שעיר ראש חודש

שעיר ראש חודש
(מקורות עיקריים)

עז לקרבן חטאת
עז לקרבן חטאת
מקרא	ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק ט"ו
משנה	משנה, מסכת זבחים, פרק ה', משנה ג' ; משנה, מסכת שקלים, פרק ח' ; משנה, מסכת שבועות, פרק א', משנה ד'
תלמוד בבלי	מסכת זבחים, דף ק"א עמוד ב' ; מסכת שבועות, דף ט' עמוד א'

שעיר ראש חודש הוא קרבן חטאת ציבור שהוקרב בראש חודש כחלק מקרבן מוסף של ראש חודש, ונועד לכפר על חטאים של אדם שעבר בשוגג על דיני ("טומאת מקדש וקדשיו").

המקור בתורה

כאשר התורה מפרטת את מנין הקרבנות שיש להקריב לשם מוסף ראש חודש, ביניהם שני פרים ואיל אחד וגם שבעה כבשים, מסיימת התורה:

”וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת.... עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ” (במדבר כח, טו)

שעיר זה הוא אחד מהקרבנות הראשונים שהוקרבו בבית המקדש, ביום הקמת המשכן בא' בניסן, שעיר זה הוא השעיר שנשרף במצוותו של אהרן הכהן, ועליו נאמר במקרא כי משה רבינו קצף על שריפתו.

הגדרת הקרבן

השעיר הוא קרבן חטאת וכך כל דיני הקרבתו. ההבדל היחיד בין קרבן חטאת של יחיד לקרבן חטאת של ציבור הוא העדר הסמיכה בחטאת ציבור.

המשנה מתארת את סדר ההקרבה, שכולל את השחיטה וקבלת הדם בצד צפון של המזבח - ככל קרבן חטאת, והזאת הדם בארבעת קרנות המזבח. לאחר מכן היה שופך את שיירי הדם ליסוד המזבח לחלק שבצד דרום המזבח, לאחר הקטרת אימורי השעיר, אכלו הכהנים את בשרו, במשך יום הקרבתו והלילה שלאחריו. מדרבנן הוגבלה זמן אכילתו ככל שאר הקרבנות - עד חצות.

כפרתו

מחלוקת התנאים

במשנה מובאים שלושה שיטות איזו עבירה מתכפרת בהקרבת השעיר של ראש חודש:

• לפי שיטת רבי יהודה השעיר בא לכפר על אדם שהיה בטומאת הגוף ונכנס לבית המקדש בטומאה, או שאכל בשר קרבנות בטומאה מכיון שלא ידע שהוא טמא או שלא ידע שהוא נכנס לבית המקדש, ולא נודע לו כלל על חטאו.
• לפי שיטת רבי שמעון שעיר ראש חודש מכפר על עוונו של אדם שאכל קדשים שנטמאו.
• לפי שיטת רבי מאיר, שעירי ראש חודש מכפר על שני העוונות הנזכרים.

במקור דברי רבי יהודה, אומרת הגמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל שלומדים מהפסוק "ושעיר עזים אחד לחטאת לה'", ”חטא שאין מכיר בו אלא ה', יהא שעיר זה מכפר”, כלומר שקרבן זה מכפר על חטא שהאדם לא יודע שחטא בו.

הרמב"ם אומר כי לא שייך לקבוע בברייתא כזאת הלכה כמי, מכיון שאין כל חילוק מעשי בין השיטות הנזכרות, והחילוק הוא רק כלפי שמים.

דרשת רבי שמעון בן פזי

בנוסף מובא בגמרא: ”רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן, אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד! אמר לה, לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעט את עצמי? אמר לה לכי ומשלי ביום ובלילה... אמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה', אמר הקדוש ברוך הוא, שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח”.

מקום הנחת איברי השעיר

במשנה מובא שבעוד שאיברי כל הקרבנות הונחו לפני ההקרבה בתחתית הכבש, הרי שאיברי המוסף של ראש חודש הונחו בטרם הקרבתם במקום מיוחד ושונה משאר הקרבנות - כנגד או על הכרכוב.

לפי דבריו של רבי מאיר שמחה הכהן, בהוספת שעיר החטאת לשאר הקרבנות ישנו חידוש מיוחד, שכן הכלל הוא בסדר הקרבת הקרבנות שתמידים קודמים למוספין, ואברי עולה קודמים לחטאת, שלכן מסדרים תמיד את איברי כל קרבן וקרבן במקום מיוחד לו במזבח, ובכל זאת גם איברי השעיר ניתנין למעלה מחצי המזבח למעלה מחצי התמיד, כדי לפרסם שהוא ראש חודש, ועל כך רמזה התורה במאמרה ”וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת.... עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ”, כלומר שגם שעיר החטאת יהיה מעל עולת התמיד.

בראש השנה

נחלקו המפרשים אם היו בראש השנה מקריבין גם שעיר של ראש חודש. בתוספות הביא ראיה מהתוספתא שהיו מקריבין גם של ראש חודש, ואילו בפני יהושע ובטורי אבן כתבו שהדבר תלוי במחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה, לרבי שמעון שסבר שעיר של ראש חודש בא לכפר על טהור שאכל את הטמא הקריבוהו גם בראש השנה, אבל לרבי יהודה שסבר ששעיר של ראש חודש בא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כמו שעיר של ראש השנה, אזי הכפרה מתקיימת בשעיר של ראש השנה, ואין צורך בשעיר נוסף לראש חודש.

הריטב"א מביא כי הסוברים שלא הקריבו בראש השנה שעיר ראש חודש, מוכיחים את דעתם ממאמר חז"ל בקרבנות ראש השנה ”מלבד עולת החדש ומנחתה” ולא כתוב "וחטאתה". הריטב"א עצמו מפריך את דעתם, ומסביר כי הטעם שלא הזכיר הכתוב מלבד חטאת החדש לפי שלא היה צריך שכן הדבר פשוט שראש השנה הוא בכלל ראש חודש.