ראסל אלגר
 | |||||||
| ראסל אלגר | |||||||
| לידה |
27 בפברואר 1836 לה פאייט, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 בינואר 1907 (בגיל 70) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ראסל אלכסנדר אלגר | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אלמווד, דטרויט, מישיגן, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ראסל אלכסנדר אלגר (באנגלית: Russell Alexander Alger; 27 בפברואר 1836 – 24 בינואר 1907) היה מושל מישיגן ה-20, חבר הסנאט של ארצות הברית ומזכיר המלחמה של ארצות הברית בתקופת ממשלו של נשיא ארצות הברית ויליאם מקינלי. מקובל שהוא קרוב משפחה רחוק של הסופר הורשיו אלגר, אם כי לראסל אלגר היו סיפורי "עליה מאפשתות" משלו, ובסופו של דבר הוא היה קצין צבא, איל הון, בעל חברת רכבות ופקיד ממשל במגוון תפקידים בכירים.[1]
ראשית חייו
ראסל אלכסנדר אלגר נולד ב-27 בפברואר 1836 בעיירה לה פאייט שבמחוז מדינה שבאוהיו. הוריו היו ראסל וקרוליין (לבית מולטון) אלגר. בגיל 13 הוא התייתם ועבד בחווה כדי לפרנס את עצמו ואת שני אחיו הצעירים. הוא למד בבית הספר התיכון ריצ'פילד שבמחוז סאמיט שבאוהיו ובמשך שנתיים לימד בבית ספר כפרי. הוא למד משפטים באקרון ובמרץ 1859 התקבל ללשכת עורכי הדין. בתחילה הוא עסק בעריכת דין בקליבלנד וב-1860 הוא עבר לגרנד ראפידס, מישיגן, שם הוא היה פעיל בתעשיית העץ.
ב-2 באפריל 1861 הוא נשא לאישה את אנט הולדנה סקוויר הנרי מגרנד ראפידס. לזוג נולדו שישה ילדים. בנם הצעיר פרדריק סיים ב-1899 את אוניברסיטת הרווארד, שירת כלוטננט קולונל בחיל המשלוח של ארצות הברית בצרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה ועוטר בעיטור לגיון הכבוד הצרפתי.
אלגר היה בן למשפחה מכובדת, שרבים מבניה היו מעורבים בפוליטיקה של מישיגן במאה ה-20 ופעילים במפלגה הרפובליקנית.[2] בנו, ראסל א. אלגר הבן, היה פעיל מאוד במאמצי השכנוע של חברת המכוניות פאקרד להעביר את מפעליה מאוהיו למישיגן. הוא גם בנה את גרוס פוינט שבמישיגן, אחוזה מפוארת בסגנון הרנסאנס, שב-1949 נתרמה לטובת הפיכתה לאתר זיכרון לוותיקי מלחמת העולם השנייה.[3]
ראסל אלגר החזיק בבעלותו גם בית בעיירה אלקונה שבמישיגן ששימש אותו כאשר השגיח על עסקי תעשיית העץ שלו.
מלחמת האזרחים
אלגר התגייס לצבא האיחוד ב-2 בספטמבר 1861. הוא מונה לשמש כקצין ברגימנט הפרשים השני של מישיגן.
בקרב בונסוויל ב-11 ביולי 1862 הוא נשלח על ידי קולונל פיליפ שרידן לתקוף את האגף האחורי של האויב עם תשעים חיילים נבחרים. כוחות צבא הקונפדרציה נחלו תבוסה קשה ואף על פי שאלגר נפצע ונלקח בשבי, עלה בידו להימלט באותו יום. ב-16 באוקטובר הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל ברגימנט הפרשים השישי של מישיגן.
ב-28 בפברואר 1863 קודם אלגר לדרגת קולונל ברגימנט הפרשים החמישי של מישיגן. הכוח שבפיקודו היה הראשון שנכנס לגטיסברג ב-28 ביוני והוא הוזכר במיוחד בדיווח של גנרל ג'ורג' ארמסטרונג קסטר על פעולות הפרשים שם. אלגר נחשב לאסטרטג ויחד עם הנשיא לינקולן הוא עמד בשדה הקרב וסקר את פעולות האספקה של האיחוד ובעודו רודף אחר האויב ב-8 ביולי הוא נפצע קשה בבונסבורו שבמרילנד. הוא השתתף במערכות העמק של גנרל שרידן ב-1864 בווירג'יניה. ב-11 ביוני 1864, בתחנת טרוויליאן, הוא לכד כוח גדול של לוחמי הקונפדרציה באמצעות תקיפת פרשים מוצלחת. ב-20 ביוני 1864 פרש אלגר מהצבא. ב-1866 הוא מונה לדרגת ייצוג של בריגדיר גנרל בצבא המתנדבים ושנה לאחר מכן כמייג'ור גנרל.
במשך שלוש שנים הוא השתתף ב-66 קרבות שונים. ב-1868 הוא נבחר להיות המפקד הראשון של מחלקת מישיגן של הצבא הגדול של הרפובליקה וב-1889 הוא היה למפקד הלאומי של הארגון. הוא גם היה חבר בפיקוד של המסדר הצבאי של הלגיון הנאמן של ארצות הברית. שני בניו של אלגר, פרדריק וראסל הבן, היו עמיתים יורשים במסדר.
פעילות עסקית
לאחר מלחמת האזרחים התיישב אלגר בדטרויט ועמד בראש "חברת אלגר, סמית' ושות'" ובראש "חברת העץ של מניסטיק". יער האורנים שבבעלותו שעל חוף ימת יורון היה בשטח של 260 קמ"ר ומדי שנה הופקו ממנו יותר מ-180,000 מטרים מעוקבים של עץ. לצורך שינוע העצים, יזם אלגר את הקמת "חברת הרכבות של דטרויט ביי סיטי ואלפנה",[4] שאלגר שימש כנשיאה.
קריירה פוליטית
מושל מישיגן
ב-1884 נבחר אלגר כמושל מישיגן וכיהן בתפקיד זה מה-1 בינואר 1885 ועד 1 בינואר 1887. במערכת הבחירות של 1886 הוא סירב להציג את מועמדותו מחדש ושימש כנציג המפלגה הרפובליקנית בחבר האלקטורים בבחירות לנשיאות של 1888. שמו של אלגר הוצג כמועמד לנשיאות בוועידה הארצית של הרפובליקנים ב-1888. הוא זכה ב-142 קולות כשהמינימום הדרוש לבחירה היה 416 קולות ובנג'מין הריסון זכה במועמדות המפלגה וניצח בבחירות הכלליות. באותה שנה נבחר אלגר למפקד מחלקת מישיגן של ארגון "הצבא הגדול של הרפובליקה" (Grand Army of the Republic) ושנה לאחר מכן כמפקד העליון הארצי ה-18 של הארגון.
מזכיר המלחמה
ב-5 במרץ 1897 מונה אלגר למזכיר המלחמה של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ויליאם מקינלי. כמזכיר המלחמה הוא המליץ על הגדלת התשלומים לסגל הצבאי ששירת בשגרירויות ובצירויות מעבר לים. הוא המליץ על חקיקה שתאפשר את מינויו של עוזר שני למזכיר המלחמה ועל הקמת כוח שיטור בקובה, בפוארטו ריקו ובפיליפינים. נמתחה עליו ביקורת על הכנות בלתי מספיקות ועל תפקוד בלתי יעיל של מחלקת המלחמה במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד, במיוחד בשל מינויו של ויליאם ר. שפטר כמפקד חיל המשלוח לקובה.[5] המונח "אלגריזם" הפך לכינוי לטענה לחוסר יכולת של הצבא, בעיקר בהשוואה לביצועים המרשימים יותר של הצי.[6] ב-1 באוגוסט 1899 התפטר אלגר מתפקידו על פי בקשתו של הנשיא מקינלי.
נקמתו במוסבי
זווית נוספת בכהונתו של אלגר בממשל מקינלי היה נקמתו האישית בקולונל לשעבר בצבא הקונפדרציה ג'ון מוסבי. מוסבי, דמות מפורסמת (או ידועה לשמצה) שימש כקונסול ארצות הברית בהונג קונג בממשלו של רתרפורד הייז, אך הוחלף עם בחירתו של גרובר קליבלנד. עם שובו לארצות הברית, קיבל מוסבי מידידו הקרוב הנשיא יוליסס סימפסון גרנט תפקיד בחברת הרכבות סאותרן פסיפיק, שבו הוא שימש במשך 15 שנים. כאשר הוחלפה הבעלות על החברה, איבד מוסבי את משרתו, כך כשמקינלי נבחר לנשיאות, הוא שב למזרח כדי לחפש תפקיד בממשל החדש. מוסבי הכיר את מקינלי במשך שנים בעקבות מעורבותו בפוליטיקה של המפלגה הרפובליקנית, הן בווירג'יניה והן בקליפורניה.
ללא ידיעתו של מוסבי שעשה דרכו מזרחה עם תקוות למשרה טובה בממשל החדש, עשה אלגר ככל שביכולתו כדי להכשיל את איש הקונפדרציה לשעבר. שנאתו למוסבי הייתה אישית. כאשר הוא שירת תחת שרידן בשננדואה ב-1864, נתפסו כמה מפקודיו כשהם מעלים בתים באש בעמק והם הוצאו להורג על ידי אנשיו של מוסבי כפושעי מלחמה. אלגר מעולם לא שכח או סלח על מה שאירע, אף על פי שמוסבי לא נכח שם באירועים אלו, אך הוא תמך במעשי אנשיו. כך, על אף שהוא התבקש לשלוח רשימה של משרות שהוא היה מעוניין בהן, עד הגיעו מהחוף המערבי, התברר למוסבי שכל המשרות ניתנו "באופן בלתי צפוי" למישהו אחר והוא נאלץ לשוב מערבה מאוכזב וללא שום תפקיד. אך מעורבותו של אלגר בהשבת תקוותיו של מוסבי ריקם לא נותרו חסויות. הדבר דווח ב-11 במאי 1898 בעיתון San Francisco Call תחת הכותרת "אלגר שונא את מוסבי" וקרוב לוודאי שעד שהוא קרא את המאמר, למוסבי בן ה-65 לא היה מושג שכישלונו להשיג את המשרה בה חשק לא היה קשור בהכרח לחוסר מזל.
סנאטור
ב-27 בספטמבר 1902 מונה אלגר על ידי מושל מישיגן אהרון ט. בליס כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מישיגן במקומו של ג'יימס מקמילן שנפטר. לאחר מכן, בינואר 1903 הוא נבחר לסנאט על ידי בית המחוקקים של המדינה. ראסל אלגר כיהן בתפקיד עד מותו בוושינגטון די. סי. ב-1907. במהלך טקס הזיכרון לכבודו, אמר עליו הסנאטור ג'ון ספונר מוויסקונסין: "אף אחד ללא מטרה נאצלת, שאיפות מוצדקות היטב, אופי חזק, ואיכויות מצוינות לרוב, לא יכול היה להטביע את חותמו ולהשאיר מאחוריו קריירה כזאת".[7] אלגר נטמן בבית הקברות אלמווד שבדטרויט, מישיגן.
הנצחתו
העיירה אלגר שבחצי האי התחתון של מישיגן נקראה על שמו ב-1882. זוהי קהילה קטנה השוכנת באזור בו התנהלו עסקי תעשיית העץ והרכבות של אלגר. כמו כן נקרא על שמו מחוז הנמצא בחצי האי העליון של מישיגן שנוסד ב-1885.
במאי 1898 הקימה מחלקת המלחמה את מחנה ראסל א. אלגר בחווה בשטח של 5.7 קמ"ר שנקראה "אחוזת וודברן " ליד הכפרים הקטנים פולס צ'רץ' ודן לורינג שבוירג'יניה. בזמן קיומו הקצר של המחנה אומנו שם 23,000 איש לקראת שירותם במלחמת ארצות הברית–ספרד. בשל מגפה של טיפואיד שהתחוללה בו ננטש המחנה בחודש סיום המלחמה, אוגוסט 1898, והשטח נמכר חודש לאחר מכן. המקום מונצח בציון רשמי של מדינת וירג'יניה.[8]
באותה שנה צולם סרט שכותרתו "גנרל וילר ומזכיר המלחמה אלגר במחנה וילקוף" שתיעד ביקור רשמי של אלגר.[9] מחנה וילקוף היה בניו יורק ואירוע זה אפשר לממשל מקינלי להשיג תמיכה מהעיתונות הניו-יורקית.[10]
אנדרטה מעשה ידיו של הפסל מדטרויט קרלו רומנלי, שכוללת פסל ארד של אלגר הניצב על מסד אבן, ניצבת בשטחי בניין ויליאם ג. מאדר בעיר מוניסינג שבמישגן. האנדרטה הוקמה ביוני 1909 במימון יורשיו של אלגר ובמימון מועצת החינוך של מוניסינג. מזרקת זיכרון בפארק גרנד סירקוס שבדטרויט, מעשה ידיהם של הפסל דניאל צ'סטר פרנץ' ושל האדריכל הנרי בייקון, הוקמה לזכרו של אלגר ב-1921.
בעיירה בלאק ריבר שבמישיגן קרוי רחוב על שמו וכן בכפר לינקולן שבמדינה. בעבר היה קיים מחנה אלגר במרחק קצר מאגם מד (כיום אגם ג'וול) שבמחוז אלקונה שבמישיגן.[11]
אתר הזיכרון גרוס פוינט שוכן באחד מהבתים לשעבר של משפחת אלגר.[3]
השכונה אלגר הייטס שבדרום-מזרח העיר גראנד רפידס שבמישיגן קרויה על שמו.[12]
ב-1942 נקראה ספינה מסדרת אוניות ליברטי בשם SS Russell A. Alger.[13]
קישורים חיצוניים
- ראסל אלגר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- Bell, William Gardner (1992). "Russell Alexander Alger". Secretaries of War and Secretaries of the Army: Portraits & Biographical Sketches. United States Army Center of Military History.
- Biography of Alger through 1891 from "Chapter LIII: Grand Rapids and Kent County in the War for the Union," Baxter, Albert, History of the City of Grand Rapids, New York and Grand Rapids: Munsell & Company, Publishers, 1891.
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Bourasaw, Noel V., "Russell A. Alger, logging capitalist, Michigan governor, Secretary of War," Skagit River Journal of History & Folklore, 2004.
- ^ Kestenbaum, Lawrence. "The Political Graveyard: Index to Politicians: Alexandre to Alleman".
- ^ 3.0 3.1 "The Alger Family".
- ^ Berry, Dale. "Railroad History Story: Railroad Origins in Alpena, Michigan". RRHX: Michigan's Internet Railroad History Museum. Archived from the original on July 24, 2013.
- ^ Folsom, Dr Burton W.; 7, published on Dec; 1998. "Russell Alger and the Spanish–American War".
- ^ "Russell Alexander Alger - The World of 1898: The Spanish–American War (Hispanic Division, Library of Congress)".
- ^ Congressional Record: Proceedings and Debates of the United States Congress, U.S. Government Printing Office, 1930, p. 12131.
- ^ "Camp Russell A. Alger Historical Marker".
- ^ "General Wheeler and Secretary of War Alger at Camp Wikoff", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ McSherry, Patrick. "Camp Wikoff".
- ^ "Gazateer of Obscure Michigan Place Names". Herbarium, University of Michigan. Archived from the original on September 9, 2015.
- ^ "Welcome to the Alger Neighborhood - Alger Heights".
- ^ Maritime Administration. "Russell A. Alger". Ship History Database Vessel Status Card. U.S. Department of Transportation, Maritime Administration.
.svg)
27667514ראסל אלגר
- מזכירי המלחמה של ארצות הברית
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ויליאם מקינלי
- מושלי מישיגן
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הרפובליקנית
- חברי הסנאט של ארצות הברית ממישיגן
- סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1888
- מלחמת ארצות הברית–ספרד
- אנשי צבא האיחוד
- אמריקאים שנולדו ב-1836
- אמריקאים שנפטרו ב-1907