ראובן ברקת

ראובן ברקת
	ראובן ברקת, 1966
לידה	טבריג, ליטא, האימפריה הרוסית
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1926
השכלה	סורבון, אוניברסיטת שטרסבורג
סיעה	המערך, העבודה
דת	יהדות
	17 בנובמבר 1969 – 5 באפריל 1972; (שנתיים ו־20 שבועות)
	→ קדיש לוז ישראל ישעיהו-שרעבי ←
כנסות	ה־7
	22 בנובמבר 1965 – 5 באפריל 1972; (6 שנים ו־19 שבועות)
כנסות	6–7
	יוני 1960 – ינואר 1962; (כשנה ו־30 שבועות)
	גרשון אבנר ←
	מזכ"ל מפא"י;
	מזכ"ל מפא"י;

ראובן בָּרְקַת (בורשטיין) (25 באוקטובר 1906 – 5 באפריל 1972) היה יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפא"י.

ביוגרפיה

ברקת נולד בשנת 1906 בטבריג, שבליטא. אביו הרב אברהם אהרון בורשטיין כונה ברבים "הגאון מטבריג". ברקת למד בחדר ובישיבה, ולאחר מכן בגימנסיה העברית בפוניבז' (ליטא). ברקת למד ספרות ומשפטים בסורבון (פריז) ובאוניברסיטת שטרסבורג, והיה ממייסדי "החלוץ הצעיר" ויו”ר "העברי הצעיר" בליטא. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון הסטודנטים העבריים בגולה.

ברקת עלה לארץ ישראל בשנת 1926. במאי 1951 עיברת את שמו מבורשטין לברקת^[1].

בארץ שימש ברקת בתפקידים רבים ביישוב טרם קום המדינה:

מזכיר מחלקת ההתיישבות של המרכז החקלאי (בין השנים 1928–1933)
מנהל מחלקת הקשרים הציבוריים ב"העברה" של רכוש יהודי גרמניה לארץ-ישראל (בין השנים 1933–1938)
מזכ"ל הוועד הארצי למען החייל היהודי (בין השנים 1940–1946).

בשנת 1946 הצטרף ברקת למחלקה המדינית של ההסתדרות.

משנת 1949, עד התפטרותו בשנת 1960, היה חבר הוועדה המרכזת של הוועד הפועל של ההסתדרות^[2]. בנוסף נשא בתפקידים שונים בהסתדרות. בספטמבר 1949, עם הקמת מחלקת הארגון בהסתדרות, הועמד ברקת בראשה^[3]. היה גם יושב ראש המחלקה הערבית בהסתדרות^[4], ובמהלך שנות ה-50 כיהן כראש המחלקה המדינית של ההסתדרות והיה לו חלק חשוב בכינון קשרים בין ההסתדרות לבין תנועות עממיות באסיה ובאפריקה^[5]. בנוסף היה נציג מפא"י בארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי, ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות ותנועות פועלים^[6]. באפריל 1960 הוא פרש מכל תפקידיו בהסתדרות על רקע מתיחות עם מזכ"ל ההסתדרות, פנחס לבון^[7].

במאי 1960 מונה ברקת לשגריר ישראל בנורווגיה^[8], וכעבור שנה וחצי, הוכרז שמונה לשגריר במוסקבה^[9]. אך בינואר 1962 שב לישראל, ומונה לתפקיד המזכיר הכללי של מפא"י^[10], תפקיד בו כיהן בין השנים 1962–1966.

בשנת 1965 נבחר להכנסת השישית מטעם המערך, ובראשית ימי הכנסת השביעית (1969) נבחר לתפקיד יושב ראש הכנסת^[11], שבו כיהן עד יום פטירתו. בעקבות מותו הפתאומי, במהלך כהונתו כיו"ר, נערכה ישיבת אבל בכנסת במעמד נשיא המדינה, משפחתו, חברי הממשלה והכנסת^[12]. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים^[13], ועל שמו רחובות בחולון ונתניה.

אשתו מרים (1912–2005)^[14], הייתה בתו של ד"ר יעקב שלום אנגל, ואחותו של הקולונל מאיר אנגל שנפטר ב-1964 מהתקף לב בעת שירותו כרב בצבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם^[15]^[16].

במלאת שנה למותו נערך בירושלים סימפוזיון בינלאומי, על בעיות הפרלמנטיזם הדמוקרטי בזמן החדש^[17].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראובן ברקת בוויקישיתוף

ראובן ברקת, באתר הכנסת
ראובן ברקת, באתר כנסת פתוחה
כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים
מידע על ראובן ברקת בקטלוג הספרייה הלאומית
חביב כנען, <<הגוש>> עוצר את ראובן ברקת, הארץ, 8 בנובמבר 1962
יאיר בוימל, יחסו של הממסד הישראלי לערבים בישראל: מדיניות, עקרונות ופעולות: העשור השני, 1958 – 1968, אתר אורנים
ארכיונו האישי של ראובן ברקת שמור בארכיון מפלגת העבודה.

הערות שוליים

^ אישים ומוסדות, דבר, 17 במאי 1951
^ ראובן ברקת על התפטרותו, הארץ, 10 באפריל 1960
^ 220 אלף חברים בהסתדרות, דבר, 21 בספטמבר 1949
^ כנס הקואופרציה הערבית בנצרת, הארץ, 29 באוקטובר 1958
^ ז. דויד, קצרות, על פרישה אחת, דבר, 22 באפריל 1960
^ סעיף 4 של הסוציאנטרן, הארץ, 21 ביולי 1955
^ לבון מגיב על הפרסומים בקשר להתפטרות ברקת, דבר, 8 באפריל 1960
^ ראובן ברקת - שגריר בנורבגיה, למרחב, 17 במאי 1960
^ ראובן ברקת ־ שגריר במוסקבה, קול העם, 17 בספטמבר 1961
ראובן ברקת שגריר במוסקבה, הארץ, 17 בספטמבר 1961
^ ראובן ברקת נכנס לתפקידו, דבר, 7 בינואר 1962
^ ראובן ברקת יוצע לתפקיד יו"ר הכנסת, דבר, 13 בנובמבר 1969
^ ישיבת־אבל בכנסת לזכר ראובן ברקת, על המשמר, 14 באפריל 1972
^ ראובן ברקת יובא הבוקר למנוחות, על המשמר, 7 באפריל 1972
ברקת יובא לקבורה היום בהר הזיתים, דבר, 7 באפריל 1972
^ כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים.
^ גיסו של ברקת נהרג בסייגון, מעריב, 17 בדצמבר 1964
^ ידיעה על מותו של קולונל אנגל, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית).
^ נפתח הסימפוזיון לזכר ראובן ברקת, דבר, 3 במאי 1973

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35047292ראובן ברקת

[1] אישים ומוסדות, דבר, 17 במאי 1951

[2] ראובן ברקת על התפטרותו, הארץ, 10 באפריל 1960

[3] 220 אלף חברים בהסתדרות, דבר, 21 בספטמבר 1949

[4] כנס הקואופרציה הערבית בנצרת, הארץ, 29 באוקטובר 1958

[5] ז. דויד, קצרות, על פרישה אחת, דבר, 22 באפריל 1960

[6] סעיף 4 של הסוציאנטרן, הארץ, 21 ביולי 1955

[7] לבון מגיב על הפרסומים בקשר להתפטרות ברקת, דבר, 8 באפריל 1960

[8] ראובן ברקת - שגריר בנורבגיה, למרחב, 17 במאי 1960

[9] ראובן ברקת ־ שגריר במוסקבה, קול העם, 17 בספטמבר 1961
ראובן ברקת שגריר במוסקבה, הארץ, 17 בספטמבר 1961

[10] ראובן ברקת נכנס לתפקידו, דבר, 7 בינואר 1962

[11] ראובן ברקת יוצע לתפקיד יו"ר הכנסת, דבר, 13 בנובמבר 1969

[12] ישיבת־אבל בכנסת לזכר ראובן ברקת, על המשמר, 14 באפריל 1972

[13] ראובן ברקת יובא הבוקר למנוחות, על המשמר, 7 באפריל 1972
ברקת יובא לקבורה היום בהר הזיתים, דבר, 7 באפריל 1972

[14] כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים.

[15] גיסו של ברקת נהרג בסייגון, מעריב, 17 בדצמבר 1964

[16] ידיעה על מותו של קולונל אנגל, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית).

[17] נפתח הסימפוזיון לזכר ראובן ברקת, דבר, 3 במאי 1973

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

ראובן ברקת

ביוגרפיה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש