קבלת הדם

קבלת הדם מצוואר הקרבן, היא אחת משלבי הקרבת קרבנות. אחרי שהכהן שחט את הקרבן, יש לקבל את הדם במזרק, ולהוליכו אל המזבח, שם התבצעה זריקת הדם על המזבח.

מקומה

הקדשים נחלקים במהותם לשניים, כמבואר בברייתא:

• קדשי קדשים - שחיטתם רק כשהקרבן ומעשה השחיטה והקבלה בצד צפון של העזרה. אפילו אם השוחט עצמו לא היה בצד צפון, ורק הושיט את ידו לצפון - הקרבן פסול, אך אם היה ראשו ורובו בצפון - הקרבן כשר מדין רובו ככולו.
• קדשים קלים - שחיטתן בכל מקום בעזרה. אפילו אם השוחט עצמו לא היה בעזרה, ורק הושיט את ידו לעזרה - הקרבן פסול. ואפילו אם הכניס את ראשו ורובו לעזרה הקרבן פסול, עד שיהיה כולו בעזרה, ואפילו שערה משערות ראשו לא תהיה מחוץ לעזרה.

אביו של שמואל לימד אותו מספר הלכות בקבלת הקרבן:

• על הקרבן להיות כולו בתוך העזרה, ואפילו אם רגליו בחוץ - פסול, שנאמר "והביאום לה'" עד שתהא כולה לפנים.
• אם הכהן תלה את הקרבן על וו וקיבל, הקרבן כשר.
• אם הכהן עצמו נתלה על וו וקיבל, הקרבן פסול מכיון ש"אין דרך שירות בכך".

חשיבות הקבלה ועניינה

הקבלה נחשבת אחת מהשלבים החשובים בהקרבת הקרבן, ולכן אם אדם חישב בה מחשבה לא ראויה, שהוא מוליך אותה לשם מטרה אחרת מלבד הקרבת הקרבן היא נפסלת. לעומת זאת, בשונה מזריקת הדם בה פוסלת מחשבת פיגול, הרי שאדם שחשב מחשבת פיגול בעת קבלת הדם, לא פוסל אותה וזאת מפני שהמחשבה צריכה להיות על אכילת המזבח, והקבלה אינה חלק מתהליך "אכילת" הקרבן, בשונה מה"זריקה" שנחשבת חלק מהאכלת המזבח בדם הקרבן. יש לכהן שמקבל את הדם מצוואר הקרבן הנשחט, לקבל את כל דמו של הקרבן במזרק.

הפסולים לקבלת הדם

המשנה קובעת, כי אם קבלת הדם התבצעה על ידי אדם הפסול לעבודה, הקרבן פסול. בכלל הפסולים: זר, אונן , טבול יום, מחוסר כפורים, כהן שאינו לבוש בכל בגדי כהונה הנדרשים (מחוסר בגדים), כהן שלא רחץ ידים ורגלים, ערל, טמא, כהן שיושב, או שאינו עומד על רצפת בית המקדש (כגון שעומד על גבי כלים על גבי בהמה או על גבי רגלי חברו). לעומת זאת קיימת מחלוקת בדין כהן שקבל בשמאלו, רבי שמעון בר יוחאי מכשיר ושאר החכמים פוסלים פסל.

בדין פסולו של אונן קיים דיון בגמרא, האם פסול זה הוא רק בקרבן יחיד, אבל בקרבן ציבור גם אונן שהקריב כשר, ולמסקנה גם בקרבן ציבור קיימת פסול אנינות.

גדרה

יש מהאחרונים^{[דרוש מקור]} שמפרשים, שההולכה גם היא שלב והמשך של פעולת קבלת הדם, רמז לכך ניתן למצוא בדברי הגמרא בזבחים. הגמרא מחפשת מקור לכך, שעל ההולכה להיות לשמה. הגמרא מביאה כמקור את הפסוק, בו נאמר על קבלת הדם בלשון "והקריבו בני אהרון הכהן את הדם על המזבח", ואף על פי שהכוונה במילה "והקריבו" היא על קבלת הדם ממקום השחיטה, הכתוב קורא לה בלשון "הקרבת הדם" שמשמעותה הולכה (מלשון קירוב הדם), ”למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה”, כלומר ההולכה גם היא חלק מהקבלה.

לעומת זאת, יש האומרים כי ההפך הוא הנכון; הקבלה היא שלב בהולכת הדם אל המזבח. אם כי על כך יש לערער לכאורה, על פי הנפסק שהולכה צריכה להיות ברגל דווקא ולא בהושטת יד או בצורה אחרת.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24165290קבלת הדם