מחנה הריכוז מלכוב
 |
מחנה הריכוז מלכוב היה אחד ממחנות המשנה הרבים של מחנה הריכוז הנאצי ראוונסבריק, ששכן בגרמניה, ונפתח לראשונה בחורף 1943. הוא שכן במלכוב במקלנבורג.[1][2][3][4]
גודל מחנה מלכוב
מערכת המחנה כללה עשרה צריפים בשטח מחנה הריכוז ראוונסבריק, שבכל אחד מהם היה יכולת לאכלס כמאה נשים. משמעות הדבר היא שמחנה מלכוב הצליח לאכלס 1,000 אסירות, אבל עד 1945 אוכלוסיית המחנה גדלה ל -5,000 נשים. בקיץ 1943, שטח המחנה היה מוקף בגדר גבוהה. עשרת הצריפים שהיו חלק מהמחנה, ששימש במקור לעובדי הבנייה של רוונסברוק, היו מוקפים בגדר זו.
תנאים וחיים במחנה
התנאים היומיומיים במחנה היו בלתי נסבלים. האסירות נאלצו בניגוד לרצונם לעמוד באפלפלאץ, פעמיים ביום, כפי שרוב אסירי מחנות הריכוז צוו לעשות. האסירות נשמרו תחת עיניהן המשגיחות של שומרות אס אס וכלבי הרועים הגרמנים שלהן. שומרות האס אס היו אכזריות מאוד, אך ככל הנראה אחת השומרות האכזריות ביותר במלכוב הייתה לואיז דנץ. היא הועברה מהמחנה הראשי של רוונסבריק למלכוב והפכה למפקדת המחנה. היא נלכדה בשנת 1945 והועמדה לדין בגין פשעים נגד האנושות במשפט אושוויץ הראשון בקרקוב, פולין. היא נידונה למאסר עולם בשנת 1947, אך שוחררה בחנינה כללית ב־20 באוגוסט 1957.
במלכוב האסירות בקושי קיבלו דבר מה לאכול, ונאלצו לכרוע על ברכיהם על אבני חצץ חדות. חיפושי גוף ומכות היו שגרתיים במלכוב. אף על פי שתושבי העיירה מלכוב לא הורשו ליצור קשר עם אסירות המחנה, היו מעטים מתושבי העיר שכן סיפקו לאסירות מזון. כשהאס אס גילו זאת, נכלאו אותם תושבים במלכוב. מלבד רעב ותשישות, אסירות רבות מתו גם במהלך מגיפות רבות של מחלות בהן, שחפת וטיפוס. סוגים מסוימים של עבודות כפייה, שהאסירות נאלצו לעשות, היו ייצור מוקשים, איסוף סרפד ממתקני שעשועים לילדים, ניקיון המפעל והעיירה, בניית תעלות לבית החולים של מלכוב ועבודות גננות.
מלכוב כמחנה מעבר
במהלך שנת 1944, כשרוב צעדות המוות התרחשו ברחבי אירופה, שימש מלכוב כמחנה מעבר לאסירים שהגיעו ממחנות ריכוז אחרים. דיווחי עדי ראייה של רבים מניצולי מלכוב מספרים כי משלוח של כ -1,000 אסירים במחנה ריכוז הגיע למחנה ב־24 בנובמבר 1944. הם צעדו בצעדת מוות במשך מספר שבועות. שם, במלכוב, הם הובאו לויסמר והושמו על דוברות שהוטבעו בים הבלטי או בנהר סמוך.
שחרור המחנה
ב־2 במאי 1945, כמה ימים לפני כניעת גרמניה הנאצית, שוחררו מלכוב ושאר מחנות המשנה של רוונסבריק על ידי הצבא האדום.
ניצולים בולטים
- חנה זמר, עיתונאית ישראלית ילידת סלובקיה.
- ליליאנה סגרא, חברת הפרלמנט האיטלקי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מזיכרונותיה של צילה ליברמן על ההגעה למחנה מלכוב ועל הימים הראשונים בו. מחברת: צילה ליברמן, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ JewishGen (2015). "Ravensbrück (Germany)". Forgotten Camps. JewishGen. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Holocaust Encyclopedia (20 ביוני 2014). "RAVENSBRÜCK SUBCAMPS". Ravensbrück concentration camp. United States Holocaust Memorial Museum, Washington DC. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Center for Holocaust & Genocide Studies (2009). "Ravensbrück Satellite Camps". Memories From My Home. University of Minnesota. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chuck Ferree (2015). "Ravensbruck". Concentration Camps: Full Listing of Camps. Jewish Virtual Library. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה)
31637563מחנה הריכוז מלכוב