רבי חיים הלוי סולובייצ'יק
 | |||||
| רבי חיים סולובייצ'יק | |||||
| לידה |
1853 וולוז'ין, ליטא | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 ביולי 1918 (בגיל 65 בערך) ורשה, פולין | ||||
| מקום פעילות | וולוז'ין, סלוצק, בריסק (ליטא) | ||||
| השתייכות | שיטת בריסק | ||||
| תחומי עיסוק | חינוך | ||||
| תפקידים נוספים | משנה לראש ישיבת וולוז'ין* רבה של בריסק | ||||
| רבותיו | הבית הלוי | ||||
| תלמידיו |
רבי שמעון שקופ רבי יצחק זאב סולובייצ'יק רבי אלחנן וסרמן רבי יחזקאל אברמסקי רבי משה סולובייצ'יק רבי משה סוקולובסקי רבי ברוך בער לייבוביץ רבי איסר זלמן מלצר ועוד | ||||
| חיבוריו | חידושי רבנו חיים הלוי | ||||
| |||||
רבי חיים הלוי סולובייצ'יק (בכתיב יידי: סאלאוויציק, מכונה "רֶבּ חיים מבריסק" או בקצרה "רֶבּ חיים", כונה בפי בני דורו: רבי חיימק'ה; ט"ו באדר תרי"ג - כ"א באב תרע"ח), מגדולי הדור בשנות ה-ת"ר, אבי שיטת הלימוד של הישיבות הליטאיות, משנה לראש ישיבת וולוז'ין ורב העיר בריסק.
ביוגרפיה
נעוריו
תקופת וולוז'ין
נולד בט"ו באדר תרי"ג בעיירה וולוז'ין שבפלך וילנא של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). לאביו רבי יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק, נכדו של רבי חיים מוולוז'ין, ולאמו צירל בת רבי יצחק עפרון, מתושבי וולוז'ין ומחסידי קוברין, אשתו מזיווג שני של רבי יוסף דוב. כבר מילדותו נודע כבעל תפיסה מהירה, וכחריף ושנון באופן מיוחד. אגדות רבות נכרכו על חריפותו וחכמתו בילדותו[1]. בהיותו כבן חמש החל ללמוד אצל מלמד חסיד סלונים בשם רבי אברהם מלאך[2]. לאחר מכן למד אצל מלמד בשם רבי דוד בלינדר, אצלו למד עד לגיל שתים עשרה. שמו מופיע בין משתתפי חברת "בעלי מקרא קודש" שעסקו בלימוד התנ"ך בוולוז'ין, בפנקס החברה משנת תר"כ, בהיותו כבן שבע[3].
תקופת סלוצק
בשנת תרכ"ה בהיותו כבן שתים עשרה, פרש אביו מתפקידו כמשנה לראש ישיבת וולוז'ין עקב מחלוקת עם ראש הישיבה הנצי"ב, ועבר לכהן כרב העיר סלוצק כממלא מקומו של רבי יוסף פיימר. בעת מגורם שם למד רבי חיים אצל רבי מנדל מסלוצק (מכונה: רבי מנדל'י סלוצק'ר), תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין וידידו של רבי יוסף דב[4]. מקובל כי אצלו רכש רבי חיים את יסוד שיטתו הלמדנית[5], בעת שרבי מנדל מסר שיעורים לבעלי בתים, רבי חיים נהג להשתתף בשיעוריו ולהתפלפל עמו במהלכם. הוא החשיב את רבי מנדל כרבו המובהק[6]. כבר בתקופה זו ניכר כשרונו הרב, בליל בר המצווה שלו למד כתשעים דפים במסכת זבחים, ואת דרשת בר המצווה, שעסקה באיסור נבילה וטריפה, הכין זמן מועט לפני סעודת המצווה. לאחר הדרשה, קרא עליו אביו רבי יוסף דב "בן חכם ישמח אב"[7]. בעת לימודו בסלוצק למד בחברתם של בני גילו רבי זלמן סנדר כהנא שפירא, רבי יוסף ראזין ורבי אברהם אליהו קפלן. הוא נהג ללמוד שני סדרים ביום, כל סדר בן שש שעות, ובהם למד כל יום כשישים דפי גמרא עם פירושי רש"י ותוספות, ועם ספרי הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך[8].
בחורף של שנת תרל"ג, בהיות רבי חיים כבן עשרים, נפטרה אימו צירל. בעודו יושב שבעה, הגיע לנחם את אביו רבי יוסף דב רבי נפתלי צבי יהודה ברלין 'הנצי"ב מוולוז'ין', מקבילו של רבי יוסף דב בהיותו ראש הישיבה בוולוז'ין. במהלך הניחום הציע הנצי"ב לרבי יוסף דב, את נכדתו ליפשא, בת ביתו שרה ראשה וחתנו רבי רפאל שפירא שכיהן אז כמשנה לראש ישיבת וולוז'ין, כאשה לרבי חיים. רבי יוסף דב הסכים להצעה, ולאחר השבעה הסכים לה אף רבי חיים. החתונה נערכה בסוף שנת תרל"ג בוולוז'ין בהשתתפותם של עשרות גדולי תורה[9].
ראשות ישיבת וולוז'ין
_1a.jpg)
לאחר נישואיו התגורר רבי חיים לצד חותנו בוולוז'ין כחמש שנים, תקופה עליה התחייב חותנו רבי רפאל כי יפרנס את חתנו ('קעסט'). בתקופה זו נהג ללמוד בישיבת וולוז'ין, ועל אף שלא שימש בתפקיד רשמי החלה להתגבש סביבו קבוצת בחורים שכונתה 'הגווארדיה', שנהגו להתפלפל עימו בלימוד. אחד מאותם בחורים היה רבי שמעון שקופ[10]. בשנת תרל"ט עבר להתגורר תקופה קצרה בבריסק, לצד אביו שהתמנה באותה עת לרב העיר. הוא התגורר בעיר כשנתיים, ולמד בחברותא עם רבי איצלה מפוניבז'[11].
בסוף שנת תר"מ נפטר רבי לוי שפירא, אחיו של רבי רפאל, ששימש כרב העיר נובואלכסנדרובסק שבליטא. בתחילת שנת תרמ"א התמנה רבי רפאל תחת אחיו לרב העיר, וחתנו רבי חיים נקרא למלא את מקומו כמשנה לראש ישיבת וולוז'ין. רבי חיים היה באותה עת כבן עשרים ושבע בלבד. עקב גילו הצעיר והחשש מפני דרכו החדשנית, מינויו לראשות הישיבה עורר התנגדות בקרב חלק מבחורי הישיבה, אולם לאחר שנוכחו בכוחו ובכישוריו פחתה ההתנגדות[12][13].
רבי חיים היה מגיע לישיבה באמצע סדר הלימוד, בשעה עשר בבוקר, ודן עם הבחורים בסוגיה הנלמדת. הבחורים היו נוהגים להרצות לפניו את חידושיהם והוא היה מפלפל עימם, עד לשעת השיעור היומי בשתים עשרה וחצי. בימים ראשון שני ושלישי רבי חיים היה מוסר את השיעור, ובימים רביעי חמישי וששי היה מוסר את השיעור סב אשתו הנצי"ב. משנת תרמ"ו החל רבי חיים למסור שיעורים בסדר קדשים לקבוצה נבחרת מבין התלמידים. שיעוריו היו מפורסמים בעמקותם ובבהירותם, ומשכו אליהם את טובי המוחות בישיבה. בתקופת כהונתו של רבי חיים הגיעה הישיבה לשיאה הן מצד מספר התלמידים והן באיכותם[14].
רבי חיים היה מעורב גם בפן הניהולי של הישיבה. הישיבה סבלה באותן שנים מהממשלה הרוסית, שניסתה בעידוד המשכילים להצר את צעדי הישיבה על ידי הוראות לקיצוץ מספר התלמידים וחיוב לימודי חול. הישיבה נאלצה לקיים לימודי חול, ואלו נעשו במרתף הישיבה בפני קבוצת בחורים מצומצמת. בנוסף התערער המצב בישיבה בעקבות מחלוקת סוערת על העובדה כי הנצי"ב סבר לפרוש מתפקידו על מנת לעלות לארץ ישראל, ולמנות תחתיו כראש הישיבה את בנו רבי חיים ברלין שהיה אז רב העיר מוסקבה. חלק מתלמידי הישיבה התנגדו נחרצות למינוי ופעלו למונעו, עד כדי אלימות פיזית כנגד הרב ברלין. רבי חיים לא ראה בעין יפה את המינוי, ולמרות זאת ניסה להרגיע את הרוחות בישיבה[15]. ביום ה' בשבט תרנ"ב הגיעו פקידי הממשלה הרוסית וסגרו את הישיבה בעקבות אי עמידה בתנאי לימודי החול. כמו כן הוצא צו גירוש לראשי הישיבה ובכללם רבי חיים מפלך וילנא בו שכנה הישיבה, ורבי חיים נסע אל אביו לבריסק[16].
רבנות בריסק
לאחר זמן מועט מהגעת רבי חיים לבריסק, נפטר אביו רבי יוסף דב, בג' באייר של אותה שנה. בהלוויתו הוכרז רבי חיים כרב העיר בריסק תחת אביו[17]. מכיוון שלא הייתה בידו תעודת סמיכה, כאשר הגיע רבי אליהו חיים מייזל רבה של לודז' לבריסק על מנת להספיד את רבי יוסף דב, בחן את רבי חיים ונתן לו היתר הוראה[18].
רבי חיים ראה את עיקר יעודו של רב בישראל כגומל חסד ומורה דרך. על אף מינויו כרב, חשש מלהורות הלכה פסוקה. בכדי לספק את צורך יהודי העיר במורה הוראה, הביא לשם כך את ידידו רבי שמחה זליג ריגר, שישמש כמורה ההלכה[19].
אם כי לא התעסק בפסיקת הלכה יומיומית. כרב עיר עסק בענייני הציבור. עסק רבות בחסד, וביתו היה פתוח לרווחה לעניים ומסכנים. היה ידוע בהחמרות מרובות, ביניהן גישה מחמירה לעניין פיקוח נפש. בעקבות גישה זו, הקל מאד בשמירת צומות לאלו שהיו חולים. כאשר טענו כנגדו על כך שהוא מקל בדיני הצומות, אמר שהוא מחמיר בדיני פיקוח נפש. מסופר גם שבאחד מלילות יום כיפור כשנדרש כסף לפדיון שבויים משלטון הצאר, הורה שלא יתחיל בתפילה עד שהכסף ייאסף מהציבור, והציבור נדרש להביא אותו במזומן בליל יום כיפורים עצמו.
רבי חיים הקים בבריסק מעין קיבוץ של לומדים מובחרים אשר היה מוסר לפניהם שיעורים, מספר הלומדים היה בערך עשרה, חלקם היה מבני המשפחה, הקהילה בבריסק החזיקה את התלמידים[20]. בין התלמידים היו רבי שלמה פוליצ'ק, רבי אליעזר יהודה פינקל, הרב ירוחם ורהפטיג רבי ישעיהו זאב וינוגרד מראשי ישיבת עץ חיים, רבי משה מנחם קוזלובסקי תלמידו של הגר"ח מישיבת וולוז'ין שהיה לאחר מכן מראשי ישיבת רמיילס.
ועידת פטרבורג
ערך מורחב – אספת הרבנים (1910)
בשנת תרס"ט הורה ראש ממשלת רוסיה פיוטר סטוליפין על קיום אספת רבנים בסנקט פטרבורג במהלך השנה הבאה, שתשמש כבסיס להידברות בין השלטונות הרוסיים ובין הקהילות היהודיות ששכנו בשטח שיפוטם. האספה עמדה לעסוק בענייני הדת אל מול הממשל, ובעיקר במעמדם של הרבנים והרבנים מטעם. החרדים קיימו אספה מקדימה בוילנה על מנת לבחור את הרבנים שישלחו לאספה בפטרבורג, ובה נבחרו רבי חיים יחד עם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, רבי שלום דובער שניאורסון ורבי יהודה לייב צירלסון. בנוסף פעל לצד הועידה גוף מייעץ בו השתתפו רבי מאיר שמחה הכהן, רבי יצחק מפוניבז' ועוד. האספה נפתחה בד' באדר ב' תר"ע. במהלך האספה התגלו חילוקי דעות קשים בין רבי חיים והרש"ב לרבי מאיר שמחה מדווינסק ורבי איצלה מפוניבז' ורבי חיים עוזר גרודזנסקי, בנושא מידת ההשכלה הכללית הדרושה לרבנים שתאושר על ידי השלטונות. בעוד הראשונים טענו כי לרב נדרש רק ידע תורני, האחרונים טענו כי דרושה גם השכלה כללית מצומצמת. כאשר הבין ר' חיים שלרבנים התומכים יש רוב, הזעיק את רבי ישראל מאיר הכהן להגיע במיוחד מראדין בכדי לשכנע את הרבנים כדעתם של השוללים, אולם דבריו לא התקבלו, והאספה הצביעה בעד חיוב הלימודים. מאכזבתו מהחלטות האספה, הפסיק רבי חיים להשתתף באספות ציבוריות, וכן חל נתק ביחסים בינו ובין רבי מאיר שמחה[21][22].
התנגדותו לציונות
כבר מראשיתה של תנועת חובבי ציון התנגד לה, והתנגדותו הוחרפה עם הקמה של ההסתדרות הציונית. בשנת תר"ס פורסם מכתבו בקונטרס "אור לישרים", בו הוא מביע את התנגדותו החריפה לציונות[23]:
...בנידון כת הציונים שנתחברו ונתאגדו עתה בחזקה, ולא אבוש מלאמר כי לא אדע איך למצוא מסילות לצאת נגדם, אחרי כי האנשים הלא מהם נודעים במקומותם לרעה, ותכליתם כבר הודיעו ופרסמו כי הוא לעקור יסודי הדת...
אגודת ישראל
השפעתו הציבורית הייתה רבה. בשנת תרס"ז השתתף בניסיון ההקמה של המפלגה החרדית הראשונה "כנסת ישראל"[24]. לאחר סגירתה של המפלגה, היה ממקימי אגודת ישראל, והשתתף בועידות הראשונות של האגודה, בבאד הומבורג ובקטוביץ. התבטא: כי ח"ו איך אפשר בלא האגודה, והלא ח"ו ימשלו הם (-החופשיים), וכעס נגד החושבים להיפך מזה[25], אך לאחר מכן חזר בו מתמיכתו באגודת ישראל ואמר שאינה טובה בעיניו[26].
מלחמת העולם הראשונה
בחורף תרע"ד פרצה מלחמת העולם הראשונה. גרמניה הכריזה מלחמה על האימפריה הרוסית, בה שכנה גם בריסק, והחלה להניע את כוחותיה לכיוון רוסיה. עקב היות בריסק קרובה לקו הגבול עם גרמניה והעובדה כי שכנו בה כמה מבצרים צבאיים, בתחילת שנת תרע"ה הוכרזה בריסק כשטח צבאי סגור וכל תושביה גורשו. רבי חיים נסע למינסק יחד עם בנו רבי יצחק זאב, ושהה שם כשלוש שנים עד לתום המלחמה[27].
פטירתו
בסוף ימיו, בציווי הרופאים, שהה מדי שנה בליבוי, שם רחץ בים וטייל על החוף. מכיוון שנאסר עליו מטעמי בריאות לעסוק בתורה בשהותו בנופש, היה משוחח אז בנושאים שונים, ועוסק במתמטיקה, פיזיקה ועוד[28].
בחורף תרע"ח חלה רבי חיים, ולאחר שהות קצרה בביאליסטוק עבר בהמלצת הרופאים לעיירת המרפא אוטבוצק שעל יד וורשה, שם התאכסן אצל קרובי משפחתו משפחת שחור. מצבו הדרדר והוא התכונן לנסוע לגרמניה על מנת לקבל טיפול רפואי. בנוסף, שלח מכתבים לרבי ישראל מאיר הכהן ה"חפץ חיים", לחמיו רבי רפאל שפירא ולרבי שמחה זליג ריגר בבקשה כי יתפללו להחלמתו. ביום שלישי, כ"א באב תרע"ח תקפוהו כאבים עזים, ולקראת השעה ארבע אחר הצהרים, בעוד בנו רבי יצחק זאב נשלח לקרוא לרופא מוורשה, נפטר רבי חיים[29].
עם פטירתו התעורר ויכוח בין קהילות בריסק, ורשה ואוטבוצק, כאשר כל אחת טוענת כי על רבי חיים להקבר בעירם. הצדדים נגשו לדין תורה, בו השתתפו רבי נפתלי חיים זילברברג ורבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר האדמו"ר מראדזין. הדיינים פסקו לטובת קהילת וורשה, ולמחרת נערכה שם ההלוויה. בהלוויה השתתפו כשמונים אלף יהודים, והספידוהו בנו רבי יצחק זאב וחתנו רבי צבי הירש גליקסון. כפי שנפסק בדין התורה, הוא נקבר בבית העלמין היהודי בעיר, על יד סב אשתו הנצי"ב[30][31].
מורשתו הלמדנית
- ערך מורחב – שיטת בריסק
השפעתו על שיטות הלימוד הנהוגות כיום בישיבות מכרעת. הוא ותלמידיו נהגו לנתח כל גורם בסוגיה בש"ס לחלקיו, בדרך כלל ל"שני דינים" שונים המעורבים בו. בדרך זו נתנו מֵמד חדש של עומק לגמרא ולרמב"ם, ונפתחה הדרך להוסיף ולהעמיק בשאלות ובתירוצים.
אופיינית לו החלוקה בין "חפצא" לבין "גברא" - אם ההלכה נאמרה לגבי החפץ או לגבי האדם. למשל, החובה לבער חמץ ערב פסח - האם פירושה שלאדם לא יהיה חמץ או שמא שהחמץ יתבער. לכאורה נראית זו שאלה עקרה. למעשה ניתן להבין על ידה הבדל חשוב בדין. אם העיקר הוא שלאדם לא יהיה חמץ, אין זה משנה כיצד הוא יבער אותו. ממילא כל דרכי ביעור החמץ כשרות. אם הדגש הוא על כך שהחמץ יתבער, ייתכן שיש דווקא דרכים מסוימות שבהן עליו להתבער.
כיוצא באלו הוא תוהה על הבנת מושגים הלכתיים רבים, ומתווה דרך לשיטת החקירה הישיבתית הליטאית הרווחת היום.
אחת ההשלכות של שיטתו על הישיבות בימינו היא ההתמקדות המעמיקה בסוגיות והעדפתה על רכישת ידע ושליטה רחבים בש"ס. על כך נמתחה ביקורת על ידי הרב עובדיה יוסף.
חוג בריסק, המתאפיין בין היתר בדקדוק במצוות והקפדה על "חומרות", עוצב במידה רבה בידי בנו, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק.
ספריו וכתביו
רבי חיים עצמו העלה על הכתב רק מעט מחידושיו ואלו התפרסמו אחרי מותו. חידושיו ה"רשמיים", שאותם הגיה ובירר היטב, מכונים חידושי רבנו חיים הלוי, ואילו חידושים אחרים שלו, שלא עברו את הגהתו, הודפסו על ידי תלמידי בנו במכונת כתיבה, ומכונים חידושי הגר"ח (סטנסיל).
- חידושי רבנו חיים הלוי - חידושיו על הרמב"ם. נכתב והוגה על ידו.
- חידושי הגר"ח (סטנסיל) - חידושיו על הש"ס. הועתק מזיכרון מכתבי תורתו שלא היו מוגהים. בהוצאות חדשות נוספו גם חידושים משמו ממאספים תורניים ומפי השמועה.
- מגנזי הגר"ח - שיעורים שנכתבו על ידי אחיינו הרב ישראל סולובייצ'יק.
- שיעורי רבינו חיים הלוי מכתב ידו, שיעורים שמסר בוולז'ין. ע"י נכדו הרב יצחק ליכטנשטיין
- כתבי רבינו חיים הלוי ממחברות בכתב ידו שכונו 'טאג בוך'. ע"י נכדו הרב יצחק ליכטנשטיין
כמו כן יצאו ספרי ליקוטים רבים המבוססים על הספרים האמורים ואחרים.
השקפותיו
יחסו לתנועת החסידות
יחסו לחסידות היה מעורב. למרות היותו ליטאי, ומתלמידי תלמידיו של הגאון מווילנה, הכיר בחיוניותה, אף שהוא בעצמו לא התנהג לפיה[דרוש מקור]. האדמו"ר הרש"ב מלובביץ' לחם עמו כתף לצד כתף נגד הגזירות השונות של רוסיה הצארית[דרושה הבהרה].
מתלמידיו
- בנו, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק
- רבי ברוך בר ליבוביץ - מחבר ספר ברכת שמואל ראש ישיבת קמניץ
- רבי איסר זלמן מלצר - מחבר ספרי אבן האזל על הרמב"ם, בצעירותו הרב של סלוצק וראש הישיבה שם, ובערוב ימיו ראש ישיבת עץ חיים בירושלים. שיטת לימודו הייתה שונה קצת משיטת רבו.
- רבי אלחנן וסרמן - מחבר ספר קובץ שיעורים.
- בנו, רבי משה סולובייצ'יק
- נכדו, הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון
השפיע גם על רבי שמעון שקופ, ראש ישיבת שער התורה ומחבר ספר שערי ישר, בעת שהותו של רבי שמעון שקופ בישיבת וולוז'ין. בישיבה הייתה קבוצת תלמידים מצומצמת שרבי שמעון נמנה בה, שרבי חיים היה מרצה להם את חידושיו ומפלפל עמהם בלימוד.[32]
משפחת סולובייצ'יק
ילדיו:
- רבי ישראל גרשון, נרצח בשואה עם רוב משפחתו. בנו היה רבי משה סולובייצ'יק מציריך.
- רבי משה.
- רבי יצחק זאב.
- שרה ראשה אשת רבי צבי הירש דב גליקסון ראש ישיבת תורת חיים בוורשה. בתם צירל נישאה לרב אברהם מאיר פינקל (בנו של רבי אליעזר יהודה). נרצחו בשואה עם משפחתם.
- ילד נוסף, תאומה של שרה ראשה, נפטר בילדותו.
בנו השלישי, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, אשר מילא את מקומו ברבנות בריסק, ונכדו, בנו של רבי יצחק זאב רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, היו רבנים מפורסמים ביותר, ונחשבים כממשיכי שושלת בית בריסק. בנו השני, רבי משה סולובייצ'יק היגר לארצות הברית והיה לאחד מראשי ישיבה יוניברסיטי ובעל השקפה דתית מודרנית. בנו של רבי משה סולובייצ'יק, הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון) נמנה עם גדולי רבני דורו והיה מראשי תנועת המזרחי.
לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: חיים הלוי סולובייצ'יק |
 טקסט בוויקיטקסט: חידושי רבינו חיים הלוי |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רבי חיים הלוי סולובייצ'יק |
- שמעון יוסף מלר, רבן של כל בני הגולה, חלק א' - ירושלים תשע"ד
- רבי ש"י זווין, רבי חיים סולוביצ'יק באישים ושיטות, הוצאת ביתן הספר
- עובדות והנהגות לבית בריסק ארבעה חלקים.
- The Analytic Movement - Hayyim Soloveitchik and His Circle, Atlanta, Georgia, תשנ"ג
- הרב שג"ר, בתורתו יהגה - לימוד גמרא כבקשת אלוקים, הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, התשס"ט.
- יעקב מארק, במחיצתם של גדולי הדור, הוצאת "גויל", ה'תשי"ח, עמ' 36–53.
קישורים חיצוניים
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' חיים הלוי סאלאווייציק, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ב, עמוד 33, באתר HebrewBooks
- 'סולובייציק, ר' חיים ב"ר יוסף־דב הלוי ("ר' חיים מבריסק")', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 72 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1270).
- משנת רבנו חיים הלוי, "הצופה", כ"ט באב תרצ"ז, באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
- ^ ראה אצל מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 93- 112.
- ^ אביו רבי יוסף דב חשש ממלמדים הקרובים לרוח ההשכלה העשויים לפתות את בנו המוכשר, ובחר את רבי אברהם הידוע כחסיד ירא שמים המרוחק מאד מההשכלה ומדרכה כמלמד לבנו (מלר, רבן של כל בני הגולה, עמ' 112). יש טוענים כי ממנו שאב את הגרעין לשיטתו הלימודית (ראיון עם הרב דוד יצחק שפירא באתר בחדרי חרדים) אך במשפחת סולובייצ'יק מכחישים את השמועה, משום שאצל מלמד זה למד בעודו פעוט ממש (הרב משולם דוד סולובייצ'יק בראיון לעיתון המבשר, י"ט באב תשע"ג).
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 97.
- ^ רבי מנדל כיהן שנים קודם לכן כרב העיר בריסק, ועקב מחלוקת על מיאון שערך יחד עם רבי יחיאל הלר, נאלץ לעזוב את משרתו ועבר לסלוצק. מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 125 הערה 5.
- ^ נכדו של רבי מנדל ובעל נכדתו של רבי חיים, רבי יחיאל מיכל פיינשטיין, הראה כי דברי רבי חיים בספרו על הרמב"ם הלכות אבות הטומאות פרק ג' הלכה ל"א, מקורם בדברי רבי מנדל המובאים בשו"ת עמודי אור סימן ע' (ישורון, כרך י"ד עמ' רל"ב).
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 128.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 131- 134.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 140- 152.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 199- 208.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 210.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 212.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 285- 295.
- ^ השיעור הראשון שמסר הותיר רושם רב, וישנם כמה גירסאות בתוכן השיעור ובהשפעתו, ראה אצל מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 293.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 300- 324.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 325 ואילך.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"א עמ' 403- 424.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"ב עמ' 93.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"ב עמ' 103.
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"ב עמ' 106.
- ^ זרח ורהפטיג, בית הורי (על אביו הרב ירוחם ורהפטיג) עמ' 19.
- ^ ישראל שפירא, הנאום הנוקב של החפץ חיים ב'ועידת פטרבורג', באתר כיכר השבת
- ^ מלר, רבן של כל בני הגולה, ח"ב עמ' 399- 530.
- ^ אור לישרים, באתר היברובוקס
- ^ ולדימיר לוין, "'כנסת ישראל': המפלגה הפוליטית האורתודוקסית הראשונה באימפריה הרוסית", ציון, עו (תשע"א), עמ' 40.
- ^ מתוך מכתב תלמידו רבי ברוך בער ליבוביץ ב"קול ישראל" כ"ג חשון ה'תרצ"ה
- ^ עדות הרש"ב מליובאוויטש משיחתו עם רבי חיים מבריסק, אגרות מוהרש"ב שס"א
- ^ מלר, הרב מבריסק, ח"א עמ' 131- 136.
- ^ יעקב מארק, במחיצתם של גדולי הדור, הוצאת "גויל", ירושלים, תשי"ח, עמ' 36-37.
- ^ מלר, הרב מבריסק, ח"א עמ' 137- 139
- ^ מלר, הרב מבריסק, ח"א עמ' 139- 156.
- ^ הגאון ר' חיים סאלאווייטשיק זצ"ל, דער מאָמענט, 31 ביולי 1918.
- ^ ספר היובל <ר' שמעון יהודא הכהן שקאפ>, בני ברק תשל"ג (הודפס במהדורה ראשונה בווילנה תרצ"ו), עמ' 9, באתר אוצר החכמה. וראה גם בדבריו של רבי שמעון שקופ, חידושי רבי שמעון יהודא הכהן <מהדורה חדשה> - חלק ב', גיטין, סימן ו', ד"ה ואם נאמר, ירושלים תשע"א, עמ' ק"כ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), שם מזכיר את רבי חיים כ"ידי"נ".
| אחרונים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| חכמי יהדות אשכנז |
| ||||
| חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד | רבי יוסף קורקוס • רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי רפאל יוסף חזן (חקרי לב) • רבי חיים פלאג'י • רבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד) • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי") | ||||
| חכמי ארץ ישראל | רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) | ||||
- המכלול: השלמה - יהדות
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- משפחת סולובייצ'יק
- משפחת רבי אריה לייב שפירא
- ראשי ישיבת וולוז'ין
- רבנים בלארוסים
- רבנים חרדים
- רבנים: אחרונים
- יהודים הקבורים בבית הקברות היהודי בוורשה
- פרשני הרמב"ם
- ברסט: רבנים
- רבנים ליטאים
- המכלול: ערכים ששוכתבו או הורחבו במכלול
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש
- בלארוס: רבני ערים