מסכת דמאי
מסכת דְּמַאי היא המסכת השלישית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון בשישה סדרי משנה. כמרבית המסכתות בסדר זה, היא מופיעה במשנה ולא נכתב עליה בתלמוד הבבלי, מכיין שהיא מצווה השייכת לא"י. אלא רק בתלמוד הירושלמי ובתוספתא.
המסכת מפרטת את הלכות דמאי - הן ההלכות הקשורות להפרשת תרומות ומעשרות מגידולי הארץ, במקרים שבהם הפירות התקבלו מעם הארץ, אשר אין ביטחון שהקפיד להפריש מעשר מפירותיו.
הביטוי 'דמאי' מקורו בארמית, ופירושו: "של מה היא". פירושו המילולי של הביטוי "דמאי " הוא דא = זה ,מאי = מהו . זה הכוונה לפרות שהתקבלו מעם הארץ מאי, מה הוא מה דינם של הפרות שהתקבלו מעם הארץ. תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות מכונה בלשון חכמים טבל, ותבואה שכבר הופרשו ממנה מכונה תבואה מתוקנת. כאשר קונים או מקבלים פירות ותבואה מעם הארץ, שאינו בר-סמכא בעניין המעשרות - התבואה מכונה 'דמאי', כיוון שאין אנו יודעים 'של מה היא', אם אלו פירות של טבל או שהם מתוקנים.
תוכן המסכת
פרטי ההלכות במסכת עונים באופן מדוקדק על השאלה - עד כמה ניתן לסמוך על מי שהוא עם-הארץ בעניין תרומות ומעשרות.
הרקע החברתי לשאלה זו הוא הריבוד החברתי אצל היהודים בתקופת חז"ל. חכמי ההלכה בידלו את עצמם ממי שאינו שומר על הכללים עד תומם, והגדירו זאת בגדרים חברתיים. מי שהיה שומר את כללי ההלכה לפרטיהם, כולל ההקפדה על אכילת תבואה בטהרה - היה נקרא 'חבר' [1]. אלו שלא הקפידו על הלכות הטהרה והלכות המעשרות כונו 'עם-הארץ'. עם זאת, עם הארץ היה נאמן על הפרשת "תרומה גדולה". מעמד ביניים היה לאלו שהיו נאמנים בעניין תרומות ומעשרות, אך לא הקפידו על טהרה, וכל אחד מהם נקרא 'נאמן'[2].
על אף הבידול החברתי, היו בין הקבוצות קשרים מסחריים ואף קשרי משפחה. מסכת 'דמאי' מכוונת את תלמידי החכמים, כיצד להתנהג באותן סיטואציות, שבהן הם באים במגע עם עם-הארץ. מבחינה זו, כשם שמסכת דמאי עוסקת ביחסים אלו בענייני תרומות ומעשרות, כך גם עיסוקה של מסכת זבים - בענייני טומאה וטהרה, שכן עם הארץ נחשב כטמא בטומאת זב.
עם כל זאת, המגמה הכללית של חכמים במסכת היא להקל במקרה של דמאי[3]. המסכת פותחת במילים 'הקלין שבדמאי', ומפרטת את המינים שבהם אין חשש תרומות ומעשרות, גם כשלוקחים מעם-הארץ. בכלל, הפרק הראשון כולו עוסק בעניינים שבהם ניתן להקל בדמאי. למשל, מובאת ההלכה שבשבת ניתן לשאול את עם-הארץ לגבי התבואה שלו, והוא הופך לנאמן ליום אחד[4].
עניינים נוספים הנידונים במסכת: נאמנותם של בעלי חנויות[5], הפקדת תבואה אצל מי שאינו נאמן (פרק ג'), שליח שאינו נאמן (פרק ד'), שותפות עסקית עם עם-הארץ (פרק ו) והתנאים להפוך להיות נאמן וחבר (פרק ב')
במשנה מופיע לראשונה המושג מונופול: ”רבי יהודה אומר, מאחד על הכול; ומודה רבי יהודה, בלוקח מן המנפול, שהוא מעשר מכל אחד ואחד". פירש רבי עובדיה מברטנורא: "מנפול - קונה מן פלטרין הרבה ומוכר לאחרים". עוד פירוש אומר: "מנפול- מי שיש לו הזכות על מין סחורה להיות מוכרה היחידי בעיר”[6].
מיקומה של המסכת בסדר זרעים
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, הסיבה לכך שמסכת זו סודרה לאחר מסכת פאה היא משום הזכות שיש לעניים להשתמש בדמאי, כמו שאמרו[7]: "מאכילים את העניים דמאי".
פרקי המסכת
- הַקַּלִּין (ארבע משניות[8]) - פירות הפטורים מדמאי וקולות בדין דמאי.
- וְאֵלּוּ דְּבָרִים (חמש משניות) - החייבים בדמאי ומי נחשב "חבר" ו"נאמן".
- מַאֲכִילִין (שש משניות) - נתינת פירות דמאי לאחר.
- הַלּוֹקֵחַ (פירות) (שבע משניות) - מקרים בהם מותר לאכול דמאי.
- הַלּוֹקֵחַ (מן הנחתום) (אחת עשרה משניות) - הפרשת תרומות ומעשרות מפירות ממקורות שונים.
- הַמְּקַבֵּל (שתים עשרה משניות) - הפרשת תרומות ומעשרות על ידי שותפים.
- הַמַּזְמִין (שמונה משניות) - הפרשת תרומות ומעשרות שלא באופן הרגיל.
בסה"כ במסכת 53 משניות.
מפרשי מסכת דמאי
על המשניות (דמאי)
- פירוש המשניות להרמב"ם - לרבי משה בן מימון
- פירוש רע"ב - לרבי עובדיה מברטנורא
- תוספות יום טוב - לרבי יום-טוב ליפמן הלר
- תפארת ישראל - לרבי ישראל ליפשיץ
- מלאכת שלמה - לרבי שלמה העדני
- פירוש הרא"ש - לרבינו אשר
- פירוש הר"ש - לרבינו שמשון משאנץ.
- פירוש ריבמ"ץ - לרבי יצחק בן מלכי צדק
- משנה ראשונה - לרבי אפרים יצחק מפרמיסלה
על תלמוד ירושלמי (דמאי)
- פירוש רבי שלמה סירליאו
- מהר"א פולדא - לרבי אליהו פורקאן
- פני משה - לרבי משה מרגלית
- ביאור הגר"א - לגאון רבי אליהו מווילנא
- ביאור רבי חיים קנייבסקי
על תוספתא (דמאי)
- חסדי דוד - לרבי דוד פארדו
- מנחת ביכורים - לרבי שמואל אביגדור תוספאה
- מנחת יצחק - לרבי יצחק שבדרון
- חזון יחזקאל - לרבי יחזקאל אברמסקי
קישורים חיצוניים
משנה, מסכת דמאי, באתר ויקיטקסט תוספתא, מסכת דמאי, באתר ויקיטקסט תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, באתר ויקיטקסטהערות שוליים
- ^ משנה דמאי ב ג – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ משנה, מסכת דמאי, פרק ב', משנה ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ד עמוד א'
- ^ משנה, מסכת דמאי, פרק ד', משנה א'
- ^ משנה, מסכת דמאי, פרק ב' ומסכת דמאי, פרק ה'
- ^ משנה, מסכת דמאי, פרק ה', משנה ד'
- ^ משנה, מסכת דמאי, פרק ג', משנה א'
- ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
| מסכתות ששה סדרי משנה | ||
|---|---|---|
| זרעים | ברכות (ב י) • פאה (י) • דמאי (י) • כלאיים (י) • שביעית (י) • תרומות (י) • מעשרות (י) • מעשר שני (י) • חלה (י) • ערלה (י) • ביכורים (י) | |
| מועד | שבת (ב י) • עירובין (ב י) • פסחים (ב י) • שקלים (י) • יומא (ב י) • סוכה (ב י) • ביצה (ב י) • ראש השנה (ב י) • תענית (ב י) • מגילה (ב י) • מועד קטן (ב י) • חגיגה (ב י) | |
| נשים | יבמות (ב י) • כתובות (ב י) • נדרים (ב י) • נזיר (ב י) • סוטה (ב י) • גיטין (ב י) • קידושין (ב י) | |
| נזיקין | מסכת נזיקין: בבא קמא (ב י) • בבא מציעא (ב י) • בבא בתרא (ב י) • סנהדרין (ב י) • מכות (ב י) • שבועות (ב י) • עדיות • עבודה זרה (ב י) • אבות • הוריות (ב י) | |
| קדשים | זבחים (ב) • מנחות (ב) • חולין (ב) • בכורות (ב) • ערכין (ב) • תמורה (ב) • כריתות (ב) • מעילה (ב) • תמיד (ב) • מידות • קינים | |
| טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקואות • נידה (ב י) • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצין | |
ב – מסכת שיש עליה תלמוד בבלי י – מסכת שיש עליה תלמוד ירושלמי
| ||
30773568מסכת דמאי