עמוס חורב
 | |
| עמוס חורב כקצין חימוש ראשי, 1957 | |
| לידה |
30 ביוני 1924 (גיל: 100) ירושלים |
|---|---|
| השתייכות |
 ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1938–1966, 1968 – 1973 |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
המרד הערבי הגדול מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
| פרס ביטחון ישראל | |
| תפקידים אזרחיים | |
| המדען הראשי של מערכת הביטחון, נשיא הטכניון, נשיא בית יגאל אלון, יו"ר ועדת פרס ביטחון ישראל | |
עמוס חורב (נולד ב-30 ביוני 1924) הוא מפקד עבר בפלמ"ח ואלוף בצה"ל, איש מערכת הביטחון וכמו כן שימש בתפקיד נשיא הטכניון בשנים 1973-1982, זכה בשנת 2011 בפרס ביטחון ישראל למפעל חיים.
נעוריו ושירותו בפלמ"ח
עמוס חורב נולד כעמוס סוכצ'בר בירושלים ב-30 ביוני[1] 1924. אביו, אליק סוכצ'בר, היה מנהל בית המלאכה המכני של האוניברסיטה העברית בירושלים.
כנער נמנה עם מקימי תנועת הנוער "גורדוניה" בירושלים. למד בגימנסיה, ומגיל 14 היה חבר בארגון "ההגנה". היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח עם הקמתו בשנת 1941, ובתחילה שובץ לפלוגה ו' בגבעת חיים ואחר כך עבר לעין החורש. בהמשך יצא לקורס מ"כים במשמר העמק, ולאחריו מונה למפקד כיתה בפלוגה ו' בכפר גלעדי. אחר-כך יצא לקורס נשק כבד (נכב"ד) ומקלעים בינוניים בג'וערה. בסוף שנת 1942 יצא לקורס מ"מים (קורס הקצינים של הפלמ"ח)[2] בג'וערה, ולאחריו נתמנה לסגן מפקד מחלקה בפלוגה ו' בתל יוסף. בהמשך מונה למפקד המחלקה והשתתף בשחרור המעפילים ממחנה המעצר בעתלית.
ב-1945 מונה חורב למפקד פלוגה ו' בעין חרוד, ולאחר "ליל הגשרים" (יוני 1946) מונה למפקד פלוגה ח' בגדוד השישי. כעבור זמן קצר מונה לסגן-מפקד הגדוד השישי. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת הראל תחת פיקודו של מפקד החטיבה יצחק רבין, ועם תחילת המלחמה פיקד על "שיירת חולדה". ב-17 באפריל 1948 נשלח לכבוש את הכפר צובא אולם חזר לקריית ענבים בבוקר מבלי שמילא את המשימה[3]. במהלך המלחמה השתתף בקרבות רבים באזור ירושלים: במבצע נחשון, בכיבוש קטמון ומנזר סן סימון, בקרב בבית סוריק, בכיבוש בית מחסיר, בקרבות דרך בורמה, בקרבות באזור לטרון, בכיבוש צרעה, הר-טוב ואחרים. לקראת סוף המלחמה, עם תום ההפוגה השנייה, הצטרף למפקד חזית הדרום יגאל אלון, מונה לעוזרו של רבין (קצין המבצעים של החזית), והשתתף במבצע אבק, במבצע יואב, בכיבוש באר שבע ובמבצע חורב.
שירותו בצה"ל
בשנת 1949 מונה חורב לתפקיד קצין המבצעים של חזית הדרום, שהפכה לאחר זמן-מה לפיקוד הדרום. חורב ביקש להשתחרר ולצאת ללימודי הנדסה, ובהוראת דוד בן-גוריון הוצע לו ללמוד על חשבון הצבא[4]. היציאה ללימודים התעכבה לזמן מה, ובינואר 1950 נשלח על ידי צה"ל ללימודים ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), וב-1952 קיבל את התואר מוסמך במדעים בהנדסת מכונות. עם שובו לארץ הקים את מחלקת אמצעי לחימה במטכ"ל, ועמד בראשה בשנים 1953-1954. ב-1954 מונה לתפקיד קצין חימוש ראשי (קחש"ר), תפקיד בו החזיק עד 1962[5].
במהלך כהונתו כקצין חימוש ראשי פיתח והרחיב את תחומי פעילותו של החיל, העלה את רמתו המקצועית וביסס את מעמדו בצה"ל. הוא היה אחראי לפיתוח מערכות נשק וארטילריה מתנייעת, כמו ניוד תותח הוביצר 155 מ"מ על שלדה של טנק שרמן וניוד מרגמה 120 מ"מ על גבי זחל"ם - פיתוח שזיכה את חיל החימוש בפרס ביטחון ישראל לשנת 1962. בתקופתו התחילו בהשבחה של טנקים מעודפי מלחמת העולם השנייה ולאחריה, ובהם טנקים מדגמי שרמן, צנטוריון ודגמי פטון M48 המוקדמים, פיתוח ויצור אמצעי ראיית לילה ועוד.
בשנת 1962 יצא ללימודים מתקדמים ב-MIT, ובשובו, במרץ 1965, מונה בשנית לקצין חימוש ראשי במינוי מיוחד, ובאוקטובר 1965 הועלה לדרגת אלוף[6]. בשנת 1966 פרש מצה"ל ומונה לסגנו של פרופ' אפרים קציר, המדען הראשי של מערכת הביטחון[7], אולם בשנת 1968 חזר לשירות פעיל והתמנה לתפקיד ראש אגף אפסנאות (אג"א, היום אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה - אט"ל) במטה הכללי. ב-1973 פרש סופית משירות קבע. במהלך מלחמת יום הכיפורים שימש כעוזר מיוחד של סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל.
תפקידיו הציבוריים
מסוף 1972 ועד 1973 שימש חורב בתפקיד המדען הראשי של מערכת הביטחון. בשנת 1974 מונה לראש ועדת החקירה להתרחשויות באסון מעלות.
עם פרישתו מצה"ל ב-1973 היה לנשיא הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל שבחיפה, תפקיד בו החזיק עד 1982. בשנת 1975 שימש יו"ר הוועדה המייעצת למחקר ופיתוח (מו"פ) ליד המדען הראשי של מערכת הביטחון. כיהן כיו"ר רפא"ל.
במהלך שנותיו תרם תרומה מכרעת בפיתוח הטכנולוגיה והתעשייה הביטחונית. הוא חבר מועצת האוניברסיטה הפתוחה, חבר הנהלת הטכניון וסניף אגודת ידידי הטכניון בישראל, נשיא בית יגאל אלון ויו"ר ועדת פרס ביטחון ישראל. ביוני 2010 מונה לחבר בוועדת הבדיקה לחקר המשט לעזה (2010).
מתגורר כיום ברמת השרון.
קישורים חיצוניים
- עמוס חורב, באתר הפלמ"ח
- עמוס חורב במאגר המידע של "בית יגאל אלון"(הקישור אינו פעיל, 2.03.2018)
- עמוס חורב בדף "מפקדי החיל" באתר חיל החימוש
- עמוס חורב בדף "מפקדים לדורותיהם" באתר אלר"ם
- סיגל ארביטמן, סיכות המ"מ הראשונות, באתר ישראל היום, 7 במרץ 2014
אבשלום קור, עמוס חורב, גלי צה"ל, באופן מילולי, 1 ביולי 2010- אייל לוי, "תקימו אתר מורשת לגנדי איפה שאתם רוצים, לא אצלנו", באתר מעריב אונליין, 24 בדצמבר 2016
- מודי שניר מראיין את עמוס חורב, בערוץ YouTube של עמותת "תולדות ישראל", חלק א, חלק ב
הערות שוליים
- ^ אתר הטכניון
- ^ סיגל ארביטמן, סיכות המ"מ הראשונות, באתר ישראל היום, 7 במרץ 2014.
- ^ אורי מילשטיין, תיק רבין, עמוד 182
- ^ גנזן המדינה - יצחק רבין מבחר תעודות מפרקי חייו, עמוד 54
- ^ אל"מ חורב חוזר לתפקידו הקודם כקצין חימוש ראשי, דבר, 17 במרץ 1965
- ^ מפקד גייסות השריון וקצין חימוש ראשי - לדרגת אלוף, דבר, 26 באוקטובר 1965
- ^ אלי לנדאו, מיבנה חדש בחיל-החימוש הביא לשינויים בפיקוד, מעריב, 30 באוגוסט 1966
קציני הטכנולוגיה והאחזקה 
| ||
|---|---|---|
| קציני חימוש ראשיים | אשר פלד • צבי בן יעקב • דב שמר • עמנואל פרת • עמוס חורב • ינון עזרוני • עמוס חורב • חיים דומי • אלעזר ברק • בן-ציון בן-בשט • טוביה מרגלית • משה קידר • צבי אורן • עמי סגיס • מיכאל דיין • שלום קורן • זכריה חי • חיים רונן • איל אלוק • צביקה קראוס • אליעזר בן הרוש • מישל ינקו | |
| קציני הטכנולוגיה והאחזקה | אילן אליה • אריאל שימה | |
ראשי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) (בעבר אג"א, אלר"ם) .svg){kind=small}
| |
|---|---|
|
| נשיאי הטכניון | |
|---|---|
|
23222041עמוס חורב