מועצת המדינה הזמנית
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| ממשלות | הממשלה הזמנית |
| תקופת כהונה |
15 במאי 1948 – 14 בפברואר 1949 (39 שבועות ו־3 ימים) |
| הנהגה | |
| נשיא המועצה | חיים ויצמן |
| יושב ראש המועצה | יוסף שפרינצק |
| ראש הממשלה | דוד בן-גוריון |
| הרכב | |
 | |
| סיעות הקואליציה |
|
| מספר חברי הקואליציה |
30 / 37 |
| סיעות האופוזיציה |
|
| מספר חברי האופוזיציה |
7 / 37 |
| מפלגת השלטון | מפא"י |
מועצת המדינה הזמנית הייתה הגוף המחוקק הראשון של מדינת ישראל, החל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. המועצה היא המשכה של מועצת העם - גוף שהוקם על-ידי ההנהלה הציונית כחלק מן ההכנות להקמת המדינה. המועצה תפסה את מקומה של המועצה המלכותית הבריטית, בה חוקקו חוקי ארץ-ישראל המנדטורית באמצעות דבר המלך במועצה.
היסטוריה
מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, בה נכתב:
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מיד לאחר הכרזת העצמאות פרסמה המועצה מנשר הקובע את מעמדה כגוף המחוקק, מבטל את הספר הלבן משנת 1939 ואת ההגבלות על העלייה[1], וכן קובע כי כל חוק שהיה בתוקף עד אותה עת יישאר בתוקפו כל עוד לא בוטל ביד המועצה[2].
סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט נמנו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.
תפקידה העיקרי של מועצת המדינה הזמנית היה לנסח חוקה זמנית, חוקי ייסוד וקביעת שיטת הבחירות. לצורך כך הוקמה "ועדת החוקה"[3]. הוועדה הציגה בנובמבר 1948 את הכללים לבחירת הנשיא והרכבת הממשלה באופן דמוקרטי, כללים שכונסו ב"חוק המעבר"[3]. אחת ההחלטות החשובות אותה קיבלה מועצת העם הייתה בדבר שיטת הבחירות לאספה המכוננת. שיטת הבחירות היחסית שהייתה מבוססת על המסורת של המוסדות הציוניים, הייתה אמורה להיות בשימוש חד פעמי לצורך קיום הבחירות הללו בלבד. כאשר על דעת הכל הוסכם כי שיטת הבחירות "הקבועה" תיקבע במסגרת חוקת המדינה[4].
במסגרת הדיונים על "חוק המעבר" עלתה ההצעה כי תפקיד הכנסת הראשונה יוגבל לקבלת חוקת ייסוד למדינת ישראל, וכי תקופת כהונתה תוגבל לשנתיים בלבד. שתי ההצעות נדחו והמועצה קיבלה את דעתו של ראש הממשלה בן-גוריון, כי אין היא, המועצה הזמנית, מוסמכת להטיל תפקידים והגבלות על האספה המכוננת[5]. בפועל באספה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה, התפתח ויכוח האם יש עליה חובה לחוקק חוקה לישראל[6]. בסופו של דבר החליטה הכנסת, ב-13 ביוני 1950, שלא לכונן חוקה מיידית. תחת זאת הוחלט לחוקק חוקי יסוד שיצטרפו לכדי חוקה בבוא הזמן, כהצעתו של ח"כ יזהר הררי[7].
חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות")[8].
ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת[9]. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר[10]. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה[11].
זמן קצר לפני שסיימה את תפקידה, אושרה על ידי מועצת המדינה הזמנית, ב-11 בפברואר 1949, "פקודת החנינה הכללית לאסירים ועצירים", כל האסירים שנכלאו בתקופת המנדט קיבלו חנינה למעט אנשים שהורשעו ברצח[12].
בסך הכל חוקקה מועצת המדינה הזמנית 52 פקודות ותקנות שעת חירום,[13] ומאז כמעט כולן בוטלו או הוחלפו. עם הפקודות שנותרו בתוקף נמנות, בנוסף לאלה שצוינו לעיל:
- פקודת שטח השיפוט והסמכויות: החילה את המשפט הישראלי גם על שטחי ארץ ישראל שבשליטת מדינת ישראל ונמצאים מעבר לגבולות תוכנית החלוקה.
- פקודת מאכל כשר לחיילים: מחייבת לספק מזון כשר לחיילי צה"ל היהודים
- פקודת צבא הגנה לישראל: הורתה על הקמתו של צבא הגנה לישראל.
- פקודת שטח נטוש.
מקום מושבה של המועצה
עם הקמתה התנהלו ישיבות מועצת המדינה בבית קק"ל בתל אביב. בהפוגה הראשונה בחודש יוני חזרו אנשי הקרן הקיימת מירושלים הנצורה, ומועצת המדינה נדרשה לפנות את הבית. על פי מגילת העצמאות הבחירות לאספה המכוננת היו עתידות להיערך בקיץ, ולכן הוחלט לשכן את מועצת המדינה במקום זמני – לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב (בית וילהלם אברלה). שני חדרי שינה בקומה השנייה חוברו לחדר אחד רחב ובמרכז החדר הוצבו ארבעה שולחנות שחוברו לשולחן אחד רחב, ומסביב ישבו 13 שרי הממשלה ו־24 חברי מועצת המדינה הצטופפו לאורך הקירות. הישיבות התקיימו שם כחודש, בין י' בסיוון לח' בתמוז. בעקבות קרבות עשרת הימים בחודש יולי 1948 הוחלט על דחיית הבחירות, ומשך כהונת מועצת המדינה הזמנית התארך. לכן הוחלט לחפש אולם ישיבות רחב שיתאים לישיבות המועצה. בניין הבימה לא התאים בשל הבולטות הטופוגרפית שלו שהיוותה סכנה מהפצצות מצריות, ולכן נבחר מוזיאון תל אביב ששכן בבית העצמאות שבשדרות רוטשילד. כדי לא להפריע לפעילות המוזיאון, התקיימו הישיבות רק בחודשי הפגרה ובשעות הערב לאחר סיום הפעילות במוזיאון (ולא בערבים של קונצרטים). הספסלים סודרו לפני כל ישיבה באולם, ובין הישיבות הם אוכסנו במחסן[14].
תמונות
- נשיא המדינה, חיים ויצמן, בביקורו בישיבה של מועצת המדינה הזמנית, 30 בספטמבר 1948[15]
-
.jpg)
הרכב מועצת המדינה הזמנית
חברי מועצת המדינה הזמנית, כפי שפורסמה בנוסח הראשון של פקודת סדרי השלטון והמשפט (לאחר מכן חלו שינויים ברשימה זו):
| סיעה | מושבים במועצה | ||
|---|---|---|---|
| מס' | חברים | ||
| נשיא המועצה: חיים ויצמן | |||
| יושב ראש המועצה: יוסף שפרינצק | |||
| מפלגת פועלי ארץ ישראל | 10 | 10 / 37
| |
| דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, מאיר ארגוב, אליהו דובקין, גולדה מאיר, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, דוד רמז, מרדכי שטנר, משה שרת | |||
| מפלגת הפועלים המאוחדת | 5 | 5 / 37
| |
| מרדכי בנטוב, צבי לוריא, נחום ניר-רפאלקס, אהרן ציזלינג, ברל רפטור | |||
| הציונים הכלליים | 4 | 4 / 37
| |
| דניאל אוסטר, אליהו ברלין, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים | |||
| המפלגה הפרוגרסיבית | 3 | 3 / 37
| |
| אברהם גרנות, משה קול, פנחס רוזן | |||
| ברית הציונים הרוויזיוניסטים | 3 | 3 / 37
| |
| הרצל רוזנבלום, צבי סגל, בן-ציון שטרנברג | |||
| המזרחי | 3 | 3 / 37
| |
| זאב גולד, יהודה לייב פישמן מימון, דוד צבי פנקס | |||
| הפועל המזרחי | 2 | 2 / 37
| |
| זרח ורהפטיג, משה שפירא | |||
| אגודת ישראל | 2 | 2 / 37
| |
| יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין | |||
| פועלי אגודת ישראל | 1 | 1 / 37
| |
| קלמן כהנא | |||
| המפלגה הקומוניסטית הישראלית | 1 | 1 / 37
| |
| מאיר וילנר | |||
| התאחדות התימנים בישראל | 1 | 1 / 37
| |
| סעדיה כובשי | |||
| ספרדים ועדות מזרח | 1 | 1 / 37
| |
| בכור-שלום שטרית | |||
| ויצו | 1 | 1 / 37
| |
| רחל כהן-כגן | |||
בגלל הקושי של חברי מועצת המדינה הזמנית להגיע לישיבות המועצה במקום מושבה בתל אביב בתנאי המלחמה ששררו בארץ, מונו גם 27 ממלאי מקום:
משה אונא, אריה אופיר, בבה אידלסון, זאב איסרזון (און), יהודה בורלא, מאיר בר-אילן (ברלין), דוד בר-רב-האי (בורובוי), יחיאל דובדבני, מנחם הגר, מאיר הרטמן, יזהר הררי, עמי אסף (וילקומיץ), משה טצה, אידוב כהן, ישראל כהן, יונה כסה (קוסוי), רחל כצנלסון, שמואל למברגר, יעקב לנדוי, אליהו מזור, יהודה משאט, מרדכי נורוק, אברהם סטופ, דניאל סירקיס, יוסף סרלין, יעקב רובין, קופל שוורץ.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מועצת המדינה הזמנית באתר משרד הממשלה
מועצת המדינה הזמנית באתר הכנסת - סקירה היסטורית של מועצת המדינה הזמנית באתר הכנסת(הקישור אינו פעיל)
- פרוטוקול הישיבה הראשונה של מועצת-המדינה הזמנית.
- חברי מועצת המדינה הזמנית באתר הכנסת
מועצת המדינה מקבלת את הנשיא חיים ויצמן, אוקטובר 1948, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
ישראל, מועצת המדינה הזמנית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ כל חוקי הספר הלבן בטלים ומבוטלים, קול העם, 16 במאי 1948
המנשר הראשון של ממשלת ישראל - בוטל הספר הלבן, הבוקר, 16 במאי 1948 - ^ חוק ומשפט במדינת ישראל, הארץ, 16 במאי 1948
- ^ 3.0 3.1 ועדת-החוקה עיבדה הצעות בדבר בחירת הנשיא והרכבת הממשלה, הארץ, 29 בנובמבר 1948
- ^ אדיר בנימיני, הדרך לכנסת - מקורותיה של שיטת הבחירות בישראל, הרצליה: ספרי ניב, 2022, עמ' 44
- ^ י צינץ, חוקה וחוקים, דבר, 7 במרץ 1949
- ^ הקיימת חובה לחקיקת חוקה לאלתר, הארץ, 28 בנובמבר 1949
- ^ הכנסת התחייבה לחוקק חוקה בנויה על חוקי יסוד בודדים, הארץ, 14 ביוני 1950
- ^ עיתון רשמי, 14 מאי 1948
- ^ האסיפה המכוננת תפתח היום בירושלים, הארץ, 14 בפברואר 1949
- ^ חוק המעבר שנתקבל על ידי הכנסת, דבר, 17 בפברואר 1949
- ^ אושר חוק המעבר, הארץ, 17 בפברואר 1949
- ^ פקודת החנינה הכללית לאסירים ועצירים אושרה אמש על ידי מועצת המדינה, הבוקר, 11 בפברואר 1949
- ^ חקיקת מועצת המדינה הזמנית במאגר החקיקה הלאומי
- ^
ניר מן, נדודי הכנסת ברחובות תל אביב, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014
- ^ מועצת המדינה מקבלת את פני נשיאה, דבר, 1 באוקטובר 1948
38092589מועצת המדינה הזמנית