חסידות אמשינוב
חסידות אמשינוב (בכתיב יידי: אמשינאוו) היא חצר חסידית, ענף של חסידות וורקא. נוסדה באמשינוב בפולין באמצע המאה ה-19 על ידי רבי יעקב דוד קאליש, בנו של רבי יצחק מוורקא והתקיימה בה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נפטר נינו, האדמו"ר רבי יעקב דוד קאליש (השני).
אחרי השואה הוקמו חצרות אמשינוב בארצות הברית ובישראל. רבי שמעון שלום קאליש שכיהן לפני המלחמה בעיר אוטבוצק (בנו של האדמו"ר השני בשושלת רבי מנחם קאליש) הקים את חצרו בארצות הברית, ובנו רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש עלה לישראל לאחר פטירת אביו והקים חצר בבית וגן שבירושלים. רבי יצחק קאליש, בנו של רבי יוסף קאליש, האדמו"ר השלישי בשושלת, הקים חצר בבורו פארק.
כיום מכהן רבי יעקב אריה מיליקובסקי, נכדו של רבי ירחמיאל מאיר, כאדמו"ר בירושלים, ורבי מנחם קאליש, נכדו של רבי יצחק, בבורו פארק.
החסידות אופיינה מאז ומתמיד עם ערכי לימוד התורה, אהבת ישראל ועבודת התפלה ללא פשרות. ניתן דגש עקרי לתוכן, למהות, ולא בהכרח למסגרת ושמירת הזמנים.[1] החסידות זוהתה עם שמרנות ודחיית המודרנה, בפולין התנגדה לאגודת ישראל ודרכה, אם כי באופן מתון. גם כיום אין החסידות מזדהה עם "הזרם המרכזי" וחותרת לאמת פנימית ולהגשמת ערכי האינדיבידואל, גם על חשבון הנראות והלך הרוח הציבורי.[2]
אדמו"רי החסידות
האדמו"ר הראשון
רבי יעקב דוד קאליש (ה'תק"ע-ה'תרל"ח) היה בנו הבכור של רבי יצחק מוורקא. לאחר פטירת אביו התמנה תלמידו רבי שרגא פייבל מגריצא לאדמו"ר, אך הוא נפטר לאחר חצי שנה, והעדה התפצלה בין שני בניו של רבי יצחק: רבי יעקב דוד ורבי מנחם מנדל מווארקא, "האדמו"ר השותק". רבי יעקב דוד הקים את חצרו באמשינוב, שבה כיהן כרב עוד קודם לכן. חצר הרבי ובית מדרשו באמשינוב התקיימו עד השואה. בשנת תקצ"ו נישא לשרה לאה בתו של הרב משה שלמה לבנזון מפרצובה בעל שו"ת חשק שלמה. לאחר שהתאלמן בשנת תרי"ח נישא לחיה בתו של הרב יעקב מזרניבצה. כאביו, היה ידוע באהבת ישראל והיה עסקן ציבורי פעיל. סבל ממחלות. נפטר בד' בכסלו תרל"ח. מעט מדברי תורתו כונסו בספר "אהל יצחק".
בנו הגדול רבי מנחם מילא את מקומו, בנו רבי ישעיהו כיהן בפשיסחה ורבי ירמיה באופולה.
רבי מנחם מאמשינוב ובניו
רבי מנחם קאליש (תר"כ-תרע"ח), בנו של רבי יעקב דוד, התמנה לאדמו"ר אחרי פטירת אביו כשהוא בן 18 שנים בלבד. רבי מנחם דמה בתכונותיו לאביו. המסורת החסידית מספרת כי הוא לא הכיר בזמנים ובשעות, וההכנות לתפילות ולקיום המצוות ארכו אצלו שעות ארוכות. במלחמת העולם הראשונה התיישב בוורשה, שם הרבה לעסוק בצרכי הפליטים. הוא נפטר בט"ז בכסלו תרע"ח בגיל חמישים ושמונה שנים, ונטמן בבית הקברות היהודי בוורשה.
בנו הגדול, רבי יוסף קאליש, עד אז רבה של אוסטרוב מזובייצק נקרא לאמשינוב למלא את מקומו. בנו השני, רבי שמעון שלום החל לכהן באדמורו"ת בעיר אוטבוצק. בנו השלישי, רבי אברהם, חתנו של האדמו"ר מרדומסק בעל החסד לאברהם, ניהל חצר חסידית ברדומסק. נספה בטרבלינקה באוקטובר 1942.
ענף רבי יוסף מאמשינוב
רבי יוסף קאליש, בנו הבכור של רבי מנחם וממלא מקומו באמשינוב, היה חתנו של רבי חיים אלעזר וקס. לפני התמנותו לאדמו"ר כיהן כרב העיירה אוסטרוב מזובייצק ורבים מהמתנגדים בעיירה הפכו לחסידיו.[3] כיהן כאדמו"ר 18 שנה, עד לפטירתו בג' בשבט תרצ"ו. רוב חסידי אביו פנו אליו, ותחת נשיאותו היו כ-40 שטיבל'ך וקלויז'ן.
בנו, רבי יעקב דוד קאליש (השני), שימש כאב בית הדין בז'ירארדוב הסמוכה לוורשה. נשא את בתו של רבי שלמה יוסקוביץ, חתנו של האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר מגור. בתרצ"ו הוכתר לאדמו"ר מאמשינוב ומאז שימש כרב של שתי הקהילות. עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים ברח לוורשה, שם הסתתר במשך שנתיים. הוא נפטר בגטו בחורף תש"ב ונטמן ליד סבו ואביו בבית העלמין בורשה. משפחתו כולה נרצחה בידי הנאצים.
בנו השני של רבי יוסף, רבי יצחק קאליש, הצליח להימלט לווילנה ובהמשך ליפן יחד עם דודו, אח אביו, רבי שמעון שלום. הקים את החצר מחדש בארצות הברית, בוויליאמסבורג ובהמשך בבורו פארק. נפטר בי"ט באדר תשנ"ג. ארונו הובא לקבורה בבית הקברות העתיק בטבריה.
לאחר פטירתו הוכתר בנו רבי יוסף קאליש, אך חלק מחסידיו פנו אל רבי יעקב אריה, האדמו"ר בירושלים. רבי יוסף הוציא לאור את הספר "זרע יצחק" על התורה ועל המועדים מתורתו של אביו. נפטר בי"א בניסן ה'תש"ף בהתפרצות נגיף הקורונה, ארונו הובא לקבורה בבית הקברות העתיק בטבריה.
ענף רבי שמעון שלום מאמשינוב-אוטבוצק
רבי שמעון שלום קאליש, בנו השני של רבי מנחם, היה חתן דודו רבי ישעיהו מפשיסחא. לאחר פטירת אביו החל לכהן באדמורו"ת בעיר אוטבוצק. בתרצ"ט, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נמלט לווילנה, שם התרכזו פליטים רבים שנמלטו מפולין. מווילנה ברח ליפן, יחד עם תלמידי ישיבת מיר ולאחר שהיה של כמה חדשים הוגלו לשנחאי בסין שהייתה אז תחת שלטון יפני, שם שהו עד לסיום המלחמה.[4] אחרי המלחמה הגיע לארצות הברית, ויסד מחדש את חצר אמשינוב בבורו פארק. הוא תכנן לעלות לישראל, אך נפטר בי"ט באב ה'תשי"ד לפני שהספיק לעשות זאת. נקבר בארצות הברית על תנאי וכעבור שבועות ספורים הועבר לבית הקברות העתיק בטבריה בחלקת תלמידי הבעל שם טוב.
בנו, רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש, חתנו של דודו רבי יעקב אריה מורגנשטרן מרדזימין-וישקוב (חתנו של רבי מנחם מאמשינוב), שרד את השואה. עלה ארצה והתיישב בירושלים בשכונת בית וגן, שם הקים את מוסדותיו ובהם ישיבת "שם עולם" בראשות חתנו, רבי חיים מיליקובסקי, מתלמידי ישיבת מיר שפגש בשנחאי. נהג להאריך בהכנות לתפילה ואלה היו מסתיימות בשעה מאוחרת ביותר. היה מפורסם באהבת ישראל שלו. נפטר בכ"ז באייר תשל"ו ונקבר בהר המנוחות שבירושלים.
שושלת האדמו"רים
| רבי יצחק מוורקא (ה'תקל"ט-ה'תר"ח) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי יעקב דוד קאליש (ה'תקע"ד-ה'תרל"ח) האדמו"ר הראשון מאמשינוב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי ירמיה קאליש מאופלע | רבי מנחם קאליש (ה'תר"ך-ה'תרע"ח) האדמו"ר השני מאמשינוב | רבי ישעיה מפשיסחא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי יוסף קאליש (נפ' תרצ"ה) האדמו"ר השלישי מאמשינוב | רבי שמעון שלום קאליש (1882-1954) האדמו"ר מאמשינוב-אוטבוצק | הרבנית פייגא ברכה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יעקב דוד קאליש (1906-1942) האדמו"ר הרביעי מאמשינוב | רבי יצחק קאליש (נפ' תשנ"ג) האדמו"ר החמישי מאמשינוב | רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש (1901-1976) האדמו"ר מאמשינוב-ירושלים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נינו האדמו"ר מאופלע שליט"א | רבי יוסף קאליש (נפטר תש"פ) האדמו"ר השישי מאמשינוב, ארצות הברית | חיה נחמה (בת) | הרב חיים מיליקובסקי ראש ישיבת אמשינוב (לא כיהן באדמו"רות) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב מנחם קאליש האדמו"ר השביעי מאמשינוב, ארצות הברית | רבי יעקב אריה מיליקובסקי האדמו"ר מאמשינוב-ירושלים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
-
רבי מנחם קאליש מאמשינוב -
רבי יוסף קאליש מאמשינוב -
רבי יעקב דוד קאליש בן רבי יוסף מאמשינוב -
רבי שמעון שלום קאליש בן רבי מנחם מאמשינוב -
רבי מאיר בן רבי שמעון שלום מאמשינוב
-
רבי יוסף קאליש בן רבי יצחק, מאמשינוב -
רבי יעקב אריה מיליקובסקי נכדו של רבי מאיר, האדמו"ר מאמשינוב -
הרב מנחם קאליש בן רבי יוסף, האדמו"ר מאמשינוב
בתי כנסת ומוסדות
בתקופת כהונתו של רבי יוסף מאמשינוב פעלו בפולין כ-40 שטיבלאך של חסידיו.[5] בתל אביב נוסד שטיבל בהוראת רבי יוסף אך אחרי פטירתו בשנת תרצ"ו, ונקרא "אוהל יוסף" על שמו. לימים התקיים בין כתליו כולל אברכים בראשות הרב דוד וייסבורד (הלחמי).[6]
בנו של רבי יוסף, רבי יצחק, הקים את בית מדרשו בוויליאמסבורג ואחר כך עבר לבורו פארק. בשנת תשל"ח הקים רבי יצחק כולל אברכים "אוהל יוסף" בבורו פארק.
באוטבוצק פעל השטיבל של רבי שמעון שלום קאליש. אחרי השואה פתח שטיבל בבורו פארק, אך הוא אינו פעיל כיום.
החסידות כיום
בית וגן
האדמו"ר בירושלים כיום הוא רבי יעקב אריה מיליקובסקי, נכדו של רבי מאיר. התפרסם בגלל סדר יומו המיוחד. מאריך מאוד בהכנות לתפילה ולעשיית מצוות, באופן שאינו מתאים עם זמני התפילה על פי ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך. השבת שלו מסתיימת לפעמים באמצע השבוע. קבלת הקהל הציבורית נערכת בדרך כלל בשעות המאוחרות של הלילה, עד לפנות בוקר וכן במשך לילי השבתות.
מרכז חסידות אמשינוב בשכונת בית וגן, שבה מתגורר האדמו"ר ומשפחות מהחסידות. בשכונה ישיבה לצעירים של החסידות. רבים מחסידי אמשינוב גרים בעיר ביתר עילית ולהם ארבעה בתי כנסת וישיבה. בתי כנסת נוספים קיימים בערים בני ברק, מודיעין עילית וצפת. קבוצות נוספות מקרב החסידות ניתן למצוא בערים בית שמש ואלעד.
לקהילה אין ישיבה גדולה והבחורים הולכים ללמוד בישיבות כלל חסידיות.
בורו פארק
בארצות הברית כיהן כאדמו"ר רבי יוסף קאליש, בן רבי יצחק. נפטר בניסן תש"פ, ושני בניו המתגוררים בישראל הוכתרו לאדמו"רים. לממלא מקומו מונה הבן הגדול, רבי מנחם, ר"מ בישיבת "טל תורה" וחתן רבי נתן דוד רוזנבוים מזוטשקא.[7] הבן הצעיר, רבי אשר חיים, חתן הרב אהרן מנדלזון (בן הרב בנימין וחתן רבי שמעון למברגר ממאקווא), הוכתר לאדמו"ר מאמשינוב בית שמש[8].
מרכז חצר זו בבורו פארק, שבה השתקע רבי יצחק בשנת תשכ"ד. בתי כנסת נוספים קיימים בויליאמסבורג, במונסי (יחד עם חסידות אלכסנדר), בבני ברק ובבית שמש (נפתחו בשנת תש"פ).
ישיבת שם עולם
בשנת ה'תשט"ז הקים רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש את ישיבת שם עולם תחילה בעיר חולון ולאחר תקופה עברה הישיבה לשכונת בית וגן. בראשות הישיבה עמד חתנו הרב חיים מיליקובסקי, ולאחר פטירתו עמדו בראש הישיבה בניו של הרב חיים, האדמו"ר רבי יעקב אריה מיליקובסקי ואחיו הרב משה.
בישיבה לימדו בין היתר: רבי שמואל אוירבך, רבי עזריאל אוירבך והרב חיים ורנר.
חסידים מפורסמים
- הרב משה בוים (תרל"ב - תשל"ב) זקן החסידים. אביו קלמן היה ראש הקהל בפשיסחה. העביר מסורות וסיפורים מבית פשיסחה-וורקא.
- הרב אלכסנדר זושא פרידמן, מחבר ספר "מעיינה של תורה"
- הרב ישראל יצחק פיקרסקי, ראש ישיבת תומכי תמימים בניו יורק
- הרב דוד הלחמי, סופר ורב בית הכנסת "חיסדא" בבני ברק
- הרב ישראל יהודה אהרונסון, מנהל רוחני ישיבת חזון נחום בבני ברק
- הרב חיים אהרן קאופמן, יו"ר ועד הישיבות ורב בית כנסת 'משאת בנימין' ורב קהילת מעלות דפנה
חסידות אופלה
מייסד החסידות
מייסד החסידות הוא רבי ירמיה קאליש[9] מאופולה-אמשינוב. (נולד בשנת תרל"ג), כבנו הצעיר של רבי יעקב דוד הראשון. בגיל חמש התייתם מאביו וגדל בחצר אחיו הגדול רבי מנחם קאליש מאמשינוב. היה נשוי (בשנית) לקיילא נחמה בת האדמו"ר אברהם איגר מלובלין. הוסמך להוראה על ידי רבי חיים מבריסק. כיהן כרב בעיירה אופולה לובלסקי הסמוכה ללובלין. בזמן מלחמת העולם הראשונה נאסר על ידי הרוסים והואשם בריגול, אך שוחרר כעבור חודשיים.
לאחר פטירת אחיו בט"ז בכסלו תרע"ח, הכתירה קבוצה מחסידי אמשינוב את רבי ירמיהו לרבם, והוא עבר להתגורר בוורשה שם התרכזו חסידיו וניהל בה את בית מדרשו. העביר את רוב היום בתפילה והתפרסם ב"בעל ישועות". עם כיבוש ורשה במלחמת העולם השנייה ביקשו מקורביו להבריחו מחוץ לגבולות פולין, ואולם הוא סירב להיפרד מחסידיו. בעת האקציה הגדולה בגטו סירב לרדת לחצר, התעטף בטלית ותפילין, התיישב על כסאו, קרא קריאת שמע ותוך כדי אמירת 'אחד' נורה ונהרג בידי הנאצים. באישון לילה התגנבו חסידיו אל הבית והביאוהו לקבר ישראל בחצר.[10]
החסידות כיום
כיום משמש כאדמו"ר מאופולה נינו של רבי ירמיה, הרב שרגא פייביש זלמנוב. נולד בשנת תשל"ד בפתח תקווה להרב ישראל יוסף זלמנוב - משפיע חבד"י[11][12] וליעל, בתו של רבי אריה לייב בן רבי ירמיה קאליש. בהיותו בן 9 נפטרה אימו בתאונת דרכים. למד בישיבת תומכי תמימים לוד, ולאחר כשנה עבר לישיבת שם עולם של חסידי אמשינוב בבית וגן בירושלים. נשא את בת רבי חיים שאול טאוב, האדמו"ר ממודז'יץ. בשנות ה'תש"ע חנך את בית מדרשו ברח' הירדן בבני ברק.
הקים את המוסד "לב אריה" להפצת תורת וורקא. הוציא לאור את הספרים: שמועות יצחק - לקט מדברי תורתו של רבי יצחק מווארקא; יד דוד - מדברי תורתו של בנו רבי יעקב דוד הראשון מאמשינוב; דברי ירמיה - מתורתו של בנו רבי ירמיה מאופולה ישרש יעקב - מתורתו של רבי יעקב יהודה מנאדרז'ין, ועוד.
לקריאה נוספת
- הרב דוד הלחמי, אהל יוסף, בני ברק, תש"מ. שני חלקים, הראשון על רבי יוסף קאליש והשני על קהילות אמשינוב שנחרבו בשואה. הוצאה מחודשת עם תולדות אדמו"רי השושלת ועוד הוספות, ארצות הברית תשע"ד.
- הרב חיים מאיר ארנסטר (עורך), ימות עולם, סיפורי בית אמשינוב כפי שסופרו על ידי רבי יצחק מאמשינוב.
- אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות חלק ג', על רבי יצחק מוורקא, רבי יעקב דוד מאמשינוב, רבי מנדל מוורקא, רבי בונים מאוטבוצק ורבי מנחם מאמשינוב.
- צבי מרדכי רבינוביץ (עורך), זאת ליהודה - דברי תורה, שיחות ועובדות מאדמו"רי וורקא-אמשינוב מפי הרב יהודה מנחם בוים.
- הרב יעקב שמחה ארליק, קונטרס זכרונות מאדמו"רי אמשינוב, בתוך רנו ליעקב שמחה, ברוקלין תשנ"ג-תשס"ד.
- שיח חסידים תולדות בית ווארקי - אמשינאוו, יצא לאור על ידי איגוד "זרע יצחק", ברוקלין ניו יורק, תשע"ז
- אלה אזכרה, אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, ניו יורק תשי"ז, בערכים המתאימים.
קישורים חיצוניים
- הפרדס שנה לא חוברת א עמ' 54–55, תיאור הנחת אבן הפינה לישיבת שם עולם אמשינוב בבית וגן.
- יעקב גארמאן, מלכות שבחסד - א יאר צו דער גרינדונג פון אמשינאווער כולל, אידישע ווארט שבט-אדר תשל"ט
הערות שוליים
- ^ זאב ארנסטר, ימות עולם, תשס"ב
- ^ כדוגמה, היחס לרב שלמה קרליבך.
- ^ ספר הזיכרון לקהילת אוסטרוב עמ' 26.
- ^ HIDDEN IN THUNDER By Esther Farbstein, Feldheim publishers, 2007, page 101
- ^ ראו בפורום נדברו רשימה של חוקר פולני הכותב שהיו 46 שטיבלאך של אמשינוב
- ^ יעקב גארמאן, מלכות שבחסד - א יאר צו דער גרינדונג פון אמשינאווער כולל, אידישע ווארט שבט-אדר תשל"ט
- ^ הרבי החדש מבני ברק שכבש את ברוקלין החסידית, באתר בחדרי חרדים
- ^ הכירו: האדמו"ר החדש שכבש את בית שמש, באתר בחדרי חרדים.
- ^ הרב אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' ירמי' קאליש זצ"ל, האדמו"ר מאפאלע", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 110, באתר HebrewBooks.
- ^ מחידושי תורתו שרד מכתב בעניין דבר שיש לו מתירין, שנשלח לרב משה נחום ירושלמסקי, ושמור במכון שוקן (אוסף הרב ירושלימסקי מס' 4219).
- ^ ילדות בגן עדן [[משפחה (עיתון)|משפחה] ישראל פלר י"א בשבט תש"פ]
- ^ הרב ישראל יוסף זלמנוב זצ"ל
| חסידות אמשינוב | ||
|---|---|---|
| אבי השושלת | רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא | |
| שושלת האדמו"רים: הדור הראשון והשני | רבי יעקב דוד קאליש • רבי מנחם קאליש • רבי ירמיה קאליש מאפאלע | |
| הדור השלישי: בני רבי מנחם מאמשינוב | רבי יוסף קאליש מאמשינוב • רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב-אוטבוצק | |
| ענף רבי יוסף קאליש מאמשינוב | רבי יעקב דוד קאליש • רבי יצחק קאליש • רבי יוסף קאליש • בניו: הרב מנחם קאליש • רבי אשר חיים קאליש מאמשינוב בית שמש | |
| ענף רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב-אוטבוצק | רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש • רבי יעקב אריה מיליקובסקי | |
