הרברט פלומר
 | |
| לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר | |
| לידה |
13 במרץ 1857 לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1932 (בגיל 75) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1876–1919 (כ־43 שנים) |
| דרגה |
 פילדמרשל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה 10 מפקד הדיוויזיה 7 מפקד הדיוויזיה 5 מפקד ״פיקוד הצפון״ מפקד הקורפוס ה-5 מפקד הארמייה השנייה מפקד ארמיית הריין הבריטית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה המהדית מלחמת המטבלה השנייה מלחמת הבורים השנייה מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
 אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי  אביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
מושל מלטה הנציב העליון לפלשתינה (א"י) | |
לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר (באנגלית: Herbert Charles Onslow Plumer; 13 במרץ 1857 - 16 ביולי 1932) היה קצין בצבא הבריטי בדרגת פילדמרשל, וכיהן כנציב העליון השני של ארץ ישראל מטעם המנדט הבריטי בין השנים 1925-1928, אחרי הרברט סמואל. פלומר היה אביר מסדר האמבט, מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש", המסדר הוויקטוריאני המלכותי (Royal Victorian Order) ומסדר האימפריה הבריטית.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
פלומר נולד בשכונת קנסינגטון שבלונדון מקום מוצאה של אמו, להול ולואיזה אליס פלומר ב-13 במרץ 1857. אביו היה מטורקי[1]. פלומר למד באיטון החל משנת 1870 וב-1876 התגייס לצבא הבריטי לרגימנט ה-65 (אנ') ובאביב 1877 נשלח ללאקנאו בהודו שם למד לשחק פולו והצטיין במשחק. לקראת סוף 1877 הוא נשלח לקורס צבאי של שמונה חודשים באמבלה (אנ')[2].
פלומר קודם לדרגת קפטן בשנת 1882 והשתתף במלחמה המהדית בפברואר-מרץ 1884 בקרב אל-טב (אנ'). בשנים 1886-1887 הוא למד במכללה הצבאית המלכותית סנדהרסט[3].
בסוף שנת 1893 נשלח פלומר למושבת נטאל ובאמצע 1894 הועבר עם יחידתו לקייפטאון[4]. לאחר חופשה של שישה חודשים בלונדון הוא מונה למזכירו הצבאי של גנרל גודאינף[5]. בשנת 1896, בעקבות פרוץ מלחמת מטאבלה השנייה (אנ') הוא מונה למפקד כוח שנשלח לדכא את המרידה[6], משימה שהוכתרה בהצלחה רבה[7].
לאחר שנתיים באנגליה, שב פלומר לדרום אפריקה בקיץ 1899 כדי לפקד על רג'ימנט רודזי שגוייס לקראת מלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה[8][9]. הוא הגיע עם הרג'ימנט שלו מרודזיה לסייע למייפקינג שהייתה במצור[10]. במהלך המלחמה קודם פלומר לדרגת קולונל[11]. ב-1902 עם חזרתו לבריטניה מונה למפקד הבריגדה ה-4, ומעט לאחר מכן קודם לדרגת מייג'ור גנרל. ב-1903 מונה למפקד הדיוויזיה ה-10, וב-1904 מונה לקצין האפסנאות הראשי, במטה הכללי. פלומר היה היחיד במטה הכללי אשר הביע תמיכה ברפורמה בצבא שהציע שר המלחמה ארנולד פורסטר (אנ'), שכלל הצגת מסלול שירות קצר של שנה ושלושה חודשים, שיאפשר גיוס נרחב יותר של כוחות. תמיכה זאת הייתה בעוכריו כאשר בסוף 1905 התחלפה הממשלה ושכ המלחמה החדש, ריצ'רד הלדיין (אנ') החליט לזנוח את הרפורמה ולהדיח את פלומר מחשש שיתנגד למהלכיו[12].
ב-1906 מונה פלומר למפקד הדיוויזיה ה-7 שהייתה מוצבת באירלנד[13], ב-1908 קודם לדרגת לוטננט גנרל בסוף 1908 ועל כן הוא עזב את תפקידו בדיוויזיה ה-7. הוא נותר ללא תפקיד עד 1911[14] אז מונה למפקד ״פיקוד הצפון״[11].
מלחמת העולם הראשונה
עם מותו המפתיע של מפקד הקורפוס ה-2 גנרל ג'יימס גרירסון בתחילת המלחמה היה פלומר מועמדו של ג'ון פרנץ' לתפקיד, אך שר המלחמה הוריישו קיצ'נר מינה לתפקיד את גנרל הוראס סמית'-דוריאן.
בפברואר 1915 נשלח פלומר לצרפת ומונה למפקד הקורפוס ה-5[15], והוביל אותו בקרב איפר השני. במאי 1915 הודח גנרל סמית'-דוריאן מתפקידו כמפקד הארמייה השנייה, ופלומר קיבל את התפקיד במקומו, וב-11 ביוני 1915 קודם לדרגת גנרל מלא. ביוני 1917 זכה לניצחון גדול על הגרמנים בקרב רכס מסין. בהמשך השנה הוא ניהל את המתקפה בקרב פשנדל. הוא התעקש על ריכוף ארטילרי מסיבי והכנה מדוקדקת של הכוחות, והצליח לכבוש את פשנדל, הישג מוגבל יחסית למאמצים שהושקעו בו. ב-7 בנובמבר 1917, בעקבות תבוסת הצבא האיטלקי בקרב קפורטו, וחשש בעלות הברית מהתמוטטות החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה מונה פלומר למפקד הכוחות הבריטיים באיטליה[16]. בתחילת 1918 התבקש פלומר על ידי דיוויד לויד ג'ורג' להחליף את ויליאם רוברטסון כראש המטה הכללי הקיסרי, אך פלומר סירב. באביב 1918 חזר פלומר לפקד על הארמייה השנייה ופיקד עליה במהלך מתקפת האביב ובמהלך מתקפת מאה הימים.
פרדריק קיש ששירת תחת פיקודו במלחמת העולם הראשונה אמר עליו: "כל הארץ תמצא בו אדם ישר מאוד. הוא חי הרבה ולמד הרבה מאד ושכח רק מעט ... זוכר אני שבצבא היה הוא המפקד הכי דמוקרטי. תמיד נמצא בין החולים וכולם אהבוהו"[17].
מושל מלטה
בדצמבר 1918 מונה פלומר למפקד ארמיית הריין הבריטית, ובמאי 1919 מונה למושל מלטה[18]. ב-31 ביולי 1919 הועלה לדרגת פילדמרשל[19], וב-18 באוקטובר 1919 קיבל את התואר ה״ברון פלומר״. כמושל מלטה, הוא פעל למצוא חן בעיני תושבי מלטה. הוא הנהיג עבודות ציבוריות כדי להתמודד עם האבטלה וסבסד את הלחם. בנוסף הוא הנהיג חוקה חדשה שהעניקה לתושבים אוטונומיה רחבה[20], כולל שני בתי נבחרים וממשלה נבחרת[21]. פלומר סייע בהקמת הועד להגירה של תושבי מלטה בשנת 1919 והבטיח לסייע ביוזמות הגירה. הוא פעל נגד חיזוק הקשרים בין תושבי מלטה ואיטליה ולצורך כך, בין השאר, תמך במחקרים אתנוגרפיים של האי מלטה ושל האי גוזו[22]. הטיימס סיכם את כהונתו בכך שכשהוא הגיע למלטה הוא נפגש בקרירות בעוד בסיום כהונתו בקשו ממנו שישאר והצטערו על עזיבתו[23].
הנציב העליון בארץ ישראל
במאי 1925 הוכרז מינויו לנציב העליון בארץ ישראל[24]. ב-14 באוגוסט 1925 הוא יצא לדרכו לארץ ישראל[25] והגיע ליפו מפורט סעיד בבוקר ה-25 באוגוסט 1925[26]. לאחר קבלת פנים ביפו ובתל אביב הוא נסע ברכבת לירושלים[27]. פלומר התאפיין בפשטות, נמנע מגינוני טקס מוגזמים וארגן מסיבות הכרות מצומצמות יחסית[28].
פלומר התגורר במתחם אוגוסטה ויקטוריה, אך בעקבות רעידת האדמה בארץ ישראל ביולי 1927, שאירע בהיות פלומר בלונדון, חפציו של פלומר הוצאו מדירתו[29] והוא היטלטל בין דירות שונות[30] ובין השאר התגורר זמן מה בביתו של מנחם אוסישקין[31].
במהלך כהונתו הוא הכיר במוסדות כנסת ישראל בשנת 1927[32] ובתחילת 1928 נחתם חוזה עם אמירות עבר הירדן שהעמיק את האוטונומיה שלה ואת הפרדתה מארץ ישראל המערבית[33].
הגם שהוא פירק את "הז'נדרמריה הבריטית" ואת "המשטרה המעולה" שהיו שילוב בין יחידות משטרה ומשמר גבול למניעת מהומות ושמירה על השלום, בה היו יהודים וערבים, והקים במקומו את "חיל הספר העבר-ירדני" שלא היו בה לוחמים יהודים[34], הוא שמר על הבטחון ביד חזקה והיה הנציב היחידי שבתקופת נציבותו לא היו מאורעות דמים בין יהודים לערבים[35]. הוא הזהיר את הערבים שלא יפריעו לסדר הציבורי ונטל על עצמו את האחריות לביטחון בארץ. כשהמופתי אמר לו שהוא אינו אחראי למהומות שיבואו אם לא ישמעו לעצתו, פלומר ענה לו שהוא אינו מצפה ממנו לדאוג לבטחון שכן הוא עצמו אחראי לבטחון. כשהמופתי אמר שהוא אינו אחראי לקיצונים שזרקו אבנים, פלומר אמר לו שאם ימשיכו לזרוק אבנים הוא ימצא מופתי אחר[36]. הוא גם פיקח על הנשק ביישוב היהודי, ואסר על החזקת נשק ביישובים היהודים.
כנציב פלומר גם פעל להקלת האבטלה בימי המשבר הכלכלי[37] ודאג שגם יהודים יכללו בעבודות הציבוריות[38][39].
הערכה
מינויו של פלומר נתקל באכזבה מסויימת אצל היהודים, על כך שלא התייעצו עם ההסתדרות הציונית בדבר המינוי[40] ולא נבחרה אישיות יהודית או ידועה באהדה לציונות[41]. בקרב הערבים עורר מינויו ציפיות גבוהות, בתקווה שהוא ישנה את המדיניות של ממשלת בריטניה כלפי הציונות[42] ויעניק סמכויות משמעותיות לגוף דמוקרטי של תושבי הארץ שהיה בו אז רוב ערבי ברור, כפי שעשה במלטה[43]. כן הוזכר אי ההתייעצות עם הציונים כהעמדה במקום של המחנה היהודי המהווה רק חלק קטן מתושבי ארץ ישראל[44]. המינוי אף יוחס לפעילות דיפלומטית של המחנה הערבי[45].
בתום תקופת כהונתו, ביישוב היהודי התייחסו אל נציבות פלומר כאל חיובית בכך שפעל בהוגנות לכל הצדדים. עיתון "הארץ" כתב עליו ביוני 1928[46]:
- "ואף על פי כן יוטעם בשעה זו כי רגש היושר הטבעי ורצונו הטוב של לורד פלומר עמדו לנו כמה פעמים להרחיק תקלות מיותרות..., ללורד פלומר לא היו משפטים קדומים, לא לטובה ולא לרעה, ביחס ליישוב היהודי בארץ, למפעלו ולשאיפותיו, ואינסטינקט נכון ורצון טוב התוו לו לפרקים תכופים את הדרך הנכונה".
דוד בן גוריון אמר עליו[39]:
- "לורד פלומר, הנציב העליון ב־1926/7 שעד כמה שידוע לי לא היה פרו־יהודי, אף לא פרו־ערבי, אלא היה נאמן לחובתו ומילא את תפקידו, ביושר לב ובפשטות, כאיש צבא ישר־לב ללא מורך לב ומשוא־פנים."
מנגד הערבים הביעו אכזבה משלטונו של פלומר[47] משום שקיוו כי יעזור להם לטרפד את הקמת הבית הלאומי של היהודים בארץ ישראל.
אחרית ימיו
ביוני 1928 פורסם שהוא מסיים את תפקידו בארץ ישראל[48] ובתחילת אוגוסט 1928 חזר ללונדון[49]. בעיתונות נטען שהוא התפטר בגלל שחשב שזה לא הוגן להטיל את עלות חיל הספר העבר-ירדני על תושבי ארץ ישראל המערבית, לאחר הפרדת עבר הירדן מארץ ישראל המערבית[50]. שר המושבות, ליאופולד איימרי, הכחיש שפלומר התפטר וטען שהוא ניצל את ימי החופשה שלו לקראת סיום תפקידו באוקטובר 1928[51]. ב-3 ביולי 1929 קיבל פלומר את התואר ״״הוויקאונט פלומר הראשון״ כהוקרה על שירותיו.
ב-16 ביולי 1932 מת פלומר[52] בביתו שבנייטסברידג' שבלונדון ונקבר בכנסיית ווסטמינסטר.
הנצחה
על שמו של פלומר כיכרות בשלוש הערים הגדולות:
- בתל אביב - בכניסה הראשית אל יריד המזרח שפעל עוד בימיו.
- בחיפה - בעיר התחתית על ליד תחנת הרכבת חיפה מרכז - השמונה.
- בירושלים - ליד גן הפעמון.
הערות שוליים
- ↑ Plumer of Messines, page 1
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 3
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 5
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 8
- ↑ Plumer of Messines, page 10
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 18
- ↑ תלגרמים, הצבי, 14 באוגוסט 1896
- ↑ תלגרמות משל הצפירה, הצפירה, 12 בדצמבר 1899
טלגרמות, לארנצה מרקס, המליץ, 20 בדצמבר 1899 - ↑ Plumer of Messines, 1935, page 32
- ↑ טלגרמות, פריטוריא, המליץ, 22 בינואר 1900
פריטוריא, המליץ, 4 באפריל 1900 - ^ 11.0 11.1 Plumer, Sir Herbert Charles Onslow, World War I: The Definitive Encyclopedia and Document Collection, pages 1253-1254
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 59
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 63
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 66
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 71
- ↑ Plumer of Messines, 1935, page 133
- ↑ שיחה עם הקול' קיש, דבר, 21 באוגוסט 1925
- ↑ שונות, הארץ, 27 במרץ 1919
על כס הנציבות בארץ ישראל, העולם, 29 במאי 1925 - ↑ טלגרמות באספת השלום, הארץ, 7 באוגוסט 1919
- ↑ החוקה החדשה במלטה, דואר היום, 18 ביוני 1920
- ↑ Neil McDonald, Malta & Gozo A Megalithic Journey, Lulu, 2016, pages 150-151
- ↑ Jacob Norris, Land of Progress: Palestine in the Age of Colonial Development, 1905-1948, OUP Oxford, 2013, pages 73-74
- ↑ ה"טיימס" על פלומר וסמואל, דואר היום, 1 בספטמבר 1925
- ↑ לורד פלומר נמנה לנציב עליון לא"י, דואר היום, 21 במאי 1925
- ↑ נסיעת הלורד פלומר, הארץ, 17 באוגוסט 1925
- ↑ לורד פלומר בארצינו, דואר היום, 25 באוגוסט 1925
- ↑ הלורד פלומר בירושלים, הארץ, 25 באוגוסט 1925
- ↑ הנציב החדש מתודע, דואר היום, 9 בספטמבר 1925
- ↑ אחרי הרעש בארץ ישראל, הצפירה, 19 ביולי 1927
- ↑ דירתו של הנציב, הארץ, 14 באוגוסט 1927
- ↑ הלורד פלומר מחוסר דירה, הצפירה, 12 בינואר 1928
- ↑ חוקת הקהלות, הארץ, 20 ביולי 1927
- ↑ חוזה אננליה ועבר הירדן, דבר, 1 במרץ 1928
החוזה עם עבר הירדן, דואר היום, 27 במרץ 1928 - ↑ בן ברוך, לא נשלים!, דואר היום, 28 במרץ 1926
- ↑ מפעלו של הלורד פלומר בארץ־ישראל, הבוקר, 25 באוקטובר 1935
- ↑ א. פיירשטיין, גיניראל ווקופ אובד עצות..., כתב העת אינו מוכר לתבנית, 4 בספטמבר 1936
- ↑ הלורד פלומר נותן עבודה, העולם, 6 בינואר 1928
- ↑ תזכיר ההסתדרות לנציב העליון, דבר, 17 במאי 1929
- ^ 39.0 39.1 נאום ד. בן גוריון, הצופה, 6 ביולי 1947
- ↑ למנוי הנציב, כתב העת אינו מוכר לתבנית, 26 ביוני 1925
השקפה כללית, דואר היום, 9 ביולי 1925 - ↑ אריה סימון, הפוליטיקה של דרישת המרובה, העולם, 10 ביולי 1925
- ↑ העתונות הערבית על הנציב החדש, הארץ, 23 באוגוסט 1925
- ↑ מחשבות הערבים על הנציב החדש, דואר היום, 10 ביוני 1925
- ↑ הנציבות העליונה והיהודים, דואר היום, 14 ביוני 1925
- ↑ כיצד נקבל את פני הנציב החדש, הארץ, 14 ביולי 1925
- ↑ התפטרותו של לורד פלומר, הארץ, 27 ביוני 1928
- ↑ על הנציב ההולך ועל הנציב הבא במקומו בא"י, הצפירה, 10 באוגוסט 1931
- ↑ לורד פלומר מתפטר, דואר היום, 26 ביוני 1928
- ↑ הלורד פלומר יצא את ארץ ישראל, הצפירה, 3 באוגוסט 1928
- ↑ התפטרות הלורד פלומר, הארץ, 26 ביוני 1928
לסבת התפטרותו של הלורד פלומר, הארץ, 27 ביוני 1928
פלומר מת, הארץ, 17 ביולי 1932 - ↑ מדוע הלך לורד פלומר? האם היו חלוקי דעות בינו לבין אמרי?, הצפירה, 19 באוגוסט 1928
- ↑ מת לורד פלומר, דבר, 17 ביולי 1932
| הנציבים העליונים בעת המנדט הבריטי | ||
|---|---|---|
|
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] הרברט פלומר24041962
- ילידי 1857
- אישים הקבורים במנזר וסטמינסטר
- נציבים עליונים בארץ ישראל
- מרשלים בריטים
- מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש": גבירות ואבירי הצלב הגדול
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- אבירי הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- אישים במלחמה המהדית
- מפקדי ארמיות בצבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה
- מפקדי גייסות בצבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה
- בוגרי המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט
- מקבלי עיטור מסדר השמש העולה
- נפטרים ב-1932