מחשבת חוץ למקומו

מחשבת חוץ למקומו
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק ז', פסוק י"ח

מחשבת שלא במקומו היא מחשבה הפוסלת את הקרבן מהקרבה, והיא שחשב המקריב באחת מעבודות הקרבת הקרבן (שחיטה, קבלת הדם, הולכת הדם וזריקת הדם), להקריב את הקרבן מחוץ לעזרה.

רקע

מחשבת חוץ למקומו פוסלת רק בהאכלת המזבח או אדם חוץ למקומו. כלומר: מחוץ למקום שיעדה לו התורה, ובלבד שיוגדר כ"מקום משולש" (ראה להלן).

• אכילת המזבח: זריקת הדם על המזבח, או הקטרת כזית מהבשר או האימורים הנקראים גם הם "אכילת המזבח".
• אכילת אדם: שלב נוסף (שאינו קיים בכל הקרבנות) והוא "אכילת הכהנים" או "אכילת הבעלים". מחשבה כזאת פוסלת רק אם חשב על חלק שדרכו להיאכל, ולא על חלקים מהקרבן שאינם ראויים לאכילה.

המקור

נאמר בתורה בפרשת צו:

וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר-זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - לֹא יֵרָצֶה,
הַמַּקְרִיב אֹתוֹ - לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ. פִּגּוּל יִהְיֶה!
וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ - עֲו‍ֹנָהּ תִּשָּׂא.

פסוק דומה נאמר בפרשת קדושים:

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ.
בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת, וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה.

מפסוק זה דורש רבא: ”"האכל יאכל" - בשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח... "שלישי" זה חוץ לזמנו... "פיגול" זה חוץ למקומו, "יהיה" מלמד שמצטרפין זה עם זה, והנפש האוכלת ממנו אחד ולא שנים” [כלומר רק אחד משניהם כרוך באיסור כרת], ”ואיזה? זה חוץ לזמנו".”

מחשבה זו על סטייה ממקום האכילה אינה חשובה מחשבת פיגול (כמו מחשבה על סטייה ממסגרת הזמן) ושעליה נענש האוכל בעונש החמור של כרת, אלא רק פוסלת אותו מאכילה.

מחשבת זריקה שלא במקומה על המזבח

המשנה קובעת:

נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּן לְמַעְלָן, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָן לְמַטָּן, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת

— משנה, מסכת זבחים, פרק ב', משנה א'.

על המשנה אומר שמואל שאף שבשר הקרבן פסול לאכילה או להקרבה, הבעלים נתכפרו. מהפסוק ”עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר”, דורשים חז"ל "כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים". בהמשך מסכמת הגמרא את שיטתו של שמואל במילים "שלא במקומו - כמקומו דמי". גם ריש לקיש מסכים לדעת שמואל, ואילו רבי יוחנן חלוק עליה, ולדעתו הזריקה על המזבח שלא במקום שהתורה ציוותה, כמוה כזריקה על הרצפה, והקרבן פסול לחלוטין.

בהמשך הגמרא מבואר שבהתאם לכך, גם השאלה אם מחשבה כזאת פוסלת את הקרבן תלויה בדיעות אלו, ולפי הדיעות שזריקה כזאת אינה פוסלת את הקרבן, גם מחשבה כזאת אינה פוסלת.

מקום משולש

מלבד הפסוק האמור בפרשת צו, נאמר פסוק דומה בפרשת קדושים:

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ.
בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת, וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה.

מכאן דרשו חז"ל, שהמקום הפוסל הוא "מקום שיהא משולש בדם בבשר ובאימורין":. בהגדרת מקום זה, קיימות שיטות רבות:

• שיטת רש"י: שהכוונה היא שמחשבה פוסלת רק אם המחשבה היא לאכול או להקטיר את הקרבן מחוץ לעזרה, מכיון שבמקום זה ניתן להקטיר את כל שלושת חלקי הקרבן בשעת היתר הבמות, להוציא מחשבה שחשב להקטירו או לאכלו בהיכל, שאין בו בשום סיטואציה היתר להקטיר בו את האימורים או את בשר הקרבן.

על שיטה זאת מקשים התוספות שיש אופן שמותר לאכול את הקרבן בהיכל, אם לא ניתן לאכלו בעזרה כגון בשעת מלחמה, כשיורים לתוך העזרה אבנים וחיצים ולא ניתן להקריבו שם כמפורש בגמרא:

• שיטה נוספת המובאת בתוספות שאין פוסלת מחשבה אלא במזבח החיצון ששלשתן כשירין בו, להוציא מזבח הפנימי שאין נותנין בו רק דם.
• שיטה נוספת המובאת בתוספות, שיעמוד המחשב (=הכהן המפגל) במקום משולש, פרט לעומד חוץ בעזרה ושוחט בסכין ארוכה.

שני פירושים אלו נדחו לחלוטין על ידי התוספות, מכיון שקיימות ראיות רבות שגם במזבח הפנימי המחשבה פוסלת, כגון בחטאות הפנימיות - בתהליך נתינת הדם (לפי חכמים), וכן קיימת דיעה שמחשבה בשעת 43 ההזאות של פר יום הכיפורים בהיכל ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב, ובטבילת אצבע דעת החכמים שמחשבה פוסלת.

• שיטת רבינו יום טוב בתוספות, שיחשוב לזרוק במקום שדם ובשר ואימורין פסולין כגון מחשב לזרוק קדשים קלים חוץ לירושלים אבל מחשב לזרוק בירושלים לא דאין שום פסול בבשר במקום זה. ומחשבה לענין קדשי קדשים פוסלת אפילו בירושלים כיון דבזה המקום שלשתן פסולין שם.
• שיטה נוספת היא ש"שלישי" אינו קשור כלל למחשבת חוץ למקומו אלא רק למחשבת חוץ לזמנו, שיחשוב לזרוק ליום ששלשתן פסולין אפילו לאכול הבשר, היינו ליום שלישי, ואם חישב לזרוק דם שלמים למחר לא פיגל.

פירוש זה נדחה גם כן לחלוטין על ידי התוספות, מכיון שמהסוגיה כולה מוכח שדין מקום משולש חל רק על מחשבת חוץ למקומו ואינו קשור לדין חוץ לזמנו.

ראו גם

• מחשבת פיגול
• מחשבת שלא לשמו