שעת הדחק
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שעת הדחק הוא מושג הלכתי לתיאור מצב שבו יש קושי לקיים הלכה שהיא מדרבנן[1], על פי שורת הדין שנפסק, ובמקרים מסוימים ניתן להקל בדין במצבים אלו.
בספרי ההלכה לא נכתבה הגדרה ברורה באלו הלכות ניתן להקל בשעת הדחק, וכן לא נזכרו כל המקרים שנחשבים ל'שעת הדחק', והדבר נתון לשיקול דעת המורה הוראה לדמות את המקרה הנתון למקרים אחרים שנזכרו בחז"ל ובראשונים כשעת הדחק[2].
מקרים נפוצים של שעת הדחק הם בין השאר כאלה שיהיה בהם הפסד גדול, ביטול סעודת מצווה[3], צורך גדול[4], או בושה, עקב קיום ההלכה כפי שהיא.
יש שכתבו שבכל מחלוקת הפוסקים בדבר שהוא מדרבנן, אפילו במקום שלפי כללי הפסק יש להחמיר, הולכים לקולא בשעת הדחק[5].
מקרים שנזכרו בתלמוד ובראשונים
ישנן מספר מצבים, שנזכרו בתלמוד ובפוסקים ככאלה שניתן להקל בהם במקרה של 'שעת הדחק':
- כאשר פסיקת ההלכה להחמיר אינה מוחלטת, כגון במקרה וישנה מחלוקת בדין וההלכה נפסקה כשעה המחמירה, אך עם זאת דעת המקילים לא נדחתה לגמרי[6].
- בתלמוד נזכרו דינים שונים שמראש נתקנו רק למצבים רגילים, ובזמנים של שעת הדחק ניתן להקל בהם, כגון איסור שבות שהותרו לחולה, או איסורים שונים שהותרו מפני כבוד הבריות.
- יש שכתבו שכל דין שהוא לכתחילה, אזי בשעת הדחק ניתן להקל כפי הדין בדיעבד: ”שעת הדחק כדיעבד דמי”[7].
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב אהרן אריה כ"ץ, פסקים ותשובות, סימן רמ"ב, אות ס"ג - ס"ד.
קישורים חיצוניים
- הרב נתאל הלפגוט, תחומין יא, שעת הדחק כגורם בפסיקת הלכה
- הערך "אנציקלופדיה תלמודית:שעת הדחק", באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ אבל באיסור דאורייתא הסכמת רוב הפוסקים שלא מקילים בשעת הדחק, (הנהגת איסור והיתר לש"ך - מובא בשו"ע יו"ד סוף סימן רמ"ב)
- ^ מחשבת ההלכה- התיחסות למכלול האספקטים בפסיקה ההלכתית, באתר מורשת
- ^ קיצור הנהגת איסור והיתר לש"ך אות ג' (מובא בשו"ע יו"ד סוף סימן רמ"ב)
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן רס"א ס"ק ו
- ^ הנהגת איסור והיתר לש"ך
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ו' עמוד ב'.
- ^ ט"ז על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"א סק"ב
31571049שעת הדחק