בית עיריית רמת גן
| מידע כללי | |
|---|---|
| כתובת | רחוב ביאליק 35 |
| בעלים | עיריית רמת גן |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1941–1942 |
| חומרי בנייה | בטון, טיח, לבנים |
בית עיריית רמת גן הוא מקום מושבה הקבוע של עיריית רמת גן, הממוקם בכיכר רמב"ם (רחוב ביאליק 35). הבניין תוכנן בידי מהנדס העיר, רפאל מגידו ונבנה בשנים 1941–1942. מאז נבנה, העירייה התרחבה משמעותית במחלקות ואגפים, ובהתאם נבנו תוספות רבות לבניין המקורי, ומשאלו הפסיקו לתת מענה, נבנו בניינים נוספים המשרתים את צורכי העירייה.
היסטוריה
מבנים קודמים
עיריית רמת גן עברה מספר מקומות לאורך השנים הראשונות להקמת היישוב. בתחילה, שכנה העירייה בצריף באזור צומת עלית. לאחר מכן, עברה העירייה לאזור גן יהודה, למבנה שכלל גם בית כנסת וכיתות לימוד. מבנה זה חרב בחורף של שנת 1924, והעירייה הועתקה לבית ברחוב לאן. בשנת 1926, לאחר בחירתו של קרינצי לראשות המועצה, עברה המועצה לבית ברחוב ביאליק 55. בשנת 1935, התמקמה העירייה בביתו של ד"ר כהן, רופא היישוב, בכתובת ביאליק 51. בתקופה זו הוקצה תקציב לתכנון והקמת מושב קבע למשרדי העירייה, וזה הוקם לבסוף בשנת 1942, בכתובתו הנוכחית[1].
מבנה המרפאה
מבנה המרפאה הוא מבנה נוסף השוכן בירכתי המגרש של בית העירייה. מבנה זה הוקם בשנת 1932, בסגנון הבינלאומי, ושימש כמרפאה של המועצה, בתמיכת ארגון "הדסה". המבנה הוסב לשימוש העירייה, והורחב בשנת 1987 בתכנון האדריכל משה סלטון. המבנה מאכלס כיום את מחלקת המחשוב של העירייה.
המבנה הנוכחי
בית העירייה תוכנן והוקם על ידי האדריכל רפאל מגידו, בכהונתו כמהנדס העיר רמת גן, בתקופת המנדט הבריטי. המבנה המקורי תוכנן בסגנון הבינלאומי, כמבנה בצורת ר', בעל 2 קומות. מבנה זה היה קטן מדי עבור צורכיה של העיר המתפתחת במהירות, ונבנו לו תוספות רבות לאורך השנים.
כיום, המבנה מאכלס מספר מצומצם בלבד של מחלקות העירייה, הפרוסות במבנים שונים במרכז רמת-גן.
אדריכלות
המבנה
המבנה המקורי נבנה כמבנה בן 2 קומות, המתוכנן בצורת ר', ומורכב משני אגפים המאונכים זה לזה, בגבהים שונים.
סגנון
המבנה תוכנן בסגנון הכולל מאפיינים של הסגנון הבינלאומי המוקדם והמאוחר כאחד, כפי שהוגדרו על ידי תוכניות השימור של עיריית תל אביב[2]. סגנון זה כולל מאפיינים ייחודיים הנובעים מהפגשתם של מאפייני הזרם המודרניסטי עם הצרכים הייחודיים העולים בתכנון בארץ-ישראל[3]. מאפייני סגנון זה כוללים שימוש במסה פיסולית, גג שטוח, מרפסות זיזיות, שימוש נרחב בטיח, נטייה לאופקיות, ומנגד שימוש במסות מלבניות. סגנונות אלו מושפעים מעבודתיהם של האדריכלים לה קורבוזייה, אריך מנדלסון, ואחרים[4].
תוספות מאוחרות
המבנה במצבו הנוכחי עבר שינויים רבים מאז הקמתו, שנועדו לענות על צורכיה של העיר המתפתחת. למבנה נוספו אגף ושתי קומות, ובנוסף, גג רעפים, בסדרה של תוספות שראשיתן בשנת 1943. כיום, למבנה תוכנית בצורת T והוא מתפרס על שטח של 480 מ"ר.
האדריכל
המתכנן, רפאל מגידו, הוא אדריכל יליד אודסה, ובנו של מתכנן העיר והאדריכל הידוע יהודה מגידוביץ'. האדריכל קיבל מאביו נחלה בעיר, והשתקע בה בתפקיד מתכנן העיר, בו כיהן בשנים 1937–1950. כחלק מתפקידו כאדריכל ומתכנן העיר, תכנן מגידו את בית העירייה[5].
פיתוח השטח
פיתוח השטח בו ניצב המבנה כולל גן פסלים, ושעון פרחים גדול, שהפך לאחד מסימני ההיכר של המבנה. המבנה ניצב על מגרש משופע, בעל הפרשי גובה משמעותיים. שיפוע המגרש יורד לכיוון "העמק" - סביבת הרחובות ביאליק והרצל.
סביבת המבנה
שכונת החשמונאים
שכונת החשמונאים היא שכונה ותיקה ברמת גן, הממוקמת באזור לב העיר. השכונה מופיעה בתוכניתו המקורית של ריכרד קאופמן, תוכנית בניין "עיר גנים" (שמה המקורי של רמת גן)[6]. היא ממוקמת על הגבעה המערבית של העיר, הר שאול, ונקראת על שם רחוב החשמונאים החוצה אותה. השכונה תחומה ברחובות ביאליק, ז'בוטינסקי, לאן, וגובלת בעיר גבעתיים.
כיכר רמב"ם
כיכר רמב"ם, הידועה גם בכינוי כיכר "אורדע", היא הכיכר הממלכתית של העיר רמת גן. הכיכר מופיעה בתכנון העירוני של ריכרד קאופמן ל"עיר גנים", ומהווה את הצומת המרכזית של לב רמת גן, בו נפגשים הרחובות ביאליק, הרצל, והרא"ה. כיכר רמב"ם היא אזור הכולל מספר גדול של מבני ציבור ותיקים, בהם בית הכנסת, בית האזרח, קולנוע אורדע (אינו פעיל), ובית העירייה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ספר ראשוני רמת גן, ד"ר ישראל אלדד ויוסף פפר
הערות שוליים
- ^ בית קריניצי
- ^ עיריית תל אביב, 2018. הנחיות עיצוב מבנים באזור ההכרזה. פרק ב, עמ' 10-17
- ^ סמוק-מצגר ניצה, 1994. בתים מן החול, אדריכלות הסגנון הבינלאומי 1931-1948, תל אביב: משרד הביטחון, ההוצאה לאור
- ^ קונדה ברכה, המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות (1994). אדריכלות הסגנון הבינלאומי. תל-אביב: [חמו"ל]
- ^ ד"ר ישראל אלדד ויוסף פפר, 1965. ספר ראשוני רמת גן, רמת גן: דפוס פלאי, הוצאה לאור
- ^ ארכיון ציוני מרכזי ירושלים, תכנית ריכרד קאופמן 1921
