חידוש עבודת הקרבנות
משאת הנפש ותכליתן העליונה של שיבת ציון, מלחמות החשמונאים ומרידות יהודה ברומא הייתה חידוש עבודת הקורבנות בבית המקדש על הר הבית. מאז חורבן בית שני התחדדו הסוגיות הקשורות בחידוש עבודת הקורבנות בשל חורבן בית המקדש, חוסר היכולת להיטהר מטומאת מת, חוסר הידיעה של מקום ההקרבה, וחוסר ודאות בייחוס הכהנים. גם שבי ציון התמודדו עם שלוש הבעיות הראשונות בתחילת תקופת בית שני.
בנוסף לבעיות ההלכתיות, קיימות גם התנגדויות מחשבתיות-רעיוניות נרחבות לרעיון הקורבנות בימינו. בנוסף לכך ישנה בעיה גיאופוליטית בחידוש עבודת הקורבנות לאור העובדה שלפחות חלק מהפולחן חייב להתבצע בהר הבית, דבר המנוגד להבנות הסטטוס קוו בהר הבית.
ככל הנראה, נעשו שלושה ניסיונות ממשיים לחידוש עבודת הקרבנות במהלך מרידות יהודה ברומא לאחר המרד הגדול: במהלך מרד בר כוכבא[1][2][3], בבית המקדש של יוליאנוס[4] ובמרד הרקליוס[5]. מאז, לא ידועים נסיונות ממשיים בתחום, אך האפשרות לעשות זאת והשאלות הכרוכת בכך נדונו בספרות התורנית במהלך השנים.
גם כיום, פועלים מספר גופים המנסים לחדש את עבודת הקורבנות.
היסודות ההלכתיים
השאלות ההלכתיות העיקריות העומדות בפני החפצים לחדש את עבודת הקרבנות הן:
- האם ניתן להקריב קרבנות כאשר בית המקדש אינו בנוי?
- האם ניתן להקריב כאשר המקריבים טמאים בטומאת מת?
- האם ניתן להקריב ללא ידיעה ברורה בדבר מקום המזבח? לחלופין - האם ניתן לזהות את מקומו המדויק של המזבח?
- האם הכהנים בני זמננו, שהם "כהני חזקה" ולא "כהנים מיוחסים", כשרים להקרבה?
- האם ניתן לזהות את התכלת הדרושה לבגדי הכהונה? האם ניתן להכין בגדי כהונה ללא תכלת?
קודם בניין הבית
מקריבין אף על פי שאין בית[6] - כלומר, חובת הקרבת הקרבנות אינה תלויה בקיומו הפיסי של בית מקדש. כלל זה נותן מענה להיעדר בית מקדש, ומתחשב במציאות שבניית המקדש תצריך אישור מרשויות-שלטון דבר שעלול להתעכב, או שכלל לא יגיע. לעומת זאת, בניית מזבח פשוט והקרבת קרבן קטן יכולה להסתיים תוך זמן קצר.
טומאה דחויה בציבור
טומאה דחויה בציבור[7] - כלומר, החובה להקריב קרבנות ציבור עומדת בעינה אפילו כאשר רוב המחויבים בהקרבת אותו קרבן. כלל זה נותן מענה להיעדר פרה אדומה, במסגרת המחשבה הצבורית כי "כולנו בחזקת טמאי מתים". באופן כללי, אסור ליהודי טְמא-מת להיכנס לעֲזָרה (המקבילה בקדושתו ל"מחנה שכינה"), המקום שָם מקריבים את הקרבנות. הכלל השני מחדֵש שהחובה ההלכתית להקריב קרבן-ציבור בזמנו דוחה את האיסור שחל על טמאים מהִכנֵס לעזרה.
אחת הבעיות המרכזיות בחידוש העבודה היא העדר האפשרות להיטהר מטומאת מת, מכיוון שאין בנמצא כיום אפר פרה אדומה, אשר השגתו כרוכה בפתרון בעיות שונות, הלכתיות ומעשיות, וכל עוד הכהנים טמאים בטומאת מת יש איסור להיכנס לתחומי העזרה המקודשת. הפתרון לבעיה זו הוא כלל ידוע הוא בדברי חז"ל טומאה דחויה בציבור ומשמעותו, שכאשר הכהנים טמאים, ואין אפשרות להקריב את קרבנות הציבור בטהרה - מותר להקריבם בטומאה. היתר זה נאמר רק לגבי קרבנות ציבור שזמנם קבוע אך לגבי כל שאר הקרבנות אין שום היתר להקריבם בטומאה. אם כן, קודם שניגשים לעסוק בחידוש עבודת הקרבנות, חיוני לעסוק בשאלה, מה הם התנאים בהם ניתן להקריב קרבנות גם בהיותנו טמאים?
במסכת יומא נחלקו אמוראים האם הטומאה דחויה היא בציבור או הותרה בציבור כאשר ישנן שתי השלכות עיקריות:
- חיזור אחר טהרה. כלומר אם הטומאה דחויה יש מצבים (המפורטים בגמרא) בהם יש חיוב לחזר אחר כהנים טהורים אף אם הדבר כרוך בקשיים, אך אם הטומאה הותרה אין חיוב כזה.
- הצורך בציץ שירַצֶה. אם הטומאה דחויה יש צורך שיהיה ציץ בראש הכהן הגדול על מנת שירצה את עוון ההקרבה בטומאה, אך אם הטומאה הותרה אין צורך בציץ בראש הכהן הגדול.
להלכה נפסק שהטומאה דחויה היא בציבור[8] ואם כן קודם הקרבת הקרבנות יש למנות כהן גדול ולהכין את שמונת בגדי הכהונה שלו, וביניהם הציץ. אולם לדעת כמה פרשנים[9] הציץ אינו נצרך אלא לכתחילה אבל בדיעבד ניתן לעבוד בלא הציץ.
יחוס הכהנים
ביחס לבעיית יחוס הכהנים - בעיה זו הועלתה על ידי הרב צבי הירש קלישר בספרו "דרישת ציון", כאחת מבעיות היסוד נגד חידוש עבודת הקרבנות. את טענה זו הוא דוחה בכך שהוא מציג משנה ממסכת עדויות המדברת על משפחות פסולות: "אמר רבי יהושע מקובל אני מרבי יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לקרב ולרחק אלא לקרב את המרוחקין בזרוע ולרחק את המקורבין בזרוע… רבי יהודה אומר לקרב ולא לרחק". מכאן למד הרב קלישר, כי ודאי כוונת המשנה שבסדר הגאולה יהיה קיבוץ גלויות, ויתחילו להקריב קרבנות ללא נביא, ורק אחר כך תבוא מלחמת גוג ומגוג ורק אחר כך יבוא אליהו ומלך המשיח, לכן יהיה צורך גדול בהלכה זו שכל כהן כשר בחזקת אבות ואליהו בא רק לקרב כוהנים שרוחקו משום ספק שמץ פסול.
דברי חז"ל אלו נותנים מענה לבעיית היעדרם של כהנים מיוחסים בימינו, כאשר לדעת הרב קלישר, אין כל בעיה, שכן אין ייחוס כהנים מעכב כלל.
מקום ההקרבה (המזבח)
לפי המתואר בתלמוד, חקרו עולי הגולה ומצאו את שרידי יסודות הבית. כן מבואר, שהריחו בין שרידי הכתלים ריח קטורת. כך גם באשר למזבח, הריחו במקומו ריח קרבנות. עוד מבואר שם, ששלשת הנביאים שהיו ביניהם הביאו עמם עדויות ומסורות בדבר מיקומו של המזבח.[10] אמנם יש שרצו לומר, שאנשי בית שני הזדקקו לרוח הקודש לגילוי המקום, שכן, ראו על המזבח דמות מלאך, וכן ראו שם את אפר יצחק.[11] את מזבח הנחושת לקח נבוזראדן לבבל ולא נשאר סימן במקומו. אבל המזבח שבנה זרובבל גנזו החשמונאים אבניו בלשכת בית המוקד, וחודש שוב בימי הורדוס, ולכן סביר להניח שיהיה קל לאתר את יסודותיו.
מקורות המזכירים אפשרות של חידוש עבודת הקרבנות
- רבי יוסף קארו: למה היה מניח עזרא מלקדש לעתיד לבא שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.[12]. אולם יש שפירשו את דבריו כמתייחסים לתקופת התנאים לאחר החורבן, אז עדיין היה אפר פרה אדומה, בגדי כהונה, ייחוס הכהנים, ומקום המזבח היה ידוע[13]
- מנחת חינוך: וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה סד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.[14]
- המהר"ץ חיות: "על כל פנים, חזרתי על כל הצדדים, ולא מצאתי שום דבר החוצץ היום להקריב קרבן פסח, אחר שיבנה היום מזבח, על מקום אשר היה בנוי בראשונה".[דרוש מקור] אולם בעל ה"עבודה תמה" חלק עליו, והשיב על דבריו.[15]
- החזון איש: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל" - (תרגום: אם תינתן רשות להקריב קרבן פסח – אין לבטל.)[16]
- "בזמן שישראל שרויין על אדמתם בתור עם חופשי משעבוד ממשלה אחרת, יש מצות עשה לבנות בית הבחירה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (סי' צ"ה, פ' תרומה)"[17]
התנגדות
התנגדות הלכתית
רבי עקיבא איגר שלל את האפשרות לחדש את הקרבת הקרבנות כפי שהציגו תלמידו הרב צבי הירש קלישר, מטעמים שונים ובהם זיהוי מקום המזבח, ייחוס הכהנים והצורך בבגדי כהונה הכוללים תכלת וארגמן.[18] אולם לאחר שהרב קלישר השיב לו על כל טענותיו, השיב רבי עקיבא איגר שקשה לו לעיין בדברים מחמת זקנתו, והוא מעביר את השאלה לחתנו, החת"ם סופר. בתשובה לחותנו רבי עקיבא איגר, מצדד החת"ם סופר, שאין בבעיות השונות שהועלו כדי למנוע הקרבת קרבנות, אולם מושל ירושלים הוא "קפדן גדול" ולא יתן למי שאינו "מאמונת ישמעאל" להתקרב למקום. כעיקרון טוען החתם סופר, שהצורך בכהן גדול ובכהן מיוחס אינו מעכב בדיעבד, וטומאה הרי הותרה בציבור, ולגבי שקלי ציבור - בקרבן פסח אין צורך בכך.[19]
רבי דוד מקרלין, בעל שו"ת שאילת דוד, השיב לרצ"ה בקונטרס בשם "דרישת ציון וירושלים"[20] בו הוא מעלה קושיות ותמיהות על אפשרות חידוש העבודה.
המתנגד החריף ביותר לדברי הרב קלישר, היה רבי חיים נתנזון (תלמיד רבי עקיבא איגר), שחיבר כנגדו את הספר "עבודה תמה".[21] בספר זה, מובאים כל דברי הרב קלישר מחלק "מאמר העבודה" שבספרו, כאשר הרב נתנזון משיב על טענותיו ותוקף אותן בחריפות.
הרב יעקב אטלינגר בספרו שו"ת בנין ציון[22] התנגד עקרונית לחידוש הקרבת הקרבנות, משום שבפסוקי התוכחה שבתורה נאמר שלאחר חורבן בית המקדש "והשימותי את מקדשיכם, ולא אריח בריח ניחוחכם" (ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ל"א), כך שלא ניתן להקריב קרבנות בזמן הגלות. וכן מסיבה זו התנגדו לחידוש הקרבנות גם רבי שלמה אליעזר אלפנדרי[23], והנצי"ב[24][25]. וכן כתב החזון איש בייחס להקרבת קרבן התמיד בזמן הזה[26]”ואפשר דבזמן הגלות פקעה מצות תמידין, ולא מחמת אונס אלא זו בכלל גזירת הגלות וכדכתיב ולא אריח בריח ניחוחכם”.
רבי ישראל יהושע מקוטנא כתב להרב קלישר, שבקרבן צבור צריך שיסכימו על זה רוב ישראל, וזה כמעט מן הנמנע בזמן הזה שישראל מפוזרים בגופם ובדעותיהם[27]. רבי מאיר דן פלוצקי כתב שעד ביאת המשיח לא נוכל להקריב שום קרבן צבור.[28] רבי דוד מנחם מאניש באב"ד כתב: "התעוררות הזאת להקריב קרבנות בזמן הזה אינו מסטרא דקדושה, ויד סטרא אחרא גברה לטוח עיני הרבה מהיראים בענין זה", והוא מונה כמה מניעות הלכתיות שבגללם אי אפשר להקריב בזמן הזה.[29]
התנגדות רעיונית
מלבד הגישה הקלאסית, המיוצגת לדוגמה בכתביו ובמעשיו של הרמב"ן, היו מקובלים שהתנגדו רעיונית לחידוש עבודת הקרבנות. כך יש המציינים[30] לכך שר' עזריאל (מחוג גרונה) העדיף עבודה רוחנית על פני עבודת הקרבנות, זאת משום שעבודת הקרבנות קשורה לפגם עמלק. לכן לעומת הרמב"ן שעלה לארץ, המתנגדים (ר' עזרא ור' עזריאל) לא ראו בפעולה מעשית משהו מהותי, ואף להפך, השכינה לדעתם אינה מתקיימת בתקופה זו בקרבנות.
התפילה כתחליף לקרבנות
התבטאות נוספת לשאיפה לחידוש עבודת הקרבנות מתבטאת בתפיסה ההגותית שהעבודה שבלב החליפה את העבודה המעשית, כך גם 'תורה עבודה ודרך ארץ' בו עבודה שימשה כעבודת המקדש, הפכה בהמשך לעבודת התפילה.
ניסיונות לחידוש העבודה במהלך ההיסטוריה
- הניסיון הראשון להקמת בית המקדש וחידוש העבודה לאחר החורבן, היה כמה עשרות שנים לאחר החורבן, בימי אדריאנוס, כפי שמתואר במדרש[31]: "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם". אולם בעקבות הלשנה, הוטלו סייגים על ההיתר הקיסרי, וכך נמנעה בניית בית המקדש. יש המשערים שאחת ממטרותיו של מרד בר כוכבא הייתה הקמת בית המקדש, דבר שהתבטא במטבעות המרד, שבהם נחקקו בית המקדש וירושלים.יש אף ששיערו, שבר כוכבא הצליח לכבוש את ירושלים, ואף לחדש את עבודת הקרבנות לזמן קצר. רבי צבי הירש חיות טוען שבמשך תקופה ממושכת לאחר החורבן, הייתה נהוגה הקרבה של קרבן פסח.[32]
- ניסיון נוסף לבניין בית המקדש נעשה בתקופתו של הקיסר יוליאנוס (362 לספירה). קיסר זה, הכריז על תמיכתו בבניין בית המקדש, כדי לגייס את היהודים למאבקו בדת הנוצרית, וכדי לערער את האמונה הנוצרית, המבוססת על התקיימות הנבואה הנוצרית על חורבן בית המקדש ושפלות עם ישראל. בעקבות הכרזה זו, החלה בנייה של בית המקדש בהר הבית, אך זו הופסקה בשל מאורעות מסתוריים, כרעידת אדמה ושריפה, ובשל מותו של הקיסר יוליאנוס ומינוי קיסר נוצרי תחתיו.
- במאה ה-13, רצה רבי יחיאל מפריז לעלות לארץ ישראל במגמה לבוא לירושלים ולהקריב קרבנות[33]. רבי מאיר דן פלוצקי כותב שרבי יחיאל מפריז רק רצה להקריב קרבן פסח ולא לחדש את העבודה כולה[28].
- בעת החדשה, בתקופת שלטונו של מוחמד עלי (שליט מצרים) בארץ ישראל (1833 – 1841), נתעוררו תקוות שניתן יהיה לקבל רשות להקריב קרבנות. הרב צבי הירש קלישר פנה בהצעה לחדש את עבודת הקרבנות לרבו, רבי עקיבא איגר, ששלל את הרעיון מסיבות הלכתיות. עם זאת, פנה רבי עקיבא איגר בעניין לחתנו, רבי משה סופר, שצידד בכך שאין בחששות ההלכתיים כדי להצדיק הימנעות מהקרבת הקרבנות, במיוחד לגבי הקרבת קרבן פסח.[34] עם זאת ציין שהמושל "קפדן גדול... לבל יקרב שם מי שאינו מאומת ישמעאלים". כעשרים וחמש שנה לאחר מכן, בשנת תרכ"ב, הרב קלישר פרסם את ספרו 'דרישת ציון', ובו תיאר את עמדתו ואת חלופת המכתבים שניהל עם רבנים שונים בנושא. בעקבות פרסום ספרו של הרב קלישר התעוררה גם ההתנגדות לרעיון חידוש העבודה. בין המתנגדים היו רבי דוד פרידמן מקרלין[35] ורבי חיים נתנזון.[36]
- * בשנת תרפ"ד הגה הרב יעקב משה החרל"פ את חידוש הקרבת קרבן פסח הוא ראה בכך הכשרה לקיבוץ גלויות ודחיפה לגאולת הארץ. לפי המסורת של בעלי הקבלה אחרי שיקרב קרבן הפסח בזמן הזה הגאולה בו תבוא (פורסם בעיתון חירות 10 שנים אחרי פטירתו)[37]
- בתקופת המנדט הבריטי, בשנת תרפ"ה, פנה רבה של ערלוי, רבי שמעון סופר, לרבי יוסף חיים זוננפלד, רב העדה החרדית בירושלים, ולרבי יעקב מאיר, בהצעה שחכמי ירושלים יפנו לנציב הבריטי ויבקשו רשות להקריב קרבנות. הרב זוננפלד השיב לו שאין סיכוי לקבל רשות כזו. למרות זאת המשיך הרב סופר לנסות להשיג רישיון להקרבה.[דרוש מקור]
ניסיונות לחידוש עבודת הקורבנות לאחר מלחמת ששת הימים
לאחר הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים וכיבוש הר הבית, נתעורר ביתר שאת הדיון אודות חידוש העבודה. עם השנים, קמו כמה ארגונים הפועלים למען בניין בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות. ביניהם: התנועה לכינון המקדש; מכון המקדש (העוסק בשחזור כלי המקדש ובגדי הכהונה); שוחרי המקדש (בראשות פרופ' הלל וייס), תנועת נאמני הר הבית, חוזרים להר ועוד. תחום הפעילות מתמקד בהגברת מודעות ציבורית לעניין, ופעולות מול הרשויות. תחום נוסף בו עסוקים חלק מהארגונים הוא ההכנה המעשית לחידוש העבודה: ייצור בגדי כהונה, הכנת כלים לעבודה, אבנים למזבח[38] וכן בירור ההלכה.
מראשית המאה ה־21, מתקיימים ניסיונות להבאת כבשים לאזור הר הבית בערב פסח, אשר נעצרים על ידי המשטרה. בולטים בין המשתתפים בניסיונות הם פעיל הימין נועם פדרמן[39] ואנשי תנועת "חוזרים להר". בחלק מהשנים, המשטרה עצרה כמה ימים לפני פסח אנשים החשודים הניסיון הבאת כבשים להעיר העתיקה בערב פסח.[40]
בשנת תשע"א הרב שמואל אליהו העביר שיעור בקריאה לחידוש קורבן פסח.[41]
לקראת פסח תשע"ט הרב יצחק מאיר מורגנשטרן ציווה לחסידיו להימנות במוקד המנויים לקרבן פסח, וגם נתן כסף לחסידיו וביקש שירשמוהו במוקד ההוא, והוסיף שמבחינה הלכתית "אין למעשה שום בעיה להקריב כיום קרבן פסח על הר הבית", שהרי אין צורך באפר פרה אדומה בקרבן שהוא קרבן ציבור, כי לדבריו 'טומאה הותרה בציבור'.[42]
בשנת תש"פ הוקם "מזבח" באזור מצפה יריחו, בגודל ובגובה של המזבח החיצון של בית המקדש, עליו מתקיימים תרגולים מעשיים להקרבת קרבנות במסגרת קורסים לכהנים.[43]
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב צבי הירש קלישר, דרישת ציון, מאמר העבודה
- כ"ץ, בן-ציון בן יעקב קופל הכהן, ירושלים דדהבא, דרוהוביץ, תר"ע.
- הרב מאיר מיזליש, פסח כהלכתו
- הרב אביגדור אלבום, תורת הבית
- הרב יצחק שטרן, עת לחננה בהוצאת ישיבת תורת החיים
קישורים חיצוניים
- הרב שמואל אליהו האם אפשר להקריב היום קרבן פסח? https://www.yeshiva.org.il/midrash/15755
- הרב שמואל אליהו קורא להקריב קרבן פסח https://www.youtube.com/watch?v=P0RlodYy7qU
- אתר התורה והמקדש
- אריה מורגנשטרן, הדיון בשאלת חידוש הקרבנות ובניין המקדש ערב שנת ת"ר, קתדרה 82, דצמבר 1996, עמ' 74-45
- אייל בן־אליהו, 'להקים בניין חדש'? הרב קוק, הרב הירשנזון והרצל על בניין המקדש וחידוש הקרבנות, קתדרה 128, תמוז תשס"ה, עמ' 101–112
- יחיאל מיכל טוקצינסקי, עיר הקודש והמקדש, חלק חמישי: על אפשרות ההקרבה בזמן הזה (והשאלות הכרוכות בו), באתר היברובוקס
- הרב יהודה קרויזר, בניין המקדש - בידינו
- הרב יצחק ברנד, "האם מקום המזבח מעכב?" באתר "בריתי יצחק"
- הרב יואל עמיטל, עבודת הקרבנות בזמן הזה
הערות שוליים
- ^ שמואל ייבין, מלחמת בר כוכבא, הוצאת מוסד ביאליק מהדורת 1952 עמוד 77. הספר פורסם לראשונה ב-1946 תוך כדי פרסומים מדעיים על מציאת מכתבי בר כוכבא בשמו בר כוסבא
- ^ שמואל אברמסקי על מרד בר כוכבא בעיתון מחניים ה'תשכ"א 1951 (באתר דעת).
- ^ זוהי גם העמדה הרשמית במבחני הבגרות בחינוך הממלכתי דתי, נושאים בתולדות עם ישראל לבתי הספר הדתיים, לשנת הלימודים ה'תשס"ג 2003)
- ^ מיכאל אבי-יונה, בימי רומא וביזנטיון, ירושלים ה'תש"ל. ע"מ 173
- ^ מיכאל אבי-יונה, בימי רומא וביזנטיון, ירושלים ה'תש"ל. עמודים 161- 177
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"ב עמוד א'. משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ב', הלכה ד'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ד', הלכה ט"ו.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ד', הלכות י"ד–ט"ו
- ^ תוספות יומא ז, ב ד"ה מכלל; מהר"י קורקוס על הרמב"ם שם ד, ז
- ^ זבחים סב, א. 'בשלמא בית מינכרא צורתו' ומפרש רש"י שהכירו את יסודות הבית
- ^ במשפט כהן סימן צב. הרחיב להוכיח משם, שהכלל 'לא בשמים היא' לא נאמר באשר לענייני המקדש, ומתבקשת מסקנה, שלבנין בית שלישי יצטרכו לרוח הקודש, לפתרון שאלות, כבימי בית שני. אולם, יש שדחו דבריו, והוכיחו שהייתה לפניו גרסה משובשת בגמרא, כמובא בדפוסים. שכן, בפירוש המשנה לרמב"ם מידות ג, א. מצינו גרסה, שהייתה בפני הרמב"ם, והיא - 'ראה'. כלומר, בימי דוד במגפה, אכן, ראה דוד מראה נבואי - את המלאך המכה בעם, זאת, לגילוי מקום המזבח, שטרם נודע מקומו. לא כן אנשי בית שני, שכן, אלו, חיפשו את מקום המזבח של ימי הבית הראשון בדרך הטבע, כנ"ל, ולא בדרכי הנבואה. ממילא, באשר לבית שלישי שיבנה במהרה, ינהגו כאנשי בית שני וישתמשו לבנין הבית באמצעי חקירה המקובלים בכל דור.
- ^ כסף משנה הלכות בית הבחירה פרק ו ט"ז
- ^ רבי חיים נאטנזאהן, 'עבודה תמה' סוף שער ז', באתר היברובוקס
- ^ מצווה צה
- ^ בסוף ספר 'עבודה תמה', קונטרס אחרון, באתר היברובוקס
- ^ אהע"ז סימן ב' אות ז'
- ^ הספר אוצר הדינים ומנהגים (התרע"ז) עמוד 42 הרב יהודה דוד אייזענשטיין
- ^ התשובה נדפסה בספר "שאילת ציון" וניתנת לצפייה באמצעות אינטרנט אקספלורר כאן בהערה 3.
- ^ שו"ת חת"ם סופר, יו"ד, סימן רל"ו
- ^ נמצא בתחילת שו"ת שאילת דוד ח"א קונטרס "דרישת ציון וירושלים", באתר אוצר החכמה
- ^ רבי חיים נאטנזאהן, עבודה תמה, אלטונא תרל"ב, באתר היברובוקס
- ^ שו"ת בנין ציון סימן א', באתר היברובוקס
- ^ בשו"ת מקדש מלך עמוד צ"ז
- ^ העמק דבר ויקרא כ"ו ל"א, באתר היברובוקס
- ^ למעט קרבן פסח שלא נאמר בו בתורה "לריח ניחוח" ואותו ניתן להקריב לדעת הנצי"ב גם בזמן הזה
- ^ חזון איש קדשים, מנחות סימן ל' אות ה', באתר היברובוקס
- ^ בהסכמתו לדרישת ציון
- ^ 28.0 28.1 כלי חמדה פר' שמיני, באתר היברובוקס
- ^ שו"ת חבצלת השרון תניינא סי' כ"ג, באתר היברובוקס
- ^ חביבה פדיה, השם והמקדש במשנת ר' יצחק סגי נהור: עיון משווה בכתבי ראשוני המקובלים, מאגנס, ירושלים תשס"א
- ^ בראשית רבה סד, י
- ^ שו"ת מהר"ץ חיות, סימן ע"ו
- ^ כפתור ופרח חלק א' פרק ו, באתר היברובוקס
- ^ שו"ת חתם סופר, יורה דעה, סימן רל"ו
- ^ מאמרו בנושא, בשם "קונטרס דרישת ציון וירושלים", נמצא בספרו "שאילת דוד" חלק א
- ^ רבי חיים נתנזון פרסם בשנת תרל"ב את ספרו "עבודה תמה", בו הוא שולל את אפשרות ההקרבה בזמן הזה, תוך כדי התקפה קשה כנגד הרב קלישר
- ^ הרב חרל"פ הגה את חידוש קרבן פסח בזמן הזה
- ^ הר הבית חדשות - חשיפה: הוכתר בהצלחה מבצע איסוף אבנים שלמות מים המלח למזבח בהר הבית, באתר הר הבית חדשות
- ^
ניר חסון, עשרה בני אדם נעצרו בערב פסח בדרכם להקריב קורבן לפסח בהר הבית, באתר הארץ, 23 באפריל 2016; יוסי זילברמן, פדרמן נעצר בדרך להקריב קרבן פסח, באתר מאקו, 18 באפריל 2011; אפרת וייס, פדרמן נעצר עם גדי בהר הבית: "קורבן פסח", באתר ynet, 8 באפריל 2009; ביקשו להקריב קרבן פסח ונעצרו, באתר ערוץ 7, 14 באפריל 2014
- ^ 12 חידוש הקרבת הפסח: 12 עצורים אבל הרגע מתקרב; במבצע משטרתי: ארבעה יהודים נעצרו עם גדיים; יו"ר חוזרים להר נעצר בירושלים; הר הבית חדשות - נעצרו בדרך להקרבת הפסח, באתר הר הבית חדשות; הר הבית חדשות - נעצרו בדרך להקרבת הפסח, באתר הר הבית חדשות; רוצים להקריב קורבן פסח: פעילי 'חוזרים להר' נעצרו בביתם
- ^ הרב שמואל אליהו לעלות להר הבית להקריב קרבן פסח
- ^ המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן: לעשות מנוי לקרבן פסח
- ^ אופירה הלוי, חידוש קורבן התמיד בי"ז בתמוז, באתר מעריב אונליין
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |
30363457חידוש עבודת הקורבנות