רונלד סטורס
סר רונלד הנרי אמהרסט סטורס (Ronald Henry Amherst Storrs; 19 בנובמבר 1881 - 1 בנובמבר 1955) היה פקיד קולוניאלי בריטי בכיר. המושל הבריטי הראשון של ירושלים בראשית ימי המנדט הבריטי.
תולדותיו
רונלד סטורס נולד בבריטניה בשנת 1881 כבנם הבכור של הכומר ג'ון סטורס האנגליקני ורעייתו לוסי. כעבור שנתיים עברה המשפחה ללונדון, שבה נולדו חמשת אחיו ואחיותיו. כאביו, למד גם הוא בקולג' פמברוק שבקיימברידג' והשתלם בלימודים קלאסיים, אותם סיים בהצטיינות. הוא אסף מהדורות ראשונות של ספרי מופת והפך לחובב של האמנות הפלמית. במקביל הצטרף כשחקן לקבוצת תיאטרון, שהעלתה מחזות מן הקלסיקה היוונית. בשנת 1904 הצטרף לשירות הקולוניאלי הבריטי במנהל האזרחי המצרי. בתפקידו השתלם בשפה, בתרבות ובהיסטוריה של מצרים. בשנת 1909 נתמנה כמזכיר בנציגות הבריטית במצרים, תפקיד בו שירת תחת הלורד קיצ'נר והנרי מקמהון, המושל הבריטי של מצרים.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 היה סטורס מעורב במגעים עם חוסיין בן עלי ופעל בשיתוף פעולה עם לורנס איש ערב. בספרו "שבעת עמודי החכמה" מתאר לורנס את סטורס כשולט בערבית, גרמנית וצרפתית ובקי ביצירותיהם המוזיקליות של המלחינים ריכרד וגנר וקלוד דביסי. סטורס גילה עניין רב באומנויות והפך לאספן ולמשמר של יצירות אמנות. היה ממייסדי המוזיאון הקופטי בקהיר.
בהמשך מלחמת העולם הראשונה שירת סטורס כיועץ פוליטי לכוח המשלוח הבריטי - צרפתי במזרח התיכון ובתפקיד זה הגיע לבגדאד. בסוף שנת 1917 שירת במזכירות קבינט המלחמה הבריטי.
מושל ירושלים
ב-5 בינואר 1918 נתמנה סטורס למושל ירושלים, תחילה מושל צבאי, והחל משנת 1920 המושל האזרחי של העיר, תחת הנציב העליון הרברט סמואל. סטורס שימש בתפקידו בימי מאורעות תר"פ, מאורעות תרפ"א ומאורעות 2 בנובמבר 1921. היהודים האשימו אותו ביחס עוין אליהם ותארו אותו כ"איש הרע" שמאחורי הנציב העליון[1]. לטענת היהודים היה על סטורס לאבטח את חגיגות "נבי מוסא", מהן התפתחו המאורעות, במשמר צבאי כבד אך הוא לא עשה כן. הם סברו כי סטורס אחראי למעצרם של אנשי ההגנה היהודית במאורעות תר"פ בעיר העתיקה ולהשלכתם לכלא עכו. ועד הצירים שחקר את המהומות הגיע למסקנה כי רונלד סטורס ליבה בכוונה את המתיחות בין היהודים לערבים בשיטת "הפרד ומשול". ועדת חקירה בריטית קבעה כי סטורס נכשל בביטחון יתר בהאמינו כי די בכוח המשטרה לשמור על חגיגות "נבי מוסא" מבלי להזעיק את הצבא. לאחר מאורעות 1920 פיטר סטורס את ראש עיריית ירושלים מוסא כאט'ם אל-חוסייני משום שראה בו את אחד המסיתים שהביאו למהומות ומינה במקומו, כראש העירייה, את ראע'ב נשאשיבי המתון, בן משפחת הנאששיבים היריבה למשפחת חוסייני ולמופתי חאג' אמין אל חוסייני. המופתי עצמו נדון לעשר שנות מאסר על חלקו במהומות. כשוך מאורעות 1920 ו-1921 ובתקופת הרגיעה שלאחריהן הצליח סטורס לזכות שוב באהדתם של שני הצדדים.
היהודים האשימו את סטורס בכך שהיה מן המתנגדים ליישוב היהודי ומינויו בא כדי לרצות את הערבים, כאות לנייטרליות של שלטונות המנדט. סטורס ועימו ארנסט ריצ'מונד, היוו משקל נגד לצמד נורמן בנטויץ', היועץ המשפטי היהודי של ממשלת המנדט ווינדהאם דידס, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, שגילו עמדה אוהדת לציונות וליישוב. בתקופת שירותו בירושלים, סטורס ראה בשיבת היהודים לארצם משום עשיית מעשה צדק היסטורי ואף תיאר את הציונות כאידיאל אלוקי; דורות רבים תרמו היהודים מכשרונם לעולם ובכל ארץ נגרמו להם עוולות והוא, סטורס, רואה עצמו כשליח להגשמת החוב המוסרי והמדיני ליהודים. סטורס התעניין בתרבויות העמים שבקרבם שירת את הממלכה. הוא למד ערבית ועברית וקיים שיחות עם אחד העם וחיים נחמן ביאליק.[2] סטורס היה ידיד משפחת ז'בוטינסקי. בזיכרונותיו העתיק את "הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק, שז'בוטינסקי תרגם בשבילו לאנגלית. עוד כתב בזיכרונותיו: "קשה להעלות על הדעת קצין אמיץ יותר וחבר מקסים יותר ותרבותי יותר מוולדימיר ז'בוטינסקי".[3] עם זאת, סטורס היה האחראי למעצרו של ז'בוטינסקי כאחד מראשי ההגנה היהודית בפרעות תר"פ בירושלים.
סטורס ייזכר בתולדות ירושלים המודרנית כמי שקבע כי בתי ירושלים ייבנו בחיפוי אבן ירושלמית, דבר המתקיים עד היום, והוא אשר נותן לעיר את צביונה המיוחד.
בשנת 1918 הוקמה האגודה למען ירושלים (Pro Jerusalem Society). מטרותיה היו שימור ערכיה המיוחדים של העיר, הגנה על מבנים היסטוריים ועתיקות וכן הקמת מבני ציבור, מוזיאונים, ספריות וגלריות. באגודה השתתפו נציגים מכל העדות הדתיות בירושלים. רונלד סטורס, כמושל ירושלים וכאיש תרבות ואמנות, היה באופן טבעי לנשיא האגודה. בסמל האגודה היה שילוב של מגן דוד, סהר וצלב. בספר זיכרונותיו ביטא את תחושותיו בהיותו מושל כלפי שני העמים, היהודים והערבים:
- "אינני תומך תמיכה מלאה לא באלה ולא באלה, אני תומך בשניהם. שעתיים של קובלנות ערביות מבריחות אותי אל בית הכנסת הקרוב, ומנה מרוכזת של תעמולה ציונית גורמת לי לרצות להתאסלם".[4]
רונלד סטורס היה פעיל בחברה המזרחנית הארץ-ישראלית, שנוסדה בירושלים ב-1920, ובשנותיה הראשונות שימש כחבר הנהלתהּ. בשנת 1923 הקים רונלד סטורס אגודה לחובבי מוזיקה קאמרית ובית ספר למוזיקה בירושלים.
בשנת 1924 הוענק לרונלד סטורס תואר אבירות.
אחרי ירושלים
באוגוסט 1925 נתמנה סטורס למושל מחוז הדרום[5]. עקב ניסיונו כמושל של שתי אוכלוסיות עוינות, נקרא סטורס באוגוסט 1926 להיות המושל הכללי של קפריסין[6] בה היה עימות בין האוכלוסייה היוונית לאוכלוסייה הטורקית. בשנת 1931 נתעוררו מהומות על ידי תנועת "אנוסיס", התנועה הקפריסאית - יוונית לאיחוד עם יוון ומעונו של המושל סטורס, ובו ספרייתו ואוסף האמנות שלו נשרפו.
בשנת 1932 עבר רונלד סטורס לצפון רודזיה (זמביה של היום), לשמש כמושלה הכללי. בתפקיד זה שימש עד לשנת 1934 במהלכה התפטר עקב מצב בריאותו ושב לבריטניה. בשנים 1937 עד 1945 כיהן סטורס במועצת העיר לונדון ובמקביל היה פעיל במועצת הכנסייה האנגליקנית והיה למרצה מבוקש בהרצאות שנשא על ידידותו עם לורנס איש ערב.
בפברואר 1946 העיד בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שהוקמה לבדוק את בעיית העקורים. מקורות מן התקופה מסרו כי עדותו הייתה רצופת סתירות, וכי טען כי הבית הלאומי שהובטח בהצהרת בלפור כבר הוקם בארץ ישראל.
רחוב כורש שבירושלים נקרא בזמן המנדט "רחוב סטורס", על שמו.[7][8]
במשך השנים שלאחר תום כהונתו בירושלים התבטא פעמים אחדות כנגד הציונות. לאחר הכרזת מדינת ישראל כתב שהיא "חלום שהפך לסיוט".[9] מוטי גולני כותב שסטורס היה בשל ידיעותיו ותפקידיו: "מאויביה היותר מרים והמתוחכמים של הציונות".[10]
ספר זיכרונותיו
בשנת 1937 פרסם רונלד סטורס את ספר זיכרונותיו, "Orientations". הספר הופיע בארץ ישראל בתרגום לעברית:
- רונלד סטורס, זכרונות, הוצאת מצפה, תל אביב תרצ"ח, מאנגלית: יצחק א. עבאדי (שלושה כרכים).
לקריאה נוספת
- תום שגב, ימי הכלניות – ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר, תל אביב, 1999
- תיאור מאורעות נבי מוסא ב-1921 בספר יונה מחצר זרה, משה שמיר (כרך ראשון בטרילוגיה רחוק מפנינים)
- נירית שלו כליפא, רחל בונפיל, המושל הראשון, סר רונלד סטורס מושל ירושלים, 1926-1918, תל אביב, הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תשע"א-2011.
קישורים חיצוניים
- מת רונלד סטורס, דבר, 2 בנובמבר 1955
- ראובן לייב, האיש הכל-יכול של ירושלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 באוקטובר 2010
- דליה קרפל, זכרונות של מושל ירושלים, ג'נטלמן בריטי, בשנות העשרים של המאה שעברה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2010
- אלי אושרוב, קצין העיר: הוא אמנם שנא אותנו, אבל ניהל את י-ם כמו שצריך, באתר nrg, 16 בנובמבר 2010
- רוני רייך, האובססיה הקטנה של רונלד סטורס, באתר הארץ, 8 באפריל 2011
- ניר חסון, המאבק להשבת כבוד המושל השנוי במחלוקת, באתר הארץ, 9 במאי 2011
הערות שוליים
- ^ המאורעות בשני לנובמבר, המזרחי, 24 בנובמבר 1921
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 80; עמ' 442, הערה 18.
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 113.
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 81; עמ' 442, הערה 20.
- ^ סטורס מושל הדרום, דבר, 2 באוגוסט 1925
- ^ טיימס על העברת סטורס לקפריסין, דבר, 8 באוגוסט 1926
- ^ תיקון טעות על פי יהודה זיו, בתחתית המאמר, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2007
- ^ ארוחות צהריים טעימות כשרות, דואר היום, 5 במאי 1933
קליינמן פסנתרים, דבר, 2 בפברואר 1950 - ^ במאמרו של מוטי גולני, המושל הראשון, סר רונלד סטורס מושל ירושלים, 1926-1918, תל אביב, הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תשע"א-2011, עמ' 60.
- ^ במאמרו של מוטי גולני, המושל הראשון, סר רונלד סטורס מושל ירושלים, 1926-1918, תל אביב, הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תשע"א-2011, עמ' 63.
24019539רונלד סטורס