פירסטנגרובה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז, מחנה עבודה |
| מדינה | פולין |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | קיץ 1943 |
| תאריך סגירה | ינואר 1945 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | אוטו מול, מקס שמידט |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| השתייכות האסירים | יהודים משטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, אסירים פוליטיים, שבויים פולנים ורוסים |
| נתונים | |
מפת השואה: אזורי השליטה הנאצית ונתיבי התעבורה אל מחנות ההשמדה. ניתן לעבור לערך המורחב של כל מקום - על ידי הקשה על המקום במפה
מחנה פירסטנגרובה (בגרמנית: Konzentrationslager Fürstengrube) היה תת-מחנה של אושוויץ שהוקם בקיץ 1943. הוא מוקם ליד מכרה פחם בעיר מיסלוביץ, כ-30 קילומטרים מהמחנה הראשי של מחנה ההשמדה אושוויץ. המכרה נמכר לתאגיד אי גה פארבן בפברואר 1941, וייעודו היה לספק פחם למפעלי התאגיד שנבנו באושוויץ. לצד מכרה פירסטנגרובה הישן תוכנן מכרה חדש, והבנייה החלה עם התקדמות המלחמה. הנאצים ציפו שתוצרת מן המכרה תופק כבר בסוף שנת 1943, ולכן האיצו את קצב בנייתו, אך התברר שהתוכנית לא עלתה יפה.
היסטוריה
בתקופה שלפני הקמת מחנה הריכוז אושוויץ, אסירים היו נשלחים לפירסטנגרובה. במכרה הועסקו שבויי מלחמה סובייטים, עובדי כפייה יהודים וקומוניסטים בנוסף לצוות העבודה הקבוע במכרה.
פגישות משא ומתן ביולי 1943 בין מפקד מחנה אושוויץ רודולף הס לבין בכירי תאגיד אי גה פארבן הובילו להסכם בו ייבנה מחנה חדש שיכיל כ-600 אסירים. בהמשך קיבולתו עלתה ל-1,200 עד 1,300 אסירים, שיישלחו למחנה מאושוויץ.
רוב בניית המחנה נעשתה על ידי יהודים. הם חיו במחנה לעובדי הכפייה היהודים שבשטח המכרה. בדו"ח מאוגוסט 1943 כבר לא צוין מספר היהודים שהועסקו בו. בתחילת ספטמבר 1943 האס אס החלו לשלוח אסירים, וככל הנראה גם אסירים גרמנים ששימשו כמנהלי עבודה, מאושוויץ למחנה פירסטנגרובה, שהופיע בגרמנית על המפות כ"לאגר סוד". ב-4 בספטמבר 1943, על פי דו"חות המנהלה מאושוויץ, 129 אסירים הועסקו במכרה פירסטנגרובה.
ביולי 1944 המספר נסק לכמעט 1,200 אסירים, 85 עד 90 אחוזים מהם יהודים. מוצאם של רוב היהודים במחנה היה מפולין, אך היו גם יהודים מגרמניה, אוסטריה, צרפת, בלגיה, הולנד, צ'כוסלובקיה, הונגריה ויוון. החל מאביב 1944 נשלחו למחנה גם אסירים פולנים לא-יהודים.
במשך שלושת החודשים הראשונים של פעילותו היה המחנה כפוף למנהלה הראשית של אושוויץ, והחל מ-22 בנובמבר 1943 תחת מחנה אושוויץ III, אושוויץ מונוביץ. איש האס אס האופט-שארפיהרר אוטו מול היה מפקדו הראשון של המחנה, ושירת בתפקיד זה עד מרץ 1944. ממלא מקומו היה מקס שמידט, שכיהן בתפקיד עד סגירת המחנה בינואר 1945. סגל אנשי האס אס במחנה בתחילת שנת 1944 מנה 47 איש ועלה ל-64 איש עד סוף השנה. אסירים מאושוויץ שנשלחו למחנה פירסטנגרובה הועסקו בכריית פחם מהמכרה הישן ובבניית המכרה החדש. האסירים שעבדו במכרה הישן חולקו לשלוש קבוצות: משמרת בוקר (מחמש לפנות בוקר עד אחד בצהריים), משמרת צהריים (מאחד בצהריים עד תשע בערב) ומשמרת לילה (מתשע בערב עד חמש לפנות בוקר). העבודה במכרה הייתה קשה ומסוכנת במיוחד בשל גובה הפירים הנמוך והמחסור במים. האסירים לא קיבלו ציוד מגן וספגו חבטות והתעללות מעובדי המכרה ומהאסירים הממונים עליהם. האסירים שנשלחו להקים את המכרה החדש התמודדו עם אותם תנאים של אכזריות ועבודה מפרכת. הם עבדו במשמרת אחת, משמרת בוקר, ועסקו במגוון של עבודות בנייה: צביעה, הנחת לבנים, ריתוך, התכה והרכבה. נוסף לכך, עם סוף המשמרת היה על האסירים להמשיך בבנייה על מנת להרחיב את המחנה.
רק אסירים שהיו חולים וחלשים במיוחד נשלחו למרפאת המחנה. רופאי האס אס ערכו לעיתים סלקציות במרפאה וכן במחנה עצמו. אסירים שלא יכלו להמשיך לעבוד נשלחו למרפאה באושוויץ בירקנאו. הרוטציה של האסירים הייתה משמעותית, שכן אסירים חדשים נשלחו למחנה במקום אלה שנשלחו למרפאות. לצורך המחשה, בין 8 ל-14 במאי 1944 נשלחו למרפאה בבירקנאו 42 אסירים מפירסטנגרובה.
על אף התנאים הקשים ומלחמת ההישרדות, למרות ההלקאות והרדיפות, היו ניסיונות לשמר חיי תרבות במחנה בצורת קונצרטים ומחזות. כמה אסירים ציירו בחשאי דיוקנים של חבריהם.
ידוע רק על מספר קטן של בריחות וניסיונות בריחה מן המחנה. גבריאל רותקוף, יהודי מפולין, נמלט במהלך הלילה שבין 18 ל-19 בדצמבר 1943, בזמן שחזר מעבודה במכרה הישן. בתגובה, מפקד המחנה אוטו מול בחר בעצמו קבוצה של אסירים וירה בהם לנגד עיניהם של יתר האסירים. גופותיהם נשארו על הארץ עד שהתחלפה המשמרת. איוון פוטחנין, אסיר רוסי, הצליח להימלט ב-15 באפריל 1944. באביב של שנת 1944, קבוצת אסירים החלה לחפור מנהרה מצריף המגורים. במהלך ביקורת שנערכה נתפסו חמישה יהודים מגרמניה במנהרה, הם נתלו זמן קצר לאחר מכן. ביוני 1944 מפקד המחנה שמידט ירה באסיר רוסי שתכנן להימלט מהמחנה. בסוף אוגוסט 1944, אסיר רוסי נוסף נורה למוות - הוא ניסה להימלט בעזרת רכב משא שיצא מאתר הבנייה של המכרה החדש. ניסיון בריחה של אסיר פולני בשם גורביץ', שעבד בכור ההיתוך, הסתיים אף הוא בהוצאתו להורג. כורים פולנים שהיו בקרבת המחנה סייעו לקבוצה של אסירים פולנים על ידי הברחת מכתבים, מזון וכן מסירת מידע על המצב בחזיתות. הנאצים גילו על הסיוע לקראת סוף אוגוסט 1944. האסירים שהיו מעורבים בתקרית נשלחו לאושוויץ I, ולאחר כחודשיים של חקירה הם הוחזרו למחנה והוצאו להורג בתלייה ב-10 באוקטובר 1944.
בספטמבר, נובמבר ודצמבר 1944, האסירים הרוסים והפולנים נשלחו למחנות הריכוז פלוסנבירג, בוכנוואלד ומאוטהאוזן. נכון ליום 17 בינואר 1945 נותרו במחנה 1,283 אסירים, רובם הגדול יהודים. ב-19 בינואר לאחר שהשמידו את רישומי המחנה, הובילו אנשי האס אס כאלף אסירים מחוץ למחנה לעבר גליוויץ. קור עז ודרכים מכוסות קרח הקשו על הצעדה, ואנשי סגל המחנה הרגו את אלה שהשתרכו מאחור. בערב ה-20 בינואר 1945, אסירי פירסטנגרובה הגיעו לתת-המחנה גליוויץ II, שם חברו לאסירים מאושוויץ מונוביץ ומתתי-מחנות אחרים. ביום שלמחרת, 21 בינואר, העמיסו אנשי האס אס כ-4,000 אסירים על רכבות משא למאוטהאוזן. הרשויות במאוטהאוזן סירבו לקלוט את הטרנספורט מפני שהמחנה היה עמוס מדי, אך הם שלחו את הטרנספורט לדורה-מיטלבאו, והאסירים הגיעו אליו ב-28 בינואר. מתוך 4,000 אסירים רק כ-3,500 מהם שרדו את המסע בן שבוע הימים.
ב-27 בינואר 1945, לקראת ארבע אחר הצהריים, כתריסר אנשי אס אס נכנסו למחנה פירסטנגרובה והרגו את מרבית האסירים שנותרו בו. בחלקם הם ירו, ואחרים הם שרפו למוות על ידי הצתת צריפי המגורים שלהם. עובד כרייה שנכח במקום לאחר הטבח דיווח שהם קברו 239 גופות. כעשרים אסירים ניצלו. אחד מהם, רודולף אהריך, העיד על אירועים אלו ב-9 במאי 1945 לפני ועדת חקירה לפשעי המלחמה של גרמניה הנאצית באושוויץ.
הגעתם הפתאומית של גדודי הצבא האדום גרמה לאנשי האס אס להימלט, וכך ניצלו חייהם של כמה מן האסירים.
לאחר המלחמה
במשפט בפני בית דין צבאי של ארצות הברית שנערך בדכאו בין הימים 15 בנובמבר עד 13 בדצמבר 1945, אוטו מול, מפקדו הראשון של מחנה פירסטנגרובה, נידון למוות. הוא הוצא להורג ב-28 במאי 1946.
23893834פירסטנגרובה