מליקה
מליקה היא חיתוך צוואר העוף מצד עורפו באמצעות ציפורן האגודל של כהן.
פעולה זו שימשה בימי בית המקדש בקורבן העוף, כמו למשל בחטאת העוף ובעולת העוף, כמצווה ובמקום שחיטה הנעשית בבהמות.
ההבדל בין "שחיטה" ל"מליקה"
ישנם שני הבדלים מהותיים בין שחיטה למליקה:
- השחיטה הוא באמצעות סכין, והמליקה הוא באמצעות הציפורן או על ידי השיניים[1].
- השחיטה כשרה רק מצד הצוואר, והמליקה כשרה רק מצד העורף.
פעולת המליקה
רב זוטרא בר טוביה בשם רב מתאר את תהליך המליקה באופן מדוייק, כשהוא מסביר כיצד יש לכהן להחזיק את העוף בידו בשעת עבודתו: ”כיצד מולקין חטאת העוף? אוחז גפיו בשתי אצבעות, ושתי רגלים בשתי אצבעות, ומותח צוארה על רוחב גודלו ומולקה”.
אך בברייתא מופיע שיש לעשות את תהליך המליקה באופן שונה במקצת, ולפיו הוא הופך פניו של עוף על גב ידו שיהא העורף מלמעלה: ”אוחז גפיו בשתי אצבעות ושני רגלים בשתי אצבעות ומותח צוארו על רוחב שתי אצבעותיו ומולק וזו עבודה קשה שבמקדש”[2].
הכהן אוחז את כנפי העוף בין שתי אצבעותיו וחותך בציפורן האגודל את המפרקת והיה נזהר לא לחתוך רוב הבשר שמסביב למפרקת על מנת שהעוף לא ימות לפני הגעת הציפורן לסימני הוושט והקנה. עד שמגיע ל'סימנים' - הקנה והושט.
בעולת העוף היה הכהן קוצץ באצבעו את שני הסימנים - הקנה והושט, ולאחר מכן היה ממשיך לקצוץ עד שהיה מפריד את הראש מהגוף. לעומת זאת בחטאת העוף היה הכהן קוצץ רק סימן אחד ומשאיר את הראש מחובר לגוף. כמו שנאמר בתורה: ”וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל” (ויקרא ה', ח). יש איסור לאו לקצוץ את ראש חטאת העוף.
את חטאת העוף היו הכהנים אוכלים, בהיתר מיוחד של התורה. למרות שבחולין אסור לאכול כך, כיון שלא נשחט כהלכה ודינה כנבלה.
מיצוי הדם
ערך מורחב – מיצוי הדם
לאחר המליקה היה על הכהן למצות את דם העוף על קיר המזבח. תהליך זה לא היה יכול הכהן לבצע כשהוא עומד על רצפת בית העזרה, ולכן הוא היה עולה על הסובב ושם ממצה על החלק העליון של המזבח. הברייתא מתארת את סדר המליקה: ”היה עולה בכבש ופונה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, וממצה מדמה על קיר המזבח”[3].
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב ישראל אייזנבלאט, הלכות מליקה : מלוקט מתוך ספר "ליקוטי הלכות", הפנים מתוך "תורת הקדשים" ועליו ביאור בשם "מצות ה'", וביאור ההלכות "זבח תודה", ועליו ביאור בשם "לחמי תודה" ובו יבורר שיטת הרמב"ם, עם "קונטרס בדיני מליקה" מהרב משה זאב זורגר, ירושלים תשס"ג.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |