ג'ון סקופילד (איש צבא)
.JPG) | |||||||||||
| ג'ון סקופילד | |||||||||||
| לידה |
29 בספטמבר 1831 גרי, מחוז שאטוקווה, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 1906 (בגיל 74) סיינט אוגוסטין, פלורידה, ארצות הברית | ||||||||||
| שם מלא | ג'ון מק'אליסטר סקופילד | ||||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות הלאומי ארלינגטון | ||||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
ג'ון מק'אליסטר סקופילד (באנגלית: John McAllister Schofield; 29 בספטמבר 1831 – 4 במרץ 1906) היה איש צבא אמריקאי שמילא תפקידים פיקוד בכירים במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. בהמשך הוא כיהן כמזכיר ההגנה של ארצות הברית בממשליהם של נשיאי ארצות הברית אנדרו ג'ונסון ויוליסס סימפסון גרנט והיה הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית.
ראשית חייו
ג'ון מק'אליסטר סקופילד נולד ב-29 בספטמבר 1831 בעיירה גרי שבמחוז שאטוקווה שבמדינת ניו יורק. הוא היה בנו של הכומר ג'יימס סקופילד ושל רעייתו קרוליין סקופילד לבית מק'אליסטר. אביו, שהיה כומר בפטיסטי בסינקליירוויל קיבל על עצמו שליחות מיסיונרית ועבר עם משפחתו (שאז מנתה שישה ילדים ובהמשך תכלול עשרה ילדים שהגיעו לבגרות) לבריסטול, אילינוי. כאשר מלאו לג'ון 12 שנים, הם התיישבו לבסוף בפריפורט, אילינוי, שם היה אביו הכומר הבפטיסטי הראשון של העיירה ב-1845 ושם הוא נקבר לבסוף ב-1888.[1]
כנער צעיר התחנך ג'ון סקופילד בבתי ספר ציבוריים וסייע למשפחתו בעבודות החווה ובבניית הבית. לאחר מכן הוא עבד במדידת קרקעות בצפון ויסקונסין לפני שעבד שנה כמורה בבית ספר באונקו הסמוכה לפריפורט. הוא קיבל המלצה מחבר חבר בית הנבחרים תומאס ג'.טרנר ללימודים באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט. הוא מכר חלקת אדמה לטובת מימון הוצאות הנסיעה ונכנס לאקדמיה ב-1 ביוני 1849.[2] בשנתו האחרונה באקדמיה הצבאית, בעודו משמש כעוזר הוראה במתמטיקה, הוא הואשם בכך שהתיר לצוערים אחרים להיכנס לכיתה, לספר בדיחות פוגעניות ולקשקש על לוח הכיתה. הוא הודח מווסט פוינט, אך לאחר פגישה שקיים עם הסנאטור מאילינוי סטיבן דגלאס, פנה זה האחרון למזכיר המלחמה שביקש להחזיר את המקרה לוועדת חקירה באקדמיה. רוב חברי הוועדה הצביעו בעד ביטול ההדחה של סקופילד, אך אחד משני הקצינים שהצביעו בעד השארת ההדחה על כנה, מדריך לוחמת הפרשים והארטילריה, לוטננט ג'ורג' הנרי תומאס, היה לימים מפקדו של סקופילד במהלך מלחמת האזרחים. אף על פי שסקופילד לא הזכיר את תומאס בזיכרונותיו בנוגע לדיוני וועדת ההדחה, ייתכן שהביקורת שהוא מתח על תפקודו של תומאס לאחר המלחמה התבססה על מקרה זה.[3][4] סקופילד סיים את הכשרתו בווסט פוינט ב-1853 במקום השביעי בכיתתו והוצב כקצין בדרגת ייצוג של לוטננט משנה בחיל התותחנים.[5]
בתותחנים שירת סקופילד שנתיים. תפקידו הראשון היה בפורט מולטרי שבקרוליינה הדרומית, שלימים שימשו תותחיו להפגזת פורט סאמטר בפרוץ מלחמת האזרחים. לאחר מכן הוא שירת במגוון מקומות בפלורידה במהלך שביתת הנשק עם שבטי הסמינול, אך חלה קשות ופונה משם (בסיועו של מי ששימש לימים כגנרל בצבא הקונפדרציה א. פ. היל) ועבר תקופת החלמה בקלפפר, וירג'יניה.
לאחר החלמתו שב סקופילד לווסט פוינט כדי לשמש כעוזרו של אחד המרצים שם בין השנים 1855 – 1860. נראה היה שהקריירה הצבאית שלו נכנסה לקיפאון ולפיכך הוא נטל חופשה של שנתיים כדי ללמד פיזיקה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס.[6]
מלחמת האזרחים
כאשר פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית, סייעו סקופילד ואחיו להבטיח שמיזורי לא תצטרף אל הקונפדרציה. הוא היה מייג'ור ברגימנט הרגלים הראשון של מיזורי ושירת כראש המטה של מייג'ור גנרל נתניאל ליון עד לנפילתו של זה האחרון בקרב וילסון קריק שהתנהל באוגוסט 1861 במיזורי. בקרב התנהל סקופילד ב"גבורה יוצאת מן הכלל" ועשרות שנים לאחר מכן הוענקה לו מדליית הכבוד על כך.[7]
ב-21 בנובמבר 1861 קודם סקופילד לדרגת בריגדיר גנרל וב-29 בנובמבר 1862 לדרגת מייג'ור גנרל. בין השנים 1861 – 1863 הוא שימש במגוון תפקידי פיקוד בזירה הטרנס-מסיסיפית, רוב הזמן בפיקוד על ארמיית הספר (אנ'). בסופו של דבר הוא שוחרר מתפקידיו במערב, על פי בקשתו, בשל סכסוכים עם הממונה עליו, סמואל קרטיס.
ב-17 באפריל 1863 קיבל סקופילד את הפיקוד על הדיוויזיה השלישית של הגיס ה-14 של ארמיית קמברלנד. במאי 1863 הוא שב למיזורי כדי לשמש כמפקד "מחלקת מיזורי" (אנ'). על תפקיד פיקוד זה של סקופילד העיבה מחלוקת בנוגע לטבח בלורנס, קנזס, כאשר סקופילד אפשר לכוח לרדוף אחר לוחמים אל תוך מיזורי. תומכי האיחוד במיזורי שיגרו באוקטובר משלחת לוושינגטון כדי לעתור בפני הנשיא לינקולן שידיח את סקופילד על האהדה שרחש כלפי לוחמי גרילה מטעם הקונפדרציה שתקפו את אזרחי האיחוד הנאמנים. לינקולן העניק לסקופילד גיבוי, וייחס את הטבח למצב המלחמה ולא לחוסר כשירותו של המפקד והנחה את סקופילד לכבד את חירויות האזרח, אלא אם כן יהיו כאלה שיגרמו לנזק מוחשי לפעולות הצבא.
ב-1864, כמפקד ארמיית אוהיו, לקח סקופילד חלק במערכת אטלנטה, תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם שרמן. בסוף יולי הציב אותו שרמן כמפקד המבצע לניתוק מסילות הרכבת. סקופילד היה מעורב במחלוקת נוספת עם מפקד גיס המתנדבים ה-14, מייג'ור גנרל ג'ון פלמר, שהעדיף להתפטר ולא לשרת תחת סקופילד, שהוא החשיב אותו כבעל דרגה נמוכה, אך שזכה לגיבוי של גנרל שרמן, בקרב יוטוי קריק. הייתה זו ההתפטרות היחידה בהיסטוריה של ארצות הברית במהלך קרב חשוב, אף על פי שפלמר הוצב מחדש מיד בקנטקי ועזר לשמור על השליטה של הממשלה הפדרלית על מדינות הגבול במשל שלוש שנים. סקופילד עם הגיסות ה-23 וה-14 שלו בילה את החודש מול אטלנטה ואיסט פוינט ללא תוצאות של ממש. שרמן נזקק לתנועת איגוף כדי להביס את צבא הקונפדרציה. סקופילד נשלח כדי לנתק את תנועת הנסיגה שלהם בג'ונסבורו אך כשל בכך. שוב הוא היה מעורב במחלוקת כאשר הוצב לפקד על הגיס הרביעי תחת פיקודו של גנרל סטנלי ב-30 באוגוסט 1865.
לאחר נפילתה של אטלנטה לקח שרמן את רוב כוחותיו לטובת הצעדה אל הים. ארמיית אוהיו של סקופילד סופחה למייג'ור גנרל ג'ורג' הנרי תומאס בטנסי. כאשר פלש לטנסי גנרל הקונפדרציה ג'ון בל הוד וכמעט וניתק את שרשרת הפיקוד של סקופילד בספרינג היל, פעולת התקיפה המהירה של הוד להשגת המומנטום בקרב פרנקלין שבא אחר כך, גרמה לתבוסה קשה. ב-15 – 16 בדצמבר לקח סקופילד חלק בניצחון המפואר של תומאס בקרב נאשוויל, בו ארמיית טנסי של הוד נחלה תבוסה קשה ולמעשה חדלה לתפקד ככוח לוחם עד תום המלחמה. בכל אופן, במהלך ההכנות לקרב זמם סקופילד נגד תומאס, והזין את גרנט במידע שגוי במטרה להחליף את תומאס.[7] ב-30 בנובמבר 1864 הועלה סקופילד לדרגת בריגדיר גנרל בצבא הסדיר על תפקודו בקרב פרנקלין וב-13 במרץ 1865 הוא קיבל דרגת ייצוג של מייג'ור גנרל.[5]
סקופילד הצטווה לפעול יחד עם שרמן בקרוליינה הצפונית והוא הוביל את כוחותיו באמצעות רכבת ובדרך הים אל פורט פישר תוך 17 ימים, כבש את וילמינגטון ב-22 בפברואר 1865 לחם בקרב וייס פורק ב-10 במרץ וב-23 במרץ הוא חבר לשרמן בגולדסבורו.
תקופת השיקום
לאחר המלחמה הטיל הנשיא אנדרו ג'ונסון על סקופילד שליחות דיפלומטית בצרפת שמטרתה הייתה שכנוע הצרפתים להוציא כוחות צבא שלהם ממקסיקו. סקופילד גם הצטרף אל "המסדר הצבאי של הלגיון הנאמן של ארצות הברית" (אנ'), אגודה צבאית שעל חבריה נמנו קצינים של צבא האיחוד וצאצאיהם. לאחר שפרש משירות פעיל, כיהן סקופילד כמפקד העליון של המסדר בין השנים 1899 – 1903.
במהלך תקופת השיקום, מינה הנשיא ג'ונסון את סקופילד למושל הצבאי של וירג'יניה ושל "המחוז הצבאי הראשון" (אנ'). כך הוא דאג לקיומן של בחירות (בהצבעה הן של שחורים והן של לבנים) שבהן נבחרה הוועידה החוקתית של וירג'יניה של 1868. כאשר השתלטו הרדיקלים על הוועידה והציעו למנוע את זכות הבחירה מאנשי הקונפדרציה לשעבר, הביע סקופילד את דאגתו בנוגע לשחיתות בפני הקונגרס, כפי שעשה מפקדו, גנרל יוליסס סימפסון גרנט. עמדתו של סקופילד הייתה חשובה ובעלת רגישות בשל קרבתו של האזור עליו משל לוושינגטון די. סי. וכן בשל מעצרו בנורפוק של נשיא הקונפדרציה לשעבר ג'פרסון דייוויס שהמתין למשפט שאותו היה אמור לנהל השופט ג'ון קרטיס אנדרווד ששימש כיושב ראש הוועידה והיה בעל קשרים הדוקים עם הרפובליקנים בקונגרס. לאחר שאילץ הנשיא ג'ונסון את אדווין סטנטון, רפובליקני רדיקלי ששימש כמזכיר המלחמה מאז 1862, להתפטר מתפקידו, שימש סקופילד בתפקיד זה מיוני 1868 ועד מרץ 1869.
לאחר המלחמה
ב-4 במרץ 1869, היום בו הושבע יוליסס ס. גרנט כנשיא ארצות הברית, קודם סקופילד לדרגת מייג'ור גנרל. לאחר מכן הוא שירת במשך שנה כראש מחלקת מיזורי.
בעקבות מותו של תומאס, קיבל סקופילד במקומו את הפיקוד על הדיוויזיה הצבאית של האוקיינוס השקט (אנ').
ב-1873 הוטלה על סקופילד משימה סודית על ידי מזכיר המלחמה ויליאם בלקנאפ לחקור את ההיתכנות האסטרטגית של נוכחות אמריקאית באיי הוואי. בדוח שהגיש המליץ סקופילד שארצות הברית תקים בסיס ימי בפרל הארבור.
בין השנים 1876 – 1881 שימש סקופילד כמפקד האקדמיה הצבאית של ארצות הברית. מטרה ראשית שבה התמקד סקופילד בתפקיד זה הייתה צמצום העונשים המשפילים והעלאת הרמה המקצועית באקדמיה. ב-1878 עורר סקופילד את זעמם של הרפובליקנים הרדיקליים כאשר ביקש ממנו הנשיא רתרפורד הייז לפתוח מחדש את המקרה של מייג'ור גנרל פיץ ג'ון פורטר, שהורשע על ידי בית דין צבאי על פחדנות ואי ציות לפקודה בקרב בול ראן השני. ועדת הבדיקה של סקופילד עשתה שימוש בעדויות חדשות של גנרלים של צבא הקונפדרציה שהשתתפו בקרב ומצאה שפורטר הורשע שלא בצדק ושמעשיו הצילו את כל צבא האיחוד מתבוסה מוחלטת שעלולה הייתה להיגרם מאי-יעילותם של מייג'ור גנרל ג'ון פופ ומייג'ור גנרל אירווין מקדואל.
ב-5 באפריל 1880 נמצא צוער אפרו-אמריקאי ג'ונסון צ'סנט ויטאקר, מוכה וחבול במיטתו. הוא טען שהוא הותקף על ידי צוערים אחרים, אך הדרג הפיקודי טען שהוא בדה את הסיפור כדי לזכות באהדה. ויטאקר נשפט בפני בית דין צבאי והודח מהאקדמיה על זיוף התקיפה. חקירה של הקונגרס בפרשה הסתיימה בהדחתו של סקופילד מתפקידו כמפקד האקדמיה ב-1881.
לאחר מכן שירת סקופילד ב"מחלקת המפרץ" (1882-1881) ב"דיוויזיה הצבאית של האוקיינוס השקט" (1883-1882) ב"דיוויזיה הצבאית של מיזורי" (1886-1883) וב"דיוויזיה הצבאית של האוקיינוס האטלנטי" (1888-1886). הוא גם יצא לצרפת כדי לצפות שם בתמרונים צבאיים. הוא גם היה הנשיא הראשון של "מועדון הצבא והצי".
עם מותו של גנרל פיליפ שרידן ב-1888, מונה סקופילד, מתוקף היותו הבכיר ביותר בדרגה, לתפקיד הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית. הוא תמך בהתמקצעות צבאית, כולל כפיפות למזכיר המלחמה האזרח. סקופילד גם תמך באימוץ שיטת הקידום הליניארי ויזם את הנהגתם של דוחות ביצועים שהגבילו שיקולים של פטרונות פוליטית בתהליכי הקידום. במכתב ששלח מדקוטה הדרומית, הביע סקופילד את תמיכתו בדוח של גנרל תומאס רוגר, שהאיץ בממשל הפדרלי לכבד התחייבויות חוזיות עם האינדיאנים בארצות הברית.
ב-2 ביולי 1892 הוענקה לסקופילד מדליית הכבוד. במהלך שביתת פולמן שימש סקופילד כיועץ דיסקרטי של הנשיא גרובר קליבלנד.[8] ב-5 בפברואר 1895 קודם סקופילד לדרגת לוטננט גנרל. ב-29 בספטמבר אותה שנה, עם הגיעו לגיל פרישת חובה של 64, סיים סקופילד את שירותו הצבאי.
לאחר פרישתו הוא נותר פעיל בענייני הממשל. הוא העניק סיוע לאליהוא רוט, העיד בפני ועדות הקונגרס לצורך תמיכה ב"חוק הארגון מחדש של הצבא של 1901" ובחוק משנת 1903 שייסד את המשמר הלאומי של ארצות הברית.
מותו ומורשתו
לפני מותו היה סקופילד לאחרון חברי הקבינט של אנדרו ג'ונסון שנותר בחיים. ספר זכרונותיו "46 שנים בצבא" (Forty-six Years in the Army) יצא לאור ב-1897.[9] הוא היה עמית כבוד ב"מסדר הצבאי של המלחמות הזרות" (אנ')
ג'ון סקופילד נפטר בסיינט אוגוסטין, פלורידה. הוא נטמן בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.[5] על שמו קרוי מחנה צבאי בהוואי.
כיום זכור סקופילד בשל ציטוט ארוך שלקוח מנאומו מטקס הסיום של מחזור 1879 של ווסט פוינט ושאותו מחויבים לשנן כל הצוערים באקדמיה הצבאית בווסט פוינט, בבית הספר למועמדים לקצונה בפורט בנינג ובאקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית:
המשמעת שגורמת לחיילים בארץ חופשית להיות אמינים בשדה הקרב לא תושג על ידי יחס קשה או רודני. נהפוך הוא, סביר הרבה יותר שיחס כזה יהרוס את הצבא. ניתן להקנות תכני הדרכה ולתת פקודות באופן כזה ובטונים כאלו שישרו על החייל שום תחושה מלבד הרצון המידי לציית, בעוד שהאופן והטון ההפוך ישיג רק טינה ורצון לסרב. אופן זה או אחר של טיפול בפקודים נובע מהגישה מתאימה השוכנת בליבו של המפקד. זה שחש את הכבוד הראוי לזולתו, לא יכול שלא לזכות לכבוד מהם. בעוד שמי שחש, ומכאן מפגין, חוסר כבוד כלפי האחרים, במיוחד כלפי פקודיו, לא ישיג דבר מלבד רגשות שנאה שלהם כלפיו.[10]
קישורים חיצוניים
- Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Schofield, John McAllister". Encyclopædia Britannica (11th ed.)
- "Schofield, John McAllister" . Appletons' Cyclopædia of American Biography. 1900
- ג'ון סקופילד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי ג'ון סקופילד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Military order of the Loyal Legion, In Memoriaam, Companion Lieutenant General John McAllister Schofield, p. 8
- ^ Military order of the Loyal Legion, In Memoriaam, Companion Lieutenant General John McAllister Schofield, pp. 8-9
- ^ Einolf, Christopher J. George Thomas: Virginian for the Union. Norman: University of Oklahoma Press, 2007, p. 64.
- ^ Schofield, John M. Forty-Six Years in the Army. Norman: University of Oklahoma Press, 1998,, pp. 13–14.
- ^ 5.0 5.1 5.2 Eicher, John H., and David J. Eicher. Civil War High Commands. Stanford, CA: Stanford University Press, 2001, pp. 472–473.
- ^ Military order of the Loyal Legion, In Memoriaam, Companion Lieutenant General John McAllister Schofield, p. 21.
- ^ 7.0 7.1 Bobrick, Benson. Master of War: The Life of General George H. Thomas. New York: Simon & Schuster, 2009, p. 288.
- ^ Edmund Morris, Theodore Rex, Random House, 2001, p. 165.
- ^ John McAllister Schofield, Forty-Six Years in the Army, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ^ LTG John M. Schofield on Discipline - The Military Leader
.svg)
- הגנרלים המפקדים של צבא ארצות הברית
- מזכירי המלחמה של ארצות הברית
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל אנדרו ג'ונסון
- אנשי צבא האיחוד
- גנרלים בצבא ארצות הברית
- סגל אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס
- מפקדי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
- בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
- אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון
- אמריקאים שנולדו ב-1831
- אמריקאים שנפטרו ב-1906