עקרבאים
עקרבאים | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | פרוקי-רגליים |
מחלקה: | עכבישנים |
סדרה: | עקרבאים |
שם מדעי | |
Scorpiones | |
תחום תפוצה | |
עַקְרַבָּאִים היא סדרה של בעלי חיים חסרי חוליות המשתייכים למחלקת העכבישנים ובעלי "זנב" ארוך עם עוקץ וצבתות. בעברית תקנית המילה "עקרב" נהגית בבי"ת רפה, ואילו בנטייה היא נדגשת: עַקְרַבִּים, עַקְרַבֵּי־. העקרבים הם טורפים מובהקים ארסיים, בעיקר של חסרי חוליות אחרים והצבתות והארס נועדו לעזור להם לשתק ולהרוג את טרפם. השימוש בעוקץ להגנה הוא משני (למעט אצל המינים Parabuthus schlechteri, Parabuthus transvaalicus ו-Parabuthus villosus היכולים לירות את ארסם מזנבם) ומתרחש כשהעקרב מפוחד. למרות שרק 30 מיני עקרבים מסוכנים לאדם, השכיחות היחסית שלהם גורמת לעקיצות רבות בכל שנה.
מיון
קיימים כ-2400 מינים מוכרים של עקרבים בעולם, שמוינו ל-13 משפחות שונות. כולם ארסיים אך רק כ-25 מינים נחשבים כמסוכנים לאדם.
- סדרה עקרבאים (Scorpiones)
- תת-סדרה Orthosterni
- אינפרא-סדרה Pseudochactida
- על-משפחה Pseudochactoidea
- משפחה Pseudochactidae
- על-משפחה Pseudochactoidea
- אינפרא-סדרה Buthida
- על-משפחה Buthoidea
- משפחה עקצניים (Buthidae)
- משפחה Microcharmidae
- על-משפחה Buthoidea
- אינפרא-סדרה Chaerilida
- על-משפחה Chaeriloidea
- משפחה Chaerilidae
- על-משפחה Chaeriloidea
- אינפרא-סדרה Iurida
- אינפרא-סדרה Pseudochactida
- תת-סדרה Orthosterni
תיאור
העקרבאים מתאפיינים בזוג רגלבחנינים נושאי צבתות זקורות, 4 זוגות רגליים, יחידת ראש-חזה, ובטן אחורית צרה ומאורכת (שנקראת בטעות "זנב") מפולחת ולעיתים קרובות נישאת באופן עקום ואופייני קדימה מעל הגב, ובסופה פתח מעי ועוקץ בעל ארס. טווח הגודל של עקרבים הוא 9 מילימטר עד 23 סנטימטר.
כמו כל פרוקי-הרגליים גופם מחולק לפרקים והם מכוסים בשלד חיצוני קשיח מכיטין. כאשר הם גדלים הם חייבים להשיל את עורם מדי פעם על מנת לאפשר לשלד החיצוני החדש להכיל בתוכו את הגוף הגדול יותר.
מקום הימצאם
העקרב נוהג להסתתר מתחת לאבנים, בחולות, במחילות ובסדקי סלעים.
אקולוגיה
העקרבים הם טורפים מובהקים הצדים והורגים באופן אקטיבי את טרפם. הם אוכלים בעיקר פרוקי-רגליים כגון נמלים, צרצרים, תיקנים וזחלים וכן עכבישניים אחרים או רבי רגליים כשהמינים הגדולים יכולים להרוג גם חולייתנים קטנים כגון לטאות או עכברים. העקרבים אינם בוחלים בקניבליות ויאכלו אף את אחיהם או את צאצאיהם.
הציד מתבצע לרוב בלילות, כשהעקרב משתמש בחיישני תנועה כדי לאתר את טרפו. הוא מנצל את צבתותיו כדי לאחוז בטרף ולהזריק לו ארס בעזרת עוקצו. המינים הגדולים בעלי צבתות חזקות מספיק כדי למחוץ את טרפם ולאכול אותו בחיים והם בעלי ארס חלש יותר.
למרות שעקרבים רבים ארסיים ישנן חיות שיצודו אותם, ביניהן עכבישים כמו אלמנה שחורה, עקרבים אחרים, נדלים, מספר חרקים כמו נמלי אש ונמלי גדוד, חולייתנים שונים כמו עופות, לטאות וכמה זעמניים, קיפודיים, חדפיים, עטלפים וטורפים קטנים כמו הפנק, גירית הדבש או הסוריקטה. חלק מטורפים אלה הם בעלי חסינות לארס העקרבים.
התבגרות העקרב
שלא כמו רוב החיות ממחלקת העכבישנים, עקרבים הם מסוג "viviparous" – כלומר, מולידים ולדות חיים ולא ביצים. העקרבים נולדים אחד אחד והאם נושאת אותם על גבה, עד שיעברו השלה ראשונה של עור הגוף (מתחתיו יש עור רך שמתקשה עם הזמן). עד לפרק זמן זה העקרבים הצעירים לא יכולים לשרוד ללא אמם, המגנה עליהם ושומרת על הלחות שלהם.
בסוגים שונים של עקרבים הקשר עם האם יכול להימשך זמן רב, במיוחד בסוגי העקרבים היותר מפותחים במישור החברתי (כגון עקרב ה"Pandinus"). מספר הוולדות משתנה מסוג לסוג ונע בין שלושה למאה.
העקרב הצעיר דומה לעקרב מבוגר, והוא גדל כל פעם דרך תהליך ההשלה. בעת תהליך זה חיי העקרב נמצאים בסכנה.
בין השלה להשלה העקרב חייב לנוע באופן תמידי כדי לוודא שיוכל לזוז כשהעור יתקשה. תהליך התקשות העור נקרא "Sclerotization".
אורך חייו של העקרב משתנה מסוג לסוג. לא ידוע מהו אורך חייהם של רוב סוגי העקרבים אך הטווח הוא בין 4 שנים ל-25.
עקרבים בישראל
מלאכת החלוקה הטקסונומית של העקרבים בישראל טרם הסתיימה. בישראל קיימים כ-21 מינים של עקרבים. מתוכם כ-3 נחשבים למסוכנים לאדם: עקצן צהוב, קטלן דו-גוני וקטלן עב-זנב. הסיכון מתייחס לאדם בוגר ושאינו סובל מרגישויות. בדומה לכל פגיעה מבעל חיים ארסי, גופם של ילדים ובעלי רגישויות (אלרגיות לארס או לארס מסוג מסוים) עלול להגיב באופן חמור יותר עד קיצוני.
עקרב לאומי ישראל
מהצבעה באתר ynet הוחלט שהעקרב הלאומי של ישראל הוא נבו יריחו.
שם | שם מדעי | תפוצה בישראל | סיכון לאדם* |
---|---|---|---|
קטלן עב-צבתות | Androctonus crassicauda crassicauda | נפוץ כמעט בכל הארץ | מסוכן לאדם, שני במסוכנות רק לעקצן הצהוב |
קטלן דו-גוני | Androctonus bicolor | שפלת החוף, נגב, בקעת הירדן | נחשב כמסכן חיים[1] |
קטלן עברי | Androctonus amoreuxi hebraeus | שפלת החוף, נגב, ים המלח ועין גדי | סיכון בינוני עד גבוה |
עקצן צהוב (עקרב צהוב מצוי) | Leiurus hebraeus | כל הארץ. למעט בכרמל, בחולות שפלת החוף והעמקים | סיכון גבוה מאוד, מהמסוכנים בעקרבי העולם |
שחרן יהודה (עקרב שחור יהודה) | Hottentotta judaicus | בחבל הים תיכוני של ישראל, דרומה עד דרום הר חברון | סיכון נמוך, כאבי עקיצתו עזים מאוד |
עביד שחום עביד שחור/כושי | Scorpio maurus fuscus | בחבל הים תיכוני של ישראל, ובבקעת הירדן | סיכון נמוך |
עביד צהוב | Scorpio maurus palmatus | ערבה, נגב ודרום מדבר יהודה | סיכון נמוך |
בותוס ישראלי | Buthus occitanus israelis | מאזור נתניה ודרומה לאורך שפלת החוף, ועד מרכז הנגב ודרום מדבר יהודה | סיכון בינוני |
נבו יריחו | Nebo hierichonticus | כל הארץ למעט שפלת החוף | סיכון נמוך |
עקרבון נגבי | Orthochirus scrobiculosus negebensis | ערבה, נגב ודרום מדבר יהודה | סיכון בינוני |
בירולטוס ישראלי | Birulatus israelensis | עמק הירדן | אין מידע |
מזובותוס מרושת | Mesobuthus nigrocinctus | החרמון | סיכון נמוך |
חד-צלע כרמלי | Compsobuthus carmelitis | גליל מערבי, כרמל | ככל הנראה סיכון נמוך |
חד-צלע חלק | Compsobuthus levyi | מזרח הארץ ודרומה | סיכון נמוך |
חד-צלע גדול | Compsobuthus longipalpis | עין גדי | סיכון נמוך |
חד-צלע מגובשש | Compsobuthus schmiedeknechti | מרכז הארץ וצפונה | סיכון נמוך |
עקרבחול ניצני | Buthacus nitzani | דרום שפלת החוף, חולות מערב הנגב, ואזור נחל צין | סיכון נמוך |
עקרבחול יוטבתה | Buthacus yotvatensis | דרום הערבה | סיכון נמוך |
עקרבחול הערבה | Buthacus arava | דרום הערבה | סיכון נמוך |
עקרבחול אמיתי | Buthacus amitaii | הר הנגב | סיכון נמוך |
העקרב בתנ"ך
"ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה"
— ספר יחזקאל, פרק ב', פסוק ו'
לקריאה נוספת
- פנחס אמִתי, זהירות עקרבים, סדרת חצב; חי וצומח בישראל, הוצאת מסדה, 1980 / הוצאת מודן 1996. (98 עמודים)
- אהוד יהלומי, יורם צביק, אסף צוער ואפרת גביש-רגב, מדריך שדה לעקרבי ישראל, רשות הטבע והגנים, 2018.
- המהדורה, מכת עקרבים: מה עושים כשנעקצים?, באתר וואלה!, 21 ביולי 2013
- אוניברסיטת בן גוריון, חוקרי אוניברסיטת בן-גוריון הראו שהעקרבים הם אדריכלים מומחים, באתר "הידען", 6 ביולי 2014
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עקרבאים |
- עקרבאים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עקרבים, דף שער בספרייה הלאומית
- עקרבאים, באתר ITIS (באנגלית)
- עקרבאים, באתר NCBI (באנגלית)
- עקרבאים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- עקרבאים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עקרבאים, באתר GBIF (באנגלית)
- חרקים עולם קטן בגדול, בקיצור - עקרבים זוהרים
- חרקים עולם קטן בגדול, עקרבים - יחסים מסוכנים
- דוד דוד, עקרב - לא רק צבתות ועוקץ(הקישור אינו פעיל), ExoticPets
- חדצלע גדול - מהנדירים שבעקרבי הארץ, עמותת מן השדה
- Venom-Squirting Scorpions Blind Enemies with Toxin
- צבתות העקרב והקשר להישרדות בתנאים קשים, באתר ynet, 13 במרץ 2019
הערות שוליים
- ^ אורן אוסטר, הכירו את עקרבי ישראל, באתר מדע גדול בקטנה
עקרבאים37305049Q19125