תוספות איוורא
תוספות איוורא הוא קובץ תוספות על התלמוד שנכתב על ידי קבוצת חכמים מהעיר איוורא (כיום אֶוְורֶה - Évreux שבחבל נורמנדי עילית בצפון צרפת), בשלהי המאה ה-13. חכמים אלו היו מאחרוני בעלי התוספות, וחידושיהם שולבו בתוספות הנדפסים עם התלמוד. השם "איוורא" אוית בספרות במגוון של צורות, כגון "אברא", "אוביה", "ייברא" ו"עיברא".
בראש קבוצת חכמי איוורא עמדו שלושה אחים, בניו של רבי שניאור: רבי משה, רבי שמואל ורבי יצחק, המכונים גדולי איוורא. הם למדו במשותף, נשאו ונתנו זה עם זה, ופעמים מוסר האחד את חידושיו של השני. הם כתבו תוספות על מסכתות רבות, אפשר גם שעל כל הש"ס, וחומר רב נשתייר מתורתם על סדר קדשים (חלקו מובא בשיטה מקובצת על סדר זה). תוספותיהם מכונים גם "שיטת איוורא".
זמן פעילותם המדויק אינו ידוע, אך כפי הנראה פעלו בשנים 1224-1295.[1]
רבי משה בן רבי שניאור
רבי משה בן רבי שניאור מאיוורא נחשב לגדול שבחבורה. היה תלמידם של רבי שמשון משאנץ ורבי יהודה שירליאון. הוא כתב חלק מתוספותיו על ספר ההלכות של הרי"ף, כנראה בגלל מחסור בספרי תלמוד, עקב שריפת התלמוד שהייתה בימיו (ה'אלפים ד', 1244). יש המייחסים לו את חיבור התוספות הנדפסים עם התלמוד למסכת חגיגה.[2]
לרבי משה היה בן בשם רבי חיים. מתלמידיו: רבי יונה גירונדי,[3] וכנראה גם רבי אליעזר מטוך, עורך תוספות טוך, שהם היסוד לרבים מקבצי התוספות הנדפסים עם התלמוד.
אחד מתלמידיו כתב את הספר "על הכל", הכולל פסקי הלכה בהלכות תפילה וברכות, שם מובאים עשרות פסקים בשם "הר"ם", הוא רבי משה מאיוורא. כמה מפירושיו על החומש מובאים בקובצי התוספות על התורה.
רבי שמואל בן רבי שניאור
רבי שמואל מאיוורא נקרא על שם עיר מולדתו, אך כיהן במשך שנים רבות ברבנות העיר קשטילטירי, כיום שַאטוֹ-תְייֶרִי (Château-Thierry) שבחבל פיקרדיה בצפון צרפת.
רבו היה הריצב"א, וכנראה גם רבי נתנאל מקינון ואחיו רבי משה.[4]
כנראה היו לו שני בנים: רבי יעקב ורבי מנחם.
מתלמידיו ידועים: רבי יונה גירונדי (שכאמור היה גם תלמידו של אחיו רבי משה); רבי יצחק מקורביל, בעל ספר מצוות קטן; מהר"ם מרוטנברג; רבינו פרץ, רבי חיים אחיו של הרא"ש[5] ועוד.
כונה על ידי אחד מתלמידיו "החסיד".
רבי יצחק בן רבי שניאור
המידע אודותיו מועט מאוד. כנראה היה צעיר האחים, והיה העורך את חידושיהם. רבי פרץ מקורביל מצטט אותו בכינוי "ר"י בר שניאור", וגם עורך התוספות הנדפסים עם התלמוד על מסכת קידושין היה תלמידו.
גישתם של גדולי איוורא בהוראה
השקפתם של חכמי איוורא על עצמאות התלמיד ביחס לרבו משתקפת במקור הבא:[6]
הרב רבי משה, רבו של רבינו יונה, ואחיו מר שמואל מאיוורה, כתבו באגרותיהם: מיום שגלו אבותינו וחרב בית מקדשנו ונשתבשו הארצות ונתמעטו התורות והלבבות, אין לנו עוד לומר 'מורא רבך כמורא שמים', וכל הדינין הראויין לעשות תלמיד לרב - נתבטלו, כי הגמרות והפירושים והחידושין והחיבורים - הם המורים האנשים, והכל לפי פקחות הלבבות. ולכך היו רגילים שבעירם יחזיק התלמיד מדרש, ולא אמרינן בהא: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. וכן יסתור דבריו התלמיד לרב, אם יוכל לפי פלפולו.
תוספות שנדפסו
- תוספות איוורא על מסכת סוטה, בעריכת יעקב הלוי ליפשיץ, בהוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תשכ"ט, ושוב בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ח.
- שיטה לחכמי איוורא על מסכת נזיר, בהוצאת משה יהודה הכהן בלוי, ניו יורק תשל"ד.
- תוספות איוורא על מסכת ביצה, בתוך: קובץ מפרשים על מסכת ביצה, בהוצאת מכון תפארת התורה, ירושלים תשס"א.[7]
לקריאה נוספת
- יעקב הלוי ליפשיץ, מבוא לתוספות איוורא על מסכת סוטה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ח
קישורים חיצוניים
- "משה מאיברא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- "שמואל מאיברא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- "יצחק מאיברא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- "יהודה בן שניאור מאיברא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "שמואל מאיברא", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1319, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ זמנו של רבי משה מתוארך על פי שו"ת מהרש"ל סימן כט, הכותב שהוא "מלך", כלומר, עמד בראשות בית המדרש, אחרי פטירת רבי יהודה שירליאון, בשנת ד'תתקפ"ד, 1224. הזמן המוקדם ביותר לפטירת רבי שמואל הוא 1294, על פי מקור המזכיר אותו בחייו לצד אזכור של מהר"ם מרוטנברג כשכבר נפטר, בשנת 1293. החיד"א (שם הגדולים מערכת גדולים אות י סימן רמא) מונה את רבי משה מאיברא בין תלמידי רבינו תם, על פי כתב יד עתיק שהיה בידו, והדבר אינו מתיישב עם סדר הזמנים האמור, שכן רבינו תם נפטר ד'תתקל"א, 1171.
- ^ אפרים אורבך, בעלי התוספות, מהדורה ראשונה עמ' 485.
- ^ חידושי הרשב"א מסכת יבמות דף יח עמוד א'
- ^ אורבך, שם עמ' 396, וליפשיץ, עמ' 34, כותבים זאת בלשון מסופקת, אולם הדבר מפורש בספר האגור סימן אלף קנו: "והרב שמואל מאיברא כתב בשם רבו הריצב"א".
- ^ ראו אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו חיים בן רבינו יחיאל", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמוד רמא, באתר HebrewBooks, אות פז
- ^ מובא בארחות חיים מלוניל, הלכות תלמוד תורה, סימן כא
- ^ תוספות אלו נדפסו בטעות על שם תוספות הרא"ש בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"א. ראה מאמרו של משה מיימון "אודות התוספות וספר תוספות הרא"ש למסכת ביצה", בתוך ישורון, ירושלים תשע"ב.
34217306תוספות איוורא