חוק שירות הציבור (מתנות)
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 1 בנובמבר 1979 |
| תאריך חקיקה עברי | י"א בחשוון תש"ם |
| גוף מחוקק | הכנסת התשיעית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 944, עמ' 2 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
| מספר תיקונים | 2 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979, שנחקק בכנסת התשיעית, מסדיר קבלת מתנות בידי עובדי הציבור. החוק אושר בכנסת ב-24 באוקטובר 1979, ונכנס לתוקף ב-1 במאי 1980.[1]
תמצית החוק
עובד הציבור מוגדר בחוק כמי ש"נושא משרה או תפקיד מטעם המדינה, לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי". החוק חל על עובדי הציבור, וכן על בעלי משרות ותפקידים מטעם רשויות מקומיות, מועצות דתיות, ועל עובדי קופות חולים ובתי חולים ציבוריים, ביחס למתנה הניתנת להם מאת יצרן, יבואן או ספק של תכשיר, כהגדרתו בפקודת הרוקחים, או של ציוד רפואי (על עובדי בתי החולים הממשלתיים חל החוק במלוא היקפו, כעל יתר עובדי המדינה[2]). בהתאם לצו שירות הציבור (מתנות) (החלת החוק על עובדים ציבוריים אחרים), תשמ"ז-1987, החוק חל גם על בעלי משרות ותפקידים מטעם גופים שהוקמו בחוק ומטעם חברות ממשלתיות.
מתנה מוגדרת בחוק כ"הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה".
בטרם חקיקת החוק המצב היה, על פי דברי ההסבר להצעה, כי: "קבלת מתנה הניתנת לעובד הציבור שלא בעד פעולה הקשורה בתפקידו - אינה בגדר עבירה ואיננה גוררת אחריה ענישה, ואף אין לגוף הציבורי שמטעמו פועל עובד הציבור כל זכות על המתנה. כלל זה חל אפילו ניתנה המתנה למקבלה באשר הוא עובד הציבור, והוא - כל עוד אין קשר בין המתנה לבין פעולה של עובד הציבור הקשורה בתפקידו."[3].
החוק קובע כי "ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה – בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמו ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו – ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה; ובמתנה שאין בה קנין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה". החוק מתיר קבלת מתנה במקרים הבאים:
- (1) מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות העניין;
- (2) מתנה מחבריו לעבודה, לשירות או לתפקיד של עובד הציבור;
- (3) פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו מאוצר המדינה וכן פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו שלא מאוצר המדינה אם ניתן להענקתו פומבי.
עובד הציבור שקיבל מתנה מתוקף היותו עובד ציבור חייב להודיע על כך, ואם הפר ביודעין חובה זו, דינו – קנס פי שלושה משווי המתנה. בג"ץ הבהיר בעניין זה:
- אחריות פלילית לאי-מתן הודעה קיימת רק אם המתנה ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד ציבור, והוא נמנע מלהודיע עליה (הרכיבים העובדתיים) בהיותו מודע לכך שהוא עובד ציבור ושהמתנה ניתנה לו באשר הוא עובד הציבור. ודוק: עובד הציבור צריך להיות מודע לכך שהוא עובד הציבור, כי ניתנה לו מתנה וכי המתנה ניתנה לו "באשר הוא עובד הציבור". אין הוא צריך להיות מודע לחובת ההודעה. חובה זו אינה יסוד עובדתי של העבירה, אלא יסוד נורמאטיבי המוליד את היסוד העובדתי של אי-מתן ההודעה (מחדל ביסוד עובדתי). אם עובד הציבור אינו מודע לחובת ההודעה, הוא טועה בחוק, וטעות זו בדרך כלל אינה משחררת מאחריות פלילית. מודעותו של עובד הציבור צריכה להיות מכוונת לכך שהוא נמנע מלהודיע על קבלת המתנה.[4]
עובד הציבור רשאי לבקש היתר להקנות לו מתנה שקיבל, ואולם לא יינתן היתר להקניית מתנה למקבלה, אם יש למתנה ערך בעבור המדינה מלבד ערכה הכלכלי, או אם יש בהקנייתה לעובד הציבור משום חשש לפגיעה בטוהר המידות; קבלת היתר זה מותנית בתשלום לאוצר המדינה.
החוק אינו בא לגרוע מסימן ה׳ לפרק ט׳ לחוק העונשין, העוסק בעבירות שוחד (כלומר ייתכן שקבלת מתנה בידי עובד ציבור תיחשב לא רק להפרה של החוק שלפנינו, אלא גם לקבלת שוחד).
כללים נוספים למימוש החוק נקבעו בתקנות שירות הציבור (מתנות), תש״ם-1980.
היסטוריה חקיקתית
ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות מנחם בגין אישרה ב-29 בינואר 1978 את הגשת הצעת החוק לאישור הכנסת,[5] והצעת החוק מטעם הממשלה פורסמה בקובץ "הצעות חוק" ב-6 בפברואר 1978. החוק אושר בכנסת ב-24 באוקטובר 1979, ונכנס לתוקף ב-1 במאי 1980.[1] דברי ההסבר להצעת החוק מציינים:
- הסוגיה העסיקה גם את הקונגרס של ארצות הברית, ובו נתקבל בשנת 1967 חוק האוסר על עובדי הציבור של ארצות הברית לקבל מתנות, בין שהם מכהנים מכוח מינוי ובין מכוח בחירה. החוק של ארצות הברית אמנם איננו מבחין בין מתנות הניתנות לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור לבין מתנות אחרות, אך תחולתו מוגבלת למתנות הניתנות מאת ממשלות חוץ.
- החוק המוצע בא לקבוע הסדרים דומים אם כי לא זהים.[3]
ב-7 במרץ 1987 נכנס לתוקף צו שירות הציבור (מתנות) (החלת החוק על עובדים ציבוריים אחרים), תשמ"ז-1987, המחיל את החוק חל גם על בעלי משרות ותפקידים מטעם גופים שהוקמו בחוק ומטעם חברות ממשלתיות. הרחבת תחולת החוק עולה בקנה אחד עם המשפט העברי, כפי שצוין בדיוני הכנסת, טוב לכל עובד ציבור לזכור את מאמר החכמים "שונא מתנות יחיה".[6]
בתיקון לחוק שאושר בכנסת ב-23 באוקטובר 2001 נוספה לחוק ההרשאה לעובד הציבור לבקש היתר להקנות לו מתנה שקיבל (סעיף 2(א1) לחוק).[7]
במסגרת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, הוחל החוק, החל מ-1 בספטמבר 2006, גם על עובדי קופות חולים ובתי חולים ציבוריים, ביחס למתנה הניתנת להם מאת יצרן, יבואן או ספק של תכשיר, כהגדרתו בפקודת הרוקחים, או של ציוד רפואי.[8]
קישורים חיצוניים
חוק שירות הציבור (מתנות), בספר החוקים הפתוח- תקנות שירות הציבור (מתנות), בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק שירות הציבור, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- איסורים בנושא קבלת מתנות וטובות הנאה על ידי עובדי ציבור - לרבות לשמחות ולאירועים משפחתיים, באתר של נציבות שירות המדינה
- הגבלות על קבלת הזמנות וכרטיסים למופעים ואירועים, בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה
- איסור קבלת טובת הנאה, פקודות המטה הארצי של משטרת ישראל
- דוח מבקר המדינה (51ב) - מתנות לנבחרים ולעובדי ציבור, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 באפריל 2001
- זאב סגל, מתנות או טובות הנאה?, באתר הארץ, 15 במרץ 2008
- מור לוי, "מותר לקבל מתנות": מה אומר החוק?, באתר "חדשות 2", 29 בינואר 2017
- שוקי שדה, חרב לשטייניץ, בושם לרמטכ"ל ולאשתו: תראו אילו מתנות מקבלים אישי ציבור - ומה הם עושים איתן, באתר TheMarker, 29 בספטמבר 2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979, ס"ח 944 מ-1 בנובמבר 1979
- ^ תיקון חוק שירות הציבור (מתנות), באתר של משרד הבריאות, 30 באוגוסט 2006
- ^ 3.0 3.1 הצעת חוק שירות הציבור (מתנות), תשל"ח-1978, ה"ח 1323 מ-6 בפברואר 1978
- ^ בג"ץ 7074/93 מאיר סויסא נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749
- ^ אושר חוק מתנות של עובדי ציבור, דבר, 30 בינואר 1978
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 234-236: חוק שירות הציבור, באתר דעת.
- ^ חוק שירות הציבור (מתנות) (תיקון), התשס"ב-2001, ס"ח 1809 מ-30 באוקטובר 2001
- ^ חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, ס"ח 2057 מ-15 ביוני 2006, סעיף 57
