חוק הצלילה הספורטיבית

**חוק הצלילה הספורטיבית**
תאריך לועזי	9 באוגוסט 1979
תאריך עברי	ט"ז באב תשל"ט
כנסת	הכנסת התשיעית
חוברת פרסום	ספר החוקים 942, עמ' 141
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד התרבות והספורט
מס' תיקונים	2
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק הצלילה הספורטיבית, התשל"ט-1979, מסדיר את הצלילה בישראל, בעזרת מכשיר צלילה אישי, בכל מקווה מים, שלא לשם ביצוע עבודה או פעילות צבא או משטרה.

עיקרי החוק

מגבלות גיל והסמכה: חל איסור לצלול צלילה ספורטיבית לפני גיל 15 (או 12 באישור הורה - ובלבד שלא לעומק שעולה על 20 מטרים). לטובת ביצוע צלילה נדרשת תעודה מאת הרשות המוסמכת לכך - ארגון צלילה, לאו דווקא ישראלי. למרות זאת, רשאי מי שלא הוסמך להיות צולל ספורטיבי לצלול בלוויית מי שהוסמך להיות מדריך צלילה.

איסור צלילת יחיד: נדרש לבצע צלילה ספורטיבית בלוויית אדם אחד נוסף לפחות, הצולל כדין. אם טרם מלאו לצולל 15 שנים, אסור לו לצלול צלילה ספורטיבית אלא בלווית אדם אחד נוסף לפחות שמלאו לו 21 שנים והוא רשאי לצלול לפי חוק זה עד עומק של 30 מטרים מתחת לפני המים.

מגבלות העומק המותרות לכל זוג צוללים:

לצולל מתחיל (SCUBA diver) מותר לצלול במסגרת צלילות מודרכות בלבד עד עומק מרבי של 15 מ'.
לצולל בעל רישיון של כוכב אחד (Open Water) מותר לצלול עם צולל מוסמך בדרגת כוכב שני ומעלה בלבד. עומק צלילה מרבי – 20 מ'. (שימו לב לתקנת חובת צלילות מודרכות בסעיף ז)
לצולל בעל רישיון של כוכב שני (Advance OW) מותר לצלול עם צולל מוסמך בדרגת כוכב אחד ומעלה. עומק צלילה מרבי – 30 מ' או לפי הצולל בעל ההסמכה הנמוכה ביותר. (שימו לב לתקנת חובת צלילות מודרכות בסעיף ז)
דייבמאסטר (Divemaster) ומעלה רשאי לצלול עם כל צולל בעל כל הסמכה שהיא ורשאי להוביל קבוצות בשכר. עומק צלילה מרבי – 45 מ' או לפי הצולל בעל ההסמכה הנמוכה ביותר.

אזורים אסורים או מיועדים לצלילה ספורטיבית: שר התרבות והספורט, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, רשאי להכריז כי אזור מסוים הוא אזור האסור לצלילה ספורטיבית. כמו כן בהתייעצות עם שר התחבורה - בדבר מיקומם של מרכזי צלילה, בדבר כלי שיט וציוד שיט אחר המופעלים בידי מרכז צלילה, וכן בדבר מסלוליהם של כלי שיט כאמור וסימונם של מסלולים אלה.

רישיון לפתיחת מרכז צלילה: חל איסור לפתוח מרכז צלילה ולקיים אותו אלא ברישיון ובהתאם לתנאי הרישיון ולכללי הבטיחות והשירות שייקבעו בתקנות. רישיון לפי סעיף זה יינתן מאת הרשות המוסמכת בהסכמת שר הפנים או מי שהוסמך לכך.

חובת ביטוח לכל צלילה: ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המחייבת בביטוח צלילה לכל צולל המעוניין להשתתף בפעילות צלילה, לשכור ציוד עבורה או אף לקבל אוויר דחוס במיכל שישמש לצלילה. חובת הביטוח מפורטת בתקנות הצלילה הספורטיבית (הטלת חובת ביטוח על צוללים) שהותקנו במסגרת חוק הצלילה הספורטיבית. בשנת 1979 בה החוק נחקק, פוליסות אלה הבטיחו מימון לטיפול רפואי לצוללים, ובפרט טיפול בעזרת תא לחץ, שעלותו עשויה להגיע לכ-30,000 ש"ח,^[1] אלא שבשנת 1994 נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי לפיו כל תושב זכאי לקבל שירותים רפואיים באמצעות קופות החולים. חוזר משרד הבריאות מ-1999 קובע בצורה מפורשת כי טיפול בתא לחץ לצוללים נכלל בסל שירותי הבריאות,^[2] אלא שבמקרים מסוימים קופות החולים נוטות להימנע מתשלום עבורו.^[3] משום שמדובר בכפל ביטוח, ניתן להניח כי שיעור ההחזר (loss ratio) שהציבור מקבל כשיעור מהפרמיות ששולמו במסגרת פוליסות ביטוחי הצלילה הוא נמוך. שיעור ההחזר איננו מפורסם לציבור, בשונה מנתונים לגבי ביטוחי בריאות פרטיים וביטוחי תאונות אישיות אותם מציגה רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון בדו"חותיה השנתיים.^[4]

נוהל צלילות חובה תומכות חיים: צולל אשר סיים קורס צלילה והוסמך לדרגה א' ("כוכב אחד"), חייב בנוסף בביצוע 6 צלילות ים מודרכות כדי שיאושר לצלילה ע"פ דרגתו.

צולל דרגה ב', מאושר לצלילה ע"פ דרגתו, החל מיום סיום הקורס, ואינו נדרש בביצוע צלילות נוספות.

נוהל זה מחליף את הנוהל שהיה קיים למשך כמה שנים בישראל, "חובת ביצוע 20 צלילות". ^[5]

ענישה: בחוק נקבע:

העובר על הוראה מהוראות חוק זה או התקנות על פיו, או אינו ממלא אחרי צו הפסקה מינהלי, דינו - מאסר שנה או קנס 100,000 לירות

בנוסף לכך, אם אדם מורשע בעבירה על חוק זה או התקנות על פיו, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש, לצוות על שלילת תעודה או רישיון שניתנו לו לפי חוק זה, לתקופה שיקבע בית המשפט או לצמיתות.