ג'ון פלויד
 | |||||||
| לידה |
1 ביוני 1806 בלאקסבורג, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 1863 (בגיל 57) אבינגדון, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'ון ביוקנן פלויד | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית  הקונפדרציה | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סינקינג ספרינג, אבינגדון, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ון ביוקנן פלויד (באנגלית: John Buchanan Floyd; 1 ביוני 1806 – 26 באוגוסט 1863) היה מושל וירג'יניה ה-31, מזכיר המלחמה של ארצות הברית וקצין בצבא הקונפדרציה בתקופת מלחמת האזרחים של ארצות הברית שנוצח בקרב פורט דונלסון (אנ') המכריע.
ראשית חייו
ג'ן ביוקנן פלויד נולד ב-1 ביוני 1806 באחוזת סמית'פילד שבבלאקסבורג, וירג'יניה. הוא היה בנם הבכור של לטישיה פרסטון ושל בן זוגה, ג'ון פלויד (1837-1783), שכיהן כחבר הקונגרס של ארצות הברית בין השנים 1817 –1829 וכמושל וירג'ניה בין השנים 1830 – 1834.
ג'ון פלויד הבן סיים את לימודיו בקולג' קרוליינה הדרומית (כיום אוניברסיטת קרוליינה הדרומית) ב-1826, (על פי דיווחים מסוימים ב-1829).
ב-1 ביוני 1830 הוא נשא לאישה את בת דודו, שרה (סאלי) ביוקנן פרסטון, בתו של פרנסיס פרסטון. הם לא הביאו ילדים לעולם.
קריירה
פלויד התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה ב-1828 ועסק בעריכת דין במדינתו ובהלנה שבארקנסו, שם הוא איבד הון רב ולקה בבריאותו במיזם של שדות כותנה.
ב-1839 שב פלויד לווירג'יניה והתיישב שם במחוז וושינגטון. ב-1843 הוא נבחר למועצת העיר אבינגדון וב-1847 לבית הנבחרים של המדינה. הוא נבחר מחדש פעם נוספות וב-1849 הוא התפטר לאחר שנבחר למושל וירג'יניה. כמושל הוא דאג להקמת האנדרטה לזכרו של ג'ורג' וושינגטון בקפיטול של המדינה והניח את אבן הפינה בנוכחות נשיא ארצות הברית זאכרי טיילור ב-22 בפברואר 1850. פלויד גם המליץ לאספה הכללית להעביר חוק למיסוי סחורות שיובאו ממדינות ארצות הברית שסירבו להסגיר עבדים שנמלטו מבעליהם אזרחי וירג'יניה, צעד שהיה מפר את סמכות הסדרת הסחר הבין-מדינתי של הקונגרס על פי חוקת ארצות הברית. לאחר סיום כהונתו כמושל ב-1852 נבחר פלויד שוב לאספת הנציגים של וירג'יניה מטעם מחוז וושינגטון. הוא המשיך להיות פעיל במפלגה הדמוקרטית והיה אלקטור עבור ג'יימס ביוקנן בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1856.
מזכיר המלחמה
במרץ 1857 מונה פלויד כמזכיר המלחמה בממשלו של הנשיא ביוקנן, ועד מהרה חוסר יכולתו הניהולית בלטה, כולל ביצוע לקוי של המשלחת ליוטה (אנ'). פלויד היה מעורב בשערורייה שפרצה בסוף שנת 1860, לקראת תום כהונתו של ביוקנן ושנגעה למעילה בכספים של הלשכה לענייני אינדיאנים. אחיינה של רעייתו של פלויד, גודארד ביילי, שעבד במחלקת הפנים ושהוציא אגרות חוב מהכספת של הלשכה במהלך 1860, היה גם הוא מעורב בשערורייה זו.[1] בין הנהנים מכספים אלו הייתה החברה "ראסל, מייג'ורס וודל", שבין שאר החוזים הממשלתיים שלה היה שירות הפוני אקספרס. בדצמבר 1860, כשהתבררה מעורבותו של פלויד בפרשה, ביקש ממנו הנשיא להתפטר מתפקידו. כמה ימים לאחר מכן הוגש כתב אישום נגד פלויד באשמת שחיתות, אך אישום זה בוטל ב-1861 מסיבות טכניות. אין כל הוכחה שהוא הפיק רווחים מהפרשה, ולמעשה בסיום תקופת כהונתו הוא ניצב בפני בעיות כלכליות.
אף על פי שפלויד התנגד בגלוי לפרישת מדינות הדרום מן האיחוד עם בחירתו של אברהם לינקולן לנשיאות, התנהלותו לאחר הבחירות, במיוחד לאחר הסכסוך שלו עם ביוקנן, נתפשה כחשודה והוא הואשם בעיתונות על שליחת כמויות עצמות של כלי נשק ותחמושת ממחסני הממשלה הפדרלית אל הדרום ערב פרוץ מלחמת האזרחים.
בזיכרונותיו מתקופת המלחמה כתב יוליסס סימפסון גרנט:
פלויד, מזכיר המלחמה, פיזר את הצבא כך שכוחות גדולים שלו ייכנסו למלכוד כאשר יחלו מעשי האיבה והעביר את התותחים ואת כלי הנשק הכלים ממאגרי נשק בצפון אל הדרום כך שהם יהיו בהישג יד כאשר המורדים יצטרכו אותם.[2]
לאחר התפטרותו של פלויד, חקרה וועדה של הקונגרס בקיץ ובסתיו 1861 את מעשיו כמזכיר המלחמה. במסגרת עבודת הוועדה נבחן כל התיעוד ונבדקו פקודות המשלוח של כלי נשק ותחמושת מהשנים 1859 ו-1860. נמצא תיעוד שבתגובה לפשיטה של ג'ון בראון על הרפר'ס פרי, הוא תגבר מצבורי נשק ותחמושת פדרליים בכמה ממדינות הדרום ביותר מ-115,000 רובי מוסקט בסוף 1859. הוא גם הורה על העברת תחמושת כבדה למבצרים הכבדים בנמל גלווסטון שבטקסס ולמבצר החדש שב"אי הספינה" שעל חופי מיסיסיפי. ככל הנראה, בימים האחרונים לכהונתו הייתה לפלויד כוונה לשלוח את התותחים הכבדים הללו אך הוראותיו בוטלו על ידי הנשיא.
התפטרותו של פלויד ב-29 בדצמבר 1860 הואצה על ידי סירובו של הנשיא ביוקנן להורות למייג'ור רוברט אנדרסון לנטוש את מבצר פורט סאמטר, צעד שבסופו של דבר הוביל לפרוץ המלחמה. ב-27 בינואר 1861 הוא הואשם על ידי חבר המושבעים הגדול של מחוז קולומביה בקשירת קשר ובהונאה. פלויד הופיע לפני בית משפט פלילי בוושינגטון ב-7 במרץ 1861 כדי להשיב על ההאשמות נגדו. על פי העיתון Harper's Weekly כתב האישום בוטל.
כתב האישום נגד פלויד בוטל. כתב האישום כנגד מזכיר המלחמה לשעבר פלויד בוטל בבית המשפט בוושינגטון על בסיס העובדה שלא הייתה שום עדות על הונאה מצדו ושנמנע דיון בבית משפט על ההאשמה על רשלנות בפרשת אגרות החוב של האינדיאנים על פי חוק משנת 1857 שאוסר העמדה לדין כאשר הצד המעורב בעניין העיד לפני ועדה של הקונגרס שדנה בעניין.[3]
מלחמת האזרחים
לאחר פרישת וירג'יניה מן האיחוד מונה פלויד כקצין בדרגת מייג'ור גנרל בצבא המילואים של המדינה, אך ב-23 במאי 1861 הוא מונה כבריגדיר גנרל בצבא הקונפדרציה. בתחילה הוא הועסק בכמה מבצעים בלתי מוצלחים בעמק קנאווה שבווירג'יניה המערבית תחת פיקודו של הגנרל רוברט אדוארד לי, שם הוא גם הובס וגם נפצע בידו בקרב קרנפיקס פרי ב-10 בספטמבר. הוא האשים את בריגדיר גנרל הנרי וייז בתבוסת הקונפדרציה בקרב זה, בציינו שוייז סירב לבוא לעזרתו. חבר בית הנבחרים של וירג'יניה מסון מתיוס, שבנו אלכסנדר פ. מתיוס היה שלישו האישי של וייז, בילה כמה ימים במחנותיהם של וייז ושל פלוייד כדי למצוא פתרון לעימות המסלים שבין שני הקצינים. לאחר מכן הוא כתב לנשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס בו הוא האיץ בו שהשניים יודחו מתפקידם, בציינו "אני מאוד מרוצה מכך שכל אחד מהם יגיע לסיפוק מלראות את השני מחוסל".[4] בהמשך העביר דייוויס את וייז מתפקידו באזור מערב וירג'יניה והותיר את פלויד כמפקד יחיד על האזור.
בינואר 1862 נשלח פלויד אל הזירה המערבית כדי להתייצב בפני הגנרל אלברט סידני ג'ונסטון והוא מונה לפקד על דיוויזיה. ג'ונסטון שלח את פלויד לתגבר את פורט דונלסון ולקחת על עצמו את הפיקוד שם. הוא קיבל את הפיקוד של המבצר ב-13 בפברואר, יומיים לאחר שצבא האיחוד הגיע למקום והוא היה למפקד המקום השלישי תוך שבוע אחד. פורט דונלסון הגנה על נהר קמברלנד החיוני, ובאופן עקיף על עיר התעשייה נאשוויל ועל שליטת הקונפדרציה במרכז טנסי. היה זה המבצר השכן פורט הנרי ששכן על טנסי, שב-6 בפברואר נכבש על ידי כוחות צבא האיחוד בפיקודו של יוליסס סימפסון גרנט ועל ידי ספינות תותחים. פלויד לא היה הבחירה המתאימה להגנת נקודה חיונית כזאת, שכן הייתה לו השפעה פוליטית, אך לא את הניסיון הצבאי המתאים. לגנרל ג'ונסטון היו גנרלים אחרים בעלי ניסיון ובכירים יותר כמו פ. ג. ט. בורגארד וויליאם ג'. הארדי, שהיו זמינים והוא שגה שגיאה חמורה כאשר בחר בפלויד. לפלויד הייתה השפעה מועטה על קרב פורט דונלסון והוא נכנע לקצינים הכפופים לו המנוסים יותר, גדעון ג'ונסון פילו וסיימון בוליבר באקנר. כאשר כוחות האיחוד הכניעו את המבצר ואת העיירה של דובר, שיגר צבא הקונפדרציה מתקפה ב-15 בפברואר בניסיון לפתוח נתיב מילוט. אף על פי שבתחילה המתקפה הייתה מוצלחת, ההססנות מצדו של פילו הותירה את כוחות הקונפדרציה בחפירות, כשהם מתמודדים עם תגבורות הולכות וגוברות שקיבל גרנט.
גנרל פלויד, הקצין המפקד, שהיה מוכשר בכל תפקיד אזרחי, לא היה חייל, וככל הנראה לא היו לו התכונות של אחד כזה. בנוסף, הוא לא התאים לפיקוד בשל העובדה שמצפונו הטריד אותו וגרם לו להיות מפוחד. כמזכיר המלחמה הוא נשבע לשמור על חוקת ארצות הברית ולהילחם כנגד כל האויבים. הוא הפר אמון זה.[5]
בשעה מוקדמת בבוקרו של ה-16 בפברואר החליטו הגנרלים וקציני השדה להורות לכוחותיהם להיכנע. פלויד, שחשש שהוא ייעצר בעוון בגידה אם הוא יישבה על ידי צבא האיחוד, העביר את הפיקוד לפילו, שמיד העבירו לבקנר. קולונל נייתן בדפורד פורסט וכל רגימנט הפרשים של טנסי שבפיקודו נמלטו בעוד שפילו נמלט על סירה קטנה אל מעבר לנהר קמברלנד. בבוקר המחרת נמלט פלויד באמצעות אוניית קיטור עם רגימנטי הרגלים ה-36 וה-51 של וירג'יניה, עם שתי סוללות תותחים וחלקים של יחידות נוספות שהיו תחת פיקודו. הוא הגיע בשלום לנאשוויל ועלה בידו להימלט זמן קצר לפני שבקנר נכנע בפני גרנט באחד התבוסות האסטרטגיות הגדולות ביותר של הקונפדרציה במלחמה. פלויד שוחרר ב-11 במרץ 1862 מהפיקוד על ידי הנשיא דייוויס מבלי שהוקם גוף שיחקור את מעשיו. הוא חזר לתפקידו כמייג'ור גנרל במיליציה של וירג'יניה, אך עד מהרה התדרדרה בריאותו. ג'ון פלויד נפטר שנה מאוחר יותר באבינגדון, וירג'ניה ונטמן בבית הקברות סינקינג ספרינג.
קישורים חיצוניים
- John B. Floyd in Encyclopedia Virginia
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Isaac N. Morris. Abstracted Indian trust bonds ... Report ... (and Supplemental report). Washington: Government Printing Office.
- ^ Áine Cain, One of the worst US presidents in history wasn't just incompetent — it was his beliefs that led to failure, www.businessinsider.com, Feb 19, 2018.
- ^ Jefferson Davis Vetoes Slave Trade Act - The Civil War
- ^ Cowles, Calvin Duvall (1897). The War of Rebellion: A compilation of the official records of the Union and Confederate Armies. United States War Department. p. 864.
- ^ Ulysses S. Grant, Frank J. Williams, The Personal Memoirs of Ulysses S. Grant: The Complete Annotated Edition, Harvard University Press, 2017, p. 214.
.svg)
