מחנה הריכוז ראב
 | |
| צריפים במחנה הריכוז ראב, 1943 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז |
| מדינה | איטליה הפשיסטית |
| שמות אחרים | מחנה ריכוז לאסירי מלחמה אזרחים - ארבה, Koncentracijski logor Rab |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 7 ביולי 1942 |
| תאריך שחרור | 1945 |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | בעלות הברית |
| מספר אסירים בשיא | כ-10,000 |
| השתייכות האסירים | יהודים, פרטיזנים ומתנגדי המשטר האיטלקי הפאשיסטי |
| נתונים | |
| מספר הנספים | כ-1,500 |
מחנה הריכוז ראב (בסרבו-קרואטית: Koncentracijski logor Rab, באיטלקית: Campo di concentramento per internati civili di Guerra – Arbe ) היה מחנה ריכוז איטלקי שהוקם במהלך מלחמת העולם השנייה באי ראב שבקרואטיה. המחנה היה אחד מתוך מספר מחנות ריכוז שהקימו האיטלקים לאורך חוף הים האדריאטי, בהם נאסרו בעיקר חשודים בקשרים עם פרטיזנים או מתנגדי שלטון הכיבוש וכן יהודים. המחנה היה פעיל בשנים 1942–1943.
תולדות המחנה
איטליה הפשיסטית כבשה את האי ראב באפריל 1941 וסיפחה אותו כחלק מהאימפריה האיטלקית.
ב-7 ביולי 1942 הקים השלטון האיטלקי בכפר קמפור (Kampor) מחנה ריכוז לתושבים הסלאבים והיהודים של אזורי הכיבוש בקרואטיה ובסלובניה, שנודע בשם "מחנה ריכוז לאסירי מלחמה אזרחים - ארבה". בשיא תפוסתו הוחזקו במחנה למעלה מ-10,000 איש, מהם יותר מאלף יהודים, ונתונים אלה אינם כוללים אסירים שלא שהו במחנה אלה עברו דרכו בדרכם למחנות ריכוז אחרים. סך הכל הוחזקו במחנה כ-15,000 איש וכ-1,500 מהם מצאו בו את מותם כתוצאה מתנאי המחיה הקשים[1]. מקורות אחרים מדברים על 20,000 אסירים מהם 2,300 עד 4,000 איש שמצאו בו את מותם. כ-3,500 מהיהודים שהוחזקו במחנה נאסרו בו לאחר שנמלטו מאימת שלטון האוסטאשה בקרואטיה, וכ-750 נוספים הועברו ממחנה הריכוז באי לופוד, בו רוכזו יהודי דוברובניק וסביבתה. תנאי המאסר לאסירים היהודים היו טובים יחסית לאלה של הסלובנים והקרואטים, אשר נאסרו בו בשל חשד לפעילות עוינת כנגד שלטונות הכיבוש האיטלקי[2] גם בין היהודים היו כאלו שמתו כתוצאה מהתנאים הקשים במחנה וחלקם, בעלי נתינות זרה, נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ.
| תקופה | גברים | נשים | ילדים | סה"כ |
|---|---|---|---|---|
| 27 ביולי - ביולי 31 1942 | 1061 | 111 | 53 | 1225 |
| 1 באוגוסט - 15 באוגוסט 1942 | 3992 | 0 | 1029 | 5021 |
| 16 באוגוסט - 31 באוגוסט 1942 | 5333 | 1076 | 1209 | 7618 |
| 1 בספטמבר - 15 בספטמבר 1942 | 6787 | 1563 | 1296 | 9646 |
| 16 בספטמבר - 30 בספטמבר 1942 | 7327 | 1804 | 1392 | 10523 |
| 1 באוקטובר - 15 באוקטובר 1942 | 7387 | 1854 | 1392 | 10633 |
| 16 באוקטובר - 31 באוקטובר 1942 | 7206 | 1991 | 1422 | 10619 |
| 1 בנובמבר - 15 בנובמבר 1942 | 7207 | 2062 | 1463 | 10732 |
| 16 בנובמבר - 27 בנובמבר 1942 | 6647 | 1560 | 926 | 9133 |
עם כניעת איטליה במלחמה ב-8 בספטמבר 1943, התמרדו האסירים והוציאו להורג את מפקד המחנה. מפקדיו האחרים הצליחו להימלט והמחנה נסגר. באותו יום טס מעל המחנה מטוס קל. הפרטיזנים היוגוסלבים סברו שזה היה מטוס תצפית ובערב יפציצו את המחנה או יפלשו הגרמנים או האוסטשים. על כן, כל האסירים הוצאו כ-2 ק"מ מהמחנה ולנו בשטח פתוח. למחרת היום אכן הגרמנים הפציצו שתי אניות שעגנו ליד האי ומטרתן של האניות הייתה לפנות את האסירים לחוף. באותו לילה, למרות הים הסוער, רוב היהודים פונו לחוף בסירות דיג מסוג "טראבאקולה". סירות אלו הביאו את האסירים לחוף סיין (Senj) וסבטיורי (Sveti Juraj).
לגרמנים ולקרואטים נודע על מנוסת היהודים, על כן חיפשו אותם באזור הנחיתה. הנמלטים נעו בלילה ועברו את הרי ולביט (Velebit) במשך ארבעה עד שישה לילות. חלקם הגיע לכפר קרסנו (Krasno) ושם אכלו את הארוחה החמה הראשונה מזה זמן רב. בגלל הים הסוער היו אסירים שלא רצו להתפנות ונשארו באי. למחרת היום פלשו הגרמנים והאוסטאשים לאי, מצאו את היהודים שנותרו באי ורצחו את כולם. היו כאלו שניסו להסתתר בבית החולים המקומי כחולים. אולם הם נתגלו שם ונרצחו או שנשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ.
245 מהיהודים הצעירים שניצלו מהמחנה התאגדו במסגרת גדוד הפרטיזנים "שנודע כ"גדוד ראב".
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה היה האי לחלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה עד שקרואטיה זכתה לעצמאותה ב-1991.
צריפי המחנה ומתקניו נהרסו ולא נותר ממנו זכר במקום בו שכן.
בחיפוש שערך חוקר ישראלי אחר גנזך או תיעוד כל שהוא על המחנה לא נמצא דבר, למעט כתב יד של נזיר במנזר בראב. הנזיר תיאר בפרוטרוט כל אירוע בראב בין אם קשור למחנה ובין אם לא קשור.
ב-1953 הוקמה אנדרטת זיכרון באתר המחנה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
20848746מחנה הריכוז ראב