דיק צ'ייני

ריצ'רד "דיק" ברוס צ'ייני
Richard Bruce Cheney
	דיק צ'ייני
לידה	30 בינואר 1941 (גיל: 83); לינקולן שבנברסקה
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	רפובליקנית
בת זוג	לין צ'ייני
	20 בינואר 2001 – 20 בינואר 2009; (8 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ורג' ווקר בוש
	→ אל גור ג'ו ביידן ←
	21 במרץ 1989 – 20 בינואר 1993; (3 שנים ו־43 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ורג' הרברט ווקר בוש
	→ פרנק צ. קרלוצ'י לס אספין ←

ריצ'רד ברוס "דיק" צ'ייני (באנגלית: Richard Bruce "Dick" Cheney; נולד ב-30 בינואר 1941) הוא איש ציבור אמריקני שהיה סגן נשיא ארצות הברית ה-46 במספר, שכיהן תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש.

בניגוד לרוב סגני הנשיא לפניו, צ'ייני נחשב לבעל השפעה רבה בממשל והיה מראשי המחנה הניצי והנאו-קונסרבטיבי שהוביל את ארצות הברית למלחמת עיראק. צ'ייני נוקט בעמדה פרו-ישראלית, אנטי סורית^[1] ואנטי איראנית ברורה.^[2]

צ'ייני היה ראש הסגל של הבית הלבן בשנים 1975–1977, חבר בית הנבחרים מטעם ויומינג בשנים 1979–1989, מזכיר ההגנה בשנים 1989–1993 ומנכ"ל ויושב ראש חברת האנרגיה הליברטון.

נעוריו וקריירה מוקדמת

צ'ייני נולד ב-30 בינואר 1941 בעיירה לינקולן שבמדינת נברסקה בארצות הברית. גדל בנעוריו בעיירה קספר שבמדינת ויומינג, שם גם השלים את לימודיו האקדמיים שכללו תואר שני באמנויות. הוא החל לימודי דוקטורט באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון אך לא סיים אותם.

הקריירה הפוליטית שלו החלה בשנת 1969, עת הצטרף לממשל של הנשיא ריצ'רד ניקסון. צ'ייני שימש תחת ממשל ניקסון במספר תפקידים ציבוריים, בהם יועץ לעלויות המחייה, במשרד להזדמנויות כלכליות בבית הלבן, תחת דונלד רמספלד. לאחר התפטרות ניקסון ב-1974 בעקבות פרשת ווטרגייט, עבד צ'ייני בצוות שארגן את העברת הממשל לידי ג'רלד פורד ואחר כך המשיך בתפקיד עוזר בכיר לנשיא. בנובמבר 1975 החליף את ראמספלד בתפקיד ראש הסגל של הבית הלבן, והיה לאדם הצעיר ביותר שמילא תפקיד זה. הוא נותר במשרה זאת עד לתום כהונת הנשיא פורד, ואף ניהל את מערכת הבחירות של פורד.

בשנת 1977 חזר צ'ייני למדינת ויומינג, ונבחר בשנת 1978 לנציגה היחידי בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא נבחר מחדש עוד חמש פעמים עד שפרש בשנת 1989 לטובת התמנות לתפקיד מזכיר ההגנה. בבית הנבחרים כיהן צ'ייני במספר תפקידים, ביניהם יושב ראש ועדת המדיניות של הרפובליקנים (1981–1987), יושב ראש הוועידה של הרפובליקנים בבית הנבחרים ומצליף המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים.

צ'ייני שימש כמזכיר ההגנה של ארצות הברית בשנים 1989 עד 1992 בממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש האב. הוא פיקד באותן שנים על מבצע סופה במדבר, הידוע גם כמלחמת המפרץ הראשונה. צ'ייני גם פיקד על מבצע מטרה צודקת בפנמה. ב-1991 העניק לו הנשיא בוש את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

אחרי ההפסד של בוש בבחירות ב-1992, עבר צ'ייני לעסקים פרטיים הקשורים לחברות ביטחוניות ולחברות נפט. בין השאר היה יו"ר חברת האליברטון, קבלנית ענק של צבא ארצות הברית שזכתה במכרזים רבים, אך נחשדה גם בפרשות שחיתות. עברו וקשריו עם החברות האלה הובילו לביקורת נגדו כשחזר לחיים הפוליטיים.

סגן הנשיא

בשנת 2000 ביקש ג'ורג' ווקר בוש מצ'ייני לעמוד בראש צוות החיפוש למועמדים לתפקיד סגן הנשיא. לבסוף הפתיע בוש, ובחר בצ'ייני עצמו. נוכח חוסר ניסיונו של בוש בנושאי ביטחון וחוץ והניסיון הרב של צ'ייני, הפך צ'ייני לאחד האנשים החזקים בממשל בתחומים אלה, אם לא החזק ביותר, ובאופן חסר תקדים לסגני נשיאים לפניו הוא נמצא במרכז קבלת ההחלטות של הממשל בנושאים אלה. דווקא העובדה שהוא הוחזר לפוליטיקה מפרישה, ושלא היו לו יומרות להיבחר לנשיאות בעצמו, העלו את השפעתו בבית הלבן בשל אמונו הרב של בוש בו^[^{דרוש מקור]}.

בעת פיגועי 11 בספטמבר 2001, היה צ'ייני בבית הלבן וניהל את תגובת הממשל ממרכז המבצעים הנשיאותי לשעת חירום (בונקר תת-קרקעי של הבית הלבן) בעוד הנשיא בוש הובהל מפלורידה, בה ביקר, למספר בסיסים צבאיים ברחבי ארצות הברית על גבי אייר פורס 1. למשך זמן מה אחר כך צ'ייני הקפיד לא להימצא באותו מקום עם בוש (תוך כדי שמירת קשר באמצעים אלקטרוניים) ולשמור על סודיות מיקומו. הוא אף נעלם מעיני הציבור.

יחד עם מזכיר ההגנה דונלד רמספלד, פטרונו הפוליטי לשעבר, הוא עומד בראש מחנה ה"נאו שמרנים" בממשל, שדחף ליציאה למלחמת עיראק, תוך כדי חיכוכים עם ה-CIA ומחלקת המדינה. החיכוכים עם ה-CIA, והוויכוח הציבורי על קבלת ההחלטה על היציאה למלחמה וההצדקות לה, הובילו לפרשת פליים, בה מעורב צ'ייני במידה רבה. פרשה זו גם גרמה לפרישתו של יועצו הקרוב וראש מטהו, לואיס ליבי, שנאלץ להתפטר אחרי שב-28 באוקטובר 2005 הוגש נגדו כתב אישום בפרשה.

הכהונה השנייה של הנשיא בוש החל מ-2005 הסתמנה בהחלשותו של המחנה הנאו-שמרן הניצי בממשל, על חשבון הריאליסטים בראשות מזכירת המדינה קונדוליזה רייס. לאורך זמן רב סירב צ'ייני להודות בטעויות שבוצעו במלחמה בעיראק, והוא נוקט בעמדה אופטימית יותר מזו של הנשיא בוש. החלפתו של רמספלד ברוברט גייטס הפרגמטי בתפקיד מזכיר ההגנה, פרישתם של מספר נצים נוספים מהממשל^[3] וההתנגדות הציבורית הרחבה בארצות הברית למלחמה בעיראק, שצ'ייני מצטייר כאחד מהאחראים ליציאה אליה, החלישה עוד יותר את השפעת משרד סגן הנשיא על קבלת ההחלטות בבית הלבן. אחת מהמחלוקות העיקריות בין שני האגפים בממשל, הוא היחס לאיראן.^[4] בעוד האגף הריאליסטי טוען כי יש לנסות להדבר עם איראן, סגן הנשיא מביע עמדה תקיפה נגד הדברות כזו ואנשי אגפו קבעו כי יש להציב לאיראן "קווים אדומים" שאם תחצה אותם, תעשה ארצות הברית שימוש בכוח כדי להפסיק את התקדמותה של איראן לעבר נשק גרעיני.^[5]

צ'ייני עמד גם בראש צוות משימה לענייני מדיניות האנרגיה בבית הלבן.

בדצמבר 2018 יצא לאקרנים סרטו של אדם מקיי, סגן הנשיא המתאר את דמותו של צ'ייני ואת הדומיננטיות שלו כסגנו של בוש הבן.

חיים אישיים

ב-1964 נישא צ'ייני ללין וינסנט, אותה הכיר עוד מימי התיכון. במשך השנים לין צ'ייני תפסה מעמד פוליטי-תקשורתי בפני עצמה, במסגרת החוגים הרפובליקניים והיא חוקרת בכירה כיום במכון הנאו-קונסרבטיבי AEI.

לדיק ולין צ'ייני שתי בנות. הבכורה ליז צ'ייני, נולדה ב-1966, בעלת השכלה במשפטים עם מומחיות במשפט בינלאומי. מאז 2002 היא משרתת בתפקידים שונים במחלקת המדינה, בעיקר בקשר למזרח התיכון. בבחירות ב-2016 נבחרה לנציגת ויאומינג בבית הנבחרים של ארצות הברית. הבת השנייה, מרי, נולדה ב-1968 ועוסקת ביחסי ציבור. שתי הבנות היו מעורבות באופן פעיל במסגרת מסעי הבחירות של אביהן לסגנות הנשיא.

ידוע כי צ'ייני לקה מספר פעמים באירועי לב. הוא עבר צנתורים ומצבו הבריאותי היה רופף לפרקים במשך כהונתו כסגן הנשיא. ב-2012, כ-3 שנים אחרי סיום תפקידו, עבר השתלת לב.^[6]

ב-11 בפברואר 2006 ירה בשוגג בפניו של ידידו בשעה שהשניים השתתפו במסע ציד בטקסס. האירוע המביך התפתח לכדי שערורייה בעקבות החמרה במצב הפצוע ובשל טיפול לקוי של הבית הלבן בפרשה.^[7]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיק צ'ייני

כתבת עומק בנוגע ליחסים בין צ'ייני לנשיא בוש, הוושינגטון פוסט, 24 ביוני 2007
סקירת הביוגרפיה של צ'ייני, מצגת אודיו ותמונות, הוושינגטון פוסט, 22 ביוני 2007
עמוס רגב ובועז ביסמוט, ‏שמעתי שישראל השמידה את הכור בסוריה - ושמחתי, באתר ישראל היום, 28 בספטמבר 2011
דיק צ'ייני באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ ראו למשל את תמיכתו בישראל וגינוי חריף של סוריה בנאום באיפ"ק במרץ 2007 באתר הבית הלבן
^ ראו למשל את נאומו ממאי 2007 במפרץ הפרסי על גבי נושאת מטוסים באתר הבית הלבן.
^ ביניהם תת-מזכיר ההגנה למודיעין סטיבן קמבון, תת-מזכיר ההגנה למדיניות דאגלס פיית', תת-מזכירת המדינה לענייני בקרת נשק וביטחון בינלאומי ג'ון בולטון ומחליפו בתפקיד זה רוברט ג'וזף, סגן מזכיר ההגנה פול וולפוביץ ועוד.
^ In Gulf, Cheney Pointedly Warns Iran, הוושינגטון פוסט, 12 במאי 2007.
^ Iran Strategy Stirs Debate at White House, הניו יורק טיימס, 16 ביוני 2007.
^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, ארה"ב: דיק צ'ייני עבר ניתוח להשתלת לב, באתר ynet, 25 במרץ 2012
^ טענות: הממשל ניסה להסתיר תאונת הירי של צ'ייני, באתר הארץ, 15 בפברואר 2006

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27976842דיק צ'ייני

[1] ראו למשל את תמיכתו בישראל וגינוי חריף של סוריה בנאום באיפ"ק במרץ 2007 באתר הבית הלבן

[2] ראו למשל את נאומו ממאי 2007 במפרץ הפרסי על גבי נושאת מטוסים באתר הבית הלבן.

[3] ביניהם תת-מזכיר ההגנה למודיעין סטיבן קמבון, תת-מזכיר ההגנה למדיניות דאגלס פיית', תת-מזכירת המדינה לענייני בקרת נשק וביטחון בינלאומי ג'ון בולטון ומחליפו בתפקיד זה רוברט ג'וזף, סגן מזכיר ההגנה פול וולפוביץ ועוד.

[4] In Gulf, Cheney Pointedly Warns Iran, הוושינגטון פוסט, 12 במאי 2007.

[5] Iran Strategy Stirs Debate at White House, הניו יורק טיימס, 16 ביוני 2007.

[6] יצחק בן-חורין, וושינגטון, ארה"ב: דיק צ'ייני עבר ניתוח להשתלת לב, באתר ynet, 25 במרץ 2012

[7] טענות: הממשל ניסה להסתיר תאונת הירי של צ'ייני, באתר הארץ, 15 בפברואר 2006

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]