אנוש
ערך זה עוסק באישיות מהתנ"ך. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אֱנוֹשׁ הוא אישיות מהתנ"ך; נכדם של אדם וחוה,[1] בנו של שת ואביו של קינן. סך ימי חייו 905 שנים.
אנוש נולד בשנת רל"ה למניין בריאת העולם (3526 לפנה"ס). בגיל 90 הוליד את בנו קינן. ונפטר בשנת- א'ק"מ (2621 לפנה"ס). שת מייצג את הדור השני ועוד בחייו בשנת א'נ"ו נולד צאצאו נח המייצג את הדור העשירי לאדם הראשון.
בעברית המונחים בן אנוש ואנושות נגזרים מהיותו של אנוש, אב קדמון משותף לכל בני האדם.
בספר בראשית נאמר ”וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו)". דעת כמה ממפרשי הפשט, שבימי אנוש החלה התפילה לה', בדומה לאמור באברהם יצחק ומשה "ויקרא בשם ה'"[2], אך חז"ל למדו בפסוק, שבאותו דור נוסדה עבודה זרה, והמילה "הוחל" באה במובן של "חילול שם ה'" ו"עשיית חולין", ההפך מקדושה[3].
וכך מסביר הרמב"ם:
א בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.
ב כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן - כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודה זרה.
— משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק א', הלכות א-ב
עוד אמרו חז"ל:”כל המשמר את השבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח עמוד ב'). בגירסת השאילתות[4] והטור[5]"אפילו עובד עבודה זרה כאנוש", והדבר תואם עם דברי הרמב"ם ש"אנוש עצמו מן הטועים היה".
רש"י ממזג את המדרש עם המובן הרגיל "התחלה", ומפרש שהחלו לכנות את האלילים בשם ה' כדי לעבדם. המהר"ל מחזק את דעת חז"ל, ודחה את דברי הפשטנים שפירשו את הפסוק לשבח, כהתחלה של עבודת ה', שהרי כבר קין והבל קראו בשם ה' והקריבו לפניו. למרות המשמעות של התחלה כפי שפירש רש"י, יש בה גם רמז לחילול בדרך לשון נופל על לשון. בנוסף, ענין הפרשה מלמד על ירידת הדורות ככל שהלכו בני האדם והתרבו[6].
פרשנים אחדים שילבו באופן אחר את פשט הפסוק עם הדרש, והסבירו ששני המשמעויות כלולות בו: מתוך שרוב בני האדם זנחו את עבודת ה', החלו הצדיקים שבדור להורות לבני האדם את דרך עבודת ה', מה שהיה דבר המובן מאליו עד אז[7].
פרשן המקרא משה דוד קאסוטו מפרש, כי הקריאה לאלקים בשמו, היא פנייה מחודשת של אדם וחוה לה' בשמו המיוחד לו, מתוך הרגשה של קרבתו הפרסונלית[8]. עד אז לא קראו בשמו אלא בשם אלקים, מתוך שהיו שרויים באבל וצער, ואילו קין, שהרג את אחיו, אלקים נסתר ממנו ("ואין קורא בשמך... כי הסתרת פניך ממנו", ישעיהו, ס"ד, ו'), ולכן גם הוא לא היה יכול לקרוא ל"ה'" בשמו. רק כאשר נולד נכד לאדם וחוה, התחיל דור חדש ופתח תקווה לעתיד, האבל פג והייתה בשמחה שמתוכה יכלו לקרוא בשמו של "ה'". קאסוטו מעיר כי בעברית המקראית לא קיימת הבחנה כמו באנגלית, בין דבר הנעשה בפעם הראשונה לבין דבר שהתחדש לאחר שהופסק (קידומת re), וכאן ההוראה של "הוחל" אינה במשמעות של התחלה, אלא במשמעות של התחדשות הפעולה לאחר שהופסקה[9].
אסונות הטבע בדורו של אנוש
המדרשים מייחסים לדורו של אנוש כל מיני שינויי טבע חריגים ובמיוחד מציינים כי בימיו הוצף שליש מהעולם.
בתנ"ך הוזכר פעמיים הביטוי "הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה` שְׁמוֹ"[10], ודרשו על כך שפעמיים עלה הים והציף את העולם. (בנוסף לאסון המבול)[11].
וכך כותב רש"י בפירושו למילים "וגם אחרי כן":
"וגם אחרי כן - אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם".[12]
וכן הובא פעם נוספת, בפירושו הראשון למילים בפרשת האזינו "בִּינוּ שנות דר ודר":
"בִּינוּ שנות דר ודר - דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס, ודור המבול ששטפם".[13]
נחלקו התנאים במדרשים עד היכן הוצף הים בכל אחת מהפעמים, ומוזכרות במדרשים כ-שלוש שיטות בעניין זה.
"ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשנייה? רבי יודן ורבי אבהו ור"א בשם רבי חנינא: בראשונה עלה עד עכו ועד יפו. ובשנייה עלה עד כפי ברבריאה.
רבי חנניא ורבי אחא בשם רבי חנינא: בראשונה, עד כפי ברבריאה. ובשנייה, עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב (איוב לח): ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך. עד פה תבא ולא תוסיף, עד עכו תבא ולא תוסיף. ופה ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך.
רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר: בראשונה, עלה עד קלבריאה. ובשנייה, עד כפי ברבריאה.".[14]
במדרש רבה לספר בראשית נאמר: ”ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופות, ונעשו חולין למזיקין.”[15] בכך הוסבר הפסוק הקצר ביותר, הפותח את ספר דברי הימים:"אדם שת אנוש"[16]. הטעם שלא נמנו עוד דורות בפסוק זה, מפני שלא היו דומים לראשונים, שאלו היו בצלם ובדמות עליונה, ומשם והלאה שהחלו לעבוד עבודה זרה, התקלקלו הדורות ונהיו דומים לחיות.
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק ה', פסוקים ו'-י"א; ספר דברי הימים א', פרק א'.
- ^ רשב"ם אבן עזרא ויש שגורסים כן בתרגום אונקלוס "בכן חלו בני אנשא לצלאה בשמא דה'" ראו רד"ק
- ^ בראשית רבה, פרשה כ"ג, פסקה ז', בראשית רבה, פרשה כ"ד, פסקה ה', שם מסביר המדרש את טעותם לדמות השתחוייה לצלם להשתחוייה לבן אדם המותרת
- ^ שאלתות דרב אחאי בראשית פרשתא א
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רמ"ב
- ^ גור אריה בראשית ד, כו
- ^ ספורנו, רש"ר הירש בשם החכם יצחק ברנייס
- ^ באופן דומה מסביר רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי", במאמר השלישי, את פשרו של שם הויה.
- ^ פירוש על ספר בראשית, מאדם ועד נח, הוצאת מאגנס, עמ' 166-167
- ^ ספר עמוס, פרק ה', פסוק ח', פרק ט', פסוק ו'.
- ^ מדרש בראשית רבה פרשה כג' י"א. ורש"י שם מביא ירושלמי שבדור אנוש הציף שליש, ובדור הפלגה חציו
- ^ פירוש רש"י לספר בראשית, פרק ו', פסוק ד', ד"ה "וגם אחרי כן".
- ^ פירוש רש"י לספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ז', ד"ה "בינו שנות". וכן בפירושו לפסוק אח"כ על המילים בהנחל עליון גוים כתב רש"י 'כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתם הציפם ושטפם'
- ^ מדרש בראשית רבה, פרשה כ"ג, ז'".
- ^ מדרש רבה ספר בראשית, פרשה כג' ט'.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק א'
| עשרה דורות מאדם עד נח | |
|---|---|
|