מקלט (מיגון)
מִקְלָט הוא מבנה תת-קרקעי או על-קרקעי הנועד להתגוננות אזרחית מפני נשק קונבנציונלי כגון פגזים, טילים, תקיפות אוויריות וכדומה. במקלטים מסוימים קיימת תשתית להגנה מפני נשק בלתי קונבנציונלי (אב"כ). לרוב המקלטים בנוים מבטון מזוין שהוא בין החומרים החזקים ביותר שקיימים. בישראל משמשים חלק מהמקלטים בעת שלום כמועדונים, כמחסנים, כבתי קולנוע, כמקומות מפגש לוועדי בית, כאתרי מסיבות וכמכוני כושר. מקלטים רבים נותרים מוזנחים לפגעי הטבע והזמן בשל תחזוקה לקויה.
מאפייני מקלטים במלחמת העולם השנייה
מקלטים נבנו על מנת להגן מפני התקפות אוויריות. ברם, היו קיימים מרחבים תת-קרקעיים בעלי פונקציונאליות שונה אשר שימשו כמקלטים. היו אלה תחנות תת-קרקעיות של רכבות תחתיות, מנהרות, מרתפים בבתים ומחסנים במוסדות גדולים יותר. מבנים אלה, שכנו באופן מלא או חלקי מתחת לקרקע. בהיותם מחוזקים במיוחד על מנת לתמוך במשקל הבניינים שמעליהם, הם היו מתאימים במיוחד על מנת להבטיח את שלומם של אנשים במהלך תקיפות אוויריות.
מרתפים
מרתפים במרכז אירופה תמיד נתפסו כחשובים יותר מאשר בממלכה המאוחדת. בגרמניה כמעט כל הבתים והדירות נבנו עם מרתפים. מסיבה זו, אמצעי זהירות בעת תקיפה אווירית במהלך מלחמת העולם השנייה היו קלים יותר לישום בגרמניה מאשר בממלכה המאוחדת. כל שהיה דרוש היה לוודא שהמרתפים היו כשירים לשכן את דרי כל הבניין, ושהגנות הפתחים והחלונות נמצאים במקומם. הגישה למרתפים הייתה בטוחה במקרה של תקיפה אווירית. בעת שהות בתוך מרתף השוהים בו היו בטוחים כמעט בכל תרחיש למעט פגיעות ישירות במהלך תקיפה אווירית.
מגבלות המרתפים והמחסנים הפכו בולטות בעת תרחישי סופות האש הידועות בעת ההתקפות שנערכו על ערי גרמניה במיוחד הערים המבורג ודרזדן. כאשר מבנים שרופים קרסו ברוחות העזות (שהגיעו לטמפרטורות של הרבה מעל 800 צלזיוס), נלכדו דיירים רבים במרתפים. מרתפים אלה הפכו עד מהרה צפופים עקב הגעת דיירים מאזורים סמוכים שחרבו והפכו ללא בטוחים בהתקפות קודמות. מהדיירים שנהרגו, בין 60 ל-80 אחוזים נפטרו ממכת חום או מהרעלת פחמן חד-חמצני, ולא מהאש עצמה. לא ברור כמה מדיירי המקלטים היו שורדים את סופות האש ברחובות מעל המקלטים. ברחוב הקרינה האינפרא-אדומה הייתה חזקה דיה כדי להצית כל חומר אורגני.
מרתפים בבריטניה
בניגוד למצב בגרמניה, נבנו מרתפים בדרך כלל רק בבתים גדולים אשר נבנו עד לתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן רוב הבתים נבנו ללא מרתפים כדי לחסוך בעלויות בניה. מאחר שבין שתי מלחמות העולם גברה הבנייה באופן משמעותי, המחסור במרתפים בבתים החדשים יותר הפך לבעיה רצינית בעת הפעלת תקנות התקפות אוויריות בממלכה המאוחדת בעת מלחמת העולם השנייה.
היה צורך למצוא חלופות במהירות ברגע שנהיה ברור שהתקיפות האוויריות נתפסו על ידי הגרמנים כאמצעי להוריד את המוראל של האוכלוסייה ולשבש את קווי האספקה בבריטניה. ההמלצות הראשוניות שיתנו לבעלי בתים היו שעליהם להיכנס למרחב מוגן מתחת למדרגות, במהלך התקיפה האווירית. מאוחר יותר, סיפקו הרשויות, לבעלי בתים, חומרים להתקנת מקלטים ציבוריים כמו מקלט מוריסון ומקלט אנדרסון.
מחסנים
המחסנים ששכנו מתחת למתחמים גדולים ומוסדות הפכו למקלטים בעת תקיפות אוויריות. שימוש זה נעשה במפעלים, בבתי ספר, בבתי חולים, בחנויות ובעסקים. במפעל היה צריך לקחת בחשבון שמכונות כבדות, חומרי גלם ואמצעי אפסון למים היו עשויים ללכוד את שוכני המחסן בעת פגיעה.
כאשר מפעל הלימונדה של וילקינסון באזור נורת' שילדס ספג פגיעה ישירה ביום שבת, ה-3 במאי 1941 במהלך התקפה גרמנית על החוף הצפון מזרחי של אנגליה, נהרגו 107 משוכני המחסן של המפעל כאשר תקרת המחסן והמכונות הכבדות שמעליה קרסו.
קשתות מסילות ברזל ומעברים תת-קרקעיים של רכבת תחתית
קשתות מסילות ברזל וכן רכבות תחתיות שימשו בבריטניה כמקלטים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
קשתות מסילות הברזל היו מבנים עמוקים ועגולים העשויים בטון או לבנים, שהיו חצובים בקירות של קווי הרכבת. הקשתות כוסו בדרך כלל בעץ או בלבנים אשר סיפקו הגנה משמעותית כנגד תקיפות אוויריות - תחת ההנחה שקווי מסילות הברזל לא היו מושא ההתקפה. כל קשת יכלה לשכן בין 60 ל-150 אנשים. אולם, פחות אנשים יכלו למצוא מקלט בלילה באזורים אלו שכן אזורי שינה צרכו מקום נוסף.
תחנות רכבת תחתית
בתחילת המלחמה, שר ההגנה, הרברט מוריסון, היצר על השימוש שנעשה בתחנות רכבת תחתית ובמנהרות תת-קרקעיות כמקלטים ציבוריים. הוא חשש מהתפרצות מגיפות בשל המחסור בבתי שימוש בתחנות רבות, מהסכנה הכרוכה בנפילת אנשים לפסי הרכבת וכן מכך שאנשים ירצו להישאר בפנים יום ולילה בהרגישם ביטחון רב יותר בפנים מאשר בחוץ.
ברם, עד מהרה הוכח שהחששות היו חסר בסיס. אנשים ששו להמשיך בשגרת חייהם למרות הקשיים שהיו מחוץ למקלט. תושבי לונדון העדיפו את השימוש בתחנות הרכבת התחתית על פני מקלטים אחרים משום ששם חשו בטוחים יותר.
הממשלה הבינה עד מהרה את רצון הציבור והכירה בכך שהרכבת התחתית עשויה, ככלות הכל, להיות התשובה למחסור הקיים במקלטים ובמרתפים בלונדון. ב-21 בספטמבר 1940 תחנת אלדויץ' בקו פיקדילי נסגרה לתנועת רכבות, פסי הרכבת כוסו בטון, ושערי הצפה מחוזקים הותקנו במטרה לסוגרם במהירות במקרה שהנהר ינסה לפרוץ פנימה בשל נזקי הפצצה. 79 תחנות צוידו במיטות עבור 22,000 אנשים, בערכות עזרה ראשונה ובשירותים כימיים. 124 קנטינות נפתחו בכל חלקי הרכבת התחתית. מרשלים מיוחדים מונו לפקח על המקלטים במטרה לשמר את הסדר, לספק עזרה ראשונה ולסייע במקרה הצפה.
עסקים הורשו להשתמש בתחנות התת-קרקעיות ובתעלות שלא נפתחו. משרדי ממשלה הותקנו בחלק מהאזורים. מרכז פיקוד הנ.מ. של לונדון עבר לאחת התחנות.
ברם, תחנות הרכבת התחתית והתעלות נותרו פגיעות לפגיעה ישירה. אכן במהלך מלחמת העולם השנייה אירעו מספר תקריות שכאלו:
- ב-17 בספטמבר 1940, בתחנת קשת השיש, נהרגו 20 אנשים.
- ב-14 באוקטובר 1940, חדרה פצצה דרך הכביש והתעלה בתחנת בלהם. הפצצה פוצצה את צינורות המים והביוב והרגה 68 אנשים.
- ב-11 בינואר 1941,ב"תחנת בנק" יצרה פגיעה ישירה מכתש בגודל 120x100 רגל. הכביש מעל התחנה התמוטט וקבר תחתיו 56 אנשים.
- מניין הנפגעים הגבוה ביותר נגרם בתקרית שארעה בתחנת בת'נאל גרין, ב-8 במרץ 1943.
בעת הפצצה כבדה במיוחד נסו על נפשם במורד המדרגות אל המקלט כ-1,500 אנשים. מישהו מעד, והקהל שהמשיך לדחוף קדימה, גרם לנוספים ליפול. 173 אנשים נמחצו למוות באסון זה.
היקף האסונות שאירעו ומספר ההרוגים לא נחשפו באופן רשמי עד תום המלחמה.
למרות כל האסונות שארעו, הרכבת התחתית נחשבה במהלך המלחמה לאמצעי הבטוח ביותר להגנת כמות גדולה של אנשים באזור הצפוף של הבירה. מספרם המוערך של שוהי התעלות והתחנות במהלך מלחמת העולם השנייה הוא כ-170,000. אף על פי שמספר זה נמוך בהרבה ממספרם הכולל של תושבי לונדון, עדיין הצילה הרכבת התחתית חייהם של רבים אשר אילו לא היו עושים בה שימוש בוודאי היו נאלצים להסתפק באמצעי הגנה גרוע יותר.
מקלט ציבורי ברחוב
בממלכה המאוחדת, הגיעו להכרה עד מהרה שמקלטים ציבוריים במרחבים, במיוחד ליד רחובות, היו נחוצים במהירות להולכי רגל ולנהגים. תוכנית לבניית מקלטי רחוב ציבוריים החלה במרץ 1940. הממשלה סיפקה חומרים והניעה את התוכנית. קבלנים פרטיים ביצעו את העבודה תחת פיקוח. המקלטים נבנו מקירות לבנים בעובי 14 אינץ' ומתקרות בטון מזוין בעובי רגל אחת. מקלטים אלו היו דומים למקלטים פרטיים שהחלו להבנות מעט מאוחר יותר למעט העובדה שהיו גדולים יותר. מקלט ציבורי אכלס כ-50 אנשים וחולק לאגפים שונים באמצעות קירות פנימיים שהכילו פתחים שחיברו את האגפים השונים. באגף היו לרוב כ-6 מיטות.
הבנייה נעשתה בקצב מהיר, עד שכמות הבטון והלבנים החלה להדלדל בשל הביקוש הקיצוני והפתאומי. בערך באותה תקופה החלו להתפשט שמועות אודות תאונות שהתרחשו במקלטים אלו כמו מקרה שבו אנשים טבעו במקלט שהוצף בשל פיצוץ בצינור מים. אז החלו מקלטים אלו לאבד את אהדת הציבור. זו הסיבה שבעלי בתים קיבלו עידוד לבנות מקלטים פרטיים על אדמתם או בתוך ביתם. הממשלה הבטיחה לספק את החומרים הדרושים.
מקלט אנדרסון
מקלט אנדרסון תוכנן בשנת 1938 על ידי סיר ג'ון אנדרסון בתגובה לדרישה שהגיעה מהממשלה. רבים האמינו שהמקלט כונה על שם סיר ג'ון אנדרסון וייברלי אולם בפועל המקלט היה על שמו של דייוויד אנדרסון שהיה ממונה על הכנת אמצעי הגנה בפני תקיפות אוויריות טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר בדיקות מקיפות של התכנון החלו לייצר את המקלט.
מקלטי אנדרסון תוכננו לאכלס עד כ-6 אנשים. העקרון המנחה להגנה היה שימוש בלוחות מעוקלים וישרים העשויים מברזל גלי מגולוון. שישה לוחות מעוקלים חוברו יחד בחלק העליון ויצרו את החלק העיקרי של המקלט. היו 3 לוחות ישרים בכל אחד משני הצדדים ו-2 לוחות בחזית ומאחור. סך הכול היו כ-14 לוחות. ברצפה היה בור ניקוז קטן שמטרתו הייתה לאגור מי גשם אם יחלחלו לתוך המקלט. ממדי המקלט היו: גובה 1.8 מטרים, רוחב 1.4 מטרים, אורך 2 מטרים. המקלטים היו קבורים בעומק 1.2 מטרים ומכוסים באדמה בעובי של 0.4 מטרים מעל הגג. האבזור הפנימי היה נתון לשיקול דעתו של בעל המקלט.
מקלטי אנדרסון ניתנו בחינם לכל בעלי הבתים שהרוויחו פחות מ £250 בשנה. המקלטים נמכרו במחיר £7 לבעלי הכנסה גבוהה יותר. 150,000 מקלטים מסוג זה חולקו או נמכרו בין פברואר 1939 עד פרוץ המלחמה. במהלך המלחמה הוקמו עוד 2.1 מיליון מקלטי אנדרסון.
בשל המספר הגדול שלהם וחוזקם, מקלטי אנדרסון רבים קיימים עד עצם היום הזה. מקלטים רבים הוצאו מהאדמה לאחר המלחמה והומרו לבקתות אחסון המשמשות לגננות.
מצודות צבאיות מתחת ללונדון
ערך מורחב – מצודות צבאיות בלונדון
קיימים מספר ביצורים ותעלות, מתחת לבנייני מפתח ממשלתיים, אשר נבנו במטרה לעמוד בתקיפות אוויריות. ביצורים ותעלות אלה נותרו בגדר תעלומה בשל חוסר הרצון של הממשלה לשחרר את המידע לציבור.
מקלטים גורדי שחקים בגרמניה
מקלטים גורדי שחקים היו מקלטים גרמניים ייחודיים ובעלי תכנון לא שגרתי. הם תוכננו להקל את הלחץ שהרשויות בגרמניה חשו בשל המספרים הגואים של האנשים שנזקקו למקלט בעת התקפות אוויריות. בניגוד למקלטים אחרים מבנים אלה אכן נחשבו ממוגנים לחלוטין מפני פצצות. יתרונם היה גם שנבנו כלפי מעלה ובכך חסכו עלויות חפירה. חלק מהמבנים שימשו גם כמגדלי הגנה אווירית. בערי בנות הברית לא היו מקלטים דומים למקלטים אלה. מקלט גורד שחקים נבנה לרוב מבלוקים מבטון בעלי עובי של בין 1 מטר ל-1.5 מטר. הטמפרטורה ששררה בהם הייתה בין 7 ל-10 מעלות צלזיוס. זו הסיבה שהמקלטים שמשו גם כמעבדות במהלך המלחמה ולאחריה. המקלטים תוכננו להגן על אנשים, על מרכזי ניהול, על ארכיונים חיוניים ועל יצירות אומנות חשובות.
הצורות של המגדלים היו מגוונות. היו מגדלים מלבניים והיו מגדלים עגולים. בחלק מהמגדלים העגולים היו גרמי מדרגות שהסתעפו כלפי מעלה בתוך הקירות. רבים מהמבנים קיימים עד היום. הם הומרו למשרדים, למקומות אחסון, מלונות, בתי חולים ובתי ספר. המחיר של הריסת מבנים אלו לאחר המלחמה היה גבוה מאוד וניסיונות לשבור קירות מבנים כאלו בווינה עלו בתוהו.
מקלטים מודרניים
בשווייץ עדיין קיימים מקלטים. בבתים רבים קיימות דלתות בטון עצומות בעובי 40 סנטימטרים עמוק במחסן. בתוך המקלטים הללו, קיימת מערכת אספקת אוויר. המקלטים הללו משמשים רבים ככספות, כמקום אחסון למסמכים יקרי ערך או כמרתף. גג המקלט עשוי בטון עבה במטרה שיעמוד על תילו אפילו במקרה שהבית כולו יתמוטט.
ראו גם
- מרחב מוגן
- כיצד לשרוד מתקפה גרעינית
- מקלט גרעיני
- מגדל הגנה אווירית
- אמצעי זהירות בעת תקיפה אווירית
- בונקר
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מקלט |
- הנחיות לאחזקת מקלטים, באתר פיקוד העורף
- רועי מנדל, תחקיר ynet: המקלטים הציבוריים במצב מחפיר, באתר ynet, 12 במרץ 2007
- מקלטים תת-קרקעיים
- מקלט מוריסון
- מקלט אנדרסון
- פיתוח מקלט אנדרסון
- קשתות מסילת ברזל
- "הוכבונקר"
- מקלטים בברלין
- מוזיאון מקלטים באנגליה
- אתר של יצרן מקלטים מודרניים
אסתר זנדברג, התערוכה "ארץ מקלט, התגוננות אזרחית בנויה" מכניסה את האמנות לחלל המוגן, באתר הארץ, 23.12.10
23073504מקלט (מיגון)