לידיה
לידיה (ביוונית Λυδία, בלטינית Lydia בטורקית Lidya ובעברית המקראית לוד) הייתה ממלכה במערב מרכז אסיה הקטנה, סמוך לעיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אך בשיא התפשטותה שלטה על כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה, מנהר קיזילאירמאק במזרח ועד לים האגאי במערב. המצאת המטבע בשנת 660 לפנה"ס לערך מיוחסת ללידיה, ולפי גרסה אחרת למלך קרויסוס אשר מלך עליה באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.
היסטוריה
לידיה הגיחה כממלכה חתית חדשה לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס, במקום בו שכנה לפנים חלק מממלכת ארזוה. לידיה נודעה לעיתים גם כמיוניה (Μαιονία). לפי הרודוטוס קיבלה לידיה את שמה מלידוס (Λυδός), מלכה הראשון, שהיה לפי המסורת מצאצאיה של האלילה קיבלה. לידיה נזכרת גם בתנ"ך ועמה נקרא לוּדִים שהיה ידוע בקשתיו:
- "עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת" (ירמיהו, מ"ו, ט').
לשיא כוחה ופריחתה הגיעה לידיה בעת מלוכת שושלת מרמנד החל בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, שהייתה השושלת השלישית והאחרונה למלוך בה. המלך הראשון בשושלת זו, גיגס (מלך עד 657 או 652 לפנה"ס), מזוהה לעיתים עם גוג המקראי, שליט מגוג. גיגס קבע את בירתו בסרדיס ביונית Σάρδεις, בטורקית Sart, או ספרד (Sfard) בלשון הלידית עצמה. מכאן מקור השם המקראי ספרד (עובדיה 20). אמנם באיליאדה כינה הומרוס את בירת לידיה "הידֵה", אך ייתכן שזה שם המחוז הכולל את סרדיס.
סרדיס ניצלה מהחורבן שזרעו הקימרים ברחבי אסיה הקטנה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. גירוש הקימרים מתחומי לידיה מיוחס למלך סדייאטס ששלט עליה לקראת סוף המאה ה-7 לפנה"ס, ויורשו, אליאטס השני, שמלך אחריו עד שנת 560 לפנה"ס נחשב כמלך שקיבע בשנת 585 לפנה"ס את נהר הקיזילאירמאק כגבולה המזרחי של לידיה עם מדי.
לידיה עלתה למעמד של אימפריה אזורית ושלטה על כל מערב אסיה הקטנה, למעט על הממלכה הקטנה של ליקיה מדרום לה, אשר שמרה על עצמאותה. לפי אחת הגרסאות, לתקופה זו מיוחסת המצאת המטבע, כנראה על ידי המלך קרויסוס. קרויסוס פאר את סרדיס ובנה גם את מקדש ארטמיס באפסוס שהיה לאחד משבעת פלאי תבל בעולם העתיק.
לידיה המשיכה לפרוח עד שקרויסוס אזר אומץ והתקיף את הפרסים. הוא הובס על ידי כורש בשנת 546 לפנה"ס, ולידיה ירדה מעל בימת ההיסטוריה כישות פוליטית עצמאית, אך המשיכה להתקיים תחת שלטון זרים. בתלמוד נזכרים הלודים כאוכלי אדם, במסכת שבת (דף י' עמוד א') שעה ראשונה מאכל לודים, ופירש רש"י אוכלי אדם הן והם רעבתנין (ולכן מנהגם לאכול מוקדם בבוקר).
קישורים חיצוניים
