בציעת הפת
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
בציעת הפת היא פריסת הפת בתחילת הסעודה וחלוקתו לסועדים, סביב מעשה זה נאמרו הלכות שונות.
מקום הבציעה
על פי הנאמר בגמרא, הבציעה צריכה להיות במקום האפוי היטב ולא במקום הלבן. דין זה לימד המלך מנשה את רב אשי כאשר נגלה אליו בחלום. למעשה נהוג לבצוע את הלחם מן הצד, כך שנחתכים יחדיו הן צדו העליון של הלחם והן צידו התחתון, עקב מחלוקות הלכתיות שהתעוררו בעניין זה.
מי הבוצע
הבוצע בדרך כלל הוא בעל הבית כדי שיבצע למסובים בעין יפה, אך אם אין בעל הבית מיסב בסעודה, או שזו חתונה בוצעים הגדול או החתן.
צורת הבציעה וזמנה
בתלמוד[1] הובאו שלש שיטות לגבי זמן בציעת הפת: א. לפני הברכה, ב. בשעת הברכה, והברכה תסתיים עם בציעת הפת, ג. לאחר סיום הברכה. להלכה נפסק בתלמוד לבצוע רק לאחר הברכה. לכתחילה היה ראוי לבצוע על הפת שלמה קודם בציעתה מפני כבוד הברכה,וכך סוברים חלק מהראשונים, אולם מאידך יהיה בכך הפסק רב בין הברכה לאכילה, לכן כתבו ראשונים רבים [2] שיש לבצוע מעט קודם הברכה (בשיעור שיוכלו להרים את הלחם אם יאחזו בפרוסה) ואת ההמשך לאחריה.
הבציעה בשבת
למרות החשש מהפסק בין הברכה לאכילה, בשבת שצריך לבצוע בדווקא על כיכר שלמה, כתבו הראשונים שאין לחתוך קודם הברכה. הסיבה המובאת בדברי רוב הפוסקים היא, החשש שיחתוך יותר מדי ויאבד את שלימות הפת, אך יש פוסקים הסוברים שאין לבצוע כלל כי זה יפגום בשלמות הפת, ויש לבצוע על לחם שלם לחלוטין.
להלכה כתב בספר משנה ברורה שהמדקדקים נוהגים לרשום בסכין ( כלומר קלות) קודם הברכה.
סדר החלוקה
המחלק צריך להניח את פרוסת הבציעה על השולחן ולא לתתה ביד הסועד, משום שלאבל כן נותנים בידו ואין לגרום לאדם להרגיש כאבל. בגמרא נאמר שעניין זה נרמז בפסוק ”פרשה ציון בידיה” - רמז שנותנים ביד האבל את פרוסת הלחם.
הבציעה בשבת
בסעודת שבת בה בוצעים על לחם משנה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ט
- ^ תוספות, רבינו אשר ועוד