החתים במקרא
החתים הם עם קדום המוזכר במקרא כאחד מעמי כנען. מחקרים ארכאולוגים מודרניים ניסו לזהות אותם כעם הודו-אירופאי שחי באזור אנטוליה והקים ממלכה ששגשגה בין 1680 ל-1180 לפנה"ס, שבהתאם לזיהוי זה מכונה כיום הממלכה החתית.
עם זאת, זיהוי זה מוטל בספק, ומהווה נושא למחלוקת בקרב בחוקרים. רבים סבורים שאין כל קשר בין החתים המוזכרים במקרא לבין העם האנטולי המכונה כיום באותו השם, וכי מדובר בשני עמים שונים.
בהיסטוריוגרפיה המקראית
לחתים, כמו עמים תנ"כיים אחרים, מקור באחד מבני נח. לוח העמים בספר בראשית מסופר כיאת חם הינו סבי חת וכנען כאביו[1].
בתקופה שבין מסע אברהם ארצה ועד לירידת בני ישראל מצרימה (בין לערך 2000 עד לפני 1200 לפנה"ס) מוזכרים החִתִּים ובְנֵי־חֵת, בקשר לשני אירועים מרכזיים: קנין מערת המכפלה על ידי אברהם מידי החתים הגרים בחברון[2] ונישואי עשיו לנשים חתיות[3]. הפסוקים הללו מעידים על היאחזות חתית בחברון והשפעה שהגיע גם לחלקיה הדרומיים של ארץ ישראל. גבולותיה של התרבות החתית נמתחו לאורך כה רב לעיתים די רחוקות. מבחינה כרונולוגית, כיבושיו של מוּרְשִילִיש אשר הגיעו, לפי המסופר, עד לבבל, התרחשו לערך בתקופה המדוברת, בימי הממלכה החתית הקדומה.
אחר יציאת מצרים ולקראת ההתנחלות השבטית מתוארים גבולות יושבי כנען. גבולות החתים משתנים מעט, וכעת החתים מזוהים עם עם השוכן באזור צפוני והררי[4], ונודעת חשיבות, לפחות גאוגרפית, לתואר "ארץ חתים"[5].
עד ימי ממלכת ישראל המאוחדת נפלה האימפריה החתית לגויי הים, ושרידיה, הממלכות החתיות החדשות, קמו בצפון סוריה. כוחם של החתים הופחת במידה ניכרת, אולם נותרה להם חשיבות אזורית בימיהם הראשונים. החתים מיוצגים על פי רוב על ידי דמויות ולא ממלכה, כנראה כעדות למפלת האימפריה החתית והיווצרות היחידות הפוליטיות הנפרדות של הממלכות הסוריו־חתיות. אחת העדויות לחשיבותם ניתן למצוא בשמה של ירושלים - "ציון" - המילה החיתית ל"מצודה".
את יחסי הישראלים והחתים ניתן להגדיר כטובים: אחימלך החתי שירת את דוד כאשר הלה ברח משאול המלך[6], אוריה החתי נמנה עם אישי החיל של דוד המלך[7], ודוד הביא למותו מניסיון לחפות על חטאו ולהגן על חייו, ולא בגין איבה כלשהי בין השניים (ר' מעשה דוד ובת שבע). המציאות בממלכות החתיות החדשות משתקפת בתגובת תועי מלך חמת, אחת הממלכות החתיות החדשות, לניצחונו של דוד על הדדעזר מלך ארם צובא. הפלישה הארמית של המאה ה־10 לפנה"ס סכנה במידה רבה את הממלכות הסוריו־חתיות, ורבות מהן נכבשו ונעשו ארמיות. אי לכך, שש המלך כאשר נודע לו על ניצחון דוד[8].
מן המסופר בספר מלכים א' פרק ט' עולה כי בהתאם למסופר בספרים הקודמים[9] שבני ישראל השמידו את עמי כנען שישבו לפניהם בארץ באופן חלקי בלבד, גם בימי שלמה עדיין נותרו מבני העממים האלה בארץ (ובהם החתים) וכי שלמה המלך הסב אותם לעבדים לצרכיו השונים.[10]
נוסף לכל אלה, שלמה המלך נשא נשים חתיות[11] והיו לו קשרים כלכליים עם מלכי החתים[12]. אפשר גם שלאחאב היה קשר צבאי עם מלכי החתים[13].
במחקר המודרני
לאור הטון הארעי בו מוזכרים החתים, ולרוב כחלק מקבוצת עמים כנעניים אשר היו רחוקים מבנין אימפריות, מרבית החוקרים אשר קדמו לעידן הארכאולוגיה ראו בחתים שבט הררי מימי האבות. בשנת 1882, בזמן הרצאתו בפני הקהילה לארכאולוגיה מקראית בלונדון, הודיע ארצ'יבלד הנרי סייס על גילויה "אימפריה חתית אבודה", וטען כי החתים, בניגוד לנראה במקרא במבט שטחי, לא היו שבט כנעני חלש שהוכנע על ידי שופטי ומלכי ישראל. מחקר פילולוגי וארכאולוגי מעמיק חיזק טענה זאת, ועודד פולמוס בעניין זהות החתים.
תיאורי הטריטוריה החתית משתנים מפעם לפעם, ולנוכח העובדה כי מדובר בתקופה ארוכה של זמן, אחדים גורסים כי התקיימו שני גויים ולהם השם חתים. מאידך גיסא, השינויים הטריטוריאליים שאפיינו שלבים שונים בהיסטוריה חתית (הממלכה החתית הקדומה, האימפריה החתית והממלכות החתיות החדשות), הביאו לטענה כי בני־חת התנ"כיים והתרבות החתית, מבוססת הארכאולוגיה, הם ישות אחת.
מפלת האימפריה החתית באה בתקופת הנדידות והפלישות של תחילת המאה ה-13 לפנה"ס על ידי גויי הים. מספר אלמנטים חתיים נשמרו בערי המדינה הסוריו-חתיות, אולם החתים נעלמו מכל זיכרון ונחשבו לשבט הכנעני שמזכיר התנ"ך. רק בתקופה מודרנית נחשף עברם המפואר.
חשיפת התרבות החתית העשירה שמרכזה צפוני לכנען וכוחה אדיר הובילו אחדים לערער על קביעתו של סייס כי מדובר בעם אחד. לטענתם מדובר בעמים שונים שלהם שמות זהים. קיים תקדים לכפילות שמות כזאת בתנ"ך. לדוגמה, מפורטים שני אשורים: המוכרים יותר הם האשורים בני שם, אמנם אשורים נוספים הם בני דְדָן, בן יָקְשָׁן, בן אברהם וקְטוּרָה.
אחרים סוברים כי החתים של תקופת ההתנחלות הם למעשה חורים, אשר שמם עוות בחלוף הזמן, או קבוצות אתניות אחרות אשר ישבו בסביבת כנען. סברות אלו אינן מקובלות יתר על המידה בקרב החוקרים. פופולרית דווקא היא התאוריה של סייס. הדמיון בשמות, בהיסטוריה ובגבולות הטה את הכף לטובת הסברה הזאת. ניתן אף למצוא מילים שמקורם כנראה בשפה החתית אשר השתרשו לעברית, דוגמת המילה "צִיוֹן". בספר מקרא וארכאולוגיה[14], מזהים המחברים, על סמך תעודות מסוימות ובהם הסכם הסגרה בין החיתים למלך אוגרית בו מופיעה התחייבות של מלך החיתים להסגיר עבדים שיברחו ל'שדה החבירו', ומקבילות באגרות אל-עמרנה בין החבירו לחיתים, את החיתים עם החבירו.
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק ט"ו
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ג
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ל"ד
- ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ט
- ^ ספר יהושע, פרק א', פסוק ד'
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ו, פסוק ז
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק מא
- ^ ספר שמואל ב', פרק ח', פסוקים ט-י
- ^ יהושע פרק טו,סג, שופטים פרק א, כז-לו ובמקומות נוספים
- ^ ספר מלכים א' פרק ט' פסוק כ'-כ"א
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק א'
- ^ ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ט
- ^ ספר מלכים ב', פרק ז', פסוק ו'
- ^ מקרא וארכאולוגיה, פרק כג, עמ' 122-124
