גדעון ולס
 | |||||||
| לידה |
1 ביולי 1802 גלסטונברי, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 1878 (בגיל 75) הרטפורד, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סדר היל, הרטפורד, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
גדעון ולס (באנגלית: Gideon Welles; 1 ביולי 1802 - 11 בפברואר 1878), שנודע בכינוי אבא נפטון (Father Neptune), היה מזכיר הצי של ארצות הברית בין השנים 1861–1869, משרה שלה הוא מונה לאחר שתמך באברהם לינקולן בבחירות לנשיאות של 1860. אף על פי שהתנגד למצור הימי של האיחוד על נמלי דרום ארצות הברית, הוא מילא כראוי את חלקו בתוכנית אנקונדה, שחסמה את קו החוף של הקונפדרציה ומנעה את תנועת הסחר של הכותנה תמורת אספקת צורכי המלחמה שלה. תוכנית זו נתפסה כגורם העיקרי לניצחון האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית, והישגו של ולס בהרחבת צי ארצות הברית כמעט פי עשרה בגודלו זכה לשבחים מרובים. ולס דחף למיסודה של מדליית הכבוד.
ראשית חייו
גדעון ולס נולד ב-1 ביולי 1802 בגלסטונברי שבקונטיקט.[1] הוריו היו סמואל ולס ואן הייל. אביו עסק בסחר ימי והיה תומך נלהב של הדמוקרטיה הג'פרסונאית.[2] הוא השתתף בוועידה שב-1818 כוננה בה חוקת קונטיקט הראשונה שביטלה את כתב הזכויות הקולוניאלי וניתקה באופן רשמי את הקשרים הפוליטיים של קונטיקט עם בריטניה שהתקיימו לפני המהפכה האמריקאית. בניגוד ל"הוראות היסוד של קונטיקט", החוקה של 1818 הבטיחה את חופש הדת. הוא היה בן הדור השביעי של משפחתו באמריקה. בן הדור הראשון של המשפחה היה תומאס ולס,[3] שהגיע לקונטיקט ב-1635 והיה האדם היחידי במושבה שהחזיק בכל ארבע המשרות הבכירות בה: מושל, סגן מושל, גזבר המושבה ומזכיר המושבה. הוא גם היה זה שניסח את "הוראות היסוד".
גדעון ולס היה נינם של קפטן סמואל ולס ושל רעייתו רות לבית רייס, בתו של אדמונד רייס, שהיגר ב-1638 לסדברי שבמסצ'וסטס וייסד את מרלבורו, מסצ'וסטס.
ב-16 ביוני 1835 נשא גדעון ולס את מרי ג'יין הייל,[4] בתם של אליאס וייט הייל וג'יין מלהאלאן. אביה של ג'יין סיים ב-1794 את לימודיו בקולג' ייל ועסק בעריכת דין בפנסילבניה.[5] לגדעון ולמרי ג'יין נולדו שישה ילדים.
ולס למד באקדמיה האפיסקופלית שבצ'שייר, קונטיקט ולאחר מכן קיבל תואר מהאקדמיה לספרות, מדע ולימודים צבאיים בנוריץ', ורמונט (כיום אוניברסיטת נוריץ').[1] הוא למד משפטים והוסמך כעורך דין, אך אז עבר לעסוק בעיתונאות וב-1826 הוא היה למייסד והעורך של העיתון "הרטפורד טיימס". בשנים 1827, 1829-1830, 1832 ו-1834–1835 הוא היה חבר בית הנבחרים של קונטיקט מטעם המפלגה הדמוקרטית. לאחר מכן הוא שימש במגוון תפקידי ממשל בקונטיקט, כולל חשב של המדינה בשנים 1832 ו-1842–1843 וכן כמנהל הדואר בהרטפורד בשנים 1836–1841 וכראש המשרד לאספקה ולמדים של צי ארצות הברית בין השנים 1846-1849.[6]
ולס היה איש הדמוקרטיה הג'קסונאית ופעל בשיתוף פעולה עם מרטין ואן ביורן ועם ג'ון מילטון נילס. יריבו העיקרי במפלגה הדמוקרטית בקונטיקט היה אייזק טוסי, שלימים החליף אותו ולס בתפקיד מזכיר הצי. אף על פי שוולס היה תומך נאמן של ג'יימס פולק בבחירות לנשיאות של 1844, הוא נטש את המפלגה הדמוקרטית ב-1848 כדי לתמוך במערכת הבחירות של מרטין ואן ביורן מטעם "מפלגת הקרקע החופשית" (Free Soil Party).
ב-1854 העביר ולס את תמיכתו אל המפלגה הרפובליקנית שנוסדה אז, בעיקר בשל היותו מתנגד לעבדות, וב-1856 הוא ייסד עיתון בשם "הרטפורד איבנינג ניוז" שהיה רפובליקני בהשקפותיו מבשך עשורים רבים.
מזכיר הצי
תמיכתו החזקה של ולס באברהם לינקולן בבחירות לנשיאות של 1860 הפכו אותו למועמד ריאלי שייצג את ניו אינגלנד בקבינט של לינקולן. במרץ 1861 מינה אותו לינקולן לתפקיד מזכיר הצי של ארצות הברית.
בכניסתו לתפקיד מצא ולס את מחלקת הצי באי-סדר תוך כדי שקציני צי מהדרום מתפטרים בהמוניהם. צעדו המרכזי הראשון היה שיגור ספינת המלחמה החזקה ביותר של הצי, USS Powhatan, להסיר את המצור על פורט סאמטר בהוראתו של הנשיא לינקולן. לרוע המזל, הורה מזכיר המדינה ויליאם סיוארד על דעת עצמו לספינה זו להפליג לפורט פיקנס שבפלורידה, ובכך חיסל את סיכויו של מייג'ור רוברט אנדרסון להחזיק מעמד מול המתקפה על המבצר. כמה שבועות לאחר מכן, כאשר דחף סיוארד להטלתו של מצור ימי על נמלי הדרום, התנגד לכך ולס בתקיפות אך בסופו של דבר הכריע הנשיא לינקולן בעד הטלת המצור. על אף הספקות שקיננו בליבו של ולס בנוגע למצור, עלה בידו לבנות מחדש את כוחו של הצי וליישם את הטלת המצור שהוכח כצעד יעיל. מסדר כוחות של 76 ספינות ו-7,600 מלחים ב-1861, גדל כוחו של הצי פי עשרה ב-1865. פעולתו של הצי במסגרת תוכנית אנקונדה החלישה משמעותית את יכולתה של הקונפדרציה לממן את עלויות המלחמה באמצעות סחר הכותנה המוגבל, ואף על פי שלא עלה בידי הצי לחסום באופן מוחלט את כל 5,600 הקילומטרים של חופי הדרום, המצור הימי היה תרומה חשובה לניצחון האיחוד. הנשיא לינקולן כינה את ולס "נפטון".[7]
עם פרוץ מלחמת האזרחים, כתב אדמירל דייוויד דיקסון פורטר לוולס ש"התשלום הניתן כעת לצוותי הספינות... מתאים לעיתות שלום ולא לעיתות מלחמה". בהזדמנות אחרת אמר פורטר לוולס שבספינתו שלו קיים מחסור בפחם ושיש צורך באוניות קיטור קטנות בעלות שוקע נמוך כדי שהמצור יהיה יעיל. באזור שבין מוביל לנהר המיסיסיפי ניצבו אין ספור איונים שאפשרו לכלי שיט קטנים של הקונפדרציה לחמוק מהמצור.
על אף הצלחותיו, לא היה ולס ביחסים טובים עם חבריו לקבינט. רגשותיו האנטי-בריטיים גרמו לעימותים בינו לבין סיוארד ועמדותיו השמרניות של ולס הובילו לוויכוחים בינו לבין מזכיר האוצר סלמון צ'ייס ובינו לבין מזכיר המלחמה אדווין סטנטון.[8]
לאחר רצח לינקולן המשיך ולס לכהן כמזכיר הצי בממשלו של אנדרו ג'ונסון. ב-1866, יחד עם סיוארד, תרם ולס רבות להקמתה של מפלגת האיחוד הלאומי (אנ') כמפלגת אלטרנטיבה שלישית שתמכה במדיניות הפיוס של ג'ונסון. ולס גם היה משתתף מרכזי במערכה הכושלת של ג'ונסון לקידום מאמצי השיקום ולתמיכה במועמדים בבחירות אמצע הכהונה באותו סתיו. אף על פי שוולס כתב ביומנו שהתנהלותו של ג'ונסון באותה מערכה גרמה לו לייאוש, במיוחד בשל נטייתו של הנשיא להתעמת ישירות עם טרדנים, הוא נותר נאמן לג'ונסון ובמהלך משפט ההדחה שלו הוא תמך בו.
שנותיו האחרונות
לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים, שב ולס לקונטיקט ועסק בכתיבה, בעריכת עיתונים והוציא לאור מספר ספרים עד למותו, כולל ביוגרפיה בשם "לינקולן וסיוארד" שפורסמה ב-1874.[9] ולס היה עמית מדרגה שלישית של "המסדר הצבאי של הליגיון הנאמן של ארצות הברית" (Military Order of the Loyal Legion of the United States). בעוד שמסדר זה כלל בעיקר קציני צבא האיחוד שלחמו במלחמת האזרחים, התאפשרה גם קבלתם של אזרחים שתרמו תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי כחברי כבוד (עמיתים מדרגה שלישית). ולס גם תרם רבות למיסודה של מדליית הכבוד במסגרת הצי.[10]
לקראת סוף שנת 1877 החלה בריאותו להתדרדר. גדעון ולס נפטר כתוצאה מסטרפטוקוקוס בגרון ב-12 בפברואר 1878 בהרטפורד בגיל 75.[1] הוא נטמן בבית הקברות סדר היל שבהרטפורד. צי ארצות הברית הנציח אותו בקריאת משחתת על שמו שהייתה בשירות בשנים 1919-1940,[11] ובמשחתת נוספת שנקראה על שמו שהייתה בשירות בשנים 1943-1946.[12] על שמו נקרא גם חדר האוכל באקדמיית צ'שייר ובית ספר בגלסטונברי שבקונטיקט.[13] ב-1910 הוקדש לזכרו פארק בשכונת לינקולן סקוור שבשיקגו.[14] ב-2014 נפתחה בקרבת מקום מסעדה הנושאת את שמו.[15]
קישורים חיצוניים
- Gideon Welles at the Naval Historical Center
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "Obituary: Gideon Welles". New York Times. February 12, 1878.
- ^ Niven, John. Gideon Welles; Lincoln's Secretary of the Navy Publisher: Oxford University Press US, 1973, pp. 6-8.
- ^ Niven, John. Gideon Welles; Lincoln's Secretary of the Navy Publisher: Oxford University Press US, 1973Niven, p. 7.
- ^ "Obituary: Mrs. Gideon Welles". New York Times. March 4, 1886.
- ^ Niven, John. Gideon Welles; Lincoln's Secretary of the Navy Publisher: Oxford University Press US, 1973, pp. 15-16.
- ^ "Gideon Welles papers, 1777–1911". Manuscript Division, Library of Congress. 1997
- ^ Marinaro, Michael. "Gideon Welles, US Secretary of the Navy and Lincoln's "Neptune"". Connecticut History.
- ^ John Mooney, Gideon Welles’s Role in Lincoln’s Cabinet, Connecticut History org.
- ^ Lincoln and Seward: by Gideon Welles, New York: Publisher, Sheldon and Company, 1874.
- ^ "The Navy's Medal of Honor". Department of the Navy – Naval Historical Center. October 30, 2007. Archived from the original on July 9, 1997.
- ^ USS WELLES (DD-257) - NavSource Naval History
- ^ USS WELLES (DD-628) - NavSource Naval History
- ^ "Gideon Welles School". sites.google.com.
- ^ Welles Park - Chicago Park District
- ^ אתר המסעדה
.svg)
29289775גדעון ולס