ורמוט
ורמוט (Vermouth) הוא יין לבן מחוזק ומתובל, במתכונים שהם בדרך כלל סוד מסחרי. ורמוט מכיל לרוב 16-18% אלכוהול.
השם ורמוט שאוב מהמילה Wormwood (לענה), נותן הטעם העיקרי של המשקה בעבר. המילה Wermut בגרמנית מודרנית משמעה גם לענה וגם ורמוט. בעבר, היין הועבר מיבשת ליבשת במסעות ארוכים ובתנאי אחסון שלא תמיד היו ראויים, ולעיתים היין הגיע ליעד כשטעמו פגום. תפקיד הלענה במקורו היה להסוות טעמים רעים ביין זול או מקולקל. נהוג לייחס את המצאת הוורמוט לאיטלקי אנטוניו בנדטו קרפאנו מטורינו בשנת 1786.
ישנם שלושה סוגים בסיסיים של ורמוט, מהיבש ביותר למתוק:
- דריי/יבש, שצבעו שקוף לבנבן והוא בעל טעם של יין לבן יבש מאד עם מתקתקות עדינה.
- רוסו/אדום, שהוא בעל גוון ענברי (מהתבלינים) והוא מתוק עם אקצנט מרירות.
- ביאנקו/לבן, שצבעו זהבהב בהיר והוא בעל טעם מתוק.
כל סוגי הוורמוטים נלגמים כאפריטיף נקיים בכוס מרטיני מקוררת, או בכוס אולד פאשן עם קרח ולימון. הוורמוט האדום משמש גם בקוקטייל כגון מנהטן, נגרוני או רוב רוי, והוורמוט היבש (יחד עם ג'ין) משמש בקוקטיילים מרטיני וגיבסון.
המדינה הראשונה שייצרה ורמוט היא איטליה, ועד היום היא מחזיקה בפלח הגדול ביותר בשוק. בתחילת המאה ה-19 החלו גם בצרפת לייצר ורמוט, שהיה יבש יותר מהאיטלקי המוכר. תהליך ייצור הוורמוט בשתי המדינות שונה - הצרפתים יוצרים תחילה את תערובת התבלינים ומשרים אותה בתירוש, ולאחר מכן מוהלים את התערובת במיקס של יינות לבנים ומחזקים בברנדי. האיטלקים לעומת זאת, מערבבים קודם את היינות ואחר כך עוברים לתהליך ההשרייה. ככלל, לוורמוט האיטלקי יש דימוי של ורמוט מתוק ולצרפתי יש דימוי של ורמוט יבש, למרות שהדבר לא תמיד כך.
המותגים המוכרים ביותר של ורמוט הם:
- Martini & Rossi (איטליה)
- Cinzano (איטליה)
- punt e mess (איטליה)
- Riccadonna (איטליה)
- Distillerie Stock (איטליה)
- Bartissol (איטליה)
- Noilly Prat (צרפת)
- Dubonnet (צרפת) - מתויג לעיתים כביטר
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
