השמינייה (מפלגת העבודה)

ערך זה מונה שמונה חברים בולטים במפלגת העבודה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו השמיניה.

השמינייה היו שמונה חברי מפלגת העבודה נחשבו כממשיכי חוג הכפר הירוק, פעלו בשיתוף פעולה וסימנו את הדור הבא במפלגת העבודה אחרי שמעון פרס ויצחק רבין. הצפי היה שחיים רמון יתפוס את ראשות המפלגה כאשר האחרים יעמדו מאחוריו, אך הוא לא התממש. החברים הנוספים היו אברהם בורג, עמיר פרץ, יעל דיין, יוסי ביילין, נוואף מסאלחה, חגי מרום וניסים זווילי.

תחילת השימוש במושג לקראת הבחירות לכנסת ה-12, בה שימשו כח"כים מטעם העבודה. באותה תקופה השמינייה היוותה את הסמן השמאלי של המפלגה ודעותיהם היו מקובלות ודומיננטיות במיוחד לקראת הבחירות לכנסת ה-12, ב-1988, ולקראת הבחירות לכנסת ה-13, בשנת 1992. אחת הסיבות העיקריות להתפתחותה של השמינייה הייתה המעבר של בחירת הנציגים לכנסת במפלגת העבודה מוועדה מסדרת לבחירות פנימיות במרכז המפלגה. שיטה זו גיבשה את השמינייה לעבוד יחדיו ולנסות לייצג את הדור הצעיר במפלגה. על אף שההערכות היו שחיים רמון יתפוס את ראשות המפלגה, היו גם שטענו כי דווקא בורג הוא שיעמוד בראשות העבודה, אך ככל הנראה רמון ובורג החליטו שלא להתמודד זה נגד זה, במקרה שיאלצו לכך. ברבות הימים היה זה דווקא עמיר פרץ שכיהן כיו"ר המפלגה, בין השנים 2006-2007 ושוב בין השנים 2019-2021.

חברי השמנייה


שם	תמונה	פירוט	נבחרו לראשונה	תאריך פרישה
חיים רמון	חיים רמון	שימש כשר מטעם העבודה בממשלות רבין, פרס, ברק ושרון. כמו כן כיהן כיו"ר ההסתדרות באמצע שנות התשעים, לאחר שהביס בבחירות ב-1994 בראש רשימה עצמאית את רשימת העבודה. בפריימריס לראשות המפלגה שנערכו ב-2002, הפסיד לעמרם מצנע. ב-2005 פרש מהמפלגה, עבר לקדימה ונכלל ברשימתה לכנסת^[1], מונה לשר המשפטים בממשלתו של אהוד אולמרט^[2], אך התפטר באוגוסט 2006, עם הגשת כתב אישום נגדו^[3]. ביולי 2007 חזר לממשלת אולמרט בתפקיד המשנה לראש הממשלה, במקום הנשיא הנבחר, שמעון פרס^[4]. הוא נחשב לאחד השרים המשפיעים בממשלה זו. ב-2009 נבחר לכנסת ה-18 וכיהן בה עד להתפטרותו ב-29 ביוני 2009. אחרי התפטרותו כיהן עד 2012 כיו"ר מועצת מפלגת קדימה, והתפטר מתפקידו ופרש מהמפלגה אחרי שציפי לבני לא נבחרה שוב ליו"ר קדימה^[5]. בשנים 2012–2015 שימש כיושב ראש קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב.	16 במאי 1983	2 ביולי 2009
אברהם בורג	אברהם בורג	כיהן כיושב ראש הכנסת ה-15. בספטמבר 2001 נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, אך בבחירות חוזרות שנערכו שלושה חודשים אחר כך עקב זיופים הפסיד לבנימין בן-אליעזר. הוא פרש מהחיים הפוליטיים במהלך כהונתו כחבר הכנסת ה-16. בורג נשאר פעיל גם לאחר פרישתו, אולם לאחר הסכמתה של המפלגה לשבת בממשלה אחת עם ישראל ביתנו, החליט להשעות את חברותו בה. לאחר מכן מונה לתפקידים ב"הקרן החדשה לישראל" ומולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה.	21 בנובמבר 1988	29 ביוני 2004
עמיר פרץ		נבחר לכנסת בשנת 1988 מטעם העבודה. בשנות התשעים כיהן במקביל, כסגן יו"ר הסתדרות, וכיו"ר ההסתדרות בין השנים 2005-1995. ב-1999 הקים את מפלגת עם אחד, שהתאחדה עם העבודה ב-2005. אז, פרץ התמודד מול שמעון פרס על ראשות המפלגה וניצח^[6]. בבחירות לכנסת ה-17 המפלגה בראשותו זכתה ב-19 מנדטים והצטרפה לממשלת קדימה, ופרץ מונה לשר הביטחון^[7]. ב-2007 הפסיד לאהוד ברק בבחירות על ראשות המפלגה והתפטר מהממשלה^[8]. בכנסת ה-18 כיהן כח"כ מטעם העבודה, אך בבחירות לכנסת ה-19 הצטרף לציפי לבני בסיעת התנועה^[9] ומונה לשר לאיכות הסביבה בממשלת נתניהו. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 התנועה והעבודה התמודדו יחד במסגרת המחנה הציוני ופרץ חזר למפלגת העבודה. ב-2017 הפסיד בבחירות על ראשות מפלגה לאבי גבאי^[10], ונבחר מטעם המפלגה לכנסת ה-21. לקראת הבחירות לכנסת ה-22 חזר פרץ לראשות המפלגה וכיהן במסגרת ממשלת ישראל ה-35 כשר הכלכלה והתעשייה. מעט לפני הבחירות לכנסת ה-24 הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים.	21 בנובמבר 1988	29 בינואר 2021
יעל דיין		עזבה את מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-16 לאחר כישלונה בפריימריז של המפלגה, ועברה למרצ, אך לא הצליחה להיבחר מטעמה לכנסת. היא עמדה בראש רשימת מרצ תל אביב-יפו לעירייה ב-2003. המפלגה זכתה ב-5 מנדטים ודיין כיהנה כסגנית ראש העיר. לאחר שב-2008 לא הצליחה להיבחר מחדש לראשות הרשימה, עברה לרשימתו של ראש העירייה, רון חולדאי, ונבחרה מטעמה ליו"ר המועצה העירונית. לקראת הבחירות המוניציפליות ב-2013 הדיח חולדאי את דיין מרשימתו^[11], והיא הפסיקה בקריירה הפוליטית אך לא מהציבורית.	13 ביולי 1992	17 בפברואר 2003
יוסי ביילין		גם הוא עבר למרצ עם דיין, ולאחר שלא נבחר מטעמה בבחירות לכנסת ה-16, ניצל את פרישתו של יוסי שריד מתפקיד היו"ר ונבחר לראש המפלגה. בתווך היה מיוזמי הבנות ז'נבה. ביילין הוביל את מרצ-יחד בבחירות לכנסת ה-17, אך מספר המנדטים שקיבלה ירד משישה לחמישה. ב-2008 החליט שלא להתמודד על כהונה נוספת, וחיים אורון נבחר במקומו כיו"ר המפלגה. בנובמבר אותה שנה פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים^[12].	21 בנובמבר 1988	4 בנובמבר 2008
נואף מסאלחה	קובץ:נואף מסאלחה.jpg תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.	נבחר לראשונה בכנסת ה-12. פרש מהחיים הפוליטיים לאחר שהפסיד לראלב מג'אדלה על השריון למיעוט הערבי בפריימריז של העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-16^[13].	21 בנובמבר 1988	17 בפברואר 2003
חגי מירום	אין תמונה חופשית	עבר למפלגת המרכז ולאחר התפוררותה פרש מהפוליטיקה לקראת הבחירות לכנסת ה-16. ב-2006 נבחר על ידי תנועת העבודה הציונית לשמש כגזבר הסוכנות היהודית. משמש לעיתים כפרשן פוליטי.	21 בנובמבר 1988	7 ביוני 1999
נסים זווילי	אין תמונה חופשית	הצטרף אף הוא למפלגת המרכז, ולאחר התפוררתה מונה באוקטובר 2002 לתפקיד שגריר ישראל בצרפת ולאחר מכן נשיא אלסטום בישראל^[14].	13 ביולי 1992	7 ביוני 1999