רוז'אן
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 מזוביה |
| ראש העיר |
פיוטר שווידרסקי |
| תאריך ייסוד | 1387 |
| שטח | 6.66 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,800 (2012) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| אתר העיר | |
רוז'אן (פולנית: Różan) היא עיירה בגמינה (קהילה עירונית-כפרית) רוז'אן, במחוז מאקוב בפרובינציית מזוביה שבפולין.
העיירה נודעה בעיקר בשל אלפי תושביה היהודים, שבתקופות האחרונות לפני מלחמת העולם השנייה היוו יותר ממחצית מהאוכלוסייה המקומית. באותן שנים התקיימו בעיר עשרות בתי כנסיות ובתי מדרשות חסידיים, וברבות השנים כיהנו בה רבנים ידועי שם ומחברי ספרים נודעים.
גאוגרפיה
רוז'אן שוכנת על גדת נהר נרב, 76 ק"מ מצפון מזרח לבירה ורשה. דרומית מזרחית לה נמצאת אוסטרוב-מזובייצקה, דרומית-מערבית לה שוכנת פולטוסק, וצפונית מזרחית לה שוכנת העיר אוסטרלנקה. בשל מיקומה הגאוגרפי המרכזי, על הכביש המוביל מוורשה לרוסיה, התפתחה העיירה מבחינה כלכלית ואסטרטגית.
היסטוריה
בשנת 1387, זכתה רוז'אן במעמד של עיר נחשבת. רוב תושבי העיר התפרנסו מחקלאות, מדיג ומגידול בקר. זכויותיה העירוניות אושרו מחדש וגם הורחבו בשנת 1442 בידי נסיך מאזוביה. בשנת 1564 נמצאו בה 320 בתים, רובם מעץ, ובשנת 1581 הוקם בה מחסן מלח, והתפתח בה הסחר בתבואה ובעצים.
המלחמות באירופה, במאות הבאות, השפיעו על רוז'אן שנכבשה ושוחררה, והשלטון בה הוחלף. לאחר מלחמת שלושים השנים, נגרם לעיר הרס רב על ידי צבא שוודיה שפלש אל העיר והפגיז אותה. רק לאחר שהוחזרה לשליטת פולנית על ידי חייליו של המפקד הפולני צ'ארנייצקי, נמנו בה 260 בתים בלבד.
בחלוקת פולין, עברה העיר לשליטת פרוסיה. אך בשנת 1815, נספחה העיר חזרה לפולין. ב-1868 איבדה רוז'אן את מעמדה כעיר והוכרה כיישוב עירוני בלבד. במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי צבא גרמניה.
יהודי רוז'אן
צמיחה והתמסדות
העדויות הראשונות לישיבת יהודים ברוז'אן הן רק מתחילת המאה ה-18, אלא שיש להניח שמשפחות יהודיות בודדות גרו בה עוד קודם לכן. הקהילה נזכרת בין הקהילות שבאזור שבהן נפגעו יהודים מפלישות השוודים לפולין. מסתבר שבאותה תקופה, לא הייתה ברוז'אן קהילה מאורגנת, והיא נסמכה לקהילת מאקוב מאזובייצקי.
בשנת 1765 נמנים בעיר 173 יהודים, מהם 98 בעיר עצמה ו-75 גרו בכפרים הסמוכים. בשנת 1792 הוציא המלך סטניסלאב פוניאטובסקי צו שמבטיח את זכויות היהודים ברוז'אן, והבטיח להם זכות סחר ומלאכה ובישול יי"ש. צו זה, הביא לעליה משמעותית במספר היהודים בעיר. היהודים הקימו מפעלי תעשייה זעירים, ושירתו את העורף החקלאי של העיר.
על-פי רישום האוכלוסייה שעשתה העירייה בשנת 1892 נמנו ברוז'אן 22 בעלי מלאכה יהודיים (7 חייטים, 4 נגרים, 4 נפחים, 4 שענים, כובען, מסגר וסנדלר). מבתי העיר היו 12 שייכים ליהודים; לעומת זאת היו כמעט כל החנויות בידי סוחרים יהודיים.
בין שתי מלחמות העולם, הצטמקה הקהילה היהודית בשל התרוששות האוכלוסייה הכפרית שהיוותה את כח הקניה העיקרי באזור. באותן שנים הוקמו בעיר קרנות עזרה וסיוע יהודיות, ובנק קואופרטיבי שבא לעזרת הסוחרים ובעלי המלאכה. כמו כן נוסדו בעיר חברות "ביקור חולים" ו"לינת הצדק".
האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת ביותר. היו בה סניפים של רוב המפלגות היהודיות שפעלו בפולין. בעיר פעלו קנים ותנועות הנוער של הציונים הכלליים, פועלי ציון, המזרחי, הבונד, הרוויזיוניסטים, בית"ר, השומר הצעיר, והחלוץ שיסדו בשנת 1930 קבוצת הכשרה ושיתפו בה גם צעירים מערים אחרות.
השולטים בוועד הקהילה היו אנשי אגודת ישראל שנציגה אף כיהן בקביעות כיו"ר הוועד, משום שהאגודה ייצגה את רוב בני הקהילה והקבוצות החסידיות[1]. בכל תקופות כהונתה של מועצת העיר, שימש יהודי כסגן ראש העיר.
במערכת החינוך פעלו שני בתי-ספר: בית-הספר לבנות בית יעקב מיסודה של "אגודת ישראל", ובית ספר "יבנה" של "המזרחי".
חיסול הקהילה
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ב-1933 ושואת יהודי אירופה שבעקבותיה, הביאו את הקץ על ההתיישבות היהודית בעיר. כבר בשנות ה-30 סבלו יהודי העיר מאנטישמיות גוברת. הרוכלים היהודיים לא הורשו להיכנס לכפרים. ובימי השוק הוצבו משמרות חרם לפני חנויות ודוכני יהודים. בפברואר 1936 התארגנו הפגנות נגד היהודים ובמהלכן הוכו ונפצעו יהודים רבים ונבזזו דירות ובחנויות. רק התערבות של ראש העיר והמשטרה מנעו זאת. הדבר חזר על עצמו בספטמבר 1937 שוב הותקפו היהודים, עד שהמשטרה ושמה קץ למהומות.
עם תחילת הכיבוש הגרמני, היו ברוז'אן קרוב ל-2,000 יהודים. רובם פתחו במסע בריחה לווארשה, למאקוב מאזובייצקי, לפולטוסק ולכל הערים הסמוכות. עם פרוץ המלחמה, הופצצה העיר על ידי צבא גרמניה ונהרסה כליל. ב-7 בספטמבר 1939 עברה בעיר יחידת החלוץ של הצבא הגרמני.
החל ממאי 1942 ועד נובמבר, התקיים באחת המצודות בעיר מחנה כפייה, שבו נכלאו לצד יהודי העיר עוד כ-200 צעירים מגטו מאקוב מאזובייצקי, שהועסקו בסילוק הריסות ובהפיכת המקום לגן ציבורי.
בנובמבר 1942 הוחזרו היהודים לגטו מאקוב ומשם גורשו לאושוויץ, שם צורפו האסירים לזונדר-קומאנדו והשתתפו במרד אנשי המשרפות ב-7 באוקטובר 1944. בסך הכל נספו בשואה למעלה מ-1400 מיהודי רוז'אן.
רבני העיר
אף על פי שהקהילה היהודית הייתה דומינטטית בעיר בכל השנים, אין ידיעות על רבנים ברוז'אן עד סוף המאה ה-19, שממנה ואילך כיהנו רבנים מפורסמים שכתבו חיבורים וספרי שו"ת. כך בין השנים 1881–1888 כיהן ברבנות העיר הרב ישראל ניסן קופרשטוק מחבר הספר "עני בן פחמא"[2]
בכתבי יוצאי הקהילה[3], נותר חרוט רישומו של הרב נפתלי יוסף פריינד מחבר ספר השו"ת "פני לוי"[4] שהנהיג את הקהילה בשנים הקשות שבין שתי המלחמות (1908–1924) ופיתח בה מוסדות סעד ופילנתרופיה. לאחר פטירתו, מילא את מקומו חתנו הרב שלמה פטקביץ שנפטר חודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
זיכרון והנצחה
לאחר השואה הקימו שרידי הקהילה את ארגון יוצאי רוז'אן שמטרתו לשמר ולהנציח את העיירה וקדושיה. בשנת 1951 קבע הארגון את יום כ"ג בשבט ליום זיכרון לכל הרוגי העיר, ובהמשך אף הוציא לאור ספר זיכרון ענף ומקיף. בשנים האחרונות רכש הארגון מחדש את שטח בית העלמין היהודי החרב, שנותרו בו כמה מצבות ספרות. השטח כולו גודר ונשמר, ובמרכזו הוקמה אנדרטת-מצבות שמנציחה את מאות הקבורים שמצבותיהם חוללו.
לקריאה נוספת
- ספר זיכרון לקהילת רוז'אן (על הנארב), אדר תשל"ו (מרץ 1977), הוצאת סיגלית
קישורים חיצוניים
- בנימין הלוי (עורך), ספר יזכור לקהילת רוז'אן, בספריית העיר ניו יורק
הערות שוליים
27594879רוז'אן