בנימין הלוי

בנימין הלוי
	בנימין הלוי, נובמבר 1969
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1933
סיעה	גח"ל, הליכוד, סיעת יחיד, ד"ש, תנועה דמוקרטית
	17 בנובמבר 1969 – 19 בינואר 1977; (7 שנים ו־9 שבועות)
	17 בנובמבר 1969 – 19 בינואר 1977; (7 שנים ו־9 שבועות)
	13 ביוני 1977 – 20 ביולי 1981; (4 שנים ו־5 שבועות)
כנסות	7 - 8, 9
	5 ביוני 1963 – 11 בספטמבר 1969; (6 שנים ו־14 שבועות)
תחת נשיאי בית המשפט העליון	אולשן ואגרנט
	שופט בית משפט השלום בירושלים ובתל אביב; שופט בית המשפט המחוזי בירושלים;
	שופט בית משפט השלום בירושלים ובתל אביב; שופט בית המשפט המחוזי בירושלים;

ערך זה עוסק בשופט ופוליטיקאי. אם התכוונתם לאחד מחכמי העיר צפת במאה ה-17, ראו רבי בנימין הלוי (מקובל).

אין לבלבל ערך זה עם הערך "בנימין לוי".

ד"ר בנימין הלוי (6 במאי 1910 – 7 באוגוסט 1996) היה שופט ופוליטיקאי ישראלי.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

הלוי נולד בשם אֶרְנְסְט לוי (Ernst Levi) בשנת 1910 בעיר וייסנפלס (Weißenfels) שבגרמניה. את השכלתו רכש באוניברסיטאות פרייבורג, גטינגן וברלין, שבה קיבל בשנת 1933 תואר דוקטור במשפטים, עם דיסרטציה שכותרתה "Die Wirkungen des Widerspruchs gegen die Richtigkeit des Grundbuchs" (ראתה אור במקביל כספר בהוצאת Risse בדרזדן ועוסקת באמינותו של מרשם המקרקעין). באותה שנה, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה לארץ ישראל, והיה בהכשרה בקבוצת דגניה ב' במשך שנתיים. לאחר מכן עבד במשרדו של עורך הדין מרדכי עליאש ובשנת 1938 הוסמך לעריכת דין בארץ ישראל.

תקופת כהונתו כשופט

בשנת 1938 התמנה הלוי להיות שופט שלום בירושלים^[1]. בשנת 1941 הוא הועבר לתל אביב^[2], בעקבות תלונה נגדו^[3], והוא המשיך לכהן בתל אביב עד הקמת מדינת ישראל^[4]. עם קום המדינה התמנה להיות שופט מחוזי ונשיא בית המשפט המחוזי בירושלים^[5]. בשנת 1953 כיהן לזמן קצר כשופט בבית המשפט העליון כממלא מקום^[6]. הוא הגיש את התפטרותו לשר המשפטים בדצמבר 1953, לאחר שלא נכלל בגל המינויים לבית המשפט העליון באותה שנה, אולם חזר בו לאחר כחודש וחצי, לבקשתו של דוד בן-גוריון, לפני שההתפטרות נכנסה לתוקף^[7]^[8].

השופט הלוי שפט בכמה מהמשפטים הידועים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, בהם המשפט הצבאי של נאשמי מחתרת צריפין (1953) בו ישב בדין עם דרגת אלוף-משנה.^[9]

בשנים 1954–1955 שפט הלוי במשפט "מדינת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד", הידוע יותר כמשפט קסטנר. בפסק-דינו שזיכה את גרינוולד מרוב הסעיפים, כתב כי קסטנר "מכר את נפשו לשטן", משפט שעורר מחלוקת רבה. קסטנר נרצח יותר מאוחר, ובית-המשפט העליון הפך את החלטת השופט הלוי ברוב קולות (שלושה כנגד שניים). כעבור שנים לאחר המשפט, הביע הלוי חרטה על השימוש במלים "מכר את נפשו לשטן". לדבריו, הייתה זו מליצה מיותרת שלא פורשה נכון.^[10]

במשפטם של נאשמי טבח כפר קאסם (1957–1958) הגדיר השופט הלוי (שנשא דרגת אלוף-משנה) את המושג פקודה בלתי חוקית בעליל:

סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל, מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה ככתובת אזהרה האומרת: "אסור"! לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי המשפט חשובה כאן אלא: הפרת חוק גלויה ומובנת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או המעשה שהפקודה מצווה לעשותה. אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין איננה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת – זוהי מידת אי החוקיות בעליל הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו.

הלוי שפט גם במשפטו של אברי אלעד (1960, "האדם השלישי" בפרשת העסק הביש) ובמשפט אייכמן (1961). בשנת 1962 הוא ניהל משפט על המעילה בקרן היסוד בצרפת.

ב-5 ביוני 1963 התמנה הלוי לשופט בבית המשפט העליון, ממנו פרש ב-11 בספטמבר 1969 כדי להתמודד בבחירות לכנסת השביעית.

קריירה פוליטית

בשנת 1969 פרש הלוי מכהונתו כשופט כדי להתמודד בבחירות לכנסת השביעית מטעם רשימת גח"ל. במהלך הכנסת השביעית היה יושב ראש ועדת משנה לחקיקת חוקי יסוד וניסה להעביר את חוק יסוד: זכויות האדם^[11], שעבר בשלהי הכנסת השביעית בקריאה ראשונה^[12], אך חקיקתו לא הושלמה. במחצית השנייה של 1973 היה מהדוחפים להקמת הליכוד^[13].

לאחר מלחמת יום הכיפורים והבחירות לכנסת השמינית, טען שמדובר בשעת חירום וקרא להקמת ממשלת ליכוד לאומי שתגבש מדיניות מדינית ישראלית פרגמטית^[14]. בהתאם לכך היה בין חותמי "מנשר הארבעה", שקרא להקמת ממשלה רחבה על בסיס נכונות לפשרה טריטוריאלית, יחד עם לובה אליאב, שניאור זלמן אברמוב ושלום לוין^[15]. פרסום המנשר הביא על הלוי ביקורת רבה מצד חבריו בליכוד^[16], והיו אף שקראו לו לעזוב את המפלגה. הלוי טען שהוא מייצג את דעת הרוב בליכוד ואמר שאינו שוקל לעזוב את המפלגה^[17]. אולם בראשית ינואר 1975 פרש מתנועת החרות^[18] ובמרץ 1975 פרש מהליכוד והקים סיעת יחיד^[19]. מספר חודשים לפני הבחירות לכנסת התשיעית התפטר הלוי מהכנסת והצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש)^[20]. בכנסת זו היה חבר באותה מפלגה של שר המשפטים שמואל תמיר, שטען בפניו ב"משפט קסטנר".^[10]

הלוי נבחר לכנסת מטעם ד"ש, בבחירות לכנסת התשיעית, ועם התפרקותה השתייך הלוי לתנועה דמוקרטית. בהמשך התפצל הלוי מהתנועה הדמוקרטית והקים שוב סיעת יחיד.

בשנת 2018 הופקדו תעודות מעזבונו האישי של בנימין הלוי בספריה הלאומית, בעיקר תעודות אישיות הנוגעות לחלקו ב"משפט קסטנר", משפט הטבח בכפר קאסם, ומשפט אייכמן, וכן תעודות אישיות מהתקופה בה כיהן כחבר הכנסת.

משפחה

הלוי היה נשוי ללובה ולהם בן ובת. שנים לאחר שנפטרה נישא למיכל בנישואים שניים. התגורר במשך שנים בבית ברחוב מאנה בשכונת טלביה בירושלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בנימין הלוי בוויקישיתוף

בנימין הלוי, באתר הכנסת
בנימין הלוי, באתר כנסת פתוחה
בנימין הלוי באתר הרשות השופטת
בנימין הלוי באנציקלופדיית תדהר לחלוצי היישוב ובוניו

הערות שוליים

^ שופט שלום יהודי חדש, דבר, 15 בספטמבר 1938
^ חילופי שופטים, דבר, 21 באפריל 1941
^ וינברג מבקש בי"ד של 3 שופטים, חרות, 23 בפברואר 1950
^ נקנס בעל ביח"ר לנקניק, על המשמר, 12 בפברואר 1948
^ בתי המשפט היהודים בירושלים, על המשמר, 23 במאי 1948
הורכב בית המשפט המחוזי בירושלים, דבר, 25 ביולי 1948
^ ד"ר בנימין הלוי, על המשמר, 26 באוקטובר 1952
^ דר. הלוי השופט במשפטים מסעירים, מעריב, 4 ביולי 1955
^ גבריאל שטרסמן, נדחתה תביעת שודד הבנק, מעריב, 26 בפברואר 1956
^ מבצע משפט מתחיל, מעריב, 9 ביולי 1953
^ ^10.0 ^10.1 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ה, 4, עמ' 292.
^ בחירות ראשי ערים לקריאה טרומית בכנסת, מעריב, 8 ביוני 1973
^ חוק זכויות האדם והאזרח, דבר, 18 בספטמבר 1973
^ אבי עמוס, בנימין הלוי הציע ובגין אישר במפתיע, מעריב, 2 באוגוסט 1973
דן פתיר, נכשל המו"מ על הליכוד הימני, דבר, 31 באוגוסט 1973
^ בנימין הלוי: ממשלת ליכוד תוך רוב למערך; שולל קיום בחירות בקרוב, דבר, 5 במאי 1974
^ אליהו אגרס, ח"כ לובה אליאב על יזמתו להקמת ממשלה רחבה, דבר, 12 ביולי 1974
^ ישיבה סוערת במרכז חרות, דבר, 23 באוגוסט 1974
^ רימלט דוחה הצעת רבין להקים ממשלת ליכוד על בסיס פשרה טריטוריאלית, דבר, 2 באוגוסט 1974
^ ח"כ הלוי: חרות לא למדה לקחי מלחמת יום כיפור, מעריב, 2 בינואר 1975
^ הלוי פרש מהליכוד, דבר, 12 במרץ 1975
^ דניאל בלוך, בנימין הלוי וד"ש, דבר, 30 במרץ 1977

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28501407בנימין הלוי

[1] שופט שלום יהודי חדש, דבר, 15 בספטמבר 1938

[2] חילופי שופטים, דבר, 21 באפריל 1941

[3] וינברג מבקש בי"ד של 3 שופטים, חרות, 23 בפברואר 1950

[4] נקנס בעל ביח"ר לנקניק, על המשמר, 12 בפברואר 1948

[5] בתי המשפט היהודים בירושלים, על המשמר, 23 במאי 1948
הורכב בית המשפט המחוזי בירושלים, דבר, 25 ביולי 1948

[6] ד"ר בנימין הלוי, על המשמר, 26 באוקטובר 1952

[7] דר. הלוי השופט במשפטים מסעירים, מעריב, 4 ביולי 1955

[8] גבריאל שטרסמן, נדחתה תביעת שודד הבנק, מעריב, 26 בפברואר 1956

[9] מבצע משפט מתחיל, מעריב, 9 ביולי 1953

[המיליון_השביעי_292-10] 10.0 ^10.1 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ה, 4, עמ' 292.

[11] בחירות ראשי ערים לקריאה טרומית בכנסת, מעריב, 8 ביוני 1973

[12] חוק זכויות האדם והאזרח, דבר, 18 בספטמבר 1973

[13] אבי עמוס, בנימין הלוי הציע ובגין אישר במפתיע, מעריב, 2 באוגוסט 1973
דן פתיר, נכשל המו"מ על הליכוד הימני, דבר, 31 באוגוסט 1973

[14] בנימין הלוי: ממשלת ליכוד תוך רוב למערך; שולל קיום בחירות בקרוב, דבר, 5 במאי 1974

[15] אליהו אגרס, ח"כ לובה אליאב על יזמתו להקמת ממשלה רחבה, דבר, 12 ביולי 1974

[16] ישיבה סוערת במרכז חרות, דבר, 23 באוגוסט 1974

[17] רימלט דוחה הצעת רבין להקים ממשלת ליכוד על בסיס פשרה טריטוריאלית, דבר, 2 באוגוסט 1974

[18] ח"כ הלוי: חרות לא למדה לקחי מלחמת יום כיפור, מעריב, 2 בינואר 1975

[19] הלוי פרש מהליכוד, דבר, 12 במרץ 1975

[20] דניאל בלוך, בנימין הלוי וד"ש, דבר, 30 במרץ 1977

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

בנימין הלוי

תוכן עניינים

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

תקופת כהונתו כשופט

קריירה פוליטית

משפחה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

בנימין הלוי

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

תקופת כהונתו כשופט

קריירה פוליטית

משפחה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש