ג'ון אדמס

ג'ון אדמס
John Adams

ג'ון אדמס, 1792
לידה	30 באוקטובר 1735 בריינטרי , מסצ'וסטס, האימפריה הבריטית
פטירה	4 ביולי 1826 (בגיל 90) קווינסי , מסצ'וסטס, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הפדרליסטית
בת זוג	אביגייל אדמס
סגן נשיא ארצות הברית ה־1 21 באפריל 1789 – 4 במרץ 1797 (7 שנים ו־45 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון תומאס ג'פרסון ←

ג'ון אדמס (באנגלית: John Adams‏; 30 באוקטובר 1735 – 4 ביולי 1826) היה סגן הנשיא הראשון (1789–1797) של ארצות הברית ונשיאה השני (1797–1801). נחשב לאחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית.

התבלט לפני המהפכה האמריקאית, לאחר טבח בוסטון, כשסיפק הגנה משפטית מוצלחת, אף כי לא אהודה בקרב האמריקאים, לחיילים בריטים שהואשמו בטבח, בטענת חזקת החפות מפשע. היה ציר מטעם מסצ'וסטס לקונגרס הקונטיננטלי, ושכנע את הקונגרס להכריז על עצמאות. סייע לתומאס ג'פרסון בכתיבת הכרזת העצמאות של ארצות הברית ב-1776 והיה מתומכיה הגדולים בקונגרס.

כדיפלומט באירופה, סייע לחתימה על הסכם השלום עם בריטניה, שסיים את המהפכה האמריקאית בהצלחה. ב-1780 ניסח את חוקת מסצ'וסטס, שהשפיעה על המחשבה המדינית האמריקאית.

בתקופת כהונתו כנשיא, פיתח את הצבא במהלך המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת ונחשב למייסדו של הצי האמריקאי. ההישג הגדול של תקופת נשיאותו היה פתרון הסכסוך עם צרפת בדרכי שלום, למרות התנגדות חזקה. הנשיא הראשון של ארצות הברית, שהתגורר בתוך הבית הלבן.

ב-1800 ניסה להיבחר לנשיאות בשנית אך הפסיד לתומאס ג'פרסון. בנו, ג'ון קווינסי אדמס, היה נשיאה השישי של ארצות הברית.

אדמס מת באותו יום כמו תומאס ג'פרסון, ידידו-יריבו, ביום העצמאות החמישים של ארצות הברית.

ראשית חייו ולימודיו

מקום לידתו של אדמס בקווינסי שבמסצ'וסטס

אדמס נולד ב-30 באוקטובר 1735 (19 באוקטובר 1735 לפי הלוח היוליאני) בקווינסי שבמסצ'וסטס לג'ון אדמס האב (1691–1761) ולסוזנה בוילסטון (1708–1797). היו לו שני אחים קטנים, פיטר ואליהוא. אמו הייתה ממשפחת רופאים מכובדת. אביו היה דיאקון והיה חבר במועצת העיר, בתפקיד בו פיקח על בניית בתי ספר וכבישים. סבא רבא של סבו היגר לאמריקה מחבל אסקס באנגליה. אדמס היה קרוב מאוד לאביו ואף על פי שגדל בסביבה צנועה, הרגיש צורך להביא כבוד למשפחתו.

בתור הבכור, אדמס נאלץ ללמוד חינוך פורמלי. הוא למד החל מגיל שש, ולאחר מכן למד לטינית, רטוריקה, לוגיקה וחשבון. הוא לא חיבב את לימודיו ורצה להיות חקלאי.

חינוך גבוה ובגרות

בגיל שש עשרה, החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד. הוא לא חשב, כמו אביו, שיהפוך לכומר. לאחר שסיים את לימודיו ב-1755 עם תואר שני, עבד כמורה בבית ספר בווסטר ולמד משפטים.

במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים ב-1754, החל אדמס לחוש שלא בנוח עם מעמדו. בתור איש ממעמד גבוה, לא נאלץ להילחם, למרות רצונו בכך.

לימודי משפטים ונישואין

אדמס החל בהכשרתו לקראת תפקיד עורך דין. ב-1756, הפך לשוליה במשרד של עורך דין. ב-1758 התקבל ללשכת עורכי הדין, לאחר שהשיג תואר שני מהרווארד. החל מגיל מוקדם, רשם ביומנו את רשמיו מאירועים מסוימים.

ב-25 באוקטובר 1764, נשא לאשה את בת דודו מדרגה שלישית, אביגייל סמית'. הוריה היו אליזבת' קווינסי והכומר ויליאם סמית'. היו להם שישה ילדים: אביגייל "נבי" ב-1765, הנשיא לעתיד ג'ון קווינסי אדמס ב-1767, סוזנה ב-1768, צ'ארלס ב-1770, תומאס ב-1772 ואליזבת' (שמתה בילדותה) ב-1777.

פעילותו לפני המהפכה

התנגדותו לחוק הבולים של 1765

דיוקן מ-1766 של ג'ון אדמס

השפעתו הפוליטית ניכרה לראשונה בתפקידו כמנהיג המפלגה הוויגית של מסצ'וסטס במהלך הדיונים על חוק הבולים ב-1765, שאותו כפו הבריטים ללא התייעצות עם המועצות המחוקקות באמריקה, ודרש תשלום מס ישיר מהמושבות על בולים. באותה השנה ניסח את ההנחיות ששלחה העיר בריינטרי לנציגיה בגוף המחוקק של מסצ'וסטס, ניסוח שהפך למודל לערים אחרות בבואן לשלוח את הנחיותיהן. בניסוח הסביר שהחוק פגע בזכות שהובטחה לכל האנגלים ולכל בני האדם החופשיים: זכות לשלם מיסים רק בהסכמה וזכות להישפט בפני אנשים מאותו המעמד. ההנחיות דרשו הגנה על חירויות המושבות.

באוגוסט 1765 כתב בעילום שם ארבעה מאמרים לעיתון "בוסטון גאזט", בהם טען שהעימות בנושא חוק הבולים הוא חלק מהמאבק בלתי נגמר בין אינדיבידואליזם לסמכות קולקטיבית. בדצמבר באותה השנה נשא נאום לפני המושל והמועצה של מסצ'וסטס בו טען כי חוק הבולים הוא בלתי חוקי, מכיוון שמסצ'וסטס אינה מיוצגת בפרלמנט הבריטי. ב-1766, אספת תושבים בבריינטרי הכריזה על אדמס כעל נציגה.

ב-1768 עבר לבוסטון. הוא גר שם עם אשתו וילדיו.

יועץ לבריטים: טבח בוסטון

ב-5 במרץ 1770, עימות ברחוב הוביל לכך שחיילים בריטים הרגו חמישה אזרחים, באירוע בו ירו לעבר קהל שתקף אותם, במה שנודע כ"טבח בוסטון". החיילים נעצרו ולא יכלו למצוא ייצוג משפטי. באקט אופייני של אומץ מוסרי, בחר אדמס לייצג אותם, למרות החשש מפגיעה במעמדו. אדמס טען שהעובדות הן דבר נצחי, ושחזקת החפות מפשע היא ערך עליון. שישה מהחיילים זוכו. שניים מהם, שירו ישירות אל האזרחים, נמצאו אשמים בהריגה. אדמס זכה לתשלום סמלי מצד לקוחותיו.

לטענת כמה היסטוריונים, המושבעים שנבחרו היו רובם נאמנים לכתר הבריטי ואנשי עסקים ששיתפו פעולה עם הצבא. הם גם טענו שאדמס הסכים לקבל את התיק בתמורה לתפקיד פוליטי. כעבור שלושה חודשים, כשהתפנה מושב בקונגרס של מסצ'וסטס, נבחר אדמס.

ב-1771, עבר עם משפחתו לבריינטרי, אולם שמר על משרדו בבוסטון. מעמדו התחזק, אולם הוא לא אהב את בריינטרי כמקום למשפחתו. באוגוסט 1772 החזיר את משפחתו לבוסטון, אולם ב-1774 החזיר את משפחתו אל בריינטרי בגלל מצב לא יציב בבוסטון.

התנגדות לפרלמנט הבריטי

המושל תומאס האטצ'ינסון וכל שופטיו עד 1772 קיבלו את המשכורת שלהם מהמועצה המחוקקת של בוסטון. חוקי הכפייה וחוק המכס על תה עברו בפרלמנט, והכתר הבריטי החל לשלם את המשכורות בעזרת ההכנסות שאסף מהמושבה. הבריטים סימנו את מסצ'וסטס מכיוון שכבר הייתה מעורבת בכמה מרידות וקיוו להפוך את שאר המושבות לממושמעות. הרדיקלים בבוסטון מחו וביקשו מאדמס לייצג אותם. אדמס טען שהמתיישבים מעולם לא היו תחת סמכותו של הפרלמנט. נאמנותם הייתה אך ורק למלך. אם אין גבול בין ריבונות הפרלמנט ועצמאות המושבות, טען שהברירה היחידה היא עצמאות מאנגליה.

מסיבת התה של בוסטון - התנגדות לחוקים הבריטים - התרחשה בדצמבר 1773. לאחר עגינת ספינה בריטית עם תה שהיה פטור ממכס, בתשע בערב ב-16 בדצמבר, המוחים הרסו 342 ארגזי תה בשווי מיליון לירות שטרלינג. אדמס תמך בכך, וטען שלא הייתה ברירה לאחר הפלישה לסמכות המושבות.

אדמס תמך בזכותם של כל האמריקנים למשפט בפני חבר המושבעים. הוא מחה על חוקי הבולים שהקנו סמכות שיפוט לבתי המשפט של הצי. מתיישבים רבים, כולל אדמס, האמינו שבתי המשפט הללו, ללא חברי מושבעים, לא היו הוגנים.

חבר בקונגרס הקונטיננטלי

ציור של הכרזת העצמאות, אדמס במרכז עם ידו על מותנו.

אדמס היה חבר בקונגרס של המושבות מטעם מסצ'וסטס ב-1774 ובין 1775 ל-1778. המשלחת ממסצ'וסטס לא הייתה פעילה במיוחד בקונגרס הראשוני. אדמס הרגיש שהשמרנים בקונגרס לא היו שונים מהנאמנים לכתר הבריטי. למרות זאת, הוא המשיך לתמוך בהישארות תחת הכתר הבריטי.

ב-1774, כציר לקונגרס הראשון, המשיך לתמוך בזכות האמריקנים למשפט בפני חבר מושבעים.

בתחילת 1775, השתכנע שהקונגרס מתקדם בכיוון הנכון - הרחק מבריטניה. הוא הבין שהעצמאות היא בלתי נמנעת. בסתיו 1775, היה מגדולי התומכים בהיפרדות מידית מבריטניה.

ביוני 1775 תמך במינויו של ג'ורג' וושינגטון למפקד הצבא הקונטיננטלי. השפעתו בקונגרס הייתה רבה, וכמעט למן ההתחלה תמך בחזקה בהיפרדותן של המושבות מבריטניה. באוקטובר 1775, מונה לשופט העליון בבית המשפט של מסצ'וסטס, אולם התפטר בפברואר 1777. ב-5 באוקטובר 1775 הקונגרס הקים את הראשונה בסדרה של ועדות שנועדו לדון בענייני צי ימי. מזמן זה ולאורך כל הקריירה שלו הוביל אדמס את יצירתו וחיזוקו של הצי האמריקאי. השפעתו בעניין הייתה כה גדולה עד שהוא נחשב היום לאבי הצי האמריקאי.

במהלך העשור הבא, התאספו האמריקנים בכל המדינות וכתבו חוקות בהשראתו של אדמס.

"מחשבות על ממשלה"

מספר צירים רצו את עצתו של אדמס בנוגע ליצירת ממשלתו, וביקשו ממנו לכתוב את השקפותיו. הוא כתב לכל אחד מהם את "מחשבות על ממשלה".

אדמס טען שהממשלה צריכה להשיג את אושרם של המספר הרב ביותר של אנשים. הוא תמך בהפרדת רשויות בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת.

הכרזת העצמאות

ב-7 ביוני 1776 תמך בהצעת ההחלטה המפורסמת של ריצ'רד הנרי לי בקונגרס המושבות ולפיה "מושבות אלו הן, ויש להן את הזכות להיות, מדינות חופשיות ועצמאיות". הוא קרא למושבות ליצור ממשלות עצמאיות.

ב-8 ביוני 1776 מונה עם ג'פרסון, פרנקלין, ליווינגסטון ושרמן לוועדה שנועדה לכתוב את הכרזת העצמאות. אף על פי שההצהרה נכתבה לבקשת הוועדה על ידי ג'פרסון, היה זה אדמס שהובילה בקונגרס לאישור. ג'פרסון רצה שאדמס יכתוב את ההכרזה, אולם אדמס היה זה ששכנע את הוועדה לבחור בג'פרסון. לטענתו, אדם מוירג'יניה היה צריך להוביל את הנושא. בנוסף, ג'פרסון היה אהוד יותר בקרב הציבור וידע לכתוב טוב יותר מאדמס. הקונגרס אישר את ההכרזה ב-4 ביולי.

הממשלה במהלך המהפכה

ועידת השלום בסטטן איילנד

ב-27 באוגוסט 1776, לאחר שניצחו את הצבא הקונטיננטלי בקרב לונג איילנד, הניח האדמירל הבריטי ריצ'רד האו שיש לו היתרון האסטרטגי, וביקש מהקונגרס הקונטיננטלי השני לשלוח נציגים לשיחות שלום. משלחת, שבה היו אדמס ובנג'מין פרנקלין, נפגשו עם האו בסטטן איילנד ב-11 בספטמבר. כשלורד האו טען שהמשלחת האמריקנית היא נתינה של הכתר הבריטי, התנגד לכך אדמס. כעבור כמה שנים התברר לאדמס ששמו היה ברשימת האנשים שהאו לא יכול היה להעניק להם חנינה. אדמס הרגיש שאם יצליח וושינגטון לגייס מספיק אנשים, דבר שנראה היה סביר לאחר העלאת התשלום למתנדבים, יוכלו לנצח במלחמה.

ב-1777 מונה אדמס לעמוד בראש הוועד למלחמה, ושירת בנוסף בוועדות חשובות רבות נוספות (תשעים, עשרים וחמש בניהולו). הוא נחשב לראשון בבית הנבחרים, היה אחראי לגיוס כספים, אספקת ציוד ולשמירה על סמכות אזרחית מול הצבא. בנוסף הצליח להגיע להסכם עם הצרפתים.

דיפלומט באירופה

שליח בצרפת

באביב 1776 טען בקונגרס שיש צורך בעצמאות כדי לבסס סחר, שהיה חיוני לשמירה על עצמאות. הוא דרש הסכם סחר עם צרפת. לאחר מכן מונה, יחד עם פרנקלין, להכין תוכנית להסכמים שיוצעו למעצמות זרות. כשג'פרסון עמל על הכרזת העצמאות, עמל אדמס על הסכמים עם מעצמות זרות.

ב-1778 הפליג לצרפת כדי להשתתף בוועדה האמריקאית שנועדה לנסח ברית בין צרפת לארצות הברית. בנו בן העשר, ג'ון קווינסי, הצטרף אליו. ההפלגה הייתה קשה, כשברק פצע תשעה עשר מלחים, והספינה נאלצה לחמוק מספינות קרב בריטיות. קרוב לחוף ספרד, פיקד אדמס על הספינה ולכד ספינת צי סוחר בריטית.

אדמס לא ידע צרפתית, שפת הדיפלומטיה של אותה תקופה, לכן עסק בצד הלוגיסטי של הנושא. עם הגיעו לשם הושגה הברית המבוקשת, ואדמס הציע שמספר חברי הוועדה יצומצם לאחד. הצעתו יושמה והוא חזר לארצות הברית ונבחר להיות חבר בוועדה שניסחה את חוקת מסצ'וסטס. בנוסף, ייסד את האקדמיה האמריקנית לאומנויות ולמדעים ב-1780.

בטרם עבודתו הושלמה הוא נשלח שוב לאירופה, לאחר שנבחר ב-27 בדצמבר 1779 כדי לנהל משא ומתן להסכם שלום עם בריטניה, אף על פי שהסיכויים להשגת הסכם כזה לא היו גדולים באותה השעה. בנוסף לכך, ממשלת צרפת התנגדה למינוי בסוברה שאדמס אינו גמיש מספיק. בעקבות כך, צורפו בנג'מין פרנקלין, תומאס ג'פרסון, ג'ון ג'יי, והנרי לורנס לעבוד יחדיו עם אדמס להשגת ההסכם. ואולם, ג'פרסון לא יצא בסופו של דבר לשליחות, ולורנס כמעט לא לקח חלק בדיונים, וכך הושאר ניהול המשא ומתן לשלושת האחרים. ג'יי ואדמס לא בטחו ברצונה הטוב של צרפת, ובגוברם על פרנקלין המבודד בדעתו, החליטו להפר את ההוראות שניתנו להם, ולא לשתף את הצרפתים בדיונים, בבוחרם במקום זאת לדון ישירות עם הבריטים. בנוסף למד אדמס צרפתית.

במהלך הדיונים היה נחוש במיוחד להשיג הכרה בזכותה של ארצות הברית לדיג לאורך החוף הבריטי-אמריקאי. התנאים הפוליטיים בבריטניה באותה עת הפכו את הצורך להשגת הסכם שלום להכרח, והדבר סייע לאדמס וחבריו לקבל הסכם בתנאים נוחים במיוחד.

הנוסח המוקדם של ההסכם נחתם ב-30 בנובמבר 1782.

שגריר בהולנד

מדליון שקיבל אדמס ב-1782 בתור שגריר בהולנד

ביולי 1780, מונה במקום לורנס לתפקיד השגריר בהולנד, אחת מהרפובליקות האחרות היחידות בעולם באותה עת. ב-19 באפריל 1782 השיג הכרה בארצות הברית כמדינה עצמאית. בנוסף עסק במשא ומתן לקבלת הלוואה ובאוקטובר 1782 אף חתם על ברית מסחר וידידות. עד 1794 השיג אחת עשרה הלוואות מהולנד. הבית שקנה בהולנד הפך לשגרירות האמריקנית הראשונה בארץ זרה.

ב-1784 וב-1785, היה מעורב בניסוח הסכם סחר בין ארצות הברית לפרוסיה. השגריר הפרוסי היה מעורב, וכך גם ג'פרסון ופרנקלין.

שגריר בבריטניה

ב-1785 היה לשגריר לבריטניה.

במהלך ביקורה בוושינגטון לרגל יום העצמאות המאתיים של ארצות הברית, הזכירה את אדמס המלכה אליזבת' השנייה כאדם שרצה לשמור על הקשר בין בריטניה לארצות הברית.

אדמס ואשתו גרו בלונדון, וחצר המלוכה לא חיבבה אותם.

תפיסותיו על ממשלה

דיוקן של אדמס מ-1785

חוקת מסצ'וסטס, שאותה חיבר אדמס ב-1780, שיקפה את עמדותיו. הייתה זאת החוקה הראשונה שאושררה בידי העם. בית הנבחרים במסצ'וסטס היה הראשון בעל שני בתים ועם הפרדת רשויות.

ב-1787 בעת שהותו בלונדון פרסם את החיבור "הגנה על חוקת הממשל של ארצות הברית".

בחיבור זה כלל מספר הצהרות שמהן משתמעת תמיכה באריסטוקרטיה כגון: "העשירים, הנולדים למשפחה טובה, והמוכשרים, צריכים להיות מופרדים משאר האנשים בסנאט". הצהרות אלו עוררו עליו את זעמם של רבים מבני ארצו.

סגן נשיא, 1789-1796

דיוקן של אדמס מ-1792

בין השאר בגלל ההתנגדות אליו לאחר המאמרים שפרסם, בבחירות הנשיאותיות הראשונות ב-1789 בעוד וושינגטון זכה בתמיכתם של כל האלקטורים, קיבל אדמס רק 34 קולות מתוך 69. עם זאת, התמיכה בו הייתה השנייה בגודלה אחרי וושינגטון, ובהתאם לנוהג המקובל אז, הוא מונה לסגן נשיא, תפקיד שמילא עד 1797. בתפקידו היה נשיא הסנאט. הוא נחשב לבעל השפעה שולית בפוליטיקה, ונבחר מחדש להיות הסגן בבחירות השל 1792. וושינגטון לא ביקש מאדמס עצות בנוגע לנושאים משפטיים ולמדיניות במהלך כהונתו.

במהלך כהונתו חילוקי דעות בנוגע למדיניות שעל הממשל החדש לנהוג בה הובילו בהדרגה ליצירת שתי מפלגות פוליטיות מוגדרות, הפדרליסטים והדמוקרטים-רפובליקנים. אדמס הוכר במהרה כאחד ממנהיגיה של המפלגה הפדרליסטית, שני רק לאלכסנדר המילטון, אליו התנגד.

עם תחילתו של ממשל וושינגטון, התערב אדמס במחלוקת בנוגע לתארו הרשמי של וושינגטון. אדמס תמך בתארים בריטיים מסורתיים, כגון "הוד מלכותו הנשיא", ו"הוד מעלתו, נשיא ארצות הברית ומגן חירותן". ג'פרסון טען שהתארים של אדמס הם מגוחכים, ומבנה גופו השמנמן של אדמס הוביל לכך שכונה "הוד כדוריותו".

כנשיא הסנאט, שבר אדמס את השוויון בשלושים ואחת הצבעות. הוא הגן על סמכותו של הנשיא לפטר עובדים והשפיע על מיקום בירת המדינה. לא תמיד הסכים עם וושינגטון, ולפעמים שכנע את הסנאט להתנגד להצעות חוק שלא תמך בהן. לקראת סוף כהונתו הראשונה, הפך לפחות פעיל.

שתי הכהונות של אדמס כסגן הנשיא לא היו מהנות עבורו. הוא טען שהתפקיד הוא התפקיד הכי שולי שנוצר אי פעם.

הבחירות של 1796

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1796

הצבעת האלקטורים ב-1796

בשנת 1796, לאחר שוושינגטון סירב להתמודד שוב על המשרה, התמודד אדמס על הנשיאות מטעם המפלגה הפדרליסטית. המועמד הפדרליסטי השני היה תומאס פינקני, מושל קרוליינה הדרומית שנחשב למועמד לסגן הנשיא. באותה התקופה לא הייתה מועמדות לתפקיד הסגן, ובתפקיד זכה האדם שהגיע למקום השני בחבר האלקטורים.

יריביהם של אדמס ופינקני, מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, היו מזכיר המדינה לשעבר, תומאס ג'פרסון מוירג'יניה, והסנאטור ארון בר מניו יורק כסגנו. הפדרליסטים העדיפו את המילטון. אף על פי שהמילטון תמך באדמס, רבים האמינו שהעדיף את פינקני. למרות זאת, העדיף המילטון לנצח את ג'פרסון. המילטון ותומכיו עדיין האמינו שלאדמס היו חסרות הרצינות והאהדה שעזרו לוושינגטון, וחששו שאדמס לא ימלא את הוראותם. אדמס נשבע שיתפטר אם יבחר למקום השני לאחר ג'פרסון ושלא ישרת כסגנו.

בר היה היחיד שניהל את מסע הבחירות. אדמס נשאר בביתו (כמו שאר המועמדים) ולא רצה לנהל מסע בחירות. המפלגה הפדרליסטית ניהלה מסע בחירות לטובתו והמפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ניהלה מסע בחירות לטובת ג'פרסון. רבים ציפו שאדמס ינצח בניו אינגלנד, ואילו ג'פרסון בדרום. בסופו של דבר, אדמס ניצח בבחירות בהפרש זעום של שבעים ואחד אלקטורים לעומת שישים ושמונה לג'פרסון (שמונה לסגן נשיא). הוא השיג עוד קול אחד מוירג'יניה של ג'פרסון וגם קול אחד מקרוליינה הצפונית.

נשיאותו

כנשיא, אדמס המשיך במדיניותו של וושינגטון להפוך את משרת הנשיאות לדוגמה של ערכים רפובליקניים. הוא מעולם לא היה מעורב בשערוריות. הוא המשיך עם אותו קבינט של וושינגטון והמשיך בתוכניותיו. הוא המשיך בחיזוק הממשל המרכזי, בעיקר הצי והצבא. ביולי 1798 הוא חתם על חוק למתן שירות רפואי לחיל הים.

תוכניותיו הכלכליות המשיכו את אלו של המילטון. אדמס נשאר די עצמאי מהקבינט שלו בכל תקופת כהונתו ולעיתים קרובות החליט שלא על דעתם. כך הצליח להימנע ממלחמה עם צרפת, למרות רצון הקבינט שלו. הסכסוך עם צרפת חיסל את מעורבות ארצות הברית עם ענייניה של אירופה. בנוסף, הוא עזר לאומה הצעירה שהחזיקה מעמד מול מעצמה אירופאית.

על אף שאדמס היה פדרליסט, הוא חלק עליהם כמעט כמו האופוזיציה הדמוקרטית-רפובליקנית. אדמס ידע להחליט החלטות גם במחיר פוליטי כבד: הוא דחף להסכם שלום עם צרפת, ובכך פגע בפופולריות שלו. אדמס נותר גאה בהחלטתו כל ימיו ואף חקק אותה על המצבה שלו. הוא נותר בביתו במסצ'וסטס במשך רוב כהונתו.

המלחמה עם צרפת

ערך מורחב – המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת

בתקופת כהונתו של אדמס היו סכסוכים גדולים על מדיניות החוץ, ובעיקר סביב הרצון להימנע מהסכסוכים באירופה. בריטניה וצרפת נלחמו, ובעוד שהמילטון והפדרליסטים תמכו בבריטניה, ג'פרסון והדמוקרטים-רפובליקנים תמכו בצרפת. הצרפתים רצו שג'פרסון יבחר לנשיאות ולאחר שאדמס ניצח, הם הפכו ללוחמניים אף יותר. אדמס הבין שעליו להמשיך במדיניות של וושינגטון, שעיקרה התרחקות מהמלחמה. הקרב על הסכם הסחר עם הבריטים פילג בין הפוליטיקאים ויצר מפלגות. הצרפתים ראו באמריקה כילדה של בריטניה והתחילו לפשוט על ספינות סחר אמריקאיות. האמריקאים ברובם תמכו בצרפת, בגלל עזרתה כנגד בריטניה במלחמת העצמאות. לכן הם לא רצו לעצור את צרפת.

לבסוף, אדמס פנה איתם למשא ומתן, אולם הצרפתים דרשו סכום כסף גדול לפני כן. לאחר מכן, דעת הקהל האמריקנית פנתה כנגד צרפת והתחילה לדרוש מלחמה. אדמס ויועציו ידעו שאמריקה לא תוכל לנצח את צרפת, שנלחמה בהצלחה בכל אירופה. לכן אדמס דרש מהספינות האמריקאיות לתקוף את הספינות הצרפתיות שאיימו על האמריקאיות. המלחמה הבלתי רשמית פרצה ב-1798. הסכנה מפלישה צרפתית הובילה את אדמס לבנות מחדש את הצבא ולמנות את וושינגטון לראש הצבא. וושינגטון רצה את המילטון בתור סגנו ואדמס הסכים מיד. בשל גילו המופלג של וושינגטון, כולם ידעו שהמילטון היה האחראי. אדמס בנה מחדש את הצי, והוסיף אליו את שש הפריגטות הראשונות של צי ארצות הברית, כשהעיקרית מביניהן היא קונסטיטושן. לשם מימון הצי, הקונגרס הטיל מס רכוש חדש (המס הישיר של 1798). זה היה המס הפדרלי הראשון והאחרון. משלמי המיסים כעסו על כך, וחקלאים גרמניים בהנהגת ג'ון פרייס, שראו במס איום על הערכים הרפובליקנים, מרדו בממשלה.

המילטון השתלט על המלחמה, והקרע בינו לבין אדמס גדל. המילטון, שפיקד על הצבא, נחשב לנשיא האמיתי. אדמס דרש מתן תפקידים לדמוקרטים-רפובליקנים כדי להשיג את תמיכתם, אולם המילטון סירב. הצבא הגדול גרם לחשש בציבור. באופן כללי, המלחמה נשארה פופולרית בדעת הקהל. אולם אדמס ידע שהניצחון מול צרפת במלחמה כוללת יהיה בלתי אפשרי, ולמרות הפגיעה במעמדו ביקש לחתום עם צרפת על הסכם. הוא הדהים את המדינה בפברואר 1799 כששלח דיפלומט לצרפת. נפוליאון בונפרטה, שהבין שהעימות היה חסר תוחלת, הסכים לכך. חוזה הברית של 1778, שקבע את חובתה של ארצות הברית לעזור לצרפת מול אירופה, בוטל, וארצות הברית שוחררה ממחויבויותיה באירופה. ג'ון מרשל מונה למזכיר המדינה של ארצות הברית ועצר את הצבא. אדמס פילג את מפלגתו בעצירת המלחמה. הוא ידע זאת, אולם היה גאה בכך שמנע את המלחמה.

חוקי הזרים וההסתה

על אף הפגיעה במעמד הדמוקרטים-רפובליקנים בעקבות המלחמה עם צרפת, הם המשיכו להתנגד לפדרליסטים. במהלך המלחמה, ובמיוחד במהלך שלטון הטרור בצרפת, המצב נשאר מתוח. חלק מהדמוקרטים-רפובליקנים אף רצו שהצרפתים יעזרו להם לסלק את הפדרליסטים. הם איימו במרד, והפדרליסטים איימו בשימוש בצבא. ארצות הברית נשטפה בגל הפחד ששטף את אירופה, והגיעה קריאה למדיניות בדלנית. הפדרליסטים ראו במצב המתוח תוצאה מהגירה צרפתית והגירה של תומכי צרפתים. כתוצאה מכך, ב-1798 עברו בקונגרס חוקי הזרים וההסתה. ארבעת החוקים (חוק ההתאזרחות, חוק הזרים, חוק הזרים האויבים וחוק ההסתה) ניסו לעצור את האופוזיציה. חוק ההתאזרחות האריך את השהות המינימלית בארצות הברית על מנת להתאזרח מחמש שנים לארבע עשרה שנים (כיוון שרובם תמכו בדמוקרטים-רפובליקנים). חוק הזרים וחוק הזרים האויבים הסמיך את הנשיא לגרש תושבים זרים שהוא מצא כמסוכנים למדינה. חוק ההסתה אסר פעולות של פרסום שקרים וכתיבה עוינת נגד הממשלה ופקידיה. העונשים על כך היו בין שנתיים לחמש שנים בכלא וקנסות של עד 5,000 דולר. אדמס לא קידם את החוקים, אולם חתם עליהם.

החוקים, ומעצרם של מספר עורכי עיתונות וחבר קונגרס אחד בידי הפדרליסטים, היו מוקד למחלוקת. החוק עצמו לא נאכף, ורק עשרה אנשים נעצרו בגללו. אדמס עצמו מעולם לא גירש תושבים זרים. אולם זרים רבים עזבו את המדינה מרצון, ונוצרה האווירה שהתנגדות לפדרליסטים משמעה מעצר. הבחירות לנשיאות ב-1800 היו קשות, וכל צד הביע פחד מהמפלגה האחרת וממדיניותה. לאחר ניצחון הדמוקרטים-רפובליקנים בבחירות, הם השתמשו בחוקים כנגד הפדרליסטים עד שהם פגו.

בחירות 1800

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1800

הצבעת האלקטורים ב-1800

ב-1799, נחלשו הפדרליסטים בגלל מותו של וושינגטון, שנחשב למי שאיחד את המפלגה. במהלך הבחירות ב-1800, התמודדו אדמס וסגנו הפדרליסט, צ'ארלס קוטוורת' פינקני, מול הרפובליקנים- ג'פרסון ובר. המילטון ניסה לחבל במסע הבחירות של אדמס בתקווה לחזק את סיכוייו של פינקני. לבסוף הפסיד אדמס בהפרש זעום של שישים וחמישה אלקטורים לעומת שבעים ושלושה לג'פרסון ולבר, כשניו יורק הכריעה את הבחירות.

אדמס הפסיד בגלל חוסר האמון בו במפלגתו שלו, הכעס שעוררו חוקי הזרים וההסתה, הארגון הטוב של הדמוקרטים-רפובליקנים, הפופולריות של יריבו תומאס ג'פרסון והתמיכה לה זכה ארון בר בניו יורק, לאחר שהמועצה המחוקקת עברה לידם של הדמוקרטים-רפובליקניים.

לקראת סוף כהונתו הפך אדמס לנשיא הראשון שגר בתוך אחוזת הנשיא הבלתי גמורה, שהפכה לבית הלבן, החל מ-1 בנובמבר 1800. במהלך יומו השני של אדמס בבית, הוא כתב פתק לאשתו אביגייל, ובו תפילה לשלום הבית. אדמס כתב:

אני מתפלל לשמיים, שיעניקו את מיטב הברכות לבית זה, ולכל אלה שיגורו בו בעתיד. הלוואי ורק גברים הגונים וחכמים ישלטו תחת גגו.

בהמשך, הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט חרט את ברכתו של אדמס על אדן האח בחדר האוכל הממלכתי.

לאחר תבוסתו בבחירות, נכנס אדמס לדיכאון כשעזב את התפקיד. בנו צ'ארלס מת מאלכוהוליזם, והוא חשש להצטרף לאביגייל, שהלכה למסצ'וסטס חודשים לפני טקס ההשבעה. כתוצאה מכך, לא נכח בטקס ההשבעה של ג'פרסון, עזב את הבית הלבן בארבע לפנות בוקר, והיה הנשיא הראשון מתוך חמישה שלא נכח בטקס ההשבעה של יורשו. חלופת המכתבים שלו עם ג'פרסון באותה תקופה הייתה לבבית.

פרישתו

אדמס חזר לחקלאות בביתו בקווינסי. הוא החל לעבוד על האוטוביוגרפיה שלו, אותה לא סיים.

לאחר פרישתו של ג'פרסון ב-1809, הפך לקולני יותר. הוא פרסם מכתבים בהם הגיב להאשמות של המילטון כנגדו. המילטון אמנם כבר נהרג ב-1804, לאחר דו-קרב עם ארון בר, אולם אדמס הרגיש צורך להגן על עצמו מפני האשמותיו של המילטון.

ב-1803, קרס הבנק שהחזיק בו את חסכונותיו. בנו ג'ון קווינסי בא לעזרתו ורכש את האדמות שלו.

בתו אביגייל (נבי) נישאה לחבר הקונגרס ויליאם סמית', ולאחר כישלון הנישואין חזרה אל בית הוריה. היא מתה מסרטן השד ב-1813. אשתו אביגייל מתה משחפת ב-28 באוקטובר 1818. בנו תומאס ואשתו אן, עם שבעת ילדיהם, חיו עד לסוף ימיו, וכך גם אחייניתה של אביגייל, לואיזה סמית'. שישה עשר חודשים לפני מותו, נבחר בנו, ג'ון קווינסי אדמס, לנשיאות ב-1825. היה זה המקרה היחיד בו נבחר בן של נשיא לשעבר לנשיאות עד להיבחרו של ג'ורג' ווקר בוש ב-2001.

חלופת המכתבים עם ג'פרסון

ג'ון אדמס היה כמעט בן שמונים ותשע כשלבקשת בנו, הסכים שיציירו דיוקן אחרון שלו.

בתחילת 1812, התפייסו אדמס וג'פרסון בזכות ידידם המשותף, בנג'מין ראש, שגם חתם על הכרזת העצמאות. שני הנשיאים לשעבר התכתבו אחד עם השני מאז ועד לסוף חייהם.

מכתביהם סיפקו הצצה אל תוך נפשם של שני הנשיאים ומנהיגי המהפכה. המכתבים נמשכו במשך ארבע שנים והכילו 158 מכתבים- 109 מאדמס ו-49 מג'פרסון. שניהם שוחחו על "אריסטוקרטיה טבעית". ג'פרסון טען שהאריסטוקרטיה הטבעית שלדעתו היא המתנה הטובה ביותר שהטבע נתן להם. אדמס טען שאריסטוקרטיה יחד עם כבוד, עושר וכוח היא הממשל הטוב ביותר. לטענתו, היו אנשים עשירים וחכמים, ואחרים עם כישרונות טבעיים, שנולדו כדי לשלוט. על הממשלה, לטענתו של אדמס, להתחשב בכך.

מותו

קברם של ג'ון אדמס (הרחוק) ושל ג'ון קווינסי אדמס (הקרוב).

פחות מחודש לפני מותו, פרסם אדמס הצהרה לכבוד יום העצמאות החמישים של ארצות הברית, בה טען שארצות הברית נועדה לגדולה.

אדמס מת ב-4 ביולי 1826, יום השנה החמישים לעצמאות ארצות הברית. אדמס מת בביתו בקווינסי, בשש ועשרים בערב. ג'פרסון מת מוקדם יותר באותו היום. אדמס התנחם במחשבה כי חברו בחיים, ועל רקע זה מילותיו האחרונות היו "תומאס ג'פרסון עודנו חי", ללא ידיעה שחברו הטוב מת כמה שעות לפניו.

לאחר מותם החותם האחרון על הכרזת העצמאות של ארצות הברית אשר היה עודנו בחיים היה צ'ארלס קרול, נציג מרילנד, אשר נפטר ב-1832.

השקפותיו הפוליטיות

עבדות

אדמס לא קנה עבדים והתנגד עקרונית לניצול עבדים. אדמס ניסה לא לערב את הנושא בפוליטיקה, כי ידע שהנושא יכעיס את הדרום בתקופה שבה היה צורך באחדות לאומית לשם העצמאות. ב-1777, התנגד לחוק לשחרור העבדים במסצ'וסטס, בטענה שהחוק מפלג מדי, ושיש לדחות את ההכרעה בנושא. בנוסף, התנגד לשימוש בחיילים שחורים במהפכה, בגלל ההתנגדות הדרומית. ב-1780, ביטלה מסצ'וסטס את העבדות, בשל הכרזת הזכויות שניסח את אדמס. אביגייל אדמס, לעומת זאת, התנגדה לעבדות.

ציור שמן של אדמס מ-1815

האשמה במלוכנות

במהלך חייו הביע אדמס עמדות שנויות במחלוקת בנוגע למלוכנות ולמעבר השלטון בירושה. לעיתים תמך בגישות הללו, בטענה שאריסטוקרטיה או מונרכיה שעוברות בירושה הן צורות השלטון היחידות שישמרו על החוק ועל חירויות האדם. במקרים אחרים התנגד לכך, וטען שהיה אויב נפש למונרכיה, ושלא רצה שלטון מלוכני באמריקה. למרות זאת, מבקריו טענו שתמך במלוכה.

מתנגדיו של אדמס טענו שתכנן להכתיר את עצמו למלך ושהכין את ג'ון קווינסי לתפקיד יורשו. במכתביו לג'פרסון, טען שלעולם לא רצה בשלטון שעובר בירושה.

אדמס והיהודים

אדמס הביע הערכה רבה לעם היהודי, ואמר כי "העברים עשו לתִרבוּת האדם יותר מכל עם אחר. לו הייתי אתאיסט והאמנתי בגורל עיוור נצחי, עדיין הייתי מאמין שהגורל הטיל על היהודים להיות הכלי החשוב ביותר לתִרבוּת העמים"

ראו גם

• ג'ון אדמס (סדרת טלוויזיה), עיבוד טלוויזיוני ביוגרפי עם פול ג'יאמטי המגלם את אדמס.

לקריאה נוספת

• ג'ון אדמס – 'על עריצות הרוב – או – הבסיס הרווח של הסמכות הפוליטית' (מאנגלית: ענת שפירא), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015

קישורים חיצוניים

• ג'ון אדמס, ביוגרפיה, אתר הבית הלבן
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• כתבי ג'ון אדמס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32081540ג'ון אדמס