נח
נֹחַ היה בנו של למך בן מתושלח, הדמות הראשית בסיפור המבול בספר בראשית פרקים ו' עד ט' ואבי האנושות החדשה שלאחר המבול. קורותיו מסופרות בפרשה הקרויה על שמו, פרשת נח.
נח היה האדם הראשון שנולד עם אצבעות מפוסקות[1] והוא גם נולד מהול[2][3]
לנח היו שלשה בנים: שם, חם ויפת. הוא חי 950 שנה, שהחלו בשנת א'נ"ו והסתיימו בשנת ב'ו'.
חז"ל נחלקו האם אשתו של נח היתה נעמה בתו של למך בן מתושאל מצאצאי קין, או שהייתה אישה אחרת שאיננה מצאצאי קין. בבראשית רבה מובא: ”אמר רבי אבא בר כהנא: נעמה אשתו של נח הייתה, למה היו קורין אותה נעמה? שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרו: נעמה אחרת הייתה, ולמה היו קורין אותה נעמה? שהייתה מנעמת בתוף לעבודת כוכבים”.
מהות שמו
זה ינחמנו
המקרא מפרש את מהות שמו, מלשון נחמה או מלשון מנוחה, וזאת לאור הציפיה שהוא יקל על קללת האדם והאדמה שאירעה עקב חטא עץ הדעת.
"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'."
רש"י, מפרש המקרא, מתאר את מנוחת האדמה שאירעה בימי נח, על ידי המצאת המחרשה על ידי נח, ובכך שבימיו הפכה הארץ לפוריה יותר. ”עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה.” (רש"י בביאורו לפסוק).
האבן עזרא מפרש שידע זאת בנבואה או בדרך חכמה (אסטרולוגיה) כי על ידי זה הנולד תחיה האדמה, אפשרות אחרת מעלה האבן עזרא שהשם נח ניתן לו מאוחר יותר אחר שראו שמצליח בעבודת האדמה, כפי שכונה מאוחר יותר "איש האדמה"[4].
יש המפרשים את דבריו של למך עם לידת נח (ספר בראשית, פרק ה', פסוק כ"ט) כהולמים את תפקידו של נח ככורם וכמגלה היין. זאת בשל העובדה שנכתב: ”וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם.” (בראשית, ט', כ'). כאן מודגשת עובדת היותו אבי שושלת ומייסד מלאכה, היין ידוע כדבר מנחם[5], ולפיכך ישנה התאמה בין תפקידו של היין לנחם ובין דבריו של למך. בעיצבון ובעבודת פרך קוללו, וביין משכיח הכאב והעמל נוחמו. מסתבר שכינויו של נח – "איש האדמה" (ט' 20) קשור בנקודה זו, שראשיתה היא קללת האדמה בגלל החטא של האדם הראשון וסופה הוא ביטול קללת האדמה על ידי איש האדמה באמצעות היין.
ונח מצא חן
על נח נכתב כי הוא "מצא חן בעיני ה'". המילה "חן" היא היפוך אותיות של המילה נח. זהו אחד משני מקרים בתנ"ך שבהם שם האדם והיפוך אותיות המעיד על אופיו מוזכרים בפסוק אחד. (המקרה השני הוא ער בן יהודה, שעליו נאמר כי "עשה את הרע בעיני ה'").[6]
במדרש נדרש שמו של נח: "נח לשמים ונח לבריות"[7]. בספר חרדים הביא הסבר בשם מדרש הנעלם שהיה איש מנוחה ורגיעה, מיושב בדעתו ומתרחק מן הכעס[8].
נח והמבול
ערך מורחב – המבול
האירוע העיקרי בחייו של נח היה המבול. בפרשת נח מסופר על התנהגותם הבלתי מוסרית של אנשי הדור, כאשר "מלאה הארץ חמס". ה' החליט להשמיד אותם במבול, ולהשאיר את נח ואת בני משפחתו בחיים, בגלל צדקותו של נח, יחד עם חיות, בהמות ועופות מכל מין (שבעה זכרים ושבע נקבות מן המינים הטהורים, וזוגות מן המינים הטמאים). לשם מטרה זו, ה' ציוה על נח לבנות את תיבת נח.
התיבה
- ערך מורחב – תיבת נח
בתיבה היו שלוש קומות. המדרש מסביר את תפקידיהן: קומה עבור בני אדם, קומה עבור בהמות חיות ועופות, וקומה עבור הזבל. לפי דעות מסוימות בחז"ל, בתיבה הייתה קבועה מרגלית שהאירה ליושבי התיבה. לדיעות אחרות, חלון היה פתוח החוצה. בניית התיבה ארכה 120 שנה, על מנת להזהיר את יושבי הארץ מפני העונש הצפוי אם לא יחזרו בתשובה. לאחר שהם מיאנו לשוב, נכנס נח וכל אשר איתו אל התיבה בבוא המועד הנקוב. וכעבור שנה - עם תום המבול - יצא אל הארץ החריבה.
אחרי המבול
- ערך מורחב – שכרות נח
לאחר יציאתו, נטע נח כרם והקריב קרבנות לה' על הצלתו מהמבול. בהמשך מסופר על שכרותו של נח - נח שתה והשתכר, ובנו חם גילה את ערוותו ושם ויפת עמדו וכיסוה. לאחר שנח התפכח, הוא קילל את כנען, בנו של חם, כי "עבד עבדים יהיה לאחיו", ואת שם ויפת - בירך. הקטע המתאר את השפעת היין על ממציאו, נח, בא להדגיש את ההשלכות של שתיית היין, השיכרון ואבדן החושים, והתוצאות המרות העלולות לנבוע מאבדן זה.
ה' כורת ברית מחודשת עם בני האדם בדומה לברית או הברכה שכרת עם אדם הראשון. ההבדלים המהותיים בין שתי הבריתות הם היתר אכילת בשר, למעט אבר מן החי ואיסור רצח אדם. חז"ל צירפו את הציווי כלפי אדם הראשון ואת הציוויים שהצטווה נח לשבע מצוות בני נח. במדרש תנחומא נאמר כי נח המציא את המחרשה ובכך שחרר את בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון, כפי שחזה אביו בקריאת שמו.
נח חי אחרי המבול עוד 350 שנה, ונפטר בהיותו בן 950 שנה.
צדקותו של נח ביחס לדורו
צדיק תמים
התורה מעידה על נח:”נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח” (ספר בראשית, פרק ו', פסוק ט')
הכינוי "צדיק תמים" הוא יחידי במקרא ולא נאמר באף צדיק אחר. גם מעלת "מצא חן בעיני ה'", נמצאת עוד רק אצל משה רבינו[9]. התיאור "התהלך את האלוקים" נאמר בנוסף אצל חנוך ואברהם אבינו[10].
צייתנותו של נח לציווי ה' מודגשת בתורה מספר פעמים (בראשית ו' כ"ב; ז' ה', ח' י"ח).
את השם: "צדיק תמים" מבאר האבן עזרא: צדיק גמור, או צדיק במעשיו ותמים בלבו. בגמרא התבאר שצדיק הוא במעשיו הטובים, ותמים - שלם בדרכיו ומידותיו. רש"י מפרש: צדיק - נוהג בצדק ללא חמס, תמים – עניו ושפל רוח[11].
בפעם נוספת כתוב הנימוק של בחירת ה' בנח בכניסתו אל התיבה - "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה." (בראשית ז' א').
לפי מדרש רבה לא נאמר "צדיק תמים", משום שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו[12].
בדורותיו
את הלשון "בדורותיו" מבארים אחדים מהמפרשים כיון שהיה נח מופלג בשנים ובזמן המבול היה בן שש מאות שנה וראה דורות רבים[13]. במדרש נאמר: שראה שלשה עולמות מיושב וחרב ומיושב[14].
יש מחז"ל שפירשו ששבחיו הם באופן יחסי למצב הדור, והדבר נרמז לדעתם במילה בדורותיו:
רבי יוחנן טען כי נח צדיק היה ”בדורותיו ולא בדורות אחרים” כלומר, אם היה נמצא בדור בו היו צדיקים ולא בדור בו הרוב המוחלט היו פושעים כנראה לא היה נחשב לצדיק כל כך. רש"י כותב כי אילו היה בדורות של צדיקים לא היה נחשב לכלום.
למול טענה זו ריש לקיש דן את נח לחיוב ואמר: ”צדיק בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים” כלומר, אם בחברה נפשעת היה צדיק, בחברת צדיקים היה צדיק עוד יותר. על כך אמר רש"י: ” כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר”.
מהפסוק הנ"ל מועלה השאלה לאילו דורות מדובר ישנן שתי דרכים לחלוקה לדורות: חלוקה לשני סוגי דורות-הדורות שלפני המבול כולל דור המבול והדורות שלאחר המבול (לפי "משך חכמה") ועפ"י הדרך הזאת נח חי בשני סוגי הדורות ולכן המילה "בדורותיו" אינה מפחיתה מצדיקותו. חלוקה לשלושה סוגי דורות- העולם שלפני המבול, העולם שאחרי המבול (עד אברהם) והעולם של אברהם. בחלוקה הזו נח לא חי בעולם השלישי (של אברהם) ולכן המילה בדורותיו במקרה זה מציינת שביחס לדורות אברהם לא היה נחשב נח לצדיק ובכך מאמינים הדנים את נח לגנאי.
יחסו לאנשי דורו
הספורנו כותב כי ישנם שני סוגי צדיקות: פסיבית ואקטיבית. ההבדל בין צדיקות פסיבית - צדיקות שמשמעותה היא לא ללמוד ממעשי רשעים שבדור, וצדיקות אקטיבית היא לא רק שלא ללמוד ממעשי הרשעים שבדור אלא גם ללמד את הרשעים כיצד לנהוג. כלומר ההבדל בין צדיקות פסיבית לאקטיבית הוא שצדיקות פסיבית אינה דואגת לאחר ואינה פועלת על מנת לעזור לאחר. על נח נאמר שצדיקותו הייתה פסיבית, נח הציל את עצמו אך לא דאג לאחרים ועל כך נשפט במאמר לגנאי[15].
לפי חז"ל אמנם הוכיח נח את אנשי דורו אך ללא הועיל[16]. וכן הביא הספורנו בשם ההיסטוריון הבבלי ברוסוס[17].
במדרש רבה[18] מושווה נח לאברהם ונאמר עליו כי נח היה צריך את עזרת ה' על מנת להיות צדיק, להבדיל מאברהם שהלך לפני ה' והיה מתחזק בעצמו בצדקותו[19].
נח בעיני הפרשנים
במקרא מתוארת דמותו של נח באור חיובי ביותר. במדרשי חז"ל שונים ובספרים החיצוניים ישנה מחלוקת האם להתייחס אל נח בצורה חיובית או שלילית. במקרים רבים הדגישו המפרשים את ההבדל בין נח ובין אברהם אבינו כדי לעשות זאת:
- רש"י, למשל, מביא על הפסוק "איש צדיק תמים היה בדורותיו" שני פירושים תוך הסתמכות על התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק"ח עמוד א'. הראשון בשם ריש לקיש, שאם היה נח בתקופת אברהם היה לצדיק יותר גדול. הפירוש השני בשם רבי יוחנן, לגנותו של נח: "בדורותיו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם, לא נחשב היה לכלום".
- רש"י ופרשנים נוספים מדגישים את ההבדל בין הכתוב על נח "את האלוקים התהלך נח", לבין הכתוב על אברהם "אשר התהלכתי לפניו". כלומר, נח היה צריך סיוע מה', לא כן אברהם שהתהלך בכוחות עצמו.
- המדרש גם מדגיש את השוני בין השניים בכל הנוגע לעזרה לאחר. כאשר נח מקבל את הידיעה על המבול, לא נכתב על ניסיון להציל אחרים או להזהירם. אברהם, לעומתו, יוצא מגדרו כדי לנסות ולהציל אחרים, ודוגמה קיצונית לכך היא סיפור סדום ועמורה.
כוונת פרשנים אלה שמנמיכים מערכו של נח הוא להדגיש את כישלונם של הקודמים לאברהם בניסיון ליצור עם סגולה הקרוב לה'. רק אברהם, אבי האומה, מצליח בצידקותו לעשות זאת, וכל הקודמים לו (אדם ונח) לוקים בחסר.
מדרש תנחומא, המובא ברש"י, דורש את שמו של נח ומייחס לנח את המצאת המחרשה, ובכך את שחרור בני דורו מהקללה שהוטלה על אדם הראשון - "וקוץ ודרדר תצמיח לך".[20]
מדרש תנחומא מביא אגדה על נסיבות השתכרותו של נח:
כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד) א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
— מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן י"ג
נח בספרים החיצוניים
על פי הספרים החיצוניים, שמה של אמו היה "בת-אנוש". שמה זה נשתמר רק במגילה החיצונית לבראשית[21] ובספר היובלים:[22] "וביובל החמשה עשר, בשבוע השלישי, לקח לו למך אשה ושמה בת אנוש אחות ברכאל, בת אחות אביו, ובשבוע הזה ילדה לו בן, ויקרא את שמו נח".[23]
בספר חנוך א' נח מתואר כתינוק מיוחד:
- "וכאשר נולד הבן, היה גופו לבן מן השלג ואדום מן הורד ושערו כולו לבן וכצמר לבן ומסולסל ומפואר. וכאשר פקח את העיניים האיר הבית כשמש. ויקם מידי המילדת ויפתח את פיו ויברך את ה'. ויירא למך מפניו וינס ויבוא אל מתושלח אביו ויאמר לו: נולד לי בן מוזר, אינו דומה לבני אדם כי אם לבני מלאכי השמיים ומראהו מוזר, אינו דומה לנו: עיניו כקרני השמש ופניו מפוארים. ואני חושב כי לא ממני הוא כי אם ממלאך".[24]
צאצאיו של נח
בתורה מסופר כי לנח היו שלשה בנים, שם חם ויפת. אך לדעות מסוימות היה לנח בן רביעי בשם יוניקו.
לאחר שה' השמיד את כל החי מלבד נח ואשתו נעמה ומשפחתם והחיות בתיבה, נח הפך לאבי האנושות כולה. בניו ייצגו את אבות אבותיהם של העמים אשר באו לאחר מכן. אלו הם:
| תולדות נח | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם | חם | יפת | ||||||||||
| ארפכשד[25] | עילם,[26] אשור, לוד | ארם | כוש | מצרים | פוט | כנען | גומר | מגוג, מדי, תובל, משך, תירס | יוון | |||
| שלח | עוץ, חול, גתר, מש | סבא, חוילה, סבתא, סבתכא, נמרוד | רעמה | לודים, ענמים, להבים, נפתוחים, פתרוסים, כסלוחים, פלשתים, כפתורים | צידון, חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חוי, ערקי, סיני, ארודי, צמרי, חמתי | אשכנז, ריפת, תגרמה | אלישה, תרשיש[27], כיתים, דודנים[28] | |||||
| עבר | שבא, דדן | |||||||||||
| פלג | יקטן | |||||||||||
| [29] | [30] | |||||||||||
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב חיים קניבסקי, מדרש נח - ליקוט מגמרא ומדרשים על נח, עם ביאור "תיבת נח", בני ברק תשע"ח.
- זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, גם כך לא כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים 2004. פרק ו' 'הנה אז חשבתי בלבי כי מן עירים ההריון מן ה"קדוש"ים': סיפור לידת נח עלפי מגילה חיצונית לבראשית. עמ' 78–85.
- חיים חיון, ותצא דינה:קריאה המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס,2011. בתוך פרק שלישי מעשה דינה וסיפורי התורה: נח ובניו, ברא' ט' 20–27. עמ' 75–77.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נח |
- דמותו של נח בראי המדרש, מתוך אתר פשיטא
- נח איש האדמה מחבר :יונתן כהן מתוך מקראנט-מאגר מידע.
- ד"ר רפאל ירחי "נח איש צדיק – יש מרבותינו הדורשים אותו לגנאי" דף שבועי מאת הפקולטה ללימודי יהדות אוניברסיטת ב"א, תשס"ב
הערות שוליים
- ^ ילקוט ראובני ופי' הרא"ש
- ^ מדרש תנחומא בראשית יא'
- ^ ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רס"א
- ^ אבן עזרא בראשית ו,ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה עמוד א'
- ^ רבי יוסף בכור שור בראשית ו,ח
- ^ מדרש אגדה (בובר) ופסיקתא זוטרתא בראשית ו,ט
- ^ ספר חרדים מצוה א
- ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ז
- ^ ראו רבינו בחיי בראשית ו,ט שביאר שנח דמה לחנוך ואברהם בכך שכפר באלילי הדור והבין לדבוק בה', הסיבה הראשונה לכל הבריאה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ו' עמוד א' ורש"י שם
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ג, פסקה ב'
- ^ אבן עזרא רד"ק ורבינו בחיי
- ^ תנחומא נח ה
- ^ ספורנו בראשית ו, ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ח עמוד ב'
- ^ ספורנו בראשית ו,ט
- ^ בראשית רבה, פרשה ל'
- ^ רש"י בראשית ו,ט
- ^ מדרש תנחומא, בראשית, יא, ורש"י בפירושו על בראשית ה, כט ד"ה "זה ינחמנו"
- ^ המגילה החיצונית לבראשית, עמוד ב, שורות 3, 8.
- ^ יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, הוצאת שוקן, תשי"ח, 1958; חלק רביעי, מגילה חיצונית ל'בראשית', עמ' 183-182.
- ^ ספר היובלות, פרק ד, פסוק כח.
- ^ ספר חנוך א, פרק קו, פסוקים ב-ו.
- ^ על פי דברי הימים א', היו לו עוד 4 אחים: עוץ, חול, גתר ומשך. אולם, על פי בראשית 4 האחרונים היו בני ארם, אחיו של ארפכשד. בנו של ארפכשד היה שלח והוא נולד כאשר ארפכשד היה בן 35. ארפכשד חי 438 שנים.
- ^ עילם ממנו יצא עם העילמים, שאחד ממלכיהם היה כדרלעומר מלך עילם בימי אברהם אבינו (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק א').
- ^ בספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ז' מכונה תרשישה
- ^ בספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ז' מכונה רודנים
- ^ מכאן ממשיכים עוד חמישה דורות מתוך עשרה שמנח עד אברהם: רעו, שרוג, נחור, תרח, אברהם.
- ^ בניו של יקטן: אלמודד, שלף, חצרמות, ירח, הדורם, אוזל, דקלה, עובל, אבימאל, שבא, אופר, חוילה, יובב.
| עשרה דורות מאדם עד נח | |
|---|---|
|
| צאצאי נח לפי ספר בראשית | ||
|---|---|---|
| שם ובניו | עילם • אשור • ארפכשד • לוד • ארם • עוץ • חול • גתר • מש • שלח | |
| חם ובניו | כוש • מצרים • פוט • כנען • סבא • חוילה • סבתה • רעמה • סבתכא • נמרוד • לודים • ענמים • להבים • נפתוחים • פתרוסים • כסלוחים • יבוסי • אמורי • גרגשי • חיוי • ערקי • סיני • ארודי • צמרי • חמתי | |
| יפת ובניו | גומר • מגוג • תירס • יוון • תובל • משך • מדי • ריפת • אשכנז • תוגרמה • אלישה • תרשיש • כיתים • דדנים | |
| עשרה דורות מנח עד אברהם | |
|---|---|
|
