מימונה
| סוג | חג עממי של יהודים יוצאי מרוקו |
|---|---|
| חוגגים | בני יהדות מרוקו ואורחים |
| חגיגות | פתיחת שולחן ועליו מטעמים, ביניהם מופלטה, ספינג' ומיני מתיקה |
| מתקשר עם | חג הפסח |
| מועד החג עממי של יהודים יוצאי מרוקו | |
| תאריך | מוצאי שביעי של פסח (בישראל בכ"ב בניסן ובחוץ לארץ בכ"ג בניסן) |
המִימוּנָה (בערבית: ميمونة; בברברית: ⵎⵉⵎⵓⵏⴰ) הוא חג עממי של יהודים יוצאי עדות המזרח ובעיקר בולט אצל יהודים מיוצאי מרוקו, הנחוג במוצאי שביעי של פסח, באסרו חג (בישראל בכ"ב בניסן ובחוץ לארץ בכ"ג בניסן). מקור המנהג הוא ברכה לשנה חדשה לאחר הפסח, וסימוכין לחגיגת המימונה נמצאו החל מהמאה ה-18[1][2]. מסורת החג נחוגה בישראל החל מ-1965. חגיגת המימונה כוללת פתיחת שולחן ועליו מטעמים, ביניהם מופלטה, ספינג' ומיני מתיקה. המסובים נוהגים ללבוש בגדים מסורתיים מפוארים לרוב ירוקים עם ניטים הזהים למלבושי המימונה של יהודי מרוקו, כגון קפטאן מרוקאי, גלימות רקומות ותרבושים צבעוניים, והוא כולל שירים, ברכות וריקודים[3]. אצל יהודי פרס ישנם חילוקי מנהגים בנוגע למימונה, וכיום רוב יהודי פרס לא נוהגים בזה.
מקור החג ושמו
מקור החג שנוי במחלוקת, ועדיין אין קונצנזוס מחקרי על כך. עם זאת ישנן כמה דעות מרכזיות שניתן למצוא בספרות.
במסורת יהדות מרוקו
במסורת יהדות מרוקו ניתן למצוא כמה אפשרויות באשר למקור החג ושמו. ראשית היא כי השם נובע מהמילה הערבית "מָיְמוּן" שפירושה מזל והצלחה, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה ולזיווג. הסיבה העיקרית לכך היא היותו של חודש ניסן "ראש חודשים" ולכן המימונה היא מעין ראש השנה שני. ייתכן שזה מקור המנהגים שמזכירים את מנהגי ראש השנה: בחלק מהקהילות נהגו ללכת לנחל ולרחוץ ידיים ורגלים - מזכיר את התשליך. כמו כן, שולחן החג מכיל סימנים רבים כגון דבש דבורים, תמר, ועוד פירות שמזכירים את מנהג סימני ראש השנה.
לחלופין נטען כי החג הוא על שמו של אביו של הרמב"ם, רבי מימון, שנפטר ביום זה. מקור אפשרי נוסף הוא הכינוי "מימונה" שהוענק לכיכר הלחם הראשונה שנאפתה לאחר חג הפסח. שני האחרונים נתמכים על ידי הסוציולוגית רחל שרעבי[4][2]. עוד טיעון שנשמע הוא כי ישנו שד בשם 'מימון' ומטרת החג להפיס את דעתו במיני מתיקה.[5]
הצעה נוספת היא שהשם מימונה נקשר למילה אמונה המזכירה אותה. לפיכך החג מתמקד בגאולה העתידית של עם ישראל ושיבתו לארץ ישראל. משמעות זאת נקשרת לקישור התלמודי בין גאולת עם ישראל מידי המצרים על ידי ה' בפסח, בחודש ניסן, לבין הגאולה העתידית מן הגלות והשיבה לארץ[6].
כמו כן ישנה מסורת על חכם בשם ר' משה עמאר, שהלך להשתטח על קברי צדיקים, ובעת ההשתטחות שמע קול על כך שיהודי עירו בצרות. החכם חזר לעירו וגילה כי כל היהודים נאסרו. לאחר דין ודברים עם הפחה המקומי הוסכם על שחרור היהודים בערב הפסח. בעקבות המאורע קבע החכם את החג בצאת הפסח ונתן לו את שמו[7].
בכתבי החיד"א ב-1772 ואצל אלקנה בר ירוחם ניתן למצוא כי אסרו חג פסח הוא יום המועד לפגיעת עין רעה, ולכן יש לערוך בו סעודה כדי להרחיק את המזל הרע[5].
עוד אפשרות היא שמטרת החג היא חגיגת חידוש יחסי האינטראקציה בין הקהילה היהודית והסביבה המוסלמית שנותקו זמנית בשל ההקפדה הרבה על הלכות הפסח וההיסטוריון יגאל בן נון אף מצדד בדעה זו אך מסייג שזו משמעות שנוספה בתקופה מאוחרת[5].
מנהגי החג
ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה (כל עוד בני הבית נמצאים וערים) כדי להזמין את כל מי שרוצה להיכנס, ולאו דווקא בני משפחה, מכרים או מוזמנים מראש. ביישובים בישראל שבהם היה ריכוז גבוה של יהודי מרוקו, התאפיין ליל המימונה במשך שנים רבות גם במעין "סיור כתובות" (או "טיול מימונה") שבו כמעט כל משפחה הייתה מבקרת אצל כל המשפחות האחרות – מה שהגדיל את תחושת החגיגיות, כיוון שלילה כזה היה לרוב מסתיים בסגירת דלתות הבתים לפנות בוקר. מנהג שנהוג לעשות בערב המימונה, בעל הבית לובש קפטאן לבן ותרבוש, ומברך את האורחים בכך שטופח על ראשם עלי חסה טבולים בחלב. דבר זה נעשה לאורחים רק לאחר שבעל הבית עשה מצווה זו לילדיו, מצווה זו לפי מאמינים מביאה פרנסה, בריאות, וכל מה שבעל הבית בירך נהוג לעשות זאת בערב המימונה מפני שערב זה מלא בסגולות ובקשות. דבר נוסף הנהוג הוא צלחת קמח עם שתי ביצים אותה מניחים בשולחן המימונה הגדוש, כסגולה לבריאות אושר ומזל.
נהוג לברך את האורחים בברכת "תרבחו ותסעדו"[8], ומקובל לפרשו כ"תרוויחו ותצליחו", אך פירוש זה מוטעה. הטעות צמחה בקרב מרוקאים שנולדו בארץ, אשר מפרשים את הברכה כהזמנה לאורחים ליהנות משפע המזון. הברכה הנכונה היא "תרווחו ותסעדו" ומשמעותה שקודם יהיה לכם רווח (רווחה) ואחר כך תוכלו גם לתת סעד (עזרה לזולת). הברכה המקורית לא מתייחסת לאוכל אלא לרעיון חברתי, על אף שמבטאים אותו בצורת ארוחה חגיגית. יש הזורים מעט קמח על האורחים בהכנסם להתארח.
לאחר ליל המימונה, עיקרו של החג, רבים מיהודי צפון אפריקה נהגו לשבות ממלאכתם ולצאת יחדיו אל הטבע, שם היו אוכלים ומבלים את היום וכן טובלים במים. המוסלמים הרשו ליהודים לבלות בגניהם כיוון שהאמינו כי ליהודים סגולות ברכה ושיזכו בשל כך לשנה גשומה.
מאכלי המימונה
נהוג להגיש במימונה מאכלים ומטעמים כיד המלך, ולהשאיר את הדלת פתוחה כדי שכל העוברים והשבים יכנסו, יטעמו מהמאכלים ויתכבדו. רוב הכיבוד במימונה הוא מתוק, ויש מנהג שאוסר שיהיה אף מאכל מלוח על השולחן. העוגיות שמוגשות במימונה כולן עשויות ממרכיבים כשרים לפסח, מפני שאת רוב ההכנות למימונה עושים לפני צאת החג. העוגיות הללו עשויות מקוקוס טחון, שקדים, בוטנים ואגוזים טחונים. מאכל מימונה מובהק הוא הז'אבן - קציפת חלבונים המבושלת בסירופ סוכר. לאחר קירורו, מוגש הז'אבן בכוסות הגשה רחבות ומעוטר בשקדים או באגוזים. מאכל נוסף שמאוד מוכר וידוע כסמל המימונה הוא המופלטה - שמוכנת ישר בצאת החג בגלל היותה חמץ. על מאכלי החמץ המוגשים במימונה נמנים בנוסף ספינג' ושבקייה שמוכנים מיד בצאת החג. בנוסף, מכינים למימונה ריבות, גם כאלו שפחות נפוצות במטבח המוכר כמו ריבת חצילים, ריבת עגבניות, ריבת גזר גמדי וריבת חושחש. ישנם בתים שבהם לא היו מכינים מאכלי חמץ במימונה מפאת חוסר זמן להכניס את כלי הפסח, ובהם היו מוגשות רק העוגיות, הז'אבן ושאר תופינים, מגדניות וסוכריות לרוב.
המימונה במדינת ישראל
_-_Mimouna_Celebration_at_Yarkon_Park_in_Tel_Aviv.jpg)
במרחב הפרטי המשיכו יהודי מרוקו לקיים את חגיגות המימונה ולבקר איש את שכנו במדינת ישראל. אך ב-1965 חידשו את מסורת חגיגות המימונה בצורת חגיגות המוניות במרחב הציבורי והעניקו להן אופי ותפקיד חדש. את חידוש המסורת הזה יזם שאול בן שמחון, איש הוועדה המרכזית של ההסתדרות בשיתוף של פעילי "אגודת יוצאי פאז בישראל"[9][10]. החגיגה הראשונה התקיימה ביער הרצל שבלוד והשתתפו בה 300 איש, רבים מהם מהמושב הסמוך יד רמב"ם[11].
כבר מתחילה ביקשו המארגנים להפוך את המימונה לחג של כלל ישראל, חג של אחווה ורעות ומיזוג גלויות. הם הקפידו להזמין ולארח את יוצאי כל הגלויות ונציגי ציבור שונים. חגיגות המימונה נשאו מתחילתן גם אופי פוליטי ונשיאים, ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת ופוליטיקאים החלו משתתפים באירועים השונים ברחבי הארץ.
חגיגות המימונה ההמונית הראשונה שארגנו לציבור הרחב, התקיימו בגן הסנהדרין בירושלים בשנת 1966[12]. לאירוע הגיעו יוצאי מרוקו מכל רחבי הארץ, חלקם בהסעות מארגנות, ותוך שנים ספורות מספר המשתתפים הגיעה לכמה אלפים[13]. חגיגות המימונה בגן הסנהדרין ארגנו בסיוע עיריית ירושלים ומשרד התיירות, ובשנת 1967 השתתפו בהם ראש עיריית ירושלים טדי קולק ושר התיירות משה קול[14]. במרץ 1968 הוקם, ארגון "ברית יוצאי מרוקו בישראל", שלקח על עצמו את ארגון החגיגות[15][16]. בנוסף לירושלים, החלו לארגן חגיגות מימונה במקומות נוספים ברחבי הארץ, בין היתר באשדוד, מגדל העמק ואור עקיבא. בשנת 1969 הגיע מספר המשתתפים בחגיגות בירושלים לכעשרים אלף[17], ובשנת 1970 לכשלושים אלף[18]. חברת "אל על" אף הטיסה יהודים מצרפת לחגיגות[19]. על פתיחת חגיגות 1970 הכריז שר הקליטה שמעון פרס, ובנוסף לחגיגה ההמונית בירושלים התקיימו חגיגות בפארק הלאומי ברמת גן בחסות חברות מסחריות[20].
החל מ-1971 עברו החגיגות בירושלים לגן סאקר, הגדול באופן ניכר מגן הסנהדרין[21]. בחגיגות, בהן השתתפו כ-30 אלף איש, אורחי הכבוד היו נשיא המדינה זלמן שזר, ראש עיריית ירושלים טדי קולק והברונית אליקס דה רוטשילד שהגיעה במיוחד מצרפת[22]. ראש הממשלה גולדה מאיר גם הוזמנה, אך עקב קשיי תחבורה, לא יכלה להגיע[23]. במהלך החגיגות חברי תנועת הפנתרים השחורים, שהוקמה כמה חודשים קודם, גרמו למהומה לאחר שסורבה בקשתם לנאום מעל במת הכבוד[24]. באותה שנה השתתף דוד בן-גוריון בחגיגות מימונה שנערכו בירוחם[25].
ב-1972 מספר המשתתפים בחגיגות בירושלים היה כשמונים אלף, ואורחי הכבוד היו שוב נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ"ל[26].
ב-1979 הוקם "הוועד הציבורי לחגיגות המימונה בישראל", ביוזמת סם בן שטרית, שכיהן כיו"ר הוועד[27]. הוועד הציבורי החליף את תנועת "ברית יוצאי מרוקו", שארגנה במקור את חגיגות המימונה, אך הייתה מזוהה עם מפלגת מפא"י וההסתדרות[28][29][30]. ואילו בן שטרית היה פעיל הליכוד ומקורב למנחם בגין[31], וביקש להקים ארגון חדש עבור חגיגות המימונה, בעקבות עליית הליכוד לשלטון[32].
המימונה במרוקו
בשנת 2007 סטודנטים לא-יהודים במרוקו החלו לראות במימונה ובמוטיבים יהודיים נוספים חלק חשוב מהמורשת שלהם והקימו את "מועדון המימונה", באוניברסיטת אל-אח'וואן שבאיפראן בעידודו של המלך חסן השני[33]. אחר כך הוקמו סניפים נוספים של המועדון בפז, ברבאט, בתטואן ובמרקש. מטרת המועדון היא לחגוג את ההיסטוריה והמסורת של היהודים של מרוקו בעיקר סביב המסורת של המימונה שמסמלת את ההבטחה והתקווה לגאולה. הסטודנטים סבורים שהחג ראוי למקום בתרבות ובחברה המרוקאיות כחגיגה של גיוון אתני[34].
ראו גם
לקריאה נוספת
- רחל שרעבי, חג המימונה: מהפריפריה אל המרכז, הוצאת הקיבוץ המאוחד ויד יצחק בן-צבי, 2010. (הספר בקטלוג ULI)
- יגאל בן-נון: על מקורותיה הראשוניים של המימונה(הקישור אינו פעיל, 13.4.2023) בתוך פעמים 117 (סתיו תשס"ט), 141–166.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מימונה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מימונה |
- דב נוי, חג ה"מימונה" בקהילות צפון־אפריקה, למרחב, 21 באפריל 1968
חגיגות המימונה בגן סאקר בירושלים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1971- יגאל בן-נון, חג למימונה הגבירה, אשת שד המזל, באתר הארץ, 8 באפריל 2007
- מידע על מימונה בקטלוג הספרייה הלאומית
- ר׳ דוד בוזגלו – קול שהוא ראי של דור מאת רפאל בלולו באתר קפה גיברלטר
- רחל שרעבי, "חג המימונה: מהפריפריה למרכז" באתר כותר
- ynet, תרבחו ותסעדו, מודל 68', באתר ynet, 27 באפריל 2008
- שירה אוחיון, וְלָבְשָׁה הָעִבְרִיָּה תִלְבּשֶׁת עַרְבִיָּה - על החג שמוציא את כל השדות והשדים, באתר "העוקץ", 14 באפריל 2012
- משה בר אשר, למה התחפשת במימונה?, מקור ראשון, מוסף "שבת", 16 באפריל 2012
- חגיגות המימונה ב-1972, בסרט בערוץ היו טיוב של ארכיון צה"ל
- חדשות 2, כשבן-גוריון שאל: "מהי מימונה?", באתר מאקו, 20 באפריל 2014
- משה פריגן, לא תאמינו: זה המקור האמיתי של המימונה, אתר כיכר השבת, אפריל 2017
דוד גדג', לילי אוחיון: מימונה במרקש 1936, באתר הארץ, 23 באפריל 2019
הערות שוליים
- ^ Enkin, Ari (April 13, 2014). "Mimouna: A Moroccan Jewish Celebration". unitedwithisrael.org. Retrieved September 23, 2015.
- ^ 2.0 2.1 שמעון כהן, אז מאין הגיעה לכאן המימונה?, באתר ערוץ 7, 21 באפריל 2014
- ^ מהי מימונה, באתר בית כנסת נופית
- ^ אם כי היא גם לא שוללת את האפשרות שהלחם קרוי דווקא על שם החג, ולא להפך
- ^ 5.0 5.1 5.2 יגאל בן נון, חג למימונה הגבירה, אשת שד המזל, באתר הארץ, 8 באפריל 2007
- ^ סם בן שטרית, המימונה: חג של הכנסת אורחים ואהבת האדם באתר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו.
- ^ טלי שלו וליאת מלכה, סינקרטיזם בחגיגות המימונה בישראל באתר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו.
- ^ פירוש: תסעדו=תהיו מאושרים. (סעיד - אשר, מסעוד - המאושר);
על-פי אבשלום קור, בפינתו בגל"צ
- ^ יהל פרג', האיש שהפך את המימונה מאירוע פרטי לחג לאומי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 באפריל 2021
- ^ גבריאל שטרן, חגיגת המימונה - מגלות פאס לירושלים השלמה, על המשמר, 18 באפריל 1968
- ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 75.
- ^ חגיגות מימונה נערכו בסנהדריה, למרחב, 22 באפריל 1968
- ^ יוצאי מרוקו חידשו מסורת חגיגות מימונה, על המשמר, 22 באפריל 1968
גשם שוטף שיבש חגיגות מימונה בבירה, למרחב, 3 במאי 1967 - ^ יוצאי קהילת פאז עולים לירושלים לחוג "יום המימונה", דבר, 30 באפריל 1967
- ^ הוקם ארגון "ברית יוצאי מרוקו ", למרחב, 25 במרץ 1968
- ^ שפי גבאי, חגיגות "מימונה" בירושלים שמוזמנים להשתתף יוצאי ארצות אחרות, דבר, 21 באפריל 1968
- ^ עשרים אלף בחגיגות ה"מימונה", למרחב, 11 באפריל 1969
- ^ 30 אלף איש ישתתפו השנה בחגיגות המימונה, על המשמר, 24 באפריל 1970
חוה נובק, חג המימונה, דבר, 7 באפריל 1970 - ^ "אל־על" תביא יהודים מצרפת לחגיגות המימונה, דבר, 10 במרץ 1970
- ^ חגיגות המימונה ב-28 באפריל, למרחב, 7 באפריל 1970
- ^ רבבות חוגגים בירושלים בחגיגות המימונה, דבר, 19 באפריל 1971
- ^ הברונית דה־רוטשילד — לחג המימונה, מעריב, 14 באפריל 1971
הברונית דה־רוטשילד: המימונה - חווייה גדולה, למרחב, 20 באפריל 1971 - ^ ראש־הממשלה לא יכלה להגיע לחגיגות המימונה, דבר, 19 באפריל 1971
- ^ "הפנתרים" ניסו להשבית שמחת המימונה לא נענו לשידולים, סולקו ע"י המשטרה, מעריב, 19 באפריל 1971
רבבות השתתפו בחג המימונה, למרחב, 19 באפריל 1971 - ^ בן־גוריון ישתתף בחגיגות המימונה בירוחם, דבר, 14 באפריל 1971
- ^ 80 אלף בחגיגת המימונה בירושלים, דבר, 7 באפריל 1972
מספר־שיא של חוגגי המימונה בבירה-80 אלף, על המשמר, 7 באפריל 1972 - ^ המימונה תשנה את אופייה, מעריב, 30 ביולי 1980
אלעזר שטורם, "הדרמה התחילה רק עכשיו", מעריב, 7 באפריל 1988 - ^ הוקם ארגון "ברית יוצאי מרוקו ", למרחב, 25 במרץ 1968
- ^ שפי גבאי, חגיגות "מימונה" בירושלים שמוזמנים להשתתף יוצאי ארצות אחרות, דבר, 21 באפריל 1968
- ^ אמיר בן פורת, כך זכיתי להיות נושא הכלים של המימונה הראשונה, באתר הארץ, 13 באפריל 2016
- ^ מנחם בגין – "יקיר־ביחד" ונתתי שלום בארץ, חדשות, 4 באפריל 1991
- ^ שוקי שדה, שיטת המימונה, באתר הארץ, 16 באפריל 2009
- ^ רונית חכם, געגוע לעולם שהיה במרוקו: הם ואנחנו, באתר "העוקץ", 5 בינואר 2015
- ^ עומאר באום, בין המימונה לשואה במרוקו, באתר "העוקץ", 25 באפריל 2014
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ספירת העומר • בין המצרים • ראש השנה למלכים ולרגלים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות רשות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| חגי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • מימונה • סהרנה | |
