חמשת מיני דגן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חמשת מיני דגן הם חמישה סוגים של דגן, שלהם נקבעו דינים מיוחדים בהלכה היהודית. ואלו הם:

לדעת רבי יוחנן בן נורי, אף אורז ודוחן נחשבים לדגן[1]. דעה זו היא דעת יחיד, ולא נפסקה להלכה.

חיטה

מאפיינים

שעורה

חמשת מיני דגן מהווים חלק חשוב מתפריט מזונו של האדם. מהם אופים לחם שהיה ועודנו מרכיב חשוב במזונם של בני האדם. בהרכבם התזונתי של חמשת מיני דגן, זולת בשיבולת-שועל, קיים בנוסף לעמילן, גם חלבון הגלוטן, האחראי לתופעת החימוץ הייחודית לחמשת המינים, והמבחינה בינם לגידולי שדה וקטניות אחרים. העדר הגלוטן במין המוכר היום כשיבולת-שועל העלה מחלוקת לגבי שאלת הזיהוי של דגן זה. חמשת מיני דגן מתאפיינים בשלב נוסף של עיבוד חקלאי לאחר הקצירה, והוא האיסוף לערימה (=דיגון).

חמשת מיני דגן בתנ"ך

שיבולת-שועל

חמשת מיני דגן מיוצגים בשבעת המינים באמצעות החיטה שכוללת כוסמין והשעורה שכוללת שיבולת-שועל ושיפון:[2]

"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"

בספר ישעיהו, פרק כ"ח, פסוק כ"ה נרמזים חמשת המינים:[3]

"הֲלוֹא אִם־שִׁוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק; וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ"

דינים מיוחדים לחמשת מיני דגן

כוסמין

הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים במסכת חלה. דינים אלו כוללים:

  • על לחם הנעשה מחמשת המינים מברכים לפני האכילה ברכת המוציא לחם מן הארץ, ולאחריה ברכת המזון, ואם נאכל בשיעור של פחות מכזית אין לברך ברכה אחרונה. כמו כן, אם קבע על מאפה מחמשת המינים סעודה - צריך לברך המוציא.
  • הלש עיסה מחמשת המינים חייב בהפרשת חלה.
  • מצווה לאכול מצה העשויה מאחד מחמשת מיני הדגן [4] בליל הסדר.
  • אסור לאכול בחג הפסח חמץ העשוי מחמשת המינים, וכן אסור שיהיה חמץ ברשותו של האדם.
  • אסור לאכול מן היבול החדש של חמשת המינים, לפני ט"ז בניסן יום הקרבת מנחת העומר, וכן אסור לקצור את היבול.
  • ובנוסף האוכל חמשת מיני דגן בחג הסוכות חייב לישב בסוכה.

דינים אלו חלים על כל אחד מחמשת המינים בנפרד וגם על תערובת המורכבת מכמה מיני דגן שונים.

היחס בין מיני הדגן

לעניין כלאיים

בדברי חז"ל מובא כי השעורה ושיבולת השועל נחשבים למין אחד לעניין איסור כלאיים. הכוסמין והשיפון נחשבים אף הם למין אחד לעניין זה.

לעניין הפרשת חלה

כאשר אדם לש עיסה שיש בה תערובת קמחים של מיני דגן שונים - כולם מצטרפים לשיעור חלה. אמנם כאשר נילושו עיסות נפרדות ממינים שונים ונוגעות העיסות זו בזו - קיימת חלוקה בין המינים לעניין הצטרפות לשיעור חלה:

  • עיסת חיטה מצטרפת רק עם עיסת כוסמין.
  • עיסת שעורה מצטרפת עם כל המינים מלבד חיטה.
  • עיסת כוסמין מצטרפת עם כל שאר המינים.
  • עיסת שיפון ועיסת שיבולת שועל - כל אחת מהן אינה מצטרפת עם עיסת חיטה, אך מצטרפת עם עיסת כוסמין או עם עיסת שעורה[5]. לדעת הרמב"ם עיסת שיפון ועיסת שיבולת שועל מצטרפות יחד[6], אך לדעת הרא"ש - אינן מצטרפות יחד[7].

אמנם, כאשר בכל אחת מעיסות יש שיעור חלה בפני עצמה - אין להפריש ממין דגן אחד על מין דגן אחר, אלא אם כן הם מוגדרים כמין אחד לעניין כלאיים. כמו כן אין להפריש תרומות ומעשרות ממין אחד על מין אחר אלא בתנאי הנזכר[8][9].

זיהויים

שיפון

בין חוקרי הריאליה בתקופת המשנה והתלמוד, חלוקות הדעות בשאלה אם הצמחים הנקראים כיום כוסמין ושיבולת-שועל (קוואקר), הם אכן הצמחים שנקראו בשם זה במשנה.

פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת השועל עם זן של השעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת-שועל היא סוג הדגן הקרוי בשם זה כיום (Avena), והמשמש להכנת דייסות ודגני בוקר, מכיוון שבדגן זה אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד.[10] פרופסור פליקס סיפר שבעקבות זיהויו הרב שלמה זלמן אוירבך היה מברך ברכת שהכל על ארוחת הבוקר שלו שהכילה דייסת שיבולת-שועל במשך כשנתיים, עד שהרב יוסף שלום אלישיב גער בו בטענה שהוא לא יכול לשנות מנהג ישראל של מאות שנים עוד מימי הראשונים בגלל חוקר אחד. מנגד טען הרב יוסף אפרתי שבניסוי שנערך לצורך בירור סוגיה זו על ידי ד"ר משה זקס גילו כי שיבולת-שועל החמיצה, על אף היעדר הגלוטן בה, ולכן הוא תומך בזיהוי המקובל, המבוסס על פירוש רש"י.[11]

פרופ' זהר עמר פרסם מונוגרפיה מקיפה ביותר על חמשת מיני דגן (תשע"א) ובמחקרו הציג את כל מסורות הזיהוי והצעות החוקרים. במחקרו הוא מביא ראיות ופרשנויות חדשות, ותומך למעשה באפשרות שבעבר גידלו בצפון ארץ ישראל שבולת שועל ושיפון באופן מוגבל.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לז עמוד א ועוד
  2. ^ משנה, מסכת חלה, פרק ד', משנה ב'.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חלה, פרק א', הלכה א'.
  4. ^ בספר מנחת חינוך מצוה י דן אם מותר מצה מכמה מינים של החמשת מיני דגן
  5. ^ משנה, מסכת חלה, פרק ד', משנה ב'
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ז', הלכה ג'
  7. ^ הלכות קטנות לרבינו אשר/חלה – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org, סימן י'
  8. ^ ארבעה טורים, יורה דעה סימן שכד.
  9. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שכ"ד, סעיף ב'
  10. ^ פליקס, יהודה, כלאי זרעים והרכבה: מסכת כלאים : משנה, תוספתא וירושלמי לפרקים א־ב : בירור הסוגיות ורקען הבוטני־חקלאי, הוצאת דביר 1967, עמ' 24-29
  11. ^ "לשאלת זיהוי שיבולת-שועל" - הרב יוסף אפרתי, בתוך: הליכות שדה גיליון 57 עמ' 11-17.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38298012חמשת מיני דגן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חמשת_מיני_דגן&oldid=2586645"