רמת גן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רמת חן (רמת גן))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רמת־גן
סמל העיר
סמל העיר רמת גן

דגל העיר רמת גן
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה כרמל שאמה הכהן
גובה ממוצע[1] ‎37 מטר
תאריך ייסוד 1921
סוג יישוב עיר 100,000‏–199,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 169,015 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 12
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-2.7% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 10,325 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 11
תחום שיפוט[2] 16,370 דונם
    - דירוג ארצי 89
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3] 		8 מתוך 10
    - דירוג ארצי 45
מדד ג'יני
לשנת 2019[2] 		0.4451
    - דירוג ארצי 53
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.8%
גילאי 5 - 9 6.3%
גילאי 10 - 14 5.6%
גילאי 15 - 19 5.0%
גילאי 20 - 29 13.3%
גילאי 30 - 44 24.1%
גילאי 45 - 59 17.0%
גילאי 60 - 64 4.5%
גילאי 65 ומעלה 17.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 44
–  יסודיים 32
–  על-יסודיים 17
תלמידים 22,400
 –  יסודי 14,936
 –  על-יסודי 7,464
מספר כיתות 865
ממוצע תלמידים לכיתה 26.9
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
[[[:תבנית:פרופיל למס/2021]]383_8600.pdf פרופיל רמת־גן] נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
www.ramat-gan.muni.il
קובץ שמע עם הקלטת המילים "רמת גן"

רָמַת־גַּן היא עיר במחוז תל אביב בישראל. היא גובלת בערים תל אביב, קריית אונו, גבעתיים, אור יהודה, גבעת שמואל ובני ברק. בשטחה נמצאים אצטדיון רמת גן, הפארק הלאומי, הספארי, אוניברסיטת בר-אילן, מרכז רפואי שיבא (תל השומר) ומתחם בורסת היהלומים.

שטח השיפוט של רמת גן הוא 16,300 דונם. היא הוקמה ב-1921 כמושבה חקלאית, הוכרה כמועצה מקומית ב-1926 והוכרזה כעיר בשנת 1950[4]. העיר חברה בארגון פורום ה-15, פורום הערים אשר אינן מקבלות מענקי פיתוח מהמדינה.

מיקום גאוגרפי והאקלים בעיר

בצילום ניתן לראות את 'העמק' של אנשי עיר גנים (1) בו עוברים בימינו רחובות ביאליק והרצל ואת הגבעות המקיפות אותו שעל שמם נקראת העיר רמת גן. גבעת שאול (2), גבעת אברהם (3). משמאל ניתן לראות את הפרדסים של האחים גפן (מספר 4), לימים שכונת הגפן - צילום אוויר משנת 1918.

רמת גן ממוקמת באזור שנקרא מישור החוף המרכזי הפנימי, כלומר רחוק יחסית מהים אבל עדיין קרוב מספיק כדי להיקרא מישור החוף. האזור שבו שוכנת רמת גן הוא חלק מאזור גבעות הנמוכות מ-100 מטר בשפלת פלשת, המשתרעות מנחלי האיילון והירקון ממערב ומצפון ועד לבקעת אונו במזרח. הנקודה הגבוהה ביותר ברמת גן היא בגובה 71 מטר,[דרושה הבהרה] הנמוכה ביותר 4 מטר וגובה העיר הממוצע עומד על 36 מטר.

האזור הוותיק של רמת גן מאופיין בכמה גבעות; אשר כמה מהן קיבלו כינויים: הר אברהם (59 מטר), הר שאול (60 מטר), הר הבנים (79 מטר) וגבעת הארנבות (57 מטר) וכן "גן יהודה" (50 מטר). הבקעה שבין הר אברהם להר שאול זכתה לכינוי 'העמק' בפי ותיקי רמת גן. לאזור ראשוני זה המהווה את מרכז העיר נלווים היום השטח המישורי שבינו לבין נחל הירקון והרמה המצויה דרומית לו הידועה כרמת יצחק ('רמת גן ב').

אקלים העיר הוא ים-תיכוני, עם קיץ חם ויבש וחורף קריר וגשום. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ ביום היא 31c, ובלילה 21c. מזג האוויר בעיר בקיץ הוא מעט חם יותר מת"א ביום, עם לחות נמוכה יותר ולכן עומס החום דומה לת"א ואף מעט גבוה ממנו. בלילה קריר יותר מת"א ולעיתים ההפרש בין הערים יכול להגיע אף ל-5 מעלות. בחורף (ינואר) הטמפרטורה הממוצעת בעיר עומדת על 8 °C בלילה ועל 18 °C ביום, כאשר ממוצע הגשם עומד על 579 מ"מ.

נחל הירקון מהווה את גבולה הצפוני של רמת גן הנמשך לאורך גדתו הדרומית. הוא מתחיל ממסוף האוטובוסים ברחוב מבצע קדש, עובר מצפון לאצטדיון רמת גן ומגיע ל"אנדרטת הצליחה". משם נמשך שביל סלול להולכי רגל ורוכבי אופנים הנקרא "שביל יונתן" (על שם יונתן גרוס שנפטר ממחלה בגיל 47) שנמשך לאורך הירקון עד גבול תל אביב באזור שבע טחנות. השביל עובר מצפון ל"בית אהרון כהנא", "מועדון ספיבק" ו"בית הצנחן" ולאורכו שלטי הסבר על המבנים ועל החי והצומח באזור.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של רמת גן
חלוצים בסיום סלילת כביש בעיר, 1927

בעיר נמצאו שרידים ארכאולוגיים מתקופת הנחושת והברונזה, אך בהמשך, בזמן השלטון המוסלמי בארץ ישראל הדלדלה אוכלוסיית האזור לתקופה ארוכה. בתחילת המאה ה-18 עובתה אוכלוסיית האזור שבין הירקון לנחל אלכסנדר על ידי בני שבט אבו כישכ שהגיעו מסיני, ולאחר 1830 על ידי פלחים מצרים וסודנים שהביאו לארץ אבראהים פאשא ומוחמד עלי.

על אף הגידול באוכלוסייה, המקום שימש מקום מסתור לשודדי דרכים ונותר מסוכן עד לסוף המאה ה-18.

הקמת העיר

ההצעה היהודית הראשונה ליישוב העיר נעשתה בסוף המאה ה-19, במכתבו של יהושע שטמפפר ליואל משה סלומון, לאחר הכישלון הראשון של ההתיישבות בפתח תקווה.

אספת הייסוד של היזמים להקמת העיר נערכה בי"ד באייר תרע"ד, 1914 בתל אביב, כאשר קבוצה מתושבי אחוזת בית בהנהגתו של ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, מייסדה של הגימנסיה הרצליה, החליטו להקים עיר כפרית המבוססת על עבודה עברית באזור זה. גורמים שונים עיכבו את יישומה של התוכנית עד לסיום מלחמת העולם הראשונה, בין השאר, כיוון, שבמהלך 1917, השטחים עליהם תוכננה להבנות העיר היו בקו החזית בין הכוחות העות'מאניים והבריטים.

עם ניצחון הבריטים וסיום המלחמה, חזרה הקבוצה לניסיונות להקים את העיר באמצעות אגודת עיר גנים ובשנת 1921 רכשה חברת "עיר גנים" שטח בן 1800 דונם, באזור שבין הרחובות ארלוזורוב, ז'בוטינסקי ובן-גוריון. הקרקע שנרכשה אחרי 1919 מידי תושבי כפר סלמה הייתה בבעלות: 1000 דונם אדמת "מפרוז" (אדמה מחולקת) ו-800 דונם אדמת "מושע", (אדמה ששייכת למספר בעלים). הקרקע חולקה למגרשים בני 5 דונם שהוגרלו בין החברים. רמת גן נוסדה אמנם כמושב שיתופי אולם תוך זמן קצר התברר כי צורת התיישבות זאת אינה מתאימה לאופיים ושאיפותיהם של ראשוני המקום. בשנת 1923 חל שינוי באופי היישוב ובשמו. בוטל רעיון היישוב השיתופי: היישוב הפך למושב ושמו הוסב לרמת גן[5] על שם הגנים גן אברהם, גן שאול וגן יהודה שנשתלו בפסגות הגבעות באזור בהתאם לתוכנית המקורית של ריכרד קאופמן לעיר גנים[6]. עם ביטול המבנה הכפרי-שיתופי, הפך היישוב לבעל אופי עירוני: חלק מתושביו עבדו בתל אביב וחלקם עסק בחקלאות ובפרדסנות. בתקופה זו נבנו בעיר מספר מבנים בסגנון בינלאומי בתכנון האדריכלים קורט וינד והרברט טוכלר. ב-1941–1942 נבנה ונחנך בית עיריית רמת גן על פי תכנונו של מהנדס העיר, רפאל מגידו.

במרץ 1926 הוכר היישוב כמועצה מקומית, ובינואר 1950, הוכרה רמת גן כעיר[7].

סמל רמת גן

ערך מורחב – סמל העיר רמת גן
בול עם סמל העיר רמת גן

סמל העיר אושר באופן רשמי בשנת 1958. הוא מורכב ממגן ירוק שבמרכזו מגן דוד ובתוכו המוטיבים הבאים, שאפיינו את העיר:

  • שבעה כוכבים סביב למגן הדוד - כשבע שעות העבודה בדגל ישראל שהציע הרצל
  • עץ תמר - משבעת המינים. מבטא את שורשיות העם בארצו
  • שמש - סמל לאור ולחום שבהם ארץ ישראל מבורכת וגם כשמש העולה על עם ישראל המתעורר בארצו
  • חומת לבנים בימין הסמל - סמל לתנופת הבנייה בעיר
  • עצים מעל החומה - מסמלים את פרדסי רמת גן ואת היותה עיר גנים
  • טנא עם גפנים ותפוזים במרכז מגן הדוד ומחרשה לרוחב הסמל - מסמלים את העבר החקלאי של העיר
  • ארובה משמאל - מסמלת את המפעלים שהוקמו בעיר בתחילת דרכה (עלית, למשל)

פוליטיקה

בראש העירייה עומד ראש עיר המשמש כראש הרשות המבצעת של העירייה. מועצת העיר משמשת כפרלמנט מקומי ודרוש בה רוב על מנת לחוקק חוקי עזר עירוניים. במועצת העיר חברים 25 נציגים הנבחרים על בסיס מפלגתי-רשימתי. מועצת העיר מתכנסת אחת לחודש.

הבחירות לעירייה נערכות אחת ל-5 שנים כאשר הבוחר מכניס למעטפה בקלפי שני פתקים: אחד למועמד לראשות העירייה ופתק נוסף לרשימה למועצת העיר.

אוכלוסייה


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים ברמת גן 169,015 תושבים (מקום 12 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-2.7%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 87.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 14,858 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[8]

חינוך

אוניברסיטת בר-אילן
הבניין הראשי של שנקר - בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב
בית צבי, בית ספר למשחק ולאמנויות התיאטרון.

אקדמי

תיכונים

יסודי

בתי ספר ממלכתיים

בתי ספר ממ"ד

  • שלום

בתי ספר של החינוך העצמאי

  • חורב בנים (סניף ארלוזורוב)
  • חורב בנות (סניף "אבישי")
  • חורב לגיל הרך (סניף סירקין)
  • בנות חיל
  • בן איש חיל
  • נתיבות משה

בתי ספר לחינוך מיוחד

קונסרבטוריון עירוני

ישיבות

תנועות הנוער בעיר

  • תנועת הצופים - שבט צופי רמת גן הוקם בשנת 1944 על ידי ותיקי העיר משה למלשטרייך ויוסף מרגולין. השבט ישב בעשרים וחמש השנים הראשונות לפעילותו בסמוך למיקום הנוכחי של בית צבי ועבר בשנת 1969 למשכן הקבע מצידו השני של הר הבנים ובו גם 'אוהל אהוד' אתר הנצחה לחללי השבט ע"ש אלחנני אהוד שנפל במלחמת יומה"כ. צופי העיר היו במשך עשורים חלק מהווי החיים בה ובשיאה מנתה תנועת הצופים בעיר מעל 5000 חניכים שחולקו בין שבטים שונים. בימינו נמצאת תנועת הצופים בעיר תחת הנהגה עירונית אחת, הנהגת רמת גן, ומונה כ-4,700 חניכים ברחבי העיר המחולקים לשמונה שבטים: שבט רמת גן, שבט הירקון, שבט רמת חן, שבט רעים בקרית קריניצי, שבט השקמה, שבט ירדן, שבט עלית, שבט אפעל ושב אילת.
  • תנועת בני עקיבא בעיר ולה ארבעה סניפים: סניף רמת חן ברחוב הרא"ה, סניף רמת עמידר ברחוב התפוצות, סניף מרום נווה (מר"ן) ברחוב בן אליעזר, וסניף ר"ג ברחוב רוקח מונה כ-700 חניכים.
  • תנועת הנוער העובד והלומד ולה קן אחד: "הראשונים" ברחוב ארלוזורוב, המונה כ-80 חניכים.
  • תנועת מכבי צעיר ולה סניף בשכונת הביל"ויים, בעבר בשכונת רמת עמידר המונה כ-60 חניכים ובוגרים. הסניף הוקם בשנת 1957 על ידי אברהם לקס. בעבר היו ארבעה סניפים של מכבי צעיר בעיר רמת גן.
  • תנועת כנפיים של קרמבו (תנועת נוער שמשלבת ילדים מהחינוך הרגיל עם ילדים מהחינוך המיוחד) - התנועה נכנסה לעיר בשנת 2013 בבית מרתה ברמת השקמה, הסניף מונה כ-80 חניכים וחונכים (סניף רמת גן דרום). מאוחר יותר, ב-11 ביוני 2014 נוסף לרמת גן עוד סניף שפועל בבית הצנחן בצפון העיר (סניף רמת גן צפון), הסניף מונה כ-100 חונכים וכ-30 חניכים. רמת גן היא העיר השנייה בארץ שאישרה בעירה שני סניפים של תנועת הנוער (הראשונה הייתה תל אביב).
  • ארגון המש"צים (מדריכי של"ח צעירים) ולו אשכול המונה כ-100 חניכים
  • מועצת התלמידים והנוער של רמת גן - בנוסף לתנועות הנוער, פועלת בעיר מועצת התלמידים והנוער של רמת גן, גוף של עיריית רמת גן שתפקידו להוות מענה לבני הנוער ברמת גן בשיתוף עם העירייה, לייצג את כל תנועות הנוער, התיכונים וכל שאר הנוער מכיתות ט עד כיתות יב. תפקידה של המועצה הוא להוות דוגמה לבני הנוער בעיר, לתת להם לדעת שיש מי ששומע את הקול שלהם ומפיץ אותו, ולתפקד כמתווכים בין הנוער של רמת גן לנוער בכל המחוז והארץ. הפועלים במועצה נבחרים בהמשך למועצות התלמידים בבית הספר.
  • להקת צעירי רמת גן - עוד גוף שנוער מייצג ברמת גן, להקת צעירי רמת גן. להקת צעירי רמת גן מחולקת לשתיים, הצעירים והבוגרים. הצעירים מופיעים בטקסים בעיר, ואילו הבוגרים, שמעלים מופע שנתי של "שרים לזכרם" (שירים ליום הזיכרון), משתתפים בטקסים עירוניים ומייצגים את רמת גן.
  • חוגי סיירות של קק"ל (ע"ש אורי מימון) - פועלת בשני מוקדים עיקריים ברמת גן: בצפון ובדרום. מוקדים אלו מהווים חלק מאזור ירקון של התנועה. התנועה דוגלת בהכרת הארץ דרך הרגליים. במסגרתה יוצאים לטיולים בטבע פעם בחודש.

מקומות מרכזיים

מוסדות תרבות

הפסל "המראה" של גדעון גרץ בחזית בניין "עורק" ברח' אבא הלל 16
בית הכנסת הגדול בכיכר רמב"ם (אורדע), 9/08
אנדרטת השואה על הר הבנים
שדרות הילד, היוצאות מכיכר רמב"ם
דקלי וושינגטוניה ברחוב הרא"ה
מגדל רמה ברמת גן
מגדלי התאומים ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן

אתרי טבע ונוף

במורד הצפוני של ההר נמצאת שמורת טבע עירונית המשמרת את צמחיית הכורכר, ולצידה ממוקמים שני בניינים ייחודיים שהקים האדריכל צבי הקר - "בית דובינר (בית המשושים)" ו"בית הספירלה".

  • שביל יונתן: שביל סלול להולכי רגל ורוכבי אופניים בין אנדרטת הצליחה לשבע טחנות. נקרא על שם יונתן גרוס, חניך שבט צופי הירקון שנפטר בגיל צעיר. השביל נפתח ב-2020 ובו יש קטע של דֶק (סיפון) מעץ שבו חורים למען עצי האקליפטוס. לאורך השביל יש שלטי הסברה על המבנים בשטח כמו בית אהרון כהנא, בית הצנחן ועוד.

מקומות בילוי ומסחר

בתי חולים

ברמת גן פעלו בתקופת המנדט מספר מוסדות רפואיים פרטיים:

  • בית החולים ליולדות אוורבך, שנוסד ב-1935 על ידי ד"ר לאו אוורבך. במהלך השנים נמכר ושמו שונה לרמת מרפא. כעת המבנה נטוש והרוס בחלקו תוך כוונה לבנות במקום מגדל מגורים עם שימור ואזכור כלשהו להיסטוריה של המקום.
  • בית החולים "רפאל" שנבנה ב-1935 על ידי קבוצת רופאים על הגבעה ברמת גן (כיום - רחוב שרת). היו בו שתי קומות ו-32 מיטות. כן היה בו חדר ניתוח וחדר לידה. לימים נקרא גם בית חולים "פעילן" על שם ד"ר אדם פעילן (פולק), (1910–2002), שהיה מנהלו הרפואי בשנים 1943–1948. בהשפעתו של אברהם קריניצי טופלו בו גם פצועי מחתרות אצ"ל ולח"י[9][10]. לאחר סגירתו שימש הבניין כמקום מושבה הראשון של שגרירות ארצות הברית וכשזו עברה לתל אביב, הפך הבניין לגימנסיה הפרטית "דביר". כיום יש במקום מוסד סיעודי "נוף חן".
  • בית הבראה "החלמה" שנוסד ב-1934 על ידי אגודת עזרה לחולים כרוניים בראשות ד"ר דבורה בלוך-בלומנפלד. המוסד היה ציבורי שניזון מתרומות אך ללא זיקה מפלגתית. התקבלו אליו אנשים מכל שכבות היישוב כולל חברים משלוש הקופות שהיו קיימות אז - כללית (הסתדרות העובדים), עממית ולאומית[11]. ב-1948 פונה המוסד ובמקום התיישב המטכ"ל. לאחר מלחמת העצמאות פינה הצבא את המקום והוקם בו בית הספר שילה שכעת נקרא על שם בן-גוריון. שנים רבות נקראה הגבעה עליה עמד הבניין בשם "גבעת החלמה".

תחבורה

התחבורה הציבורית ברמת גן מבוססת על אוטובוסים של חברת דן ומוניות שירות. תחנת הרכבת תל אביב מרכז מחוברת למתחם הבורסה באמצעות גשר להולכי רגל וכן תחנת הרכבת בני ברק נמצאת בסמוך לקניון איילון ואצטדיון רמת גן.

בימי שבת מפעילה עיריית רמת גן 3 קווי אוטובוס לתל אביב באמצעות מיזם שנקרא סבבוס, קו כחול לכיוון נמל תל אביב היוצא מאצטדיון וינטר דרך שכונת רמת חן, נווה יהושוע, מרום נווה, קניון איילון, דרך אבא הלל ודרך הבורסה. בעיר תל אביב בדרך בגין, רחוב קפלן ורחוב דיזנגוף. והקו הלבן לכיוון מסוף כרמלית בתל אביב היוצא מאוניברסיטת בר-אילן דרך תל השומר, דרך אלוף שדה, רחוב הרוא"ה, שכונת קריית בורוכוב ורמת יצחק. רחוב ז'ובטינסקי. רחוב ביאליק, ארלוזורוב וכן דרך הבורסה. בעיר תל אביב דרך מסוף 2000, עיריית תל אביב, רחוב קינג ג'ורג' ומסיים מסלול במסוף כרמלית. בנוסף בספטמבר 2023 החל לפעול הקו האדום אשר ברובו חופף את מסלול הקו האדום של הרכבת הקלה של הדנקל אשר לא פועל בשבת, מתחיל את נסיעתו ברמת גן בקניון איילון וממשיך לדרך בן-גוריון בעיר, דרך ז'בוטינסקי ובתל אביב בדרך בגין, תחנת רק"ל אלנבי, מסוף כרמלית, פרופסור קויפמן (ליד חוף הים), ומסיים את מסלולו ברחוב יפת ביפו.

בחודש מאי 2019 הודיע ראש העיר כרמל שאמה הכהן כי בכוונתו להפעיל תחבורה ציבורית בשבת[12]. בחודש יולי 2019 אישרה מועצת העיר ברוב של 15 מול שישה את הפעלתם בשבת של שני קווי אוטובוס, אשר יעברו בצירים המרכזיים לכיוון תל אביב[13].

הקו האדום של המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב עובר דרך ציר ז'בוטינסקי ברמת גן מתחת לפני הקרקע, עם תחנות תת-קרקעיות ברחוב ביאליק וברחוב אבא הלל (במתחם הבורסה). הקו הצהוב צפוי לעבור בדרך בן-גוריון עם תחנות בקניון איילון, מכון מור ושדרות ירושלים. קו זה הוקפא בספטמבר 2016, ובמקומו חברת סיסטרה הצרפתית תקים את קו המטרו M2. הקו הסגול צפוי לעבור בבית החולים תל השומר, אוניברסיטת בר-אילן ובדרך אלוף שדה עם תחנות במחלף אלוף שדה ורחוב הירדן.

רחובות ראשיים

  • דרך אלוף שדה - דרך ראשית המחברת את דרך השלום בתל אביב עם כביש גהה (4), עוברת בחלקה הדרומי של רמת גן.
  • רחוב ז'בוטינסקי - מחבר את תל אביב עם בני ברק ופתח תקווה. ברחוב נמצאים, לצד האנדרטה לזכר דב גרונר, מגדל גרונר - צבעו ורדרד, המהווה מגדל מגורים יוקרתי. במרתף הבניינים נמצא המרכז המוזיקלי לרמת גן. כמו כן, ברחוב ממוקמת תחנת המשטרה של רמת-גן, מצודת טגארט אשר שימשה בעבר את משטרת המנדט הבריטי. ציר תנועה זה התפתח בסוף המאה ה-19 על גבי שביל חמורים בדרך יפו מלבס עם התבססות פתח תקווה. הכביש נסלל בתקופת הנציב הרברט פלומר ואף כונה 'דרך פלומר'. קריניצי סיפר שהגנרל רונלד סטורס, מושל ירושלים (שבמחוזו שכנה אז ר"ג), שוכנע לאשר את הסלילה לאחר שהועבר בקפדנות במהמורות על ידי נהגו של ראש העיר. היות שבתקופה זו הרחובות ברמת גן לא היו סלולים, נקרא כביש זה על ידי ראשוני רמת גן בשם "הכביש השחור".
בנתיב תנועה מרכזי זה עובר הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן.
  • רחוב ביאליק - רחובה הראשון של העיר, משמש כמרכז העיר ומרכז עסקים. בטרם סלילתו כונה 'הכביש הלבן'. בו שוכנים כיום בית העירייה ובית האזרח ובו שכנו בעבר בית המשפט ובית הספר הראשון עד שעלו מבניהם באש. החלק באזור כיכר רמב"ם (אורדע) כונה על ידי ראשוני רמת גן בשם "העמק".
  • דרך אבא הלל - ציר התנועה העיקרי מאזור הבורסה עד למתחם הקניון ורמת החייל בתל אביב, עובר בחלקה הצפוני של רמת גן. נתיבו חופף לדרך יפו שכם העתיקה. כביש זה נכבש לראשונה בשלהי התקופה הטורקית.
  • דרך בן-גוריון (בעבר רחוב מודיעין) - עובר לאורכה של רמת גן מצפון לדרום, מרחוב אבא הלל ועד דרך רבין (לשעבר דרך הגבורה), ומשמש כציר תנועה עיקרי. חלקו נמצא תחת שיפוטה של עיריית בני ברק, דבר שגרם למספר חיכוכים בין העיריות. הופיע כ'דרך המואזין' המוליכה מכיוון סלאמה לירקון ולדרך שכם במפות העבר. בקצהו הדרומי בתחום גבעתיים שכן בטרם קום המדינה מחנה בריטי גדול שהיה ידוע כ'שטח תשע הנטוש'. כמחצית הקילומטר מן הירקון שכן מחנה מקלף. באזור זה חוצה הרחוב ריכוז אתרים ארכאולוגיים מן התקופה הכלקוליתית. באמצע נתיב הרחוב באזור מפגשו עם רחוב הרצל על שטח מעונות ויצו של היום שכן 'קיבוץ רמת גן' - מתחם מגורים בו שהו חלק מן ההכשרות הקיבוציות בטרם עלייתם לקרקע.
  • רחוב הרא"ה - ציר תנועה מאזור מרכז העיר וכיכר רמב"ם ובית הכנסת הגדול של ר"ג עד לדרך רבין שבדרומה. רחוב זה הוכתר בעבר כ'רחוב הארוך ביותר המצוי בתחומי אותה עיר'. בתחילה היה שמו 'רחוב הרב קוק'.
  • שדרות ירושלים - רחובה הראשי של שכונת רמת יצחק בעבר וציר התנועה הראשי שלה ושל ואזור מרום נווה כיום.
  • רחוב הרצל - הציר המקביל לרחוב ביאליק (שגם הוא חד סטרי ברובו) מצדם הנגדי של 'העמק'- כיכר רמב"ם ו'גן המלך דוד'.
  • רחוב הירדן - רחוב ראשי בדרום רמת גן המתחבר בחלקו הדרומי לדרך אלוף שדה ומפריד בין שכונות הבילויים, נווה יהושוע ושיכון מזרחי. הרחוב סובל מעומסי תנועה קשים בבקרים לכיוון מחלף אלוף שדה.

מתחם הבורסה

ערך מורחב – מתחם הבורסה
מתחם הבורסה ברמת גן, מבט מצפון מערב. הבניין השמאלי ביותר הוא לאונרדו סיטי טאוור

מתחם הבורסה הוא מרכז עסקים בחלקה המערבי של העיר, על גבול תל אביב. האזור מכיל ריכוז גדול של גורדי שחקים, ובהם בורסת היהלומים (אחת מהמובילות בעולם בתחום זה), שסביבה התפתחו עסקים רבים בתחומי יהלומנות, היי טק, מערכות מידע, עריכת דין, הנהלת חשבונות ועסקי מזון. באזור התפתח גם מרכז ההימורים של גוש דן.

בתחילת המאה ה-21 נחנכו שני אתרים במתחם הבורסה - גשר מודעי המחבר את רמת גן עם דרך חיפה בתל אביב (בצומת רחוב ז'בוטינסקי של ת"א) ותיאטרון היהלום.

כמו כן, מכיל המתחם מספר בתי מלון, המפורסם והגדול שבהם הוא לאונרדו סיטי טאוור, שמשמש גם כמרכז כנסים.

בצמוד למתחם שוכן מגדל משה אביב המגדל השני בגובהו בישראל.

דת

ברמת גן יש למעלה מ-120 בתי כנסת ובראשם בית הכנסת הגדול בכיכר רמב"ם שנבנה בשנות ה-30. המועצה הדתית בעיר מעניקה שירותי דת שונים כמו תעודת כשרות, נישואין, הדרכת כלות, תעודת רווקות ועוד.

הרב הראשון של העיר הוא הרב משה אקסלרוד חסיד חב"ד שעלה ארצה מברית המועצות והקים בה כמה בתי כנסת ומקוואות ובית ספר 'חורב' וכשנפטר כיהן ברבנות העיר בנו הרב גדליה אקסלרוד עד שעזב לכהן כאב בית דין בחיפה. בשנת ה'תש"ן (1990) נבחר הרב יעקב אריאל כרב העיר רמת גן. הוא כיהן בתפקיד זה עד הגיעו לגיל 80 (שבו רב עיר נדרש לפרוש לפנסיה), בסוף אוקטובר 2017[14]. כיום מכהן כרב העיר רמת גן הרב אהרן כ"ץ, ויושב ראש המועצה הדתית הוא יהודה סירי. משרדי המועצה הדתית שוכנים במבנה בית הכנסת הגדול. בעיר פועלים 5 מקוואות ושתי ישיבות, בהם ישיבת רמת גן. ליד המועצה הדתית הוקמה בשנת תשכ"ב (1963) ספרייה תורנית ביוזמת הרב דרייזין אולם היא נסגרה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21.

שכונות

מפת שכונות רמת גן. נווה יהושע מסומנת באדום

נתוני האוכלוסייה נלקחו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[15] ונכונים לשנת 2018.

מרכז העיר

שעון הפרחים בחצר עיריית רמת גן
ביאליק - ציור של רמי מאירי בחצר עיריית רמת גן

מרכז רמת גן מורכב משתי הגבעות הקרויות הר שאול מחד והר אברהם מנגד, שביניהם העמק בו עוברים הרחובות ביאליק והרצל. על הר שאול (על שם שאול טשרניחובסקי) שכן גן הנשיאים שנחנך ב-1937 ושהיה מוכר כ"גן הקופים". בגן זה הייתה פינת חי זעירה עם כלובי קופים ששעשעה דורות של ילדים בעיר. אדמת ההר נחשבה לאדמה נחותה וקשה לעיבוד בקרב ראשוני רמת גן. בפסגת ההר עמד צריף בית הספר הראשון עד שרוח עזה גלגלה אותו במורד לכיוון רחוב ביאליק. ואכן, למטה בעמק ברחוב ביאליק מול בית העירייה נבנה מבנה הקבע לבית הספר הראשון בעיר. באותו המקום שכן בהמשך בית המשפט של רמת גן עד שעלה באש. מתחם העירייה הוותיק נותר במקומו ובחזיתו שעון פרחים המהווה אחד מסמלי העיר. רחוב ביאליק נמתח בין שכונת תל בנימין ומבנהו ההיסטורי של קולנוע רמה לבין כיכר כופר היישוב שזכתה לשמה הלא רשמי בשל משרדי כופר היישוב ששכנו בה. עוד ברחוב בית הדואר הישן, פינת זיכרון לשוטרת יונה קוממי שנפלה על משמרתה, בית ויטמן ובית פורת הוותיקים והייחודיים ועוד מבני באוהאוס. במקביל לרחוב ביאליק נמתח רחוב הרצל וביניהם שכנו חלקות גדולות של ראשוני רמת גן אשר את מקומם תפשו בתי דירות. בין הרחובות רחוב הרצל וביאליק בחלקם הצפון מערבי עוברות שדרות הילד השלוות המקשרות בין גן המלך דוד לבין כיכר רמב"ם המוכרת גם ככיכר 'אורדע'. שתילת גן זה בגלגולו הראשון כגן המלך ג'ורג' החלה בשנת 1928. הגן רחב הידיים נחנך באופן רשמי רק ביוני 1935 אך לא הוכר רשמית עד לקום המדינה, אז שונה שמו לגן המלך דוד. בשדרות הילד נמצא בית האופה, אשר שימש כמאפיה בתקופת היישוב, ובו נולד הילד הראשון ברמת גן (יהודה גלילי). מהגן מוליכות שדרות הילד המוצלות לכיכר רמב"ם. בכיכר שוכן בית הכנסת הגדול וממולו מבנה הקולנוע הוותיק 'אורדע', בתים בסגנון הבינלאומי הראויים לשימור ופסל של חיים נחמן ביאליק (המשורר הלאומי שהתגורר בעיר בשנת חייו האחרונה) שהחליף בשנת 2006 מזרקה ותיקה.

מזרחה לשדרות הילד מתרוממת גבעה הידועה כ'הר אברהם'. לרגליה במתחם השלישות של ימינו נמצאו שרידים ארכאולוגיים מן התקופה הכלקוליתית כמו גם שרידי קבורה ורצפת פסיפס המרמזים להתיישבות שומרונית או יהודית במקום מן המאות השלישית עד השישית לספירה. הממצאים נחשפו בשנת 1939 בעת שעובד השטח לקראת זריעה על ידי העירייה. במרומי גבעת הכורכר בשטח הגן מצויות מערות קטנות המופיעות במפות מן המאה השמונה עשרה שניתן לדמיין כי שמשו מסתור לשודדים מ'גבעות השודדים'. במאה העשרים היה באזור השלישות בית קברות מוסלמי קטן שהוחזק על ידי נציג הווקף. עם פתיחת הלוחמה בארץ לקראת צאת הבריטים הועברו שומר בית הקברות ומשפחתו לכפר סלמה. היאחזות ראשוני ר"ג באדמת ההר הצריכה העברה יומיומית של מים למרומי הגבעה לשתייה ולהשקיה. המתיישבים ראו פרי בעמלם וההר הפך לשכונת מגורים נעימה בה בנו את ביתם עולים גרמנים אמידים מן העלייה החמישית. המרכז החברתי של ההר היה בית הקפה 'הקשת' שישב במקום בו שכנה בהמשך שגרירות ברית המועצות. בשנת 1934 נבנה על הגבעה בית ההבראה 'החלמה' בניהולה של דורה בלוך אשת ראש עיריית תל אביב, דוד בלוך. סביב מרכז מרפא זה נבנו עוד בתי מידות. בסמוך למבנה 'החלמה' ניטעה חורשת אורנים בלתי חוקית על ידי המועצה המקומית כדי למנוע מממשלת המנדט להחכיר שטח מדינה בן שני דונמים להקמת בית קפה ערבי בלב היישוב העברי. במורד הגבעה, לכיוון רחוב ביאליק, שכן בית היתומים של אלימלך דבורקין ורעייתו, חנה גיטל, מיסודו של איסר-לייב בלובשטיין - אביה של רחל המשוררת.

האנדרטה לזכר דב גרונר, מול תחנת משטרת רמת גן

במישור שבצידה הצפוני של הגבעה ברחוב קריניצי [יהל"ם בעבר] עומדת מצודת טגארט הבריטית הגדולה של משטרת רמת גן אשר שימשה סמל לכיבוש הבריטי ולמאבק הגבורה בכיבוש זה. ממול תחנת המשטרה בשטח נחלת גנים וליד מבנהו הישן של קולנוע רמת גן ניצבת האנדרטה לזכרו של עולה הגרדום דב גרונר שסירב לבקש חנינה ואשר נתפס פצוע במקום זה. באנדרטה ניתן לראות את גור אריה יהודה הקטן הנאבק בסמל האריה הבריטי. על האנדרטה שמות עולי הגרדום.

בצידם הדרומי של הגבעה ורחוב קריניצי שכן ביתו של אברהם קריניצי ראש המועצה והעיר הראשון המשמש כיום כמוזיאון העיר. הבית הוקם בשנת 1925 ושימש בזכות בעליו צומת חשוב בתולדות התנועה הציונית והמחתרות. הבית נפגע קשות בהפצצה מצרית במלחמת העצמאות ושוקם שנית. על חלק מן השטח המקורי בן חמשת הדונמים הוקמה הגמנסיה הרמת גנית 'אוהל שם' וכיום שוכן בו בית הספר היסודי יהל"ם. במבנה זה התכנסה ב־25 ביולי 1943 האספה שקראה להקמת הממשלה העברית הזמנית בארץ עוד בימי המנדט.

עוד בתקופת המנדט, ומתחת לאפם של הבריטים הפעילה ההגנה, תחנת שידור רדיו מחתרתית לציבור מגג בנין זה, כאשר האולפן עצמו שכן במרחק מה ממבנה הגמנסיה ואילו המשדר - בחדר הסמוך לגג.

מעבר לרחוב הרא"ה לכיוון רחוב הגת של ימינו היה המשך חלקתו של קריניצי.

ספסל ביאליק במרומי הגבעה

האורנים הראשונים שנשתלו על הגבעה בשנות העשרים היוו תשתית לגן שניטע על הגבעה ב-1936. הגן נקרא "גן הניצחון" ניתן לאחר פרוץ מלחמת העולם מתוך תקווה לניצחון בעלות הברית על הנאצים. שם הגן הוסב ל'גן אברהם' בזמן כהונתו של אברהם קריניצי כראש העיר. על ספסל בראש הגבעה נהג חיים נחמן ביאליק לשבת ולצפות בילדים המשחקים, ובמקום שבתו הוקם ספסל אבן ועליו לוח זיכרון. עוד שכן על הגבעה האמפיתיאטרון של רמת גן שהוקם בשנת 1947 ושהיווה מרכז תרבותי. ציור קיר המראה את רבקה משקה את גמלי אליעזר עבד אברהם השתייר חלקית על חומות האמפיתיאטרון הנטוש כיום.

במרומי הגבעה, בצדי רחוב שרת (לשעבר רחוב הקשת), נמצא מבנה בית הספר בן-גוריון, שבו שכן המטה הכללי של צה"ל בזמן מלחמת העצמאות, בשל מיקומה השולט של הגבעה. מבני מגורים סביב בית הספר ובית ההבראה 'החלמה' הסמוך הוחרמו לטובת הקמת המחנה ודייריהם פונו בצו הממשלה ב־16 במאי, יומיים לאחר הכרזת המדינה, לתקופת המלחמה. שם שכן גם משרדו של ראש הממשלה בעת ההיא. כצפוי, מיקומו של המטה הכללי משך אליו את הפצצות חיל האוויר המצרי, אשר סימניהן ניתנים לזהוי עד היום בקירות הבתים. ארבעה חיילים נהרגו בהפצצות.

בבית בז'רנו, שהיה מבעלי בית החרושת עסיס למיצים ובז'רנו לסיגריות, שכנה לשכת ראש הממשלה ושר הביטחון. הריהוט בבית נותר כשהיה ולאחרונה עלתה האפשרות להכרה בבית כמבנה לשימור. בבית הבאוהאוס בו שכנו דירות להשכרה בבעלות משפחת קוקס שוכנו לשכת הרמטכ"ל יעקב דורי וסגנו יגאל ידין. בבית אוטולנגי שכן אגף ההדרכה, בבית יעקבוביץ התלת קומתי מפקדת חיל הקשר, בבית הבנקאי אלרן התמקם מטה צה"ל, בבית ברין שוכנו אגפי המבצעים והמודיעין ובבית טוסמן מפקדת המחנה. בבית ההבראה החלמה שכנו אגפי האפסנאות וכוח האדם. בחצר בית ההבראה הושבעו ב־27 ביולי 1948 אלופי המטה הכללי וסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל. מגבעה זו ניהל בן-גוריון את המלחמה ובה גם שהה בעת שהורה על הטבעת אוניית הנשק העברית אלטלנה. בשל אירועי אלטלנה הופקדו על שמירת הגבעה חברי קיבוץ גבעת השלושה.

אנדרטה לבני רמת גן שנפלו במלחמת העצמאות

לאחר המלחמה הועבר מחנה מטכ"ל למזרחה של הגבעה למתחם ששימש קודם לכן את הצבא הבריטי ושם שכן עד העברתו לקריה בת"א. כיום שוכן שם מחנה מקלף ובו מפקדת חיל השלישות. שש שנים לאחר מלחמת העצמאות ב-1954 נחנכה במרומי הגבעה ברחוב שרת האנדרטה לבני רמת-גן שנפלו במלחמת העצמאות. האנדרטה ניצבת על גבי מנהרה (החסומה כיום) המחברת בין שני חלקי הגבעה. (תכנון המנהרה החל שנים קודם לכן בזמן מלחמת העולם השנייה ואמור היה להתבצע על ידי גדוד הנדסה אוסטרלי שישב ליד המוסררה כמחווה לרמת גן). גם לאחר מלחמת העצמאות לא ידעה הגבעה שלווה ובמרומיה, במקום הצופה על גוש דן ומחנה המטכ"ל, השתכנה שגרירות ברית המועצות החל מ-1953 ומשם השקיפה על צוואר הבקבוק של ישראל עד ניתוק היחסים בין המדינות בשנת 1967 עקב מלחמת ששת הימים. מבנה השגרירות זכה לכנוי העממי חסר החיבה 'הפרונקל'.

במאי 2021 פגעה רקטה ששוגרה מרצועת עזה במהלך מבצע שומר החומות. מהפגיעה במרכז העיר נהרג אדם אחד ונפגעו מספר מבנים.

נווה יהושע

דירות חדר שנבנו עבור עולים חדשים, בשכונת המפדה האזרחי, נווה יהושע, רחוב ארנון 17 19
הבתים שנבנו עבור עולים חדשים בשכונת המפדה האזרחי, נווה יהושע, 1949

שכונת נווה יהושע הוקמה ב-1946 בדרום ר"ג על ידי הסתדרות הציונים הכלליים וקרן המפדה האזרחי על אדמות שנקנו מהכפרים אל-ח'ירייה וביריה בשנת 1944[16], בין פרדס אבריל'ה ורחוב בן אליעזר של היום לבין ערוץ נחל כופר בדרכו לנחל חירייה. השכונה קרויה ע"ש יהושע סופרסקי. האדמות נקנו בתיווכו של צדוק מלר שהיה אחראי בתקופה ההיא על השמירה האזרחית ברמת גן[17].

אחד מהבתים הראשונים בשכונה לפני שנהרס, רחוב ארנון 17 בנווה יהושע בשנת 2010

הבתים הראשונים בשכונה נבנו עבור חיילים משוחררים בשנים 1944-1947 1[18][19].

בימים שטרם קום המדינה השכונה סבלה מבידודה מר"ג וילדיה היו מוסעים בשיירה מוגנת לבית הספר ברמת יצחק.

ארגון המפדה האזרחי הקים ב-1945 מפעל מגבית לקליטת עולים "הניצולים מגיא ההריגה של אירופה"[20]. ב-8.5.47 הונחה אבן הפינה "לבתי עולים עבור ציונים כללים בשכונת המפדה האזרחי"[21] וב-26.4.49 הונחה אבן פינה ל-104 יחידות דיור לשיכון עולים... בשכונת המפדה האזרחי"[22].

נוף אופייני לרמת גן, בתים ישנים ונמוכים לצד בניינים חדישים.

חלק ניכר מתושבי השכונה בשנים 1945–1960 היו שורדי שואה, בעיקר ממוצא פולני. יידיש והשפה הפולנית היו שגורות בפי תושבים רבים, כולל סוחרים, מורים בבית הספר ואחרים. בשנת 1948 הוקמה בשכונה ועדת תרבות שפעלה ליצור חיי תרבות משותפים ולספק צרכים תרבותיים לתושבי השכונה. בין השאר התקיימו שיעורי ערב ללמוד עברית ולחוגים שונים, נחגגו חגים כחנוכה, ט"ו בשבט ושבועות ונערכו מסיבות לכלל התושבים[23].

בית הספר הראשון בשכונה[24] והגן הציבורי[25]נחנכו בשנת 1950 ברוב עם בנוכחות ראש עיריית רמת גן, אברהם קריניצי.

בשכונה מתגוררות כ-5,000 נפשות, והרחוב הראשי בה הוא רחוב נווה יהושע. בשנות התשעים החל תהליך של פינוי בינוי בשכונה. בתהליך זה נהרסו בתים צמודי קרקע ישנים ובמקומם נבנו בתים רבי קומות חדשים ומטופחים. גינת נווה יהושע (בין רחוב נוה והושע לרחוב ארנון) היא הגינה הראשית בשכונה, וכוללת בתוכה את הגן ע"ש רחל לוין, ועברה שיפוץ מקיף בשנת 2017. בשכונה שני בתי הספר: "ארנון", בית ספר ממלכתי, ו"מורשת משה" - בית ספר ממלכתי דתי.

גני ערמונים

מיזם מגדלי המגורים גני ערמונים אשר הוקמו בשכונה בסמוך לכביש גהה גרר אחריו תנופת בניה והתעוררות בשכונה בעיקר בחלקה הצפוני. הבתים הוקמו בראשית שנות התשעים, ובנייני הדגל שלה הם חמישה בניינים צבעוניים. הרחוב הראשי בשכונה הוא רחוב הכבאים ובית הספר ערמונים נמצא בסופו. במרכז הרחוב נמצא אשכול גנים, בו מתחנכים ילדי השכונה מגיל שלוש עד מעברם לבית הספר. בהמשך רחוב הכבאים נמצא המרכז המסחרי של השכונה וממולו גינה ציבורית. מתחם גני ערמונים גובל בדרום בשכונת נווה יהושע ובמערב ברחוב בן אליעזר, שם ממוקמת מכללת רמת גן.

הבילויים

שכונת הבילויים, שמכונה גם "קסם" נמצאת בדרום העיר ומשתרעת מרחוב הירדן במזרח לרחוב עוזיאל במערב, ומפנחס רוטנברג בצפון לאלוף שדה בדרום. השכונה קרויה על שם בית הקולנוע 'קסם' ששכן בה בעבר ברחוב הירדן 94. במתחם השכונה בית ספר יסודי "הבילויים" (נבנה ב-1963), אשכול גני-ילדים, שני בתי כנסת (אחד מהם תוכנן על ידי יעקב נטל), מתנ"ס ויצו מיאמי ביץ' (בית לזרוס), סניף של תנועת הנוער ה"מכבי הצעיר" ומועדון נוער. בדרום מערב השכונה קיים ריכוז של תושבים דתיים. בדרום מזרח השכונה, בפינת רחוב הבילויים-הירדן ישנו מרכז מסחרי. מרכז מסחרי קטן נוסף נמצא ברחוב שרה אהרונסון. במפות ישנות של רמת גן אזור הבילויים מצוין כשני אזורים נפרדים: שיכון הפרוגרסיבים ושכונת קריית-גן. השכונה מונה כ-7,400 תושבים.

כפר אז"ר

ערך מורחב – כפר אז"ר

קריית בורוכוב

ערך מורחב – קריית בורוכוב (רמת גן)

קריית בורוכוב הוקמה כשכונה נפרדת דרומית לרמת יצחק. בשל אפיונה הפוליטי הסוציאליסטי התנהל ויכוח נוקב אודות הצטרפותה לר"ג הבורגנית ורק ב-1945 סופחה לרמת-גן. בקריית בורוכוב הוקם ב-1981 גן הזהירות בדרכים על שם חיים לנדאו, שם ילדי העיר עברו הפעלות ולמדו על נושא הזהירות בדרכים. גן חיים נסגר ב-2007 ובמקום נבנה מגרש חנייה לתושבי השכונה.

תל השומר

ערך מורחב – תל השומר

ראשיתה במושבה הקטנה תל ליטוינסקי שהוקמה ב־1934 על אדמות המשפחה בידי האחים ליטווינסקי ובראשם משה (מוריס) ליטוינסקי, ושמה נקרא לזכר אביהם יעקב אלחנן ליטוינסקי. השטח חולק לחלקות אשר נמכרו ברובן לעולים יוצאי גרמניה. בעת הקמתו היה היישוב הקטן מבודד ומוקף יישובים ערביים ובדואים שהטרידוהו באש. בימי מלחמת העולם השנייה הוקם בקרבתו מחנה בריטי גדול. במחנה תל ליטוינסקי שוכנו שבויים איטלקיים בימי המלחמה ובהמשך הוקם בו בית חולים צבאי של בעלות הברית. מחנה תל ליטוינסקי הבריטי והדרך המבודדת אליו שימשו מטרה ללוחמי המחתרות.

לאחר קום המדינה, בעת שארגן חיים שיבא את חיל הרפואה, הגדיר את המתחם כבית החולים המרכזי של צה"ל. בעצת בן-גוריון נקרא בית החולים על שם ארגון "השומר" "תל השומר". עם השנים, הפך בית החולים לאחד מן המרכזים הרפואיים המובילים בארץ. כביש מיוחד נסלל לבית החולים בנוסף לכביש 'הבריטי' שחלף דרך קריית אונו. הכביש שחלף בין כפר אז"ר לקיבוץ אפעל חיבר את בית החולים לכביש גהה ולרמת גן ונקרא 'דרך שיבא'. עם מותו של חיים שיבא, מנהלו ומיסדו של בית החולים, ב־1971, שונה שם ביה"ח ל"מרכז הרפואי ע"ש שיבא".

בשנת 1961 סופחו שטחי תל ליטווינסקי ובית החולים לרמת גן. על חלק מן השטח הוקם שיכון מגורים לצוות בית החולים אך עד לשנת 1972 היה רובו של האזור נטוע פרדסים.

קריית קריניצי

ערך מורחב – קריית קריניצי

בשנת 1972 הוקמה מצפון לתל השומר שכונת קריית קריניצי שאוכלסה במהרה על ידי משפחות עובדי בית החולים תל השומר ואוניברסיטת בר-אילן הסמוכה. השכונה מאופיינת בשטחים ירוקים נרחבים. השכונה מונה כ-4,000 תושבים.

רמת אפעל

ערך מורחב – רמת אפעל

רמת אפעל היא שכונה מזרחית של העיר רמת גן, באזור בקעת אונו, שעד שנת 2008 הייתה יישוב קהילתי במעמד ועד מקומי במסגרת מועצה אזורית אפעל. ב-2 במרץ 2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל ועל סיפוחו של היישוב, ביחד עם היישוב הצמוד כפר אז"ר, לעיריית רמת גן.

השכונה הוקמה על אדמות קיבוץ אפעל שהתפרק בשנת 1952. בשנת 2003, במסגרת פרויקט איחוד הרשויות, המליצה ועדת שימוע של משרד הפנים על סיפוחה של רמת אפעל לרמת גן, תוך הקמת ועד רובע עירוני ביישוב, בדגם שיושם לאחר מכן ביישובים הקהילתיים נוה מונוסון ומכבים-רעות. בשל מאבקה המוצלח, באותה עת, של מועצה אזורית אפעל כנגד פירוקה, ירדה הצעה זו מהפרק. הודעת משרד הפנים ממרץ 2007 לא העניקה ליישובי המועצה האזורית (רמת אפעל, כפר אז"ר ורמת פנקס), אפשרות להקים ועד רובע עירוני. לנוכח התנגדותה על עיריית רמת גן להענקת מעמד סטטוטורי של ועד עירוני ליישוב, הפכה רמת אפעל, בחודש פברואר 2008, לשכונה מן המנין של העיר רמת גן, בדומה לשכונות קריית קריניצי ורמת חן הסמוכות, כאשר כפר אז"ר שמר על מעמדו כמושב עובדים בתחום השיפוט של העירייה. בשכונה גרים כ-3,200 תושבים.

רמת השקמה

השקמה העתיקה בשכונת רמת השקמה
כיכר הרב פרדס ברמת השקמה
שלט ההסבר בכיכר הרב פרדס, אשר מתאר את שכונת רמת השקמה והרב אליהו פרדס

רמת השקמה כוללת כיום את גבעת גאולה ואת שיכון ליפקאני. השכונה הוקמה בשנת 1954, ושוכנו בה תושבי המעברות חיריה, סאקיה וסַלָמֶה שפונו ממקומם דרומית לכביש מסובים. השכונה כונתה בעבר 'סַלָמֶה ג' כשם הפרויקט, אך שמה הרשמי ניתן לה על שם עץ השקמה העתיק שב"גן הבנים", הגן הציבורי המרכזי שבה. הכיכר הראשית בשכונה נקראת "כיכר הרב פרדס", על שמו של הרב אליהו פרדס, הרב הראשי לשעבר של ירושלים, שהיה גם רבה של רמת גן. בראשית דרכה אומצה השכונה על ידי יהודים נדבנים מפילדלפיה. מדדיה של השכונה לא היו מזהירים לאורך שנים על אף קרבתה לשכונה האמידה רמת חן, לכביש הטייסים ולפארק הלאומי. עם זאת, בזכות מפעל בית הספר היסודי "נטעים" ובזכות הקרבה לבית הספר התיכון "בליך", נודעה השכונה כמקום מטופח, ערכי וחינוכי. ברחוב באחד העם היה ממוקם מתחם "בית דוד" שכלל אולם ספורט, בריכה וחדרי חוגים. המתחם נקרא על שמו של החייל דוד קוגן, שהוריו תרמו להקמת המתנ"ס במקום והוא נוהל על ידי איש החינוך דוד נאמן, שרכש את הערכתם ואמונם של בני הנוער במקום ותרם רבות לשיקום השכונה. באמצע שנות ה-90 הופסקה פעילות הבריכה עקב מצבה הרעוע. בסוף שנות ה-70 זכתה השכונה להוביל את פרויקט שיקום השכונות שהשפיע, נוסף על שיפור המצב הפיזי, גם על שיפור המצב החברתי בשכונה. הפרויקט, בשונה מפעולות "שיקום שכונות" אחרות שנעשו ברחבי ישראל בוצע כולו על ידי צוות אדריכלים בראשות האדריכל יונה פיטלסון. על אף פעולת השיקום, הוזנח מעט מבצע הקמת המבנים החדשים כשנה אחרי השלמת הפרויקט. בתחילת שנות ה-80 הוקם בקצה השכונה, בתחילת רחוב שלם, בית הספר התיכון "אורט אבין". בעשורים האחרונים זכתה השכונה לתנופת שיקום ושיפור: בתים חדשים ומרווחים נבנו בסמיכות לפארק הלאומי והוקמו מרכזי חינוך וחברה, כמו מתנ"ס לנוער ולתלמיד המציע, בין היתר, לימודי נגינה, ספרייה עירונית פעילה, שבט צופים ומרכז לקהילה הבוגרת. בשכונה גרים כ-6,000 תושבים.

גבעת גאולה

שכונת גבעת גאולה - שוכנת בין רמת חן, רמת השקמה ושיכון ליפקני, בדרומה של רמת גן.

עד ל-1948 הייתה הגבעה מעין פרבר מזרחי ושכונת-בת אמידה, של הכפר סלמה. בעקבות מלחמת העצמאות ובריחת תושבי סלמה, הגיעו עולים מתימן מהעיר רדאע (במחוז אל-ביידא) במבצע "על כנפי נשרים" ואכלסו את הבתים הנטושים במקום בראשית שנת 1949. בתי השכונה ומגרשיהן היו אז בחזקת האפוטרופוס לנכסי נפקדים והדיירים הראשונים, הוחתמו על חוזי חכירה מטעמו. לאחר מכן הועברו המבנים והקרקע לאחריות הקרן הקיימת לישראל, כאשר הדיירים חידשו את חוזי השכירות מול הקק"ל מדי שנה בשנה, כנגד תשלום שנתי. השכונה נקראה על שם מחנה גאולה ("חאשד"), מחנה מעבר לעולים, ששכן סמוך לעיר עדן שבתימן. בתחילה נכללה השכונה בתחום עיריית תל אביב, ורק מאוחר יותר הועברה לתחומי העיר רמת גן.

בתחילה, למרות הימצאותן של מספר בארות ממוכנות שנותרו מן הכפר סלמה, לא היו מספיק מים לתושבים. על כן, הביאו לעיתים נשות המשתכנים את המים בפחים ודליים מכפר שלם. הסוכנות היהודית סייעה לתושבים באספקת ציוד בסיסי כגון שולחנות, כיסאות ומיטות-סוכנות. בהמשך, סייעה הסוכנות למשפחות בהקמת משקי עזר קטנים, שכללו לול ועופות, עזים וכבשים, לצורך אספקה עצמית של ביצים וחלב. לאחר זמן מה סייעו הרשויות בחפירת באר מים אחת במרכז השכונה ובהקמת בריכת מים סמוכה. מאוחר יותר, חוברו כל בתי השכונה בצנרת לבאר זו.

בעקבות הקמת רמת חן הסמוכה חוברה גבעת גאולה למערכת המים האזורית ולא היה עוד צורך בהספקת מים מהבאר המקומית. בתחילת שנות ה-50 הקימה העירייה על שטחים פנויים בכפר את "שיכון ליפקאני" (קטע רחוב בניהו הסמוך לבית הספר התיכון "אורט אבין") וב-1954 את שכונת רמת השקמה. מאוחר יותר הוקמו בית אבות ובאמצע שנות ה-70 בית ספר תיכון חרדי על-אזורי לבנות. במהלך שנות ה-50 חוברה השכונה לחשמל והוקם בית הכנסת "תפארת ישראל" בשכונה.

בראשית שנות ה-60, לאחר הקמת "מינהל מקרקעי ישראל" הועברו המבנים והקרקע לאחריות המנהל - שסירב לחדש את חוזי השכירות, ומאז מעמדם של התושבים לא ברור. עיריית רמת גן לא אישרה הרחבות, תוספות ושינויים, למבנים הקיימים, ואפילו שיפוצי מבנים נאסרו. רק בשנות ה-90, בתקופת כהונתו של ראש העיר צבי בר, דאגה העירייה לחיבור השכונה למערכת הביוב ולסלילת כביש אחד.

במהלך השנים נותר שטח השכונה כמובלעת חסרת תכנון, עתידה ומעמד תושביה לוט בערפל. ב-1996 אושרה תוכנית לפינוי ובינוי שעיקרה פינוי כל המבנים הקיימים, בניית מבנים רבי-קומות והשבחה ניכרת של הקרקע.

בשנת 2005 הקימו התושבים את עמותת "בקת", לצורך הסדרת המצב התכנוני והגדרת מעמד התושבים. העמותה מארגנת פעולות שונות בתחום התרבות, פיתוח סביבתי, תמיכה משפטית וייעוץ, סיוע לתושבים מבוגרים במצוקה. העמותה מייצגת את תושבי מול העירייה תוך שאיפה לשמור על צביונה הכפרי של השכונה.

שיכון ליפקאני

שיכון ליפקאני הוקם בשנת 1952 לערך בין רמת השקמה לגבעת גאולה עבור עולי רומניה. העיירה ליפקאני נמצאת במולדובה על הגבול עם רומניה. בית הכנסת של יוצאי ליפקאני, בית מרתה גינזבורג, שוכן באמצע רחוב בניהו וצמוד לכיכר הרב פרדס ומשמש גם כמתנ"ס.

רמת חן

מגדל המים ברמת חן
שביל יונתן לאורך הירקון ברמת גן

רמת חן ממוקמת בצומת מפגשי הערים: רמת גן, גבעתיים, ותל אביב-יפו. מדרום לה שכונת רמת השקמה, ובחלקה הצפוני היא גובלת עם שכונת הבילויים כאשר דרך אלוף שדה מפרידה בין השתיים. כביש הטייסים תוחם את השכונה מדרום. הפארק הלאומי, כפר המכביה, הספארי ברמת גן והחווה החקלאית "תלמי אברהם" תוחמים את השכונה ממזרח. ומזרחה למתחמים אלו נמצא כביש גהה.

עד לשנת 1948 היוו שטחי השכונה חלק מהשטחים החקלאיים של הכפר הערבי סלמה. השכונה סופחה לרמת-גן ב-5 בינואר 1953. באותה שנה הוקם גם מגדל המים בראש הגבעה. שם השכונה (ח"ן) הוא ראשי תיבות של חטיבות ונביאים, שכן רובם המכריע של הרחובות בשכונה קרויים על שמם של חטיבות ויחידות צה"ל ונביאי התנ"ך כגון - גולני, גבעתי, אלכסנדרוני, עודד, המאה ואחד, יאיר, עמוס, ישעיהו, ירמיהו, דניאל וכו'.

בראשית ימיה היו רוב שטחי השכונה אזור ביצות שנעלמו בהדרגה בהמשך לבניית בתי מגורים צמודי הקרקע האופייניים לשכונה.

הביצות נוצרו מכיוון שסוג האדמה במקום מנע חלחול וספיגת מי הגשמים - אותה סיבה ממש אשר שימשה להקמת האגם הגדול בפארק הלאומי הניצב בשיפוליה הדרומיים של השכונה.

השכונה בנויה בצורת פרסה גדולה, והרחוב המקיף אותה הוא רחוב אלוף דוד (על שם דוד מרכוס) שפוגש ברחוב עודד בשתי נקודות שונות; אלו קצוות ה"פרסה". רוב בתי השכונה הם בתים צמודי קרקע. בשכונה זו נמצא תיכון בליך ובתי הספר היסודיים "רמת חן״ ו״נטעים". במרכז השכונה נמצאת "כיכר עוזי חיטמן" (לפני כן נקראה בשם כיכר השושנים) על שם עוזי חיטמן, זמר, מלחין ופזמונאי שהיה תושב רמת גן ונהג לשבת באורח קבע בכיכר. בשכונה מתגוררים כ-7,000 תושבים.

  • תבליט הנצחה לעוזי חיטמן ב"כיכר עוזי חיטמן"
    תבליט הנצחה לעוזי חיטמן ב"כיכר עוזי חיטמן"
  • כיכר עוזי חיטמן
    כיכר עוזי חיטמן
  • הכניסה לחוות "תלמי אברהם"
    הכניסה לחוות "תלמי אברהם"
  • בית הספירלה למרגלות הר הבנים
    בית הספירלה למרגלות הר הבנים
  • פארק דוד בשכונת מרום נווה
    פארק דוד בשכונת מרום נווה
  • המזרקה בפארק מרום נווה
    המזרקה בפארק מרום נווה
  • בית דובינר ברמת גן
    בית דובינר ברמת גן
  • הפארק הלאומי (רמת גן)
    הפארק הלאומי (רמת גן)

רמת יצחק

אחת השכונות הוותיקות והגדולות ברמת גן. נוסדה ב-1933 וקרויה על שמו של יצחק בורשטיין - מראשוני רמת גן ואביו של אברהם בורשטיין, אשר קנה חלק מהאדמות באזור מידי הכפר סלמה[26]. השכונה סופחה לרמת גן בשנת 1943 לאחר שתושביה לא רצו להיות חלק משכונת בורוכוב הסוציאליסטית[27].

תיאטרון רמת גן על שם אולף החמישי, מלך נורווגיה
פסל של אברהם לינקולן בכניסה לתיאטרון רמת גן

היא משתרעת בין דרך נגבה ורחוב המלך יוסף בדרום לרחוב חיבת ציון והעיר בני ברק בצפון, ומרחוב חזון איש במזרח לרחוב בן-גוריון במערב. לפי גבולות אלה בשכונה גרים כ-16,000 תושבים.

את השכונה חוצה הרחוב המרכזי שדרות ירושלים. בשכונה בית כנסת גדול, שני בתי ספר יסודיים: "מורדי הגטאות" ו"עליות", שבט תנועת הנוער הצופים, שני מתנ"סים קטנים, בריכת שחייה ואולם ספורט גדול. כמו כן, נמצא בשכונה תיאטרון רמת גן, הספרייה העירונית המרכזית, בית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי" ובית יד לבנים. ברחוב צל הגבעה בשכונה נמצא "בית הספירלה"[28] המיוחד של האדריכל צבי הקר.

מרום נווה

ערך מורחב – מרום נווה
זכר לפרדס מרגושס בפארק במרום נווה
"פארק דוד" בשכונת מרום נווה

שכונת מרום נווה הוקמה על שטחו של פרדס מרגושס, אחרון פרדסיה ההיסטוריים של רמת גן. בשולי השכונה ניתן עדיין להבחין בשדרות הברושים שתחמו בעבר את הפרדס. במרכז השכונה פארק המשתרע על כ-40 דונם, ובמרכזו מזרקה ונחל מלאכותי. ממרומי הפארק תצפית יפה. הפארק, הקרוי "פארק דוד" ע"ש מ"מ ראש עיריית רמת גן דוד מלמדוביץ, מוביל אל כיכר מרכזית ואל מרכז מסחרי הכולל את "קניון מרום". הפארק מוקף מכל עבריו בבניינים רבי קומות. במרכז הפארק הושארה חלקה של עצי תפוז לזכר פרדס מרגושס שסיפק עבודה לראשוני רמת גן. את השכונה החלו לבנות בשנות ה-80 ורק ב-2012 הושלם הבניין האחרון. בשכונה מתגוררים כ-4,800 תושבים.

בית הכנסת במרום נווה

השכונה בנויה כך שהשירותים לאזרח מקובצים במרכז המסחרי שבמרכזה ואין צורך לחצות כבישים. היא גובלת בפרויקט גני מרום שברמת עמידר ובבני ברק ממזרח. מדרום גובלת השכונה ברחוב הירדן וברחוב שדרות ירושלים מצפון. השכונה נבנתה באזור פרדסים שהיה משויך לשכונת 'רמת יצחק'. אזור זה אשר התפתח במקביל לצעדיה הראשונים של רמת גן וכונה "רמת גן ב'" עד לסיפוחו לעיר. בית הספר המשרת את תושבי שכונת מרום נוה ואת חלק הארי של שכונת 'רמת יצחק' הוא בית הספר הממלכתי "מורדי הגטאות" (לשעבר בית הספר 'פרדס') ובית הספר הממלכתי שאול אביגור.

רמת עמידר

ערך מורחב – רמת עמידר

רמת עמידר הוקמה בעת קליטת גל העלייה ב-1949 על ידי הסוכנות היהודית בשטח גלילי שהוקצה לחברת עמידר לשם כך. בשנת 1950 סופחה השכונה לרמת גן. שכונה זו קלטה עולים מארצות המזרח ומבולגריה. במשך שנים לא נחשבה לשכונה מובילה אך בשנים האחרונות עם הזדקנות האוכלוסייה הוותיקה והרחבת היתרי הבניה מושכת אליה אוכלוסייה מבוססת יותר ואט אט משנה פניה. אחרי מלחמת המפרץ הוקמה בשכונה ישיבת ההסדר רמת גן ובעקבותיה התיישבו בשכונה משפחות רבות מבוגרי הישיבה ומידידיה, ובכך נוסף לשכונה צביון דתי. בשכונה מתגוררים כ-8,000 תושבים.

שיכון ותיקים

שיכון ותיקים הוקם בשנת 1954 על גדות הירקון ויועד ברוח הימים ההם ל'ותיקי רמת-גן ולפקידיה'. אדמות השכונה נרכשו בטרם קום המדינה על ידי מועצת העיר רמת גן מהאפוטרופוסים הבריטים על אדמות הטמפלרים שגורשו משרונה. שכונה זו הוקמה לאחר תכנון קפדני ביחס לאותה תקופה, אך התכנון של הבתים עצמם היה לקוי מכיוון שלא נלקחה בחשבון איכות הקרקע עליה נבנה השיכון והסמיכות לנחל הירקון. כתוצאה מכך סבלו מרבית הבתים שנבנו בשכונה בשנות החמישים מסדקים רבים ומהצפות קשות בעת שמי הירקון עלו על גדותיהם במשך חורפים רבים. אברהם קריניצי ניסה למשוך אליה משוררים, סופרים, אנשי חינוך, עיתונאים, חברי כנסת ואומנים. בין תושבי השיכון המפורסמים היו אורי צבי גרינברג, אב"א אחימאיר ואלימלך רימלט.

בשיכון ותיקים מצויים בית הצנחן, בריכת המרגנית, מועדון ספיב"ק ומרכז איל"ן, מרכז הטניס, בית הספר היסודי "ניצנים" ובית הספר התיכון "אהל שם", שבט צופי "הירקון" המונה כ-1,200 חניכים מבתי הספר הסמוכים לשיכון, בית הצייר אהרון כהנא, בית הסופר אב"א אחימאיר "בית אבא", וסניף בני עקיבא. בסמוך ממוקמים: אתר שבע טחנות היושב על ציר נחל הירקון, יער ראש ציפור, תל נפוליאון והחווה החקלאית תלמי אביב; אשר מצויים כולם בשטח השיפוט של העיר תל אביב. בשכונה מתגוררים כ-4,800 תושבים.

שכונת הגפן

שכונת הגפן (בעבר כונתה: שכונת הוואדי) הוקמה על אדמת הפרדסים של שלושת האחים גפן: צבי, מרדכי ואליעזר. שוכנת במרובע הרחובות ז'בוטינסקי, רחוב ביאליק, אבא הלל והמבדיל. סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943. ב-1945 עיריית רמת גן הקימה את "בית הגאולים" בשכונה שהיווה מעברת קליטה ל-19 ממשפחות פליטי המלחמה מאירופה. בשנות ה-80, שמה שונה לשכונת הגפן. בתי הספר גאולים והגבעה ששכנו בשכונה אוחדו בשנת 1990 לבית הספר "גבעולים". כיום עוד ניתן למצוא בשכונה עצי תפוזים מימי הפרדס ובארות שנחפרו כדי לספק מי השקיה. בשכונה מתגוררים כ-7,000 תושבים.

נחלת גנים

שוכנת בין רחוב המבדיל לרחוב בן-גוריון של היום, ובין רחוב אבא הלל לדרך ז'בוטינסקי. בשכונה מתגוררים כ-8,300 תושבים.

השכונה החלה דרכה כישוב חקלאי נפרד מרמת גן שראשיתו הרשמית באספת בעלי מלאכה שכינס מנחם שינקין ב-1914 בה הוצע לקנות 280 דונם מ'חברה חדשה'. אדמות אלו נרכשו מן הטמפלרים הגרמנים אשר קנו אותם מערביי ג'ריסה. היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה סבל מגירוש התושבים בעלי האזרחות הזרה (שאינה עות'מאנית) על ידי האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ ישראל. מסיבה זו ירדה משפחת לוין שהחזיקה באזרחות רוסית לאלכסנדריה שבמצרים. רישום הקרקעות בטאבו סודר רק בשנת 1922, אז הוכרז על קיום הגרלה לחלוקת המגרשים בין החברים[29]. העלייה לקרקע של שתי המשפחות הראשונות, משפחת לוין ומשפחת גרינר מנווה צדק הייתה ב-1923. בראש היישוב עמד מנחם יצחק (אלתר) לוין שנבחר לנאמן כלפי בנק אנגלו-פלשתינה וביצע את חלוקת המגרשים לקונים ורישומם בספרי האחוזה. בהמשך, הוא נבחר לראש הוועד המקומי של נחלת גנים ומונה על ידי מושל המחוז למוכתר. ביחד עם חברו מאיר גרינר והמתיישבים האחרים הם בנו את בית הכנסת הראשון של היישוב שנקרא על ידם "מקור חיים", על הגבעה שלימים הייתה שם גם ראשיתה של תחנת הרדיו גלי צה"ל במבנה בית הספר "המנחיל".

התפתחותו של היישוב הייתה איטית, ובשנת 1929 התגוררו במקום רק תשע משפחות שנטעו בו פרדסים[30]. המקום נשא אופי דתי לאומי, אך הצעות להסתפח לבני ברק לא צלחו[31]. פיתוחו הממשי החל בשנות ה-30 של המאה העשרים עם הקמת בתי החרושת קשת, תסס, ונועם-שוקולדה[32] (שהפך למפעל צ.ד). בנחלת גנים הוקמה גם נגרייתו של אברהם קריניצי ראש מועצת ר"ג ולימים ראש העיר המוערך של רמת גן.

ב-1935 נסלל ביישוב הכביש הראשון ברחוב רש"י (מול משטרת ר"ג של היום). בשנת 1939 הוכתרו מאמציו של אברהם קריניצי לשכנע את תושבי השכונה להסתפח לרמת גן והשכונה הוכללה בשטח בנין ערים ר"ג וב-1943 סופחה לעיר באופן רשמי.

בני נחלת גנים היו מעורבים בפעילות המחתרות השונות ועסקו בהגנת היישוב היהודי, אחדים מהם שירתו במשטרת המנדט הבריטי כחפרפרות והיו שהתנדבו לבריגדה העברית (הבריגדה היהודית) של הצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה כדי להילחם בנאצים. הסליק המרכזי של ההגנה ברמת גן שכן במרתף בית החרושת לשוקולד צ.ד. שבנחלת גנים. בני השכונה השתתפו כמו גם בני יישובים אחרים בפעולות מחתרתיות במטרה לסיים את השלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ומקצתם נתפסו במהלך פעולותיהם ונשלחו למחנות הגליה באפריקה (לוחם האצ"ל חיים גרינר וחבריו מיישובים אחרים). קציני המודיעין הבריטים שהיו מבקרים בביתו של מוכתר השכונה מנחם יצחק (אלתר) לוין חשדו אך לא יכלו להוכיח שבית המוכתר משמש כבסיס של ההגנה ומתנהלת בו פעילות תיאום בין המחתרות השונות. השיא של פעולות המחתרת בשכונה היה ההתקפה על משטרת רמת גן שבוצעה על ידי האצ"ל ב־23 באפריל 1946 על משטרה הבריטית שבשכונה (שנבנתה בסגנון מצודות טגארט, היום משטרת ר"ג) שבה נתפס דב גרונר ואחר כך הוצא להורג על ידי הבריטים ב-16 באפריל 1947. כיום מונצח זכרם של דב גרונר וחבריו הלוחמים במצבת גור האריות הנילחם באריה הגדול (המייצג את שלטון המנדט הבריטי) בכיכר דב גרונר שבצומת הרחובות רש"י וזבוטינסקי מול משטרת רמת גן.

בשכונה היה ממוקם בית חרושת לנשק "סדן". ב-1 ביוני 1948 הפציצו מטוסים מצריים את השכונה במטרה לפגוע בבית החרושת. בהפצצה נהרגו אישה בת 25 ובנה בן חודשיים וילדה בת 9.

לאחר קום המדינה לקחה נחלת גנים חלק חשוב בהתפתחות תעשיית היין בישראל. ליונלו שטוק, בעליה היהודי ציוני של חברת היין האיטלקית שטוק (שנודעה בזכות הברנדי שטוק 84') הקים יקב בשכונת נחלת גנים ברחוב מנחם יצחק (אלתר) לוין. ברנדי שטוק 84', וודקה קגלביץ ויין 'מונפורט' היו המותגים המובילים של "יקבי שטוק" שכללו בעיקר כהילים (ברנדי, וודקה, ליקרים, ורמוטים ועוד). לימים התפתח היקב ועבר לנתניה עם חלק מעובדיו המקוריים מנחלת גנים. בשנת 1990 נרכש היקב על ידי משפחת לרנר ומשפחת בוקסר, כורמים מוותיקי נס ציונה, ושמו שונה ליקבי ברקן.

שכונת הלל

שכונת הלל (סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943) קרויה על שם הלל לב, בנם של ליזה ואברהם לב שהיו מראשוני המתיישבים בשכונה, אשר נהרג בתאונת דרכים, ברכבו על אופניו. במרכזה "הר הארנבות". גבעת כורכר מוארכת אשר חורשת אורנים ניטעה על פסגתה. זכתה לכנויה על ידי ילדי ר"ג בשנות הארבעים והחמישים אשר נהגו לשחק בה. עם הקמת שבט צופי ר"ג בשנת 1944 שימשה לפעילות מחנאית. במרכז השכונה קריית חינוך ובה בתי הספר "הלל", "יבנה" ו"קרני הראם" ולידם בתי כנסת ומקווה. על הגבעה שקוצצה מכל צדדיה עד שכמעט ואינה ניכרת נבנה ב-1965 בית מגן דוד אדום של רמת גן. שכונה זו שימשה משכן לשגרירויות רבות בעשורים הראשונים למדינה. בשכונה מתגוררים כ-6,000 תושבים.

שכונת חרוזים

לוחית זיכרון של אצ"ל בשכונת עלית ברמת גן

קרויה על שם ספר שירה של המשוררת אלישבע. שמה הקודם - שיכון עלית. נמצאת בין רחובות ביאליק, דרך אבא הלל, רוקח ופארק הירקון. הוקמה ב-15 בספטמבר 1949 על שטח בן 13 דונם בצמוד לתל בנימין על ידי הבעלים של מפעל עלית, אליהו פרומצ'נקו, לטובת עובדי המפעל. השכונה הוקמה על שטחו של פרדס גולדברג ששכן במקום בשנות ה-30 של המאה ה-20. השכונה מתאפיינת בשטחי ציבור וגינות רבות. בשכונה ממוקמת מכללת שנקר להנדסה ועיצוב. בשכונה מתגוררים כ-4,800 תושבים.

במחסן של פרדס גולדברג היה מחסן נשק ומקום אימונים למפקדי האצ"ל. לוחית זיכרון על כך נמצאת ברחוב אנה פרנק בשכונה.

שכונת ראשונים

נקודת האחיזה הראשונה בר"ג אשר יושבה על ידי "הקבוצה הקנדית" בשנת 1921 ב-9 מגרשים ראשונים בני 15 דונם. השכונה כוללת את סביבת הרחובות שפירא, תרע"ד וראשונים. בסמוך לתחנת הדלק מול מתחם עלית ניתן עדיין להבחין בשרידי צריף ותיק משכונה זו. בסמוך לנתיבי איילון ולשטח גבעתיים – מקבץ אקליפטוסים, ייתכן ופרי נטיעותיהם של ראשונים אלה. גבולות השכונה כיום הם מערבית לרחוב לאן, דרומית לרחוב ז'בוטינסקי (לכל אורכו), מזרחית לנתיבי איילון וצפונית לגבעתיים (רחובות השומר וקק"ל). בעשור האחרון, אופי השכונה משתנה ונבנים בה מגדלי מגורים רבי קומות, לאור קרבתה לתל אביב, למתחם הבורסה ולתחנת הרכבת הקלה בקו האדום.

תל בנימין

ערך מורחב – תל בנימין

קרויה ע"ש בנימין זאב גולדברג, בנו של בעל "פרדס גולדברג" יצחק לייב גולדברג, שנפל כשוטר מיוחד בהגינו על בית החרושת לספירט במאורעות תרפ"ט. השכונה תוכננה בשנת 1932 על גבעת הכורכר הדרומית לפרדס, כיום שבמשולש הרחובות ביאליק, אבא-הלל, דרך ז'בוטינסקי. תכנון השכונה ומכירת המגרשים הופקדו בידי "הסוכנות להשקעות ופיתוח", חברה בבעלותו של פרדריק קיש. גולדברג שניסה להקים שכונה לסופרים, אמנים ואנשי רוח הציע מגרשים לחיים נחמן ביאליק ולסופרים יעקב פיכמן ויעקב חורגין, ואולם רק יעקב חורגין נאות לבנות בשכונה את ביתו. בנוסף הקצה גולדברג כמה מגרשים בשולי השכונה לקבוצת יזמים אשר הקימה את בית החרושת לסוכר עסיס ברמת גן. הבתים הראשונים אוכלסו בשנת 1934 ועשר משפחות עברו לשכונה. השכונה סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943. מבנים רבים בשכונה בעלי מורשת ונכללים בתוכנית שימור מבנים של עיריית רמת גן[33].

תל גנים

גן הלוחמים בשכונת תל גנים
ערך מורחב – שכונת תל גנים (רמת גן)

שוכנת בחלקה הדרומי של רמת גן בגבולה של גבעתיים בסמוך ל"שטח 9" וקניון גבעתיים. באופייה הראשוני הייתה שכונת פועלים נפרדת מר"ג. בשנת 1945 סופחה לרמת-גן. רוב הבתים הם צמודיי קרקע והאוכלוסייה היא במעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. זו אחת השכונות היקרות ברמת גן. במרכז השכונה נמצא "גן הלוחמים" על שם בני השכונה שנפלו במערכות ישראל.

העירייה

בראש העירייה עומד ראש עיר המשמש כראש הרשות המבצעת של העירייה.

הבחירות לעירייה נערכות אחת לחמש שנים כאשר הבוחר מכניס למעטפה בקלפי שני פתקים: אחד למועמד לראשות העירייה ופתק נוסף לרשימה למועצת העיר.

ראשי העיר

מועצת העיר

מועצת העיר רמת גן משמשת כפרלמנט מקומי ודרוש בה רוב על מנת לחוקק חוקי עזר עירוניים. במועצת העיר חברים 25 נציגים הנבחרים על בסיס מפלגתי-רשימתי. מועצת העיר מתכנסת אחת לחודש.

ערים תאומות

שלט של ערים תאומות של רמת גן - בכניסה לעיר מדרך מנחם בגין

ערים תאומות של רמת גן[34]:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רמת גן
  • [[[:תבנית:פרופיל למס/2021]]383_8600.pdf פרופיל רמת גן] נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ פקודת העיריות 1934, 5 בינואר 1950, קובץ התקנות 65, 27 בינואר 1950, עמ' 473–475
  5. ^ בן יצחק, רמת גן, דואר היום, 18 באוקטובר 1923
  6. ^ גני הפסגות ברמת גן מאמר מאת צעירה מרואני
  7. ^ חגיגות רמת־גן העיר, הבוקר, 2 בפברואר 1950
  8. ^ [[[:תבנית:פרופיל למס/2021]]383_8600.pdf פרופיל רמת גן] באתר הלמ"ס
  9. ^ נחמיה בן-תור: היום אכתוב בעט, עמ' 266–280, הוצאת יאיר, 1991.
  10. ^ אברהם קריניצי: בכח המעשה עמ' 188, 1965
  11. ^ נסים לוי: פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון, חיפה, עמ' 446, 1998
  12. ^ יחיאל צולמן, חילול שבת ברמת גן: עשרות אוטובוסים יפעלו בשבתות מטעם העירייה, באתר jdn, ‏19 במאי 2019
  13. ^ איתי בלומנטל, עיריית רמת גן אישרה להפעיל מערך הסעות בשבתות, באתר ynet, 9 ביולי 2019
  14. ^ ריאיון פרישה עם הרב יעקב אריאל, באתר מקור ראשון, ‏ט' בתשרי תשע"ח
  15. ^ אוכלוסייה ומרכיבי גידול ביישובים ובאזורים סטטיסטיים
  16. ^ הארכיון הציוני המרכזי, J8 5249-101,102,103
  17. ^ באדיבות מוזיאון בית קריניצי, רמת גן, פריט 23504
  18. ^ הארכיון הציוני המרכזי, J85249\152
  19. ^ באדיבות מוזיאון בית קריניצי, רמת גן, פריט 1–6973
  20. ^ הארץ 16.3.45, הארכיון הציוני המרכזי, S8\294
  21. ^ הארכיון הציוני המרכזי, J85249-41
  22. ^ הארכיון הציוני המרכזי, J85249-179
  23. ^ באדיבות מוזיאון בית קריניצי, רמת גן, פריט 6544-1
  24. ^ פתיחת בית הספר בנווה יהושע, שנות ה-50. באדיבות מוזיאון בית קריניצי, רמת גן. פריט 28237
  25. ^ חנוכת הגן הציבורי ומגרש המשחקים בשכונת נווה יהושע. באדיבות מוזיאון בית קריניצי, רמת גן. פריט 5263
  26. ^ סיפורי שכונות, אתר בית אברהם קריניצי
  27. ^ עמי ברנד, ‏הדרך הארוכה שעשתה שכונת רמת יצחק בר"ג ב-6 שנים, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2010
  28. ^ שני שילה, בית משוגעים, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2007
  29. ^ ועד נחלת גנים, מודעה, דואר היום, 15 ביוני 1922
  30. ^ נחלת גנים, דואר היום, 5 בספטמבר 1929
  31. ^ נחלת גנים ובני ברק, דבר, 20 באוגוסט 1930
  32. ^ בתעשיה בתל אביב, רמת גן והסביבה, דבר, 28 בדצמבר 1933
  33. ^ כשנדל"ן פוגש פיסת היסטוריה, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
  34. ^ ערים תאומות של רמת גן
  35. ^ ליטל דרור, "נחתמה ברית ערים תאומות בין רמת-גן והעיר פנזה מרוסיה"
  36. ^ שלומית גרסטנפלד, "ראש עיריית בארנט לונדון נטעה עץ ברמת גן"


חברות פורום ה-15
אשדוד • אשקלון • באר שבע • גבעתיים • הרצליה • חדרה • חולון • חיפה • כפר סבא • נתניה • פתח תקווה • ראשון לציון • רחובות • רמת גן • רמת השרון • רעננה • תל אביב-יפו
דגל ישראל
דגל ישראל
מחוז תל אביב
נפות נפת תל אביב חופפת את שטח המחוז מפת מחוז תל אביב
ערים אור יהודה • בני ברק • בת ים • גבעתיים • הרצליה • חולון • קריית אונו • רמת גן • רמת השרון • תל אביב-יפו
מועצות מקומיות אזור • כפר שמריהו
ראשי עיריית רמת גן
ישראל מלך שמרלינג: 1925–1926 • אברהם קריניצי: 1926–1969 • ישראל פלד: 1969–1983 • אורי עמית: 1983–1989 •
צבי בר: 1989–2013 • ישראל זינגר: 2013–2018 • כרמל שאמה הכהן: 2018 ואילך
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
ירושלים
ירושלים
תל אביב-יפו
תל אביב-יפו
1 ירושלים ירושלים 1,003,755 11 רמת גן תל אביב 177,462 חיפה
חיפה
ראשון לציון
ראשון לציון
2 תל אביב-יפו תל אביב 483,319 12 בית שמש ירושלים 169,983
3 חיפה חיפה 298,006 13 אשקלון הדרום 162,616
4 ראשון לציון המרכז 265,265 14 רחובות המרכז 153,653
5 פתח תקווה המרכז 258,143 15 בת ים תל אביב 129,817
6 נתניה המרכז 242,343 16 הרצליה המרכז 109,826
7 אשדוד הדרום 227,943 17 חדרה חיפה 105,077
8 בני ברק תל אביב 224,890 18 מודיעין-מכבים-רעות המרכז 103,657
9 באר שבע הדרום 216,273 19 כפר סבא המרכז 101,387
10 חולון תל אביב 197,270 20 לוד המרכז 88,127
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38363142רמת גן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רמת_גן&oldid=2541916#רמת_חן"