ג'ורג' קרופורד
 | |||||||
| לידה |
22 בדצמבר 1798 מחוז קולומביה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 ביולי 1872 (בגיל 73) אוגוסטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'ורג' ווקר קרופורד | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סאמרסוויל, אוגוסטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ורג' ווקר קרופורד (באנגלית: George Walker Crawford; 22 בדצמבר 1798 – 27 ביולי 1872) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. ב-1827 מונה קרופורד לתובע הכללי של ג'ורג'יה על ידי מושל ג'ורג'יה, ג'ון פורסיית' ובתפקיד זה הוא כיהן עד 1831. קרופורד גם כיהן במשך חמש שנים בבית הנבחרים של ג'ורג'יה כנציג מחוז ריצ'מונד, על בסיס המצע של זכויות המדינות בארצות הברית.
קרופורד כיהן גם כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית כשנבחר למלא את מקומו של ריצ'רד ו. הברשאם שנפטר בעת כהונתו. הוא נבחר גם למושל ג'ורג'יה ה-38, וכיהן בתפקיד זה שתי תקופות כהונה בין השנים 1843 – 1847. הוא היה המועמד היחידי של המפלגה הוויגית בהיסטוריה של ג'ורג'יה שכיהן בתפקיד זה. בין השנים 1849 – 1850 שימש קרופורד כמזכיר המלחמה של ארצות הברית.[1]
תקופת כהונתו של קרופורד בקבינט של ארצות הברית בתקופת ממשלו של הנשיא זאכרי טיילור נעכרה בשל סברה שנגעה לתביעת אישור צוואה שהוא הסדיר עבור יורשיו של ג'ורג' גלפין. קרופורד קיבל תשלום עבור שירותיו, ויריביו הפוליטיים כינו זאת כ"פרשת גלפין" (אנ'), ובכך הגיע הקץ לשאיפותיו הפוליטיות. לאחר שהנשיא טיילור מת באופן בלתי צפוי בעת כהונתו, התפטר קרופורד מתפקידו כמזכיר המלחמה ופרש מן החיים הפוליטיים.
ב-1861 חזר קרופורד מפרישתו, ונבחר כנציג המחוז שלו ל"ועידת הפרישה" של ג'ורג'יה מהאיחוד. בישיבה הראשונה של הוועידה נבחר קרופורד כנשיא הקבוע שלה, והוא ניצח על תהליך קבלת ההחלטה של המדינה לפרוש מהאיחוד.[2]
ראשית חייו
ג'ורג' ווקר קרופורד נולד במחוז ריצ'מונד שבג'ורג'יה. הוא היה בנם הרביעי של פיטר ומארי אן קרופורד. אביו, שלחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית, הגיע מווירג'יניה לג'ורג'יה והתיישב בה כדי לקבל חלקת אדמה במסגרת מיזם הענקת קרקעות ל"אלו שלחמו למען העצמאות".[3] הוא קיבל חלקת אדמה גדולה למדי שלה הוא קרא "אחוזת בלאייר" (Belair Plantation). החווה ניצבה בקרבה לדודו של פיטר, ג'ואל קרופורד. זה האחרון היה אביו של ויליאם קרופורד שלימים היה גם הוא פוליטיקאי שכיהן גם הוא כמזכיר המלחמה וכמזכיר האוצר בשני העשורים הראשונים של המאה ה-19 וכן כיהן כשגריר ארצות הברית בצרפת והתמודד פעמיים בבחירות לנשיאות ארצות הברית.[4]
ג'ורג' קרופורד גדל באחוזת המשפחה, הושפע רבות מאביו וכן מבן דודו ויליאם. אביו היה עורך דין מתלמד וג'ורג' נעזר מאוד בספרייה האישית הגדולה של אביו כאשר התחנך בבית. פיטר קרופורד נכנס גם הוא לפוליטיקה של ג'ורג'יה, החל מעבודתו כפקיד בתי המשפט הראשון של מחוז ריצ'מונד ועד לעשר תקופות הכהונה שלו כנציג בבית המחוקקים של המדינה.[3]
על בסיס החינוך הביתי שקיבל המשיך ג'ורג' קרופורד את לימודיו בבית הספר למשפטים של ניו ג'רזי קולג' (לימים אוניברסיטת פרינסטון). הוא סיים את לימודי התואר הראשון שלו ב-1820 ובהמשך השלים את ההתמחות שלו בהנחייתו של ריצ'רד הנרי וילד. ב-1822 הוא השלים את הסמכתו כעורך דין והחל לעסוק במקצועו בעיר אוגוסטה בשותפות עם הנרי ה. קמינג. הוא המשיך בלימודי התואר השני ב"פרנקלין קולג' לאומניות ומדעים" (הבסיס להקמתה של אוניברסיטת ג'ורג'יה). לאחר סיום לימודיו שם הוא שירת בין השנים 1824 – 1825 כקצין בדרגת לוטננט משנה ברגימנט העשירי של המיליציה של ג'ורג'יה.[5]
ב-1826 נשא קרופורד לאישה את מארי אן מקינטוש ויחד הם הביאו לעולם ארבעה ילדים. בשנה שלאחר מכן החלה הקריירה הפוליטית שלו כאשר הוא קיבל מינוי ממושל המדינה לתובע הכללי של ג'ורג'יה.
התובע הכללי של ג'ורג'יה
ב-1827 מינה מושל ג'ורג'יה ג'ון פורסיית' את קרופורד לרשת את תומאס פ. וולס כתובע הכללי של ג'ורג'יה. בשנה שלאחר מכן הוא אתגר לדו-קרב את חבר בית המחוקקים של ג'ורג'יה, תומאס ברנסייד, דודו של אמברוז ברנסייד, לימים מושל רוד איילנד וסנאטור מטעמה, על רקע מאמר שפרסם ברנסייד שהוציא לשון הרע עעל אביו של קורפורד.
הדו-קרב
כאשר קרא ג'ורג' קרופורד מכתב למערכת עלום שם שפורסם בעיתון The Augusta Chronicle, עלתה בו חמתו על הביקורת שהוטחה על עמדותיו הפוליטיות של אביו, שבריאותו הייתה אז רופפת. קרופורד ראה בכך התקפה על שמו הטוב של אביו. הוא דרש מעורך העיתון לחשוף בפניו את כותב המכתב אך זה סירב, והגן על זהותו של ברנסייד כשאמר שהמכתב נשלח על ידי אישה, ומסיבה זו הוא לא יחשוף את שם הכותב.
באופן בלתי מוסבר, ברנסייד יצר קשר עם קרופורד וחשף בפניו את זהותו ככותב המכתב. קרופורד הזמינו מיד לדו-קרב ונענה בחיוב, אם כי באי-רצון. חוקי הדו-קרב (אנ') כבר איבדו מהפופולריות שלהם, אך עדיין היוו אמצעי שגבר בעל כבוד היה מחויב לקיים אותם. ברנסייד שאף לקריירה פוליטית משל עצמו, שנראתה כמובטחת. הוא חש שכבודו יושפל אם יסרב, ובתקופה זו, קריירה פוליטית לא יכלה להתקיים ללא כבוד עצמי.
עריכת דו-קרב כבר הוצאה מחוץ לחוק בג'ורג'יה, כך ששני המתמודדים ושני המשנים שלהם נסעו יחדיו ברכבת לפורט מיטצ'ל שבאלבמה, שם עריכת דו-קרב הייתה עדיין חוקית. ברנסייד חש שההתמודדות לא תסתיים כשידו על העליונה, ושלח מכתב לרעייתו ערב המפגש הגורלי:
רעייתי היקרה
מחר אלחם. אני עושה זאת מתוך עקרון. יהא אשר יהא גורלי, אני מאמין שאני צודק. על בסיס זאת פעלתי ואפעל. אני מאמין בהצלחתי, אך אם לא, אני מוכן לשאת בתוצאות. נשקי את הילדים ואמרי להם שאם נפלתי, מחשבותיי האחרונות היו עמם. שלך בחיבה רבה, תומאס ברנסייד[6]
קרופורד ירה למוות בברנסייד ודו-קרב זה הוביל את ג'ורג'יה לחוקק חוק חדש שאסר על אנשים שהיו מעורבים בדו-קרב להחזיק במשרה ציבורית. איסור זה נגע רק למעשי דו-קרב שהתנהלו לפני כניסת החוק לתוקף ולא השפיע על המשך הקריירה של קרופורד.[7] הוא המשיך לכהן כתובע הכללי עד 1831 ואז הוחלף בצ'ארלס ג'נקינס.[8]
תומאס ברנסייד נטמן בחלקת הקבורה הפרטית של קולונל ג'ון קרוול, שנודע על לחימתו במלחמת 1812. קרוול התגורר בקרבת המקום בו נערך הדו-קרב ודאג באופן אישי לקבורה מכובדת. רק לאחר שבועיים קיבלה אשתו של ברנסייד את הידיעה על מות בעלה ונאמר שגם היא כמעט ומתה עקב סערת הרגשות שעברה עליה עם קבלת הבשורה. היא עברה עם ילדיה לדלוניגה שבג'ורג'יה, שם התגוררה עד מותה. קרופורד חש רגשי חרטה על חלקו במה שנקרא "פרשה מצערת ואומללה". ידוע שהוא העניק תמיכה פיננסית אנונימית לאלמנתו של ברנסייד ולילדיה, אף על פי שזכור שהוא אמר שהדבר לא יהווה תיקון ועל כך שהוא קונן על המקרה זמן קצר לפני מותו ב-1872.
חבר הקונגרס
ב-1837 נבחר קרופורד לאספה הכללית של ג'ורג'יה כחבר בית הנבחרים של המדינה מטעם מחוז ריצ'מונד.[9] בתפקידו זה הוא בלט כבעל דעות כלכליות שמרניות. בהמשך הוא נבחר כנציג המפלגה הוויגית בבית הנבחרים של ארצות הברית במקומו של ריצ'רד ו. הברשאם שנפטר. עם זאת, כהונתו שם הייתה קצרה ונמשכה מה-7 בינואר ועד ה-3 במרץ 1843.
מושל ג'ורג'יה
ב-1843 היה קרופורד מועמדה של המפלגה הוויגית למשרת מושל ג'ורג'יה. בבחירות הוא הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית, מארק אנתוני קופר ב-38,813 קולות שהצביעו עבורו מול 35,325 שהצביעו לקופר. בתפקיד זה הוא החליף את צ'ארלס ג'יימס מקדולנד והיה לוויגי הראשון והיחיד שכיהן כמושל ג'ורג'יה. באותה מערכת בחירות זכו הוויגים ברוב בשני בתי המחוקקים של ג'ורג'יה. קרופורד נבחר לכהונה נוספת ב-1845 כאשר הביס את המועמד הדמוקרטי, מתיו הול מקאליסטר בהפרש של 1,751 קולות.
עם תמיכת בית המחוקקים, עלה בידו של קרופורד ליישם את המצע הוויגי ולהתמקד בצמצום החוב המדינתי ובריסון תקציבי. ממשל קרופורד הצליח לצמצם את ההוצאות של ג'ורג'יה ביותר מ-66,000 דולר בשנתו הראשונה והצליח כמעט לחסל את חוב המדינה של 500,000 דולר לפני שקרופורד הוחלף בג'ורג' ו. טאונס. בנוסף ליישום מדיניות תקציבית יציבה, עלה בידו של קרופורד להרחיב את האפשרויות החינוכיות במדינה ולהאיץ את סלילתה של מסילת הברזל המערבית והאטלנטית שבבעלות המדינה.
ממשל קרופורד הקים גם את בית המשפט העליון של ג'ורג'יה לאחר שנים רבות של חוסר הצלחה בהקמתו. הוא דאג לסרטוט מחודש של מפות המדינה וביצע רפורמות בבית הכלא שלה, כשהפך אותו "למוסד יותר בריא מבחינה כלכלית". הוא גם הצליח בפירוק הבנק המרכזי של ג'ורג'יה, צעד שהיה שאיפה ארוכת ימים של הוויגים.
מזכיר המלחמה
ב-1849, כאשר נכנס הגנרל זאכרי טיילור לכהונתו כנשיא ארצות הברית, הוא מינה את קורפורד למזכיר המלחמה. בתפקידו זה היה קרופורד מעורב בסידור התביעה מממשלת ארצות הברית של משפחת גלפין, צאצאיו של ג'ורג' גלפין, איש עסקים אמריקאי שהתמחה בסחר עם האינדיאנים. קרופורד קיבל תשלום גבוה על שירותיו וכמה מיריביו הפוליטיים ניצלו את ההזדמנות לטעון שזהו מעשה בלתי ראוי.
בסופו של דבר נחקר קרופורד על ידי וועדת חקירה וחפותו הוכחה, אך מבקריו המשיכו להטיח בו האשמות על רקע הפרשה. ב-1850 התפטר קרופורד מתפקידו יחד עם כל חברי הקבינט, כאשר מילרד פילמור ירש את הנשיא טיילור שנפטר באופן פתאומי בעת כהונתו.
ועידת הפרישה של ג'ורג'יה
ב-1861, ערב פרוץ מלחמת האזרחים של ארצות הברית, נבחר קרופורד לייצג את מחוז ריצ'מונד בוועידת הפרישה של ג'ורג'יה, שבחרה בו פה אחד לנשיא הוועידה, והוא פיקח על פרישתה של המדינה מהאיחוד. כנשיא הוועידה נחשב קרופורד כמי שניסח את חוק הפרישה של המדינה, שהיה המסמך הרשמי בו הוכרזה כוונתה הרשמית של ג'ורג'יה לפרוש מהאיחוד, בתחילה כרפובליקה עצמאית שבסופו של דבר הצטרפה לקונפדרציה.
ב-19 בינואר אישרה הוועידה את חוק הפרישה ברוב של 209 תומכים מול 89 מתנגדים. הנציגים חתמו על המסמך באופן חגיגי בכיכר העיר מילדג'וויל, שם התכנסה הוועידה. קרופורד היה עד לתוצאות יישום החוק וקונן על מחיר הדמים ששילמו בגינו אזרחי ג'ורג'יה.
קרופורד היה אמור להישפט על הסתה למרד בשל תפקידו הניהולי בוועידה והוא לא נכלל ברשימת החנינות, הן של הנשיא אברהם לינקולן והן של יורשו אנדרו ג'ונסון. בסופו של דבר הוא נמלט מהתוצאות החמורות של הרשעה בדין ב-1865, כאשר הנשיא ג'ונסון אישר את בקשת החנינה הישירה שהוא הגיש וכך השיב לו את מעמדו כאזרח ארצות הברית עם הגנה מלאה על רכושו כנגד כל פעולת תגמול.
מותו ומורשתו
ג'ורג' קרופורד נפטר ב-27 ביולי 1872 באחוזתו. הלווייתו נערכה בכנסייה האפיסקופלית סנט פול שבאוגוסטה והוא נטמן בבית הקברות סאמרסוויל הסמוך.
ב-16 בנובמבר 1943 הונחה השדרית לאנייה מסדרת ליברטי בשם SS George W. Crawford שנבנתה בברנזוויק, ג'ורג'יה לכבוד תרומתו של קרופורד כמושל המדינה. הספינה הושקה ב-1 בינואר 1944 והועברה לרשות צי ארצות הברית ב-13 בינואר אותה שנה.[10]
הביוגרף של קרופורד, לן קליבלנד, אמר שבמהלך איסוף החומר לספרו הוא ראה ש"הקריירה הפוליטית של קרופורד הונעה לכל אורכה על ידי תחושת האחריות המסורתית יותר מאשר על ידי מחויבות פוליטית עמוקה". רוברט טומב, שהיה מזכיר המדינה הראשון של הקונפדרציה וסנאטור מטעם ג'ורג'יה, אמר על קרופורד, "ישנם מעט מאוד אנשים מוכשרים וטהורים יותר ממנו באמריקה והוא ניחן בכישורים ניהוליים מהמעלה העליונה".
קישורים חיצוניים
- Summerlin, Donnie. "George W. Crawford (1798-1872)." New Georgia Encyclopedia. 09 December 2013. Web. 01 November 2019.
- ג'ורג' קרופורד באתר Find a Grave
- ג'ורג' קרופורד באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ורג' קרופורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ג'ורג' קרופורד במדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית
- ^ George W. Crawford (1798-1872). georgiaencyclopedia.org.
- ^ 3.0 3.1 Seaborn, Barbara (May 04, 2005). Peter Crawford: Columbia County's first clerk of court Archived 2016-03-04 at the Wayback Machine. augusta.com.
- ^ Crawford family genealogy. uga.edu.
- ^ Georgia Governor George Walker Crawford. nga.org.
- ^ Lucian Lamar Knight, Georgia's Landmarks, Memorials, and Legends: Volume 2, Part 1, Pelican Publishing, 2006, p. 36.
- ^ American President: A Reference Resource Archived 2013-06-26 at the Wayback Machine. millercenter.org.
- ^ Jones, Charles Colcock; Dutcher, Salem (1890). Memorial History of Augusta, Georgia: from Its Settlement in 1735 to 1890. Syracuse, NY: D. Mason & Co., Publishers, p. 239.
- ^ White, George W. (1854). Historical collections of Georgia : containing the most interesting facts, traditions, biographical sketches, anecdotes, etc., relating to its history and antiquities, from its first settlement to the present time. New York: Pudney & Russell. p. 245.
- ^ (January 1, 1944). Photograph of Mrs. I. M. Aiken christening the Liberty ship George W. Crawford, J.A. Jones Construction Company shipyard, Brunswick, Georgia, 1944 Jan. 1. usg.edu.
.svg)
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ג'ורג' קרופורד27061173