אברהם קריניצי
 | |||||
| ראש עיריית רמת גן, אברהם קריניצי, בלשכתו. | |||||
| לידה |
26 בדצמבר 1886 גרודנו שבאימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 13 בנובמבר 1969 (בגיל 82) | ||||
| השכלה | פוליטיקאי מנעורים, נגר וקצין | ||||
| עיסוק | מראשוני המתיישבים בעיר, תעשיין | ||||
| מפלגה | הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית | ||||
| |||||
| |||||
אברהם קריניצי (כ"ט בכסלו תרמ"ז, 26 בדצמבר 1886 - ד' בכסלו תש"ל, 13 בנובמבר 1969), מן הדמויות הבולטות ביישוב היהודי ערב קום המדינה ובדור הראשון שלה. ראש עיריית רמת גן מטעם הציונים הכלליים (מאוחר יותר המפלגה הליברלית), משנת 1926 ועד למותו בשנת 1969.
קורות חייו
קריניצי נולד ליעקב וללאה לבית דב אברמוביץ בגרודנו שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). בגיל 15, מעיד קריניצי, נטש את "החדר" לטובת לימודי נגרות ופעילות ב"בונד", אותו נטש לטובת "הפועל הצעיר". בעקבות תחילת העלייה השנייה החליט קריניצי גם הוא לעלות, אולם כיוון שנחשב קטין ואביו סירב להרשות לו לעלות, הוא ניסה ל"גנוב" את הגבול, נתפס על ידי השומרים והוחזר לאחר כמה שבועות לביתו. לאחר שהתיר לו אביו לעלות הגיע קריניצי למשרד המרכזי של "חובבי ציון" באודסה ושם סייע לו המזכיר אלתר דרויאנוב להשיג אשרה עות'מאנית לצורך כניסה לארץ ישראל. קריניצי הגיע לאסטנבול, שם אזל לו כספו והוא מצא עבודה כנגר בעזרתו של יצחק נופך. לאחר שחסך מספיק כסף לרכישת כרטיס הפלגה, עלה קריניצי לארץ בחנוכה תרס"ו (1905).
לאחר הגעתו ארצה עבד כמה חודשים כנגר ברחובות ובראשון לציון. לאחר מכן עבר ליפו ועבד גם בפתח תקווה ותקופת מה היה נתון תחת השפעתו של מיכאל הלפרין[1], שקרא לנהוג תקיפות בערביי הארץ, והיה נוכח כשהלפרין נכנס לכלוב האריות בקרקס ביפו. כחבר פעיל ב"פועלי ציון" נטל חלק בארגון פועלי היקב ובעקבות שביתתם למען שיפור תנאי עבודתם פוטר מעבודתו כנגר.
עם התגברות מועקת האבטלה בארץ ישראל, יצא קריניצי לקהיר, שם עבד כשנה במפעל בבעלות איטלקית. לאחר מכן, שב לארץ ישראל לפרק זמן קצר וב-1907 חזר לתקופה קצרה לרוסיה, בשל הצורך להתגייס לצבא הרוסי. קריניצי היה בין מארגני ההגנה העצמית היהודית בגרודנו יחד עם אליעזר וישראל שוחט, ובהשתתפות זאב ז'בוטינסקי, שהגיע אז לגרודנו לעזור בארגון ההגנה. בתפקידו כאחד ממארגני ההגנה העצמית, היה מעורב גם בתכנון רצח הקצין הרוסי קולונל פולקובניק גריבוידוב, שהיה בין ראשי מארגני הפוגרומים ביהודים. בדרך נס הצליח קריניצי לחמוק מגיוס ושב לארץ ישראל, כשהוא מביא עמו מכונות ניסור חדשות, שאפשרו לו להקים בית־חרושת ביפו, אך דרכו של זה לא צלחה. מאוחר יותר היה קריניצי מעורב בפעולות התיישבות ובטחון ונמנה עם ראשוני ארגון "ההגנה".
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החליט לקבל את הנתינות העות'מאנית על מנת שיוכל להשאר בארץ. הממשל העות'מאני הטיל עליו בשנת 1915 את המשימה לפקח על כריתת העצים להסקת קטרי-הרכבות. במסגרת תפקידו חילק כמה מאות תעודות עבודה ליהודים ובכך מנע את גיוסם לצבא. בתחילת 1917 נשלח לדמשק לשמש כסגן מנהל טכני בדרגת קצין במפעל לתיקון תותחים וייצור תחמושת. בתקופת שהותו בדמשק סייע למאיר דיזנגוף ולמגורשי היישוב ששהו בעיר. בדמשק נולדה גם בתו שולמית. בסוף שנת 1917 נשלח ליפו וחזר ברכבת העות'מאנית האחרונה לדמשק. בדמשק התיר לו המפקד הגרמני להשאר בעיר ולא לסגת לאנטוליה. הוא הצטווה לפוצץ שם בנינים עם כניסת הצבא הבריטי לעיר, הוראה אותה לא ביצע.
לאחר שובו לארץ ישראל יצא למצרים, רכש שם מכונות ייצור והקים בתל אביב בשותפות עם ברוך גורלסקי בית-חרושת לרהיטים. קריניצי ארגן את המשטרה העירונית של תל אביב ב-1921, נמנה עם מייסדי שכונת נחלת בנימין והשתתף בייסוד מרכז בעלי מלאכה.
פעילותו ברמת-גן
כשהוקמה "עיר גנים" (שמה הראשון של רמת-גן), כשכונת-גנים ממזרח לתל אביב, הצטרף אליה, ועד מהרה היה לדמות המרכזית בה. ב-1926 העניק הממשל הבריטי מעמד של מועצה מקומית לרמת-גן הקטנה וקריניצי מונה לנשיא (יו"ר) המועצה הראשון. מאז ועד 1969 ניצח ב-12 מערכות בחירות ברציפות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא עולמי כראש רשות מקומית: 43 שנים (24 שנים כראש המועצה ועוד 19 שנים כראש העירייה). הוא עמד תמיד בראש קואליציות של מפלגות מהמרכז והימין וכל הניסיונות להחליפו - עלו בתוהו. כבעל אמצעים מילא את תפקידו הציבורי ברמת-גן, כל השנים, ללא שכר.
קריניצי טיפח ופיתח את רמת-גן ממושבה קטנה בת 400 נפש לעיר הרביעית בגודלה במדינה, שבה 150 אלף נפש. הוא אימץ את השורות משירו של נתן אלתרמן - "נלבישך שלמת בטון ומלט - ונפרוש לך מרבדי גנים". לצד פיתוח עירוני מואץ והקמת מפעלי תעשייה שהגיעו ביזמתו לרמת-גן (עלית, פלאלום, צ. ד. ועוד), הוא נטע ברמת-גן עשרות גנים, יותר מבכל עיר אחרת בארץ.
אף שכל שנותיו היה חבר ה"הגנה", היה לו יחס מיוחד לאצ"ל וללח"י והם פעלו ברמת-גן בתמיכתו. הממשל הבריטי כינה את רמת-גן "האינקובטור של הטרור היהודי", וקריניצי ראה בכך מחמאה. בקיץ 1947 הוא נעצר על ידי הבריטים והוחזק במחנה המעצר בלטרון במשך חמישה שבועות, יחד עם ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב ועובד בן עמי, ראש מועצת נתניה[2].
עם קום המדינה התרכז בקליטת העלייה ובהקמת שני מפעלים גדולים: הפארק הלאומי ואצטדיון רמת גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימצו יחידה של צה"ל, ורמת-גן מתמידה באימוץ הצנחנים כל השנים.
בשנת 1963 רכש קריניצי, יחד עם ש. בצרי ו-א. סבידסקי את בית החרושת "ברבור", שהוקם בשנת 1953, וייצר אריחי קיר מקרמיקה.[3]
היה חבר התנועה למען ארץ ישראל השלמה[4].
בנובמבר 1969, זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד ראש העירייה בפעם ה-12, נספה בתאונת דרכים יחד עם חתנו ישעיהו שמואלביץ ונהגו ברוך עזאני. התאונה אירעה כאשר היו השלושה בדרכם חזרה לרמת גן ממפעל "ברבור" בעכו, שהיה בבעלותו של קריניצי. השלושה הובאו למנוחות בחלקת קבר מיוחדת בפארק הלאומי ברמת-גן[5].
ב-דצמבר 2016 הוסר הלוט מעל שלט הנצחה בחלקת הקבר בפארק הלאומי.
קריניצי היה נשוי לבתיה לבית קרסוקוב ולשניים נולדו ארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות.
דמותו ומורשתו
על שמו של קריניצי נקראים מעלה אברהם - דרך בנגב שפרצו הצנחנים; קריית קריניצי; הגן הציבורי גן אברהם; ורחוב ברמת-גן בו שוכן גם מוזיאון בית אברהם קריניצי.[6] קריניצי הוריש בצוואתו את ביתו לעיריית רמת־גן בו שוכן גם הארכיון והמוזיאון לתולדות רמת-גן הפתוח לציבור[7]. במקום תצוגה המתארת את חייו רבי-העניין וחומר ארכיוני רב אודותיו ואודות העיר. נוסף לתצוגה, במוזיאון מתקיימות פעילויות, סיורים וסדנאות לילדים ולבני נוער אשר עוסקות בחיי החלוצים, בערכים ובדילמות מן העבר, בסיפורה של רמת גן ושל המדינה בכלל ובנושאים רבים אחרים.
קריניצי כתב שני ספרים אוטוביוגרפיים: "בכוח המעשה" (1950) ו"במו ידי" (1959). ספריו תורגמו לאנגלית וליידיש. הוא נהג לומר: "כל אחד יכול להיות ראש עיר, אך לא כל ראש עיר יכול להיות נגר". קריניצי ביטא בספרו "בכוח המעשה" את סלידתו ממה שכינה "ענווה חסודה"[8] ובחייו הרבה לפאר את עצמו ואת מעשיו, ואף ראה לעצמו זכות בכך. אתרים ומוסדות בעיר נקראו על שמו של קריניצי עוד בחייו, ושלטונו במוסדות העיר ובנעשה בה היו מוחלטים. ביטוי הומוריסטי לכך ניתן באחת ההומורסקות של אפרים קישון בשם "גן ברמת גן": בהומורסקה מבקש קישון לבחור גן הולם לבנו רפי. בגן מטופח בעיר רמת גן מנסה הגננת להפגין בפניו את תבונת עוללי הגן, אך כאשר היא מנסה להציג בפניהם דמות "מלך" ממאנים ילדי הגן להבין את המונח ומתעקשים להשתטח למרגלותיה ולזעוק "יחי קריניצי!". קריניצי עצמו באר את המקור לתפישה של רמת גן כ"ממלכתו" באזכורים בספרו האוטוביוגרפי לכך שהשתיק את חברי המועצה[9], הקים בית ספר שלא על דעתה,[10] והוסיף לכך בניית גנים רבים אותה כפה על המועצה גם נגד רצונה[11], גייס בריונים כדי להחריב מקום בו חשד שהוא מהווה מוקד פריצות[12], וכן הלאה. רבים ברמת גן אף הלינו כי קריניצי, שלא קיבל משכורת מן העירייה, נהג לתבוע כי בתי הספר ומוסדות הציבור בה ירוהטו בתוצרי נגרייתו.
|
לקריאה נוספת
- מרדכי נאור, מראה מקום - רמת-גן: עבר-הווה-עתיד, הוצאת בית קריניצי, 2004, עמ' 29-24.
- אייזיק רמבה, קריניצי: דיוקנו של איש רב-פעלים, הוצאת מסדה, 1968.
קישורים חיצוניים
- אברהם קריניצי - אבי העיר, באתר עיריית רמת גן
- דוד תדהר (עורך), "אברהם קריניצי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 810
- אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת-גן, נספה בתאונת דרכים, דבר, 14 בנובמבר 1969
- אברהם קריניצי נספה בתאונה (המשך), דבר, 14 בנובמבר 1969
חגיגות ט"ו בשבט ברמת גן בהשתתפות בן-גוריון, קריניצי ויגאל ידין. יומני כרמל פברואר 1951
הערות שוליים
- ^ קריניצי מעיד כי אותה תקופה ראו הוא וחבריו בתורת גורדון "דברים בטלים"
- ^ ישראל רוקח ואברהם קריניצי שוחררו ממעצרם, הבוקר, 12 בספטמבר 1947, המשך
- ^ ראו: קריניצי בין רוכשי ביהח"ר "ברבור", קול העם, 20 במרץ 1963
- ^ סניף התנועה למען ארץ ישראל השלימה הוקם ברמת-גן, מעריב, 18 בינואר 1968
- ^ אברהם ק ר י נ י צ י , חתנו ונהגו נהרגו בתאונה ייקברו בחלקת־קבר בפארק הלאומי
- ^ הרחוב נקרא קודם "יהלם"
- ^ צוואתו של קריניצי מאתר מוזיאון בית אברהם קריניצי
- ^ בכוח המעשה, עמ' 129.
- ^ בכוח המעשה, עמ' 130.
- ^ בכוח המעשה, עמ' 134.
- ^ בכוח המעשה, עמ' 169-171.
- ^ בכוח המעשה, עמ' 138.
| ראשי עיריית רמת גן | ||
|---|---|---|
|
