתא האומרת שמשלמים במקרה כזה תשלומי ארבעה וחמשה כשעת הגנבה. שאל אותו רבי אילעא: לא ניתן לפסוק מברייתא זו שכן היא סותרת את עצמה; אם השינוי מטלה לאיל נחשב לשינוי לעניין זה שמשלם כעין שגנב ולא כמו עכשיו, למה שישלם בכלל תשלומי ארבעה וחמשה? על כך השיב רבי חנינא שהוא מבין את החילוק: השינוי נחשב לשינוי לעניין זה שלא ניתן להחשיב את המכירה או השחיטה שהתבצעו לאחר השינוי כהמשך של מעשה הגנבה שרק באופן כזה חייבה התורה תשלומי ארבעה וחמשה, אך לא לעניין שיחשב כשל הגנב, מכיוון שהוא שינוי הבא מאליו ולא נעשה על ידי הגנב על כך השיב לו רבי אילעא: רחמנא ליצלן מהאי דעתא. מכיוון שסבר שחילוקו של רב חנינא שגוי ולא ייתכן לחלק בין שינוי הבא מאליו לשינוי שבא על ידי מעשה הגנב[6].
השני הוא אודות דין קנס באדם שבא על נערה המאורסה. רבי אילעא הסביר שכאשר אנו מתייחסים לנערה עצמה, העונש יהיה בהתאם לשעת העונש מכיוון שהתורה אמרה "הנערה" בה"א הידיעה שלוש פעמים שאחת מהם בא ללמד שגם אם הייתה נערה בשעת העמדה בדין גם עונשה כנערה. לעומת זאת אדם שבא על אשה והוציא שם רע על נערה לאחר שבגרה, אין אמור דין זה. רבי חנינא לא הבין את ההבדל ורבי אילעא אמר לו "רחמנא ליצלן...". הגמרא מסבירה לאחר מכן שקיים הבדל בין נערה שבגרה שהמעשה המחייב היה בשעה שהייתה נערה לבין אדם שמוציא שם רע על אשה שחטאה בהיותה נערה, שמעשה החטא היה בשעה שבגרה[7].
קישורים חיצוניים
- רבי אהרן הימן, "רבי אילעא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ כגון מחלוקתו על רבי חנינא בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה
- ^ שבת ה. עירובין צו. מועד קטן ג. יבמות מה: כתובות לג: בבא קמא ע"א. קז. בבא מציעא יז. עבודה זרה נא. כתובות פ"ב ה"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט' עמוד ב'
- ^ בכורות מב:
- ^ רש"י כתובות מה ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה עמוד ב', רש"י רשב"א ופני יהושע.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"ה עמוד ב'.
רבי אילעא (אמורא)29755029