גוזן (מחנות ריכוז)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גוזן
KZ Gusen
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
מדינה אוסטריה
מחנות נלווים מאוטהאוזן
תאריכים
תאריך הקמה 9 במרץ 1940
תאריך שחרור 5 במאי 1945
אוכלוסייה
מפקדי המחנה קרל חמיילבסקי Karl Chmielewski
צבא משחרר צבא ארצות הברית
מספר אסירים בשיא 67,677
השתייכות האסירים לאומים שונים
נתונים
מספר הנספים 31,535 במקום עצמו

גוּזֶןגרמנית: Gusen) היה מערך של שלושה מחנות ריכוז, שתחילתו כשלוחה הראשונה של מחנה מאוטהאוזן באוסטריה.

היסטוריה

מחנה גוזן I הוקם כארבעה ק"מ וחצי ממערב למאוטהאוזן, בקרבת העיירה סט. גיאורגן על נהר גוזן (Sankt Georgen an der Gusen). גוזן התחיל לפעול ב-9 במרץ 1940. בשנתיים הראשונות לקיומו התנהל בו רישום נפרד לאסיריו, ורק אחר כך אוחד מספור האסירים בגוזן עם מחנה מאוטהאוזן. ממאי 1940 ועד סוף אותה שנה הגיעו למחנה כ-5,000 אסירים פולנים והועסקו במחצבות ובבית-המלאכה לייצור לבנים שבמקום. עד סוף אותה שנה מתו 1,507 מהם ונרשמו בספר הנספים הנפרד של המחנה. נוסף להם הוצאו להורג בירייה כ-240 קצינים וסטודנטים פולנים, לפי רשימות שמיות בפקודת הגסטפו בפולין. מפקד המחנה היה האופטשטורמפיהרר ס"ס קארל חמיילבסקי (Karl Chmielewski). במחנה היו 30 צריפים ושני מבני אבן. תחילה היו שישה צריפי בית-חולים, ובחורף 19431944 צורפו אליהם עוד ארבעה צריפים. בשנת 1943 חוברו קווי מסילות ברזל מיוחדות למחצבות ולמפעלי חברות מסרשמיט ושטייר שפעלו במחנה, ובהם הועסקו אסירים רבים בייצור חלקי מטוסים ומכונות ירייה.

ב-9 במרץ 1944 הוקם בקרבת מקום עוד מחנה, גוזן II. היו בו כ-10,000 אסירים. בדצמבר 1944 הוקם מחנה קטן אחר, גוזן III, ובו 262 אסירים. בגוזן II הועסקו האסירים בחפירת מנהרות תת-קרקעיות לאולמות למפעלי חימוש. מנהרה אחת באורך שבעה ק"מ, ברוחב שמונה מטרים ובגובה 15 מטרים הושלמה, ובה התחילה חברת שטייר בייצור מיסבים כדוריים. שאר המנהרות לא הושלמו עד גמר המלחמה.

המחנות שוחררו ב-5 במאי 1945 על ידי צבא ארצות הברית.

מחנה גוזן לאחר השחרור

תנאי החיים

תנאי החיים של האסירים במחנות גוזן היו קשים מאוד. קצב העבודה המהיר הושג על ידי סגל שהיה ברובו הגדול מורכב מפושעים פליליים, והם רצחו בלי הבחנה את האסירים המוחלשים. מאוקטובר 1941 ועד מאי 1942 בלבד נרשמו 2,151 שבויים סובייטים בספר המתים של המחנה, וזאת נוסף לנספים בני לאומים אחרים.

מפקד מחנות גוזן עד 1942, קארל חמיילבסקי

צריף 30 היה מקום מאסף של חולים שיש לרוצחם בזריקות פנול. בצריף 31 נרצחו אסירים מוחלשים בידי "זקן הצריף" (Blockälteste) (אנ')[1] במהלומות מקל. מדי פעם נשלחו קבוצות אסירים למבצר הרטהיים (Schloss Hartheim), ושם נרצחו בתא הגזים שבמקום.

נתונים סטטיסטיים

בסך הכול נכלאו במחנות גוזן 67,677 אסירים, מהם נרשמו 31,535 ברשימות המתים. למספר הזה יש להוסיף לפי הערכה זהירה כ-2,500 מתים, בעיקר יהודים, שלא נרשמו בספרי המחנה, ועוד 2,630 שנשלחו ממחנות גוזן למבצר הרטהיים ושם נרצחו.

לקראת השחרור, מצבם של כ-2,000 אסירים היה ירוד מאוד, והם מתו סמוך לשחרור.

משפטו של המפקד

אחרי המלחמה הועמד מפקד מחנות גוזן עד 1942, קארל חמיילבסקי, למשפט בעיר אנסבך ונידון למאסר עולם.[2][3]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יחזקאל הרפנס - בכף הקלע (פרק שלישי).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוזן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. מונח המציין בעל תפקיד שכלול במושג קאפו.
  2. גוזן, באתר יד ושם - מרכז המידע אודות השואה
  3. בנימין אקשטיין, גוּזֶן, האנציקלופדיה של השואה ב', יד ושם וספרית פועלים, 1990, עמ' 248–249


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גוזן (מחנות ריכוז)36395425Q681748